אור ברסלב

פירוש מהרז״ו על אסתר רבה· רבי זאב וולף [מהרז"ו] איינהורן

פתיחתא

פסקה א

רב פתח. והמ"כ גורס ורבנן אמרי וכמ"ש בסמוך מתיבין רבנן לר' ברכיה רב פתר קרייה הרי שהדרשה הא' אינו מרב רק מדרבנן:

והיו חייך וכו'. עיקר השייך כאן היא הדרשה השניה והדרשה הא' דרך אגב. ומ"ש חייך פירוש מחייתך ופרנסתך וכמ"ש (שופטים י"ז י') ערך בגדים ומחייתך וכמ"ש ד"ה ב' י"ד י"ב לאין להם מחיה. ועי' בקה"ר פסוק ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל. ודורש ארבעה פסוקים של סוף תוכחות כי תבא כסדר שהם כתובים שרומזים על ענין של מגלה זו ובפסוק זה ג' ענינים כפולים ענין אחד של מחיה ודורש על שלשה מדרגות מן הקל אל החמור מענין המחיה. שבגלות לא יהיה להם תבואה משדותיהם וצריכים לקנות ואולי לא יהיה לו מעות ואולי לא ישיג לקנות ומה שקנה הוא מדוד ושולט בו עינים ואין בו ברכה. והלוקח לשנה קונה מן הגרנות שיש שם תבואה הרבה אך הלוקח מהסדקי הוא השוק שבאים שם מוכרי תבואה מעט מעט אינו קונה הרבה אלא לשבוע או לשבועיים והפלנור הוא המוכר פת אפוי בשוק:

לא דברה תורה במתים. כי הלוקח יש לו ברכה בטחינה ויש לו סובין וקמח וסולת:

מעת לעת מהסרת טבעת. כי בפסוק י"ב כתיב ויקראו סופרי המלך בחודש הראשון בשלשה עשר יום בו. ובפסוק הקודם כתיב ויסר המלך את טבעתו הרי שהסרת טבעת לא היה ביום קריאת הסופרים והדעת נותן שלא היה ביניהם רק הפסק יום אחד כל מה דאפשר לקרב. ועל כל זה צ"ע מנין לו שלא היה כי אם מעת לעת:

ופחדת לילה ויומם. שמפחד ואינו יודע מפני מה מפחד שרואה לפניו דבר נוטה לרעה ועל שמלומד ברעות חושש שהרע הבא הוא למענו כך כשיצאו הכתבים אעפ"י שלא נודע מה היה כתוב בהם היו חושבים שהם לרעה. והם למענם יפחדו. אך אחר שיצא פתשגן הכתב אז נוסף פחדם מהרעה שעליהם שהרי לא כתבו ליהודים שום כתב כי אצל כתבי מרדכי מפורש ואל היהודים ככתבם אך המן לא שלח ליהודים והבינו שנצטוו כל הגוים שיהיו עתידים להרע לישראל:

פסקה ב

בבוקרה של בבל. פי' בהתחלת ממשלת בבל תאמרו מי יתן סופה או פי' בבוקרה בהצלחתה ואורה תאמרו מי יתן השפלתה וחשכה:

בבוקרה של בבל וכו' של מדי. כי מיד שנגאלו מבבל נתנו ביד מדי וכשנגאלו מיד מדי באו מיד ליד מוקדון ולכך בכל גאולה היו מתפללים על ערבה של האחרת. ועי' ילקוט פסוק זה. סוטה דף מ"ט:

פסקה ג

באניות בעניות. הוקשה לו שמארץ ישראל למצרים אין הכרח לבא באניות כי דרך פלשתים קרובה הדרך למצרים ביבשה ע"כ דורש אל תקרי באניות אלא בעניות מחמת עניות של תורה ומע"ט עי' סוף פתיחתא א' דאיכה רבתי עניה ענתות:

בימי סנחריב הוי היורדים מצרימה. וכל הפרשה שם מדבר באשור:

ומצרים אדם ולא אל. וס"ד וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור הם המצרים העוזרים וישראל הנעזרים:

והיתה החרב. וס"ד שם תשיג אתכם והיינו במצרים כמפורש בענין:

טרכינוס וכו'. מדרש איכה פסוק על אלה:

והדין שלישי והשיבך. פי' פסוק זה של סוף תוכחות כי תבא שדורש עתה ובסיפיה דקרא בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה:

ואין קונה. וסמיך ליה אלה דברי הברית כי הוקשה לו מ"ש והתמכרתם ואין מכירה בלא קונה. (ואסתר אמרה ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי) ומפורש כתוב בנחמיה ה' ואומרה להם אנחנו קנינו את אחינו הנמכרים לגוים וגו' ואיך אמר ואין קונה. והם ב' כתובים מכחישים. ומכריע ע"פ מדת סמוכין ומדה י"א שעל שאין קונה דברי הברית ע"כ כמ"ש קנה חכמה קנה אמת והתמכרתם שם:

שאין בכם מי קונה חמשה ס"ת. דרשה אחרת שהוקשה לו כי מ"ש אלה דברי הברית פי' על התוכחה ולא על התורה על כן דורש ע"פ גימטריא מגוף הפסוק של תיבת קונה קונה ה'. ורשב"נ מפרש כפשוטו ולנחמם שלא יעזבם שיקנו מהם וכמ"ש בסדר בהר כי עבדי הם ולא ימכרו ממכרת עבד ועל שמפורש שנמכרו וקנו ע"כ הביא דברי רשב"י שפי' שהקנין אינו קנין. ודורש כרב ע"פ מדת סמוכין ומדה י"א ואין קונה אלה דברי הברית בצירוף מדה כ"ה מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד שלא לבד אלה דברי הברית לא קנו אלא כל דברי התורה לא קנו. והוקשה לי איך אמר ואין קונה אלה דברי הברית על ישראל הרי כבר קנו התורה בסיני ובערבות מואב ובכל דור יש הרבה חכמים ובעלי תורה. ודורש ע"פ מדה ט' ומנגד וממעל ואין קונה מהקונים קונה אתכם על שלא קנו אלה דברי הברית ואתם קניתם שעל כן מהם תקנו ודו"ק:

יש לכם פטרינות. דורש כנ"ל ע"פ תיבת אלה המיותרת למה אין קונה כי אלה עושה לכם דברי הברית שמגינים עליכם:

טמיקא אתם. במ"ר פרשה י"ב בסי' י"ז הן דמלכא שרי טמיקין:

הנה בית המן וגו'. וס"ד על אשר שלח ידו ביהודים:

שהיתה פודה. שקנתה שבויים של ישראל מן השובים ובעון זה נהרגה ולא מחמת שהיתה צריכה אותם פדתה אותם אלא לכוונה רעה לזרז השובים שיתחזקו לשבות אותם ונפלה במצודה של ואין קונה ונהרגה על אשר שלחה ידה בהם וכנ"ל באחשורוש:

פסקה ד

שמואל פתח. באגדה דמגלה פרק א':

פסקה ה

כאשר ינוס. ברכות י"ג א':

מנדא זו מדת הארץ. פסוק הוא בעזרא ד' בשטנה שכתב שמשי ספרא לאחשורוש מנדא בלו והלך לא יתנו:

שלח וביטל מלאכת ביהמ"ק. סובר שאחשורוש הוא ארתחששתא הוא כורש:

פסקה ח

דברי פי חכם. קה"ר פסוקים אלו וש"נ ועי' שי"ר פסוק פתחתי אני לדודי וש"נ ומבואר איך דורש:

פסקה ט

ממלך אדם חנף. ד"ר פ"ה סי' ט':

פסקה י

עתניאל ראש למחלקים. זה צ"ע שהרי מפורש ביהושע שיהושע היה הכובש והמחלק עם אלעזר הכהן והיה צריך להיות יהושע ראש לכובשים ולמחלקים עתניאל ראש לשופטים:

פסקה יא

זה המדרש עלה. ב"ר פ' מ"ב סי' ג' כה"ע עד תם עונך בת ציון:

פסקה יב

רב שמואל. צ"ל רב ושמואל וכו' ומ"ש כל מה שאמר הקב"ה ולא פירש רב רק פסוק והכרתי שכתוב בישעיה ושמואל לא פירש רק פסוק ושמתי שכתוב בירמיה ובמאי פליגא ואין כאן פלוגתא כלל וצ"ע:

יולך ה' אותך. וס"ד אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך. ובכלל אבותיך הוא אברהם שהיה מאור כשדים כמ"ש אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים הרי ידע ארץ בבל וזהו מ"ש הלא מבבל היו וכמ"ש פתיחתא כ"ג דאיכה רבתי ובקה"ר פסוק וזכור וכו' וישוב העפר מבבל היו כמ"ש ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך ולשם חזרו:

תוכן העניינים

פירוש מהרז״ו על אסתר רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה