פירוש הראב"ד על ספר יצירה· רבנו יוסף אשכנזי
פרק א · פסוק ב
עשר ספירות בלי מה ועשרים ושתים אותיות שלש אמות שבע כפולות שתים עשרה פשוטות. וצא"ל כי כל זה הספר מסודר על שלשה דרכים, בעולם ובשנה ובנפש, ולפי שבמשנה הראשונה הזכיר שם צרכי סדר העולם, הזכיר כאן צרכי סדר השנה. וכן כל הספר הזה, ומ"מ בכל משנה ומשנה מהם רומז אל ג' סדרים אלו. אמר עשר ספירות בלי מה, רמז אל היו"ד העליונה אשר היא מקפת לכל ההויות אשר נבראו ביש מאין שמיד נבדלו עשרה רקיעים זה מזה באמצעות היו"ד אשר הוא נאצל מבלי מה ר"ל מכ"ע שאין לו מהות אמנם היו"ד יש לו מהות ולכן נקרא חכמה כלומר חך אמר מה, וכל מה שנזכר בתורה ובנביאים ובכתובים רומזים אל החכמה שנאמר מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך לרמוז אל כל הויות שהן מצויירות בחכמה כמו שרמזנו לעיל. אבל כ"ע הנקראת אין נקרא בלי מה, וי"מ בלי מה מלשון עדיו לבלום שפי' סתימת פה שאין רשות לדבר ולא להרהר, ואחר שהובדלו הרקיעים זה מזה כעין עשרה עגולים זה בתוך זה ונשאר באמצעיתם כדור אטום דמות יו"ד ודמות ארץ החיים, וקראם ספירות להיותם זכים ובהירים כמראה אבן ספיר דמות כסא.
והנה מכאן יש לך להבין שכל מה שפירשתי לעיל מענין החקיקות אשר בחכמה כולם נצטיירו ונחקקו בכל רקיע ורקיע מאלו הספירות, והנה בכל אחד מהם נתיבות ושמות ואותיות וספרים, וזהו ציורן: וצריך אתה לדעת כי כשם שדמות הרקיעים רקיע עליון המקיף כדורו כעין יו"ד אטומה הנה נבדלו באמצעיתו רקיעים אשר כלל מספרם עשר אע"פ שאין להם סוף כי כל אחד מהם מתפשט לעשרה וכל ענפיהם לעשרה וכן עד סוף כי אין מספר כלול כעשרה כמו שבארנו לעיל וכן כח בתבנית האותיות וע"כ אל תתמה אם פעמים ירמוז הפסוק או המשנה צורת עגולה ופעמים אל צורת אדם ופעמים אל צורת השמש ופעמים אל צורת ארץ או הרים או אילנות עגולים כי ספירותיהם עגולים כדורים ולא שטוחות וכן כל בריה ובריה מעין דמיון נשמה וכן עשבים או אריה או שור או נשר או לויתן או דג או גויה או רוח וכיוצא בהם כל אחד ואחד לפי חקירתו בצורה הכוללת הוא מדבר ולכל אחד מהן הויות או על דמות תבניתו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו והבן זה מאד וזה סוד מה שהיה כבר נקרא שמו ונודע אשר הוא אדם יצרתיו אף עשיתיו ועל זה הסוד יקרא השי"ת בכל אחד ואחד משמות היצורים שנאמר אריה שאג מי לא יירא הוי"ה אלהים דבר מי לא ינבא. ואלו יס"ב כולם חיים מתנועעים תנועה סבובית ובכל אחד ואחד מהם נפשו שבה יתנועע ושכלו וציורו וחשוקו ובאלו החקיקות שבהם ר"ל הנתיבות מתוכן יתנוצץ אורות אשר צבעם שונות זו מזו. ומהם נברא מאור אחד שנאמר ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור והוא שמש ומגן הוי"ה צבאות והוא כולל כל הצבעים והוא האור ששמש בז' ימ"ב וזהו סוד והיה לך ה' לאור עולם והמקיף שהוא היו"ד הוא החשמ"ל וכולם מסודרים ע"פ כ"ב אותיות כל פרט ופרט של כל מין ומין ממיני הנמצאות, ואלו הכ"ב אותיות בסוד אלף אלפין ורבו רבבן שפירשתי לעיל הם בכל גלגל וגלגל ובין כל אות ואות מהם הבדל והאותיות חיות ורצות ושבות ופורחות מדרכי הנתיבות ועולות עד לאין סוף. ומתוך כך עלייתן וחזרת הקפי הרקיעים נהיו מן המחיצות המבדילות בין אות לאות מצורות האותיות עד שיצאו ועלו ופרחו שנאמר והחיות רצו"א ושו"ב בגימ' תרי"א מצות כי הם על ידם. והיו הגלגלים חלולים ונתנועעו אותיות בתוך אותיות עד שנצטרפו מהן כל לשון וכל דבור וכל תרי"ג מצות והיא התורה שקדמה לעולם (בינה) והיא שמו של הקב"ה כי אין בה הפסק וצירוף גשמי כי כולם קדושים ובתוכם הוי"ה ואין לזה כח יותר מזה ולפיכך ארז"ל כי ותמנע היתה פלגש קדושתו כקדושת שמע ישראל כי כולם בשם ה' יכנו. ואמר שלש אמות, פירוש אמות יסודות ואמר כי שרשי היסודות הם ג' כי הארץ מורכבת מאמ"ש ואינה יסוד פשוט וכן ראוי כי כשם שסבת הוי"ה משלש והם ההעדר וההויה והנושא אל שניהם והם שני הפכים כן כל המורכבים צריכים שיהיו משני הפכים והם האש והמים והרוח נושא לאש מצד חומו ונושא למים מצד לחותו.
והנה הארץ מורכבת משלשתם. וידוע כי החומר ר"ל גלם החכמה הוא שוה לאיכיות [לחום] ולקור וללחות וליובש והנה ומ"ב גימ' ח"ם כי ממנו כח החום. קור בגימ' שא"ה והוא מתחלף להיות האש יבש בגימ' דח"ש. לא"ז בגימ' ל"ח.
הנה אלו ד' איכיות פשוטות הראויות לחומר הפשוט הנקרא גל"ם והוא גמ"ל.
והנה רוח אלהים ר"ל חכמה שוה להם ולפי דקות האיכיות היה סדר הנחתם כי האויר שהוא פשוט בתכלית הפשיטות הוא עליונו לגבנינות שבכל יס"ב ואחריו המים הרוחניים והם יסוד אל המים אשר נתהוו מהם הרקיעים שנאמר בהם יהי רקיע בתוך המים ואחריהם האש שממנו נתהוו השמים שלמטה והשרביטים, וזהו סדרן על סדר אמ"ש. וצא"ל כי המים הקרובים לאש אין טבעם כטבע המים הקרובים לאויר, כי הקרובים לאש יקבלו טבע מטבע האש קצת חמימות ויובש, והמים אשר קרובים לחלק האויר יקבל האויר מהם קצת קרירות, והמים האמצעים שבהם הם פשוטות באיכות המים ר"ל קר ולח, ובהתערב אלו שלש אמות בד' איכיות שבהם יפרד קצתן אל קצתן ויתמזג קצתן בקצתן ויתהוה מהן היסוד הרביעי הנקרא עפר אמנם איננו מן האמות שנאמר כי לשלג יאמר הוי ארץ והשלג הוא מקרירות האויר והקרשתו והוא שלג (חסד) שתחת כסא כבודו וכאן טעו הפילוסופים ואמרו כי היסודות הן במדרגה השלישית לנמצאים שמתחת גלגל הירח כי החומר הוא ראשון למציאות ושני למציאות הם ד' איכיות הפשוטים ושלישי למציאות הרכבת האיכיות והם היסודות וכשם שטעו במספר היסודות שמנו ארבעה כן טעו בסדר הנחתם אמרו האש למעלה ואחריו האויר ואחריו המים ואחריו העפר.
ועוד טעו באמרם שהגלגלים הם פשוטים בלתי מורכבים מאמ"ש ר"ל מד' יסודות. וצא"ל כי סדר אמ"ש הוא בעולם העליון (עולם הספירות) ראשית האצילות ובעולם שאחריו (עולם המלאכים) ישתנה הסדר אמ"ש לאש"ם ובעולם שאחריו (עולם הגלגלים) מן אמ"ש למש"א ובעולם שאחריו מן שא"ם לשמ"א כמו שיתבאר כי בהכרח יתהפך הנחתם מסדר המחתים שנאמר תתהפך כחומר חותם ולפיכך בסדר זה העולם שאנחנו בו אש למעלה ואחריו אויר ואחריו מים. אמנם היות טעותם מבואר במה שאמרו שאין הגלגלים מן היסודות הוא שנתבאר בחכמת החוזים היותם מיחסים טא"ק לאש שב"ג לעפר תמ"ד לרוח סע"ד למים והבן זה. נמצאת אומר שכל צבא השמים והארץ והימים והם עצמם עליונים ותחתונים שרשם ויסודם אמ"ש. וצא"ל כי כל אחת מן הספי' יש לה צבע בפ"ע וכן כל אחד מן היסודות (יש לו צבע בפ"ע) ויש מלאכים מצויים מיסוד אחר מן הבינה ולמטה לפי שאותיות אמ"ש אינן פשוטים גמורים:
שבע כפולות. פי' מספר שבע נולד מאמ"ש כי האויר יש בו כח מים ואש והמים יש בהן כח אויר ואש והאש יש בו כח מים ואויר, וקבוץ הכל הרי שבע כפולות. ולפי שהן כפולות בדבר ובתמורה נקראו כפולות: ואלו הן הדברים ותמורתן:
חיים / בינה / מות
שלום / יסוד / מלחמה
חכמה / חסד / אולת
עושר / גבורה / עוני
חן / תפארת / כיעור
זרע / נצח / שממה
ממשלה / הוד / עבדות
הדברים ותמורתם:
עת ללדת - זרע / ועת למות - שממה:
עת לטעת - זרע / ועת לעקור נטוע - שממה:
עת להרוג - מות / ועת לרפוא - חיים:
עת לפרוץ - מות / ועת לבנות - חיים:
עת להשליך - עוני / ועת כנוס אבנים - עושר:
עת לאבד - עוני / ועת לבקש - עושר:
עת לחבוק - חן / ועת לרחוק מחבק - כיעור:
עת לשמור - חן / ועת להשליך - כיעור:
עת לחשות - חכמה / ועת לדבר - אולת:
עת לתפור - חכמה / ועת לקרוע - אולת:
עת מלחמה / ועת שלום:
עת לשנוא - מלחמה / ועת לאהוב - שלום:
עת ספוד - עבדות / ועת רקוד - ממשלה:
עת לבכות - עבדות / ועת לשחוק - ממשלה:
והנה סדרתי לך כ"ח מחנות שכינה אשר השכינה מתהלכת בי"ד מחנות לימין ובי"ד מחנות לשמאל ומהם יהיו כל משפטי השכינה אשר דנה בהם הבריות. וידוע כי שם אדני סובב בשם יהוה אלהינו ידוד הנק' כוזו במוכסז כוזו ידוד אלדינו ידוד בימינו וכוזו במוכסז כוזו בשמאלו שנאמר ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך. ומהם יוצא כל משפט לידת הבנים מצד החסד או מיתתן מצד הדין. ולטעת הנפשות בארץ החיים כי האדם עץ השדה. או לעקור נטוע מארץ החיים. או להרוג או לסקלו מארץ החיים. או לרפוא לחולים להביאם לחיים. עת לבנות הפרצות אשר נפרצו בו לקחת את נפשו ולהשחית חיותו. עת להשליך עוני, פי' משליך מחייתו. עת כנוס, פירוש לכנוס עושר מצד הגבורה כי מצפון זהב יאתה ותמורתו העוני. עת לבקש אחר המחיה והעושר ועת לאבד מצד העוני והתמורה. עת לחבוק מצד החן של הזווג. ועת לרחוק מחבק מצד הכיעור. עת לשמור מצד החן ועת להשליך מצד הכיעור. עת לחשות מצד החכמה כי גם אויל מחריש חכם יחשב. ועת לדבר קול כסיל ברוב דברים ופי כסיל מחתה לו. עת לתפור חלקי אדם ר"ל בדין בני חלוף בחכמה. ועת לקרוע מצד התמורה. עת מלחמה ועת שלום מצד יסוד. עת לאהוב מצד שלום. ועת לשנוא מצד תמורות. עת ספוד מצד עבדות ועת רקוד מצד הממשלה. וצא"ל שכשם שיש ללבנה כ"ח מחנות שהיא מקפת בהן בכל חדש וחדש כן יש למלכות כ"ח מחנות שסובבת בהן מהתחלת האורה עד כבוי אורה, ואילו נעשה עיגול נחלק על כ"ח בתים ונכפל אותיות יה"ו על אבג יתץ קרע שטן נגד יכש בטר צתג חקב טנע יגל פזק שקו צית, שיעלו קס"ח, חלקם על כ"ח יעלו שש אותיות לכל שם, וזהו צורתו: וצריך אתה לדעת כי מקום תשלום מהלכה בגלגל ר"ל הילוכה בי"ב הויות כאשר תשלים מהלך י"ב הויות אין זה מקום מולדה עד שתוסיף להרחיק עצמה מן השמש כשיעור עד שתקבל אורה מאור התפארת וזהו סוד אין בין מולד ומולד אלא כ"ט י"ב תשצ"ג. ועל פי אלה המחנות יהיה כל משפטי המלכות.