אור ברסלב
פירוש הפלאה על הגדה של פסח מגיד › כנגד ארבעה בנים

פירוש הפלאה על הגדה של פסח· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

מגיד · כנגד ארבעה בנים

עבדים היינו

פסקה ב

חכם מה הוא אומר מה העדות והחוקים והמשפטים וגומר. והקשו המפרשים דהא כתיב אשר צוה ה׳ אתכם ולא הוי כמוציא עצמו מן הכלל כמו ברשע ועיין לקמן בשאלת בן רשע מה שכתבתי בזה ויש לפרש דקאי על דור המדבר שאמרו חז״ל שעשו פסח אחד ע״פ הדבור ועיין מ״ש בתוס׳ קידושין דף ל״ח והנה הם מקיימין רק מצות מצה ומרור וסיפרו יציאת מצרים ולכך שואל אותו הבן חכם מה העדות והחוקים ר״ל כי אנחנו כאשר נבוא לא״י נקיים הכל פסח מצה ומרור כאשר צוה ה׳ אבל אתם ממ״נ אם הי׳ הצווי רק בא״י לא היה לכם לעשות כלום ואם היה הציווי מיד היה לכם לעשות גם פסח וכל זה משיב לו משום דאמרינן בזבחים דכל הקדשים שנשחטו במשכן המה נפסלין ביוצא ומשני משום דכתיב ונסע אוהל מועד אפי׳ שנסע אוהל מועד מיקרי והיו יכולין לאכול דרך נסיעתן א״כ כיון דאמרינן דלא מלו במדבר משום חולשא דאורחא שלא ידעו זמן הנסיעה כי בהעלות הענן מעל המשכן יסעו וכיון שאכילת פסח הוצרך קביעת מקום שאינו נאכל בב׳ מקומות כדכתיב בבית אחד יאכל וכיון שלא ידעו מתי יעלה הענן ויצטרכו ליסע על כן לא היו יכולין להביא את קרבן פסח שמתחלתו לא בא אלא לאכיל׳ ולא היו יכולין לעשות פסח אלא עפ״י הדבור והיינו שאחז״ל שלא עשו אלא פסח אחד מפני שאמרו כל זמן שהיו ישראל במדבר נזופין לא נתייחד הדבור עם משה וכיון שלא היה הדבור לא היה יכולין לעשות פסח וזהו התשובה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שאמרו חז״ל אין מוציאין הפסח ממקום למקום כדאיתא בערבי פסחים:

