פירוש מהרז״ו על בראשית רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן
פרק צח · פסקה יט
בן שהמר. שתיבת בן נסמך גם לתיבת וימררוהו עפ"מ כ"ב. ותיבת וימררוהו דורש כופל הרישי"ן וכאלו כתוב שתי פעמים מר ומ"ש ורובו מלשון רוב והרבה שהם הרבו למררו וכמש"ל פצ"ז ס"ז:
בעלי מחיצתו. וכי בקשת וחצים נלחמו בו ע"כ פי' בעלי מחיצתו וכ"ה בת"א כאן בעלי פלוגתא. ועי' ירושלמי פאה פ"א מד"ת מז' ק"כ ובמ"ר פי"ט ס"ב:
י"ב חדש. עמ"כ ובירושלמי שם הגירסא מפסח עד עצרת. וע"ל פל"ב ס"ח שקיץ וחורף הם י"ב חדש. ולעיל פל"ד ס"ס י"א שקיץ הוא ב' חדשים וכן החורף. שדרך כלל נחשב הקיץ לו' חדשים שכולל קציר וחום וחורף כולל זרע וקור ביחד ו' חדשים. ולישב הגיר' חורף וקיץ וחורף יתכן שהיה המעשה באמצע החורף עד אמצע החורף הבא: