פירוש הרא"ש על נדרים· רבנו אשר ב"ר יחיאל
דף י:
וב"ה סברי. דאין לנו לתפוס אלא עיקר הלשון:
תני רב יוסף מקנמנא. יראה שכך היה מקובל רב יוסף שלעגי השפה שבאותו הלשון מדברים כן וכן הנך לשונות דמבעיא ליה יש שהיו אומרים שהמופלגים בעלוג היו המדברים כן:
מפשאה. שם חכם:
שבואל שבואל בן גרשם משמע. ואין דרך לעשות שבועה שם של אדם:
במוהי לא אמר כלום. שנראה שהבי"ת היא משם התיבה ואין במשמעותיה כלום והיינו טעמא דבמומתא אבל מוהי ומומתא הן כנויין לשבועה דשבועה מתרגמינן מומתא ומוהי דומה לאומי וישבע מתרגמינן ואומי:
מתני' לחולין שאוכל לך. הלמ"ד נקוד בפתח והוי כמו לא חולין ומשמעו לא חולין אלא קרבן ליהוי מה שאוכל לך:
לא כשר. משמע לא כשר אלא פסול והיינו קדשים דשייך בהו כשרות ופסלות:
לא דכי. לא מותר כמו איל קמצא דכן (עדיות פ"ח מ"ד) משמע לא מותר אלא אסור והיינו קדשים אע"ג דנבלה וטרפה נמי אסורין התנן לקמן בפ"ב (דף יח:) דסתם נדרים להחמיר דכיון דדעתו להתפיסו בנדר אמרינן דלדבר הנדור נתכוון:
טהור טמא נותר ופגול אסור. אם אמר טהור או טמא שאוכל לך דהיינו קדשים שנוהג בהם טומאה וטהרה ואע"ג דתרומה נמי שייך בה טומאה וטהרה סתם נדרים להחמיר:
נותר. קדשים שנתותרו:
פגול. שחשב עליהם בשעת עבודה לאכלם חוץ לזמנן או חוץ למקומן:
אסור. לפי שהתחיל בכ"ף הפסיק באיסורא:
כאימרא. כטלה הקרבן:
כדירים. כלשכת העצים או כלשכת הטלאים:
כעצים. שני גזרי עצים:
כאשים. כקרבנות. ירושלמי כאש המזבח:
כהיכל כירושלים. קסבר חומת העיר ומגדלותיה משירי הלשכה אתו. ירושלמי כמזבח כקרבנות המזבח כהיכל כקרבנות ההיכל כירושלים כקרבנות ירושלים והכי מסתבר דהא לא קאמר כחומת ירושלים:
באחד מכל משמשי המזבח. מזרקות מחתות ומזלגות:
הרי נדר זה בקרבן. כאילו התפיס בקרבן וסתם נודר בקרבן מתפיס:
האומר ירושלים. בלא כ"ף לא אמר כלום: