פירוש מהרז״ו על בראשית רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן
פרק סב · פסקה ד
חזר העולם לאחוריו. היינו כשכתוב אחרי אצל מות שהיל"ל ובמות אברהם וגו' ע"כ דורש לשון אחרי שחזר העולם לאחוריו כי קודם שבא אברהם היו בני אדם חושבים כי העולם מתנהג ע"פ הטבע כי לא הכירו ההשפעה העליונה ההשגחה הפרטית. ואברהם הוריד השכינה לארץ כמש"ל פי"ט סי' ז' שהראה לכל ענין ההשגחה העליונה והשפעת החסד. וע"ז רמז ענין הבארוה וכשמת נסתרה השגחה העליונה ונסתמו הבארות ומקורות השפע העליונה. וחזרו בזכות יצחק ודורש כן ע"פ מדה י"ז שכאן כתיב אחרי מות אברהם ובפ' תולדות כתיב וכל הבארות וגו' וישב יצחק ויחפור וגו' אחרי מות אברהם. וכאלו כתוב כאן ויהי אחרי מות אברהם ויסתמו פלשתים את הבארות וגו':
יתידות הארץ. כן הלשון לקמן פרשה צ"ח סי' י"ב הניחו יתידות ע"ש וכמ"ש בשופטים מפ' ח' עד ט"ז:
ופלשתים נלחמו בישראל. זה כתוב קודם ויהי אחרי מות שאול אלא הכוונה על שבפרשה ופלשתים נלחמים בישראל כתיב ג"כ ויראו אנשי ישראל כו' וכי מתו שאול ובניו ויעזבו את הערים וינוסו ויבאו פלשתים וישבו בהם עיין יפ"ת:
יהודה יעלה. עמש"ל פר' נ"ח סי' ב':
ודוד שב. דורש שגם כאן רמז על תשועת כלל ישראל שמיד אחרי מיתת שאול עמד דוד והושיע אותם ולא חזר העולם לאחוריו. ומ"ש וכתיב למעלה ודוד בן וגו'. יתבאר יותר ע"פ מ"ש לעיל פ"ס ריש סי' ג' שמ"ש ודוד בן איש אפרתי חוזר למ"ש תחלה לענין שאול וכן כאן מ"ש ודוד שב וגו':