פסקה ג

מה העבודה הזאת ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל וכו׳. דקדקו המפרשים בזה דכיון דמחמת שאמר מה העבודה הזאת לכם אמר שהוציא את עצמו מן הכלל א״כ הא בחכם נמי כתיב אשר צוה ה׳ אתכם ונראה עפ״י מה שאמרו חז״ל בשעה שהקדימו נעשה לנשמע אמר הקב״ה מי גילה רז זה לבני והענין כי מדת עבד נאמן כשמצווה לו רבו לעשות לא ישאל אותו טעם הדבר כמו שמצינו באברהם שאמר לו הק״בה קח נא את בנך וגו׳ הי׳ לו לשאול אתמול אמרת כי ביצחק כו׳ אלא שהוא מחויב לעשות כפי שצווה לו רבו אע״פי שאינו מבין הטעם ואם אחר המעשה ימצא חן בעיני רבו אז יודיעהו טעם הדבר וזה הענין שהקדימו נעשה לנשמע שיעשו מיד עד שלא ישמעו ויבינו טעם הדברים ונעשה זו מצוה הכוללת כל ישראל שכולם חייבים לעשות כמשפטן אעפ״י שאין יודעים הטעם וזה הנקרא חוקים כדכתיב ושמרת כל חוקיו אבל נשמע שהוא הבנת הטעמים אינו שוה בכל ישראל וכל אשר ימצא חן בעיני ה׳ יבינהו אור טעמי המצות ויאיר עיניו בתורתו אבל עבד שאינו נאמן כשצוהו רבי ישאל את טעם הדבר אם ייטיב בעיניו והנה החכם אחר שהקריב את הפסח ונתעסק במצות מצה מרור ישאל לאביו להודיעו טעם המצות אבל הרשע בתחלת עבודת הפסח ישאל מה העבודה הזאת לכם שיודיע אותו טעם המצוה ואם ייטיב בעיניו יעשה ויש לפרש מה שאמר שהוציא עצמו מן הכלל מפני שאמרו חז״ל ע״פ ואומר לך בדמיך חיי שלא היה זכות ישראל להגאל כי אם בדם הפסח ובדם מילה והטעם כי מצות מילה היא הכוללת כל תרי״ג מצות כמו שאמרו חז״ל גבי אברהם התהלך לפני והיה תמים כי מצות מילה כוללת כל שיעור קומה שהם רמ״ח אברים עשה ולא תעשה והרמז כי ברית הוא תרי״ב ועם אותו המצוה עצמו היא תרי״ג וכן במצות פסח היא כוללת כל התרי״ג מצות כיון שהם היו משוקעין כל שיעור קומה בע״ז שהיא חמורה נגד כל המצות לכן הוצרכו להגאל על ידי שני מצות אלו שהם כוללים כל המצות והיינו שאמרו חז״ל ע״פ ושמרתם את המצות אל תקרי מצות אלא מצות מפני שהיא נגד כל המצות ויש לפרש בזה הא דאחז״ל בשבת משה ששיבר את הלוחות שאמר מה פסח שהוא אחת מתרי״ג מצות אמרה תורה כל בן נכר לא יאכל בו התורה כולה כאן וישראל מ׳ לא כ״ש ויש לדקדק דלא הוו ליה למימר מה פסח שהוא מצוה אחת ותו דאמרו חז״ל אין המרת דת פוסלת בתרומה אלא הפי׳ היא מה פסח דעדיף טפי מפני שכוללת כל התרי״ג מצות והיינו דקאמר שהוא מצוה אחת כלולה מכל התרי״ג וכ״ש כל התורה כולה בפרט ובזה יש להבין תוס׳ שם בפ׳ ר״ע דהא דקאמר מדעתי׳ אע״ג דאיכא ק״ו משום דאיכא למפרך שלא היה אלא עשרת הדברות וכאן כל התורה ולכאורה אינו מובן דרכתי איכא ק״ו ממצוה אחת ולפי מ״ש דפסח כולל כל התרי״ג מצות שפיר כתבו דליכא למילף ק״ו מפסח שהיא כוללת כל התרי״ג מצות ויש בזה רמז שמלת פסח במלואו פ״ה סמ״ך ח״ת הוא בגמטריא תרי״ג והיינו דקאמר ולפי שהוציא עצמו מן הכלל ר״ל מצוה הכוללת כל התרי״ג הוא ככופר בעיקר כמו עובד ע״ז ויש לפרש בזה שאלת הרשע מה העבודה הזאת לכם מפני שאמרו בכל דור ודור חייב אדם לראות כאלו הוא עצמו יצא ממצרים ומפני שהיינו משורשים באבותינו וכמ״ש לעיל הרי אנו ובנינו ובני בנינו וכו׳ משום שאבותינו ג״כ היו שם בשעת הגאולה וסובר הרשע שגם הוא היה שם ושהיה הוא כלול באביו ואמו באותן שיצאו ממצרים כיון שהוא בן נכר וכפר בעיקר הרי היה נכלל באותו שיצא ממצרים שהרי הוא יצא ממנו וא״כ לא היה ראוי לאכול מפסח במצרים וכיון שהפסח הזה הוא זכרון לפסח מצרים אמר א״כ למה אתה תאכל בו כיון שהיה נכלל באבותיך בן נכר אבל באמת אינו כן שאם היה נכלל אינו ראוי לגאל אלא שאח״כ נתערב איזה תערובות רע כי זה הטעם כל אריכות הגנות שאחר הבירור הוא חוזר ונתערב כמ״ש ירמיה לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו כי ענין צריפת הכסף מה יועיל אם יחזור ויתערב בו פסולת אחר וככתוב אומר ובערת הרע מקרבך שיבער את הרע וישאר טוב:

וענין מה שאמר הקהה את שניו. הוא ענין מ״ש הכתוב הלא משנאיך ה׳ אשנא תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי הענין שצריך לשנוא את הרשע בתכלית השנאה כדי שיתהפך גם הוא לשונא כענין כמים הפנים לפנים וז״ש לאויבים היו לי ע״י תכלית השנאה ולמדתי דבר זה ממך כמ״ש חז״ל אשר חלק ה׳ לכל העמים כדי להטעותן שהקב״ה רצה שישנאו אותו וז״ש משנאיך ולא שונאיך שאתה גורם להם לשנאיך ומזה למדתי גם אני להשנא אותם בתכלית השנאה עד שיהפכו לי לאויבים לכן אמר הקהה את שניו כדי שיתהפך לשנאה ממך לשונא וז״ש והבדלתי אתכם מן העמים:

פסקה ה

ושאינו יודע לשאול את פתח לו שנאמר והגדת לבנך לאמר בעבור זה עשה ה׳ לי כו׳. דקדקו המפרשים דקרא מיירי בבן שא״י לשאול ומסיים בתשובת בן הרשע כמ״ש לעיל לי ולא לו אלו היה שם כו׳ עוד יש לדקדק מ״ש לי ולא לו ולא אמר לי ולא לך אלו היית שם כמדבר לנוכח עוד יש לדקדק מ״ש בכל דור ודור כאלו הוא יצא ממצרים שנאמר בעבור זה עשה ה׳ לי דאין מוכח זה דלמא משה אמר זה ליוצאי מצרים עצמן תו יש לדקדק בתשובת האב על שאלת מה נשתנה הרי אנו ובנינו ובני בנינו דלא היה צריך לומר אלא הרי אנו ובנינו שזה תשובת האב לבן השואל שהשינוי הוא זכר לעבדות וחירות וכ״ש מה שהוסיף מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים שכל המרבה כו׳ הוא לאין צורך לתשובת השאלה ונראה שיש לדקדק בפסוק והגדת לבנך ביום ההוא לאמור שמלת לאמור מיותר אך הענין הוא משום שאמר הכתוב בתחלת פרשת בא כי אני הכבדתי את לבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך אף דהאב אינו חייב אלא לספר לבנו ופשיטא דהבן מחויב לספר לבנו אלא דהענין הוא כמ״ש חז״ל בפסוק כי השבע השביע את בני ישראל וגומר שהשביע אותם שישביעו לבניהם וכן הוא בסיפור לבנו יודיע אותו שמצוה עליו ג״כ לספר לבנו וז״ש והגדת לבנך לאמור שבלשון זה שהוא אומר לו כן יאמר הוא לבנו וכיון שבנו אינו מיוצאי מצרים והוא אומר בעבור זה עשה ה׳ לי ע״כ מוכח שבכל דור ודור חייב כאלו הוא יצא ממצרים וממילא מתורץ אף שהבן אינו רשע שייך לומר תשובת בן הרשע דהיינו שאומר לו שאפילו בנו יהיה רשע ישוב לו בלשון זה להכי לא נקט בלשון ולא לך מפני שהבן עצמו אינו רשע אלא שהוא אומר לבנו שהוא ישיב לבנו אפילו אם יהיה רשע לכן כתיב בלשון נסתר ולא לו אלו היה שם הרשע לא היה נגאל והיינו נמי דקאמר בתשו׳ עבדים היינו לפרעה מצוה עלינו לספר שמודיע לו גם הוא מצווה לספר לבנו:

תוכן העניינים

פירוש הפלאה על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה