פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן
פרק לה · פסקה ג
סוף שמקיימה ע"י אחרים. אע"פ שהדבר קשה איך יקבלו אחרים מאחר שבעצמו אינו מקיים אלא שמכריח אותם שיקיימו בע"כ וזהו סוף וכו':
ויראת מאלהיך אני ה'. שבהרבה מקומות יתפרש אני ה' נאמן לפרוע ממי שלא יקיים המצוה אך הרי כבר כאן אמר ויראת מאלהיך על שיפרע א"כ מהו עוד אני ה' ע"כ דורש על שקיים תחלה מצות זקן עי' שמ"ר פר' ל' סימן ט' וב"ר פר' מ"ח סימן ז' והוא יושב אבל השכינה עומדת עליו ועי' ירושל' ביכורים פרק ג' וע"פ מדה י"ז שמפורש כתיב באברהם שקיים בו הש"י עמידת זקן דורש מ"ש כאן אני ה' ע"פ מדה ט' כנ"ל זהו אם בחקותי שאני בעצמי מקיים:
דחוק וחוג לגז"ש. עי' ב"ר פר' ד' סימן ה' ושם הגי' חוג חוג לגז"ש ועי' מש"ש בשם הירושל' ואגב שהזכיר הפסוק הביא הגז"ש שנדרש עליו ואינו שייך כאן: