פירוש הראש על מדות· רבנו אשר ב"ר יחיאל
פרק ג · משנה ח
כדי שלא יבעט. כלומר שלא יטה הכותל כי האולם היה גבוה ואין בו עליי’ שיהיו התקראות מחזיקים הכתלים ולכך הוצרכו לקבוע כלונסאות של ארז מכותל לכותל להחזיק הכתלים:
היו קבועים בתקרות [האולם]. (השלם) ומגיעות עד סמוך לקרקע ופרחי כהונה אוחזין בהן ומטפסין ועולים ורואים את העטרות שבחלונות החלונות עשויות כיפות מוזהבות וציירות ועולות כעין עטרות ורואין אותן אם צריכות תיקון ואין לפרש שעולים לטייל ולראות בנויין דהא תנן לקמן [פ"ד מ"ה] דמשלשין האומנין בתיבות כדי שלא יזונו עיניהן ואע"ג דליכא מעילה בקול ומראה וריח איסורא מיהא איכא:
שנאמר והעטרות תהיה. ק"ק דהכא משמע דהך עטרות לא היו אלא חלונות מוזהבות עשויות כמין עטרות והא כתיב לעיל מהאי קרא ולקחת כסף וזהב עטרות ושמת בראש יהושע כה"ג אלמא שהיו עטרות ממש שנותנין על הראש וי"ל דב’ דברים (היה) ציוה הנביא ליקח כסף וזהב לעשות עטרות חלונות מוזהבות ועוד ציוה שישימו ליהושע בראש להיות כהן גדול וכן נראה נמצא בשם רבי קלונימוס איש רומי:
גפן של זהב. פרשתי משנה זה בתמיד פ’ ראוהו אחיו [ע"כ שייך לע"א]:
הדרן עלך המזבח