פירוש מהרז״ו על בראשית רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן
פרק פז · פסקה ז
ר"י ור"נ. עי' ריש שי"ר פסיקתא פ"ו ס"ב תנחומא ס"פ זו ושם הגי' יום זבוחו של נילוס. ובילקוט כאן יום גידול נילוס. ועי' כ"ז סוטה דף ל"ו ב' ועי' מ"ש בריש הפרשה:
לחשוב חשבונות. כ"ה בתרגום אונקלוס למבדק בכתבי חושבניה. כי לא היה עבד למלאכות פשוטות שהרי גדול הבית היה וכ"ה בירושלמי שבת פ"ז שזה מן החשבון של מ' פעמים מלאכה שכתוב בתורה ובבבלי דמ"ט בספק וכאן בפלוגתא.
מלאכתו ודאי וכו'. עי' ירושלמי הוריות פ"ב סוף ה"ה ובתנחומא כאן ולקמן פצ"ח ס"כ. ועיין בסוטה שם ועי' בפר"א פל"ט:
איקונין כו'. עי' מ"כ. וכ"ה לקמן ס"פ צ"ח ר"ה בשם ר' מתנא איקונין של אביו כו' ר"ת בשם ר' אמי איקונין של אמו כו' אבן ישראל ראה כו'. וכ"ה בירושלמי הוריות שם א"ר אבין איקונין של רחל ראה כו'. ומ"ש אבן ישראל על אמו כמ"ש וראיתם על האבנים. ובילקוט בשם מדרש אבכיר ולא שמע אליה א"ר שמע לה אלא שהביא הקב"ה איקונין של אביו ונתבייש וברח פעם שניה נכנס נטל הקב"ה אבן שתיה א"ל כו' הריני משליכו ואחריב העולם הה"ד כו' משם רועה אבן ישראל ע"כ ומה שנקרא כן אבן שתיה כמ"ש פר"א פל"ה וז"ל ומצא (יעקב) כלם אבן אחת מה עשה הקב"ה כו' וטבע האבן כו' לפיכך נקראת אבן שתיה כו' ע"ש וזהו אבן ישראל. ועי' בסוטה שם:
ברכתא דאבוך ודאמך. כן תרגם אונקלוס וע"ש פירש"י בחומש: