פירוש מהרז״ו על במדבר רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן
פרק ד · פסקה א
קבעתי איקונין. תנחומא כאן סי' י"ט כל הענין ב"ר פר' ס"ח סוף סי' י"ב:
אלהי ישראל. אם ישראל אומרים כן היל"ל אלהינו אלא שהמלאכים אומרים כן:
יצאו לקראתך. עי' ב"ר פר' ס"א סי' י"ב. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים ומ"ש אני היינו ממ"ש ויפגע במקום וכמ"ש שם סי' ח' וכמ"ש והנה ה' נצב עליו הרי אני ופמליא שלי בצאתך:
ולך נתתי מנין. לעיל פר' א' סימן ד' פסיקתא רבתי פר' יו"ד סי' ד' ה':
מודיאות. שם כלי של מדה. מדושתי ובן גרני ישעיה קורא אותם כן שע"י נבואותיו דש וברר אותם ועשה אותם גורן כדגן ע"י דישה:
ראשית תבואתו. והתבואה הוא בגורן:
חטים אגודיהם. כשהם אגודה אחת וזהו ועמך כולך צדיקים כולך יפה רעיתי: