פי אריה· רבי מרדכי יהודה ליב גלאזשטיין
חלק יורה דעה · סימן ח
תשו' למופלג חריף ובקי ושו"ב מומחה לרבים. בדין מחלוקת התבו"ש והפמ"ג סי' ל"ו) בסירכא העוברת ע"י מיעוך ונאבדה בלי בדיקה מה דינו:
הב"ח בסי' ל"ז (סעיף ג') ד"ה כתב ב"י ע"ש הראב"ד כו' כתב וז"ל ומיהו בסירכא שלא כסידרן דטריפה מדין התלמיד אלא דאנן נהיגין להקל במשמוש היד כדלקמן בסי' ל"ט אם נמצא נקב במקום הסירכא או בסמוך לסירכא לא תלינן במשמוש ידא דטבחא דדווקא בבועה שאין הבהמה חזקת טריפה ע"י הבועה תלינן הנקב במשמוש ידא דטבחא משא"כ בסירכות שלא כסדרן דאין להוציאה מחזקת טריפה אלא בידוע שלא היה שם נקב עכ"ל והתבו"ש (סי' ל"ו) הביאו וסתר מזה דעת המורים המקילים בזה משום סברת הט"ז (סי' ל"ט ס"ק וא"ו) דהא דאנו סומכין על בדיקתינו אף שאין אנו בקיאין בבדיקה הוא משום דכיון דעברה ע"י מיעוך אין זה סירכא כלל והבדיקה היא לחומרא ולכך אינה מעכבת. הא הב"ח (סי' ל"ט) כתב ג"כ סברת הט"ז וכ"כ הט"ז לבאר ד' הב"ח כמ"ש הט"ז דהבדיקה היא לחומרא א"כ איך כתב הב"ח (סי' ל"ז) דהיכא דנמצא נקב במקום משמוש ידא דטבחא סמוך לסירכא העוברת ע"י מיעוך אין תולין להקל להוציאה מחזקת טריפה אלא בידוע שלא הי' שם נקב. ע"כ דהאמת דתרווייהו איתנהו ולא הנהיגו חז"ל להוציאה מחזקתה כ"א בב' דברים שתעבור ע"י משמוש ותיבדוק ע"י נפיחה שאין שם נקב והטעם שלא סמכו אהעברה לחוד משום דאין אנו בקיאין בשום בדיקה ודלמא המשמוש הי' בחזקה יותר מהצורך ומהראוי שלא נסמוך על משמוש שלנו עם הבדיקות פושרין דתרווייהו אין אנו בקיאין רק מחמת הדחק והצורך גדול שיש בזה במדינות אלו הנהיגו קדמונינו ז"ל להקל ע"י שניהם והבו דלא לוסיף עלה להקל עוד יותר עפ"י משמוש לחוד בלי בדיקה כו' עכ"ל התב"ש והאריך בזה עוד. והפמ"ג (סי' ל"ו ס"ק ז') כ' ע"ז במשבצות וז"ל התבו"ש הבין דמטעם דא"א לבדוק משו"ה מטריף הב"ח כשנמצא נקב סמוך לה ואינו דא"כ לל"ל בועה לאו בח' טריפה תיפוק ליה דא"צ בדיקה אלא דה"ק דסירכא שלא כסדרן רוב הפוסקים מטריפין אלא שאנו מקילין ע"י מיעוך הלכך אם נקב תחתיו או סמוך לה לא תלינן בטבח דהטעם דתלינן בטבח דהו"ל ספק השקול משא"כ הכא דיותר יש לתלות בסירכא שהיה נקב ומה שעברה ע"י מיעוך אינו ראיה כל כך ושמא לא סתמה עדיין הסירכא הנקב להכי עברה ע"י מיעוך ומ"ש אלא בידוע שלא הי' שם נקב ר"ל ומאחר דחזינן נקב אין לתלות בידא דטבחא ולאו דווקא ידוע דאין שם נקב אלא אפי' נאבדה בלי נפיחה כשירה כיון שעברה ע"י מיעוך והבדיקה הוא לחומרא כמ"ש הט"ז סי' ל"ט יע"ש עכתו"ד הפמ"ג. [מ"ש הפמ"ג דטעמא דתלינן להב"ח במשמוש ידא דטבחא משום דהו"ל ס' השקול תמוה דהא הב"ח בעצמו סוס"י נ"ג הסכים להר"ן בשם רבינו יונה דבס' השקול אי מחיים אי לאחר שחיטה אסור ולא אוקמינן אחזקה וכ"כ סוס"י נ"ה ד"ה נמצא כו' יע"ש להדיא. ועוד לפי דבריו ז"ל א"כ האי דלא תלינן הכא במשמוש ידא דטבחא ע"כ לדידי' ז"ל משום דיותר מסתבר דמחיים שהוא סירכא ב"י א"כ להפמ"ג סירכא ב"י הו"ל ספק השקול א"כ איך כ' הפמ"ג דנאבדה כשירה כיון דהו"ל ספק השקול ואי דלא שכיח סירכא בת יומא א"כ לא הוה ס' השקול איך כ' דיותר מסתבר לומר דהי' סירכא מחיים יותר הי' לו לומר דע"י משמוש ידא כו' וצ"ע ע ולקמן יתבאר לע"ד]:
וכתב מעכ"ת ע"ז דלפי שעה נעלם מהנך גאונים ז"ל ד' הב"ח סי' ל"ט סעיף ט"ו ד"ה ומש"כ הרב הרכים כו' וז"ל ומה שנהגו לבדוק בנפיחה אחר שניתקת במשמוש היד ואם מבצבץ מטרפינן איכא לתמוה הלא כיון דתלינן דאין זה סירכא אלא ריר כיון שניתקת במשמוש היד א"כ למה צריך בדיקה ותו אפי' אי משתכחת דמבצבצת איכא למיתלי במשמוש ידא דטבחא וי"ל דודאי כך הוא דתלינן הנקב ע"י שמשמש בחזקה אלא דעדיין לא יצאנו מספק סירכא דמה שניתקת ע"י משמוש זהו לפי שלא היה ממשמש בנחת אלא ניתקה בחזקה ולכן היא מבצבצת דאין סירכא בלי נקב ועונ"ל דלעולם תלינן שהוא ריר כיון שניתקת ע"י משמוש אלא דחוששין שמא סירכא בת יומא היא דניתקת ג"כ במשמוש ולכן בודקין אותה בנפיחה דאם היתה סירכא ודאי תבצבץ כדקי"ל כרש"י דאין סירכא בלי נקב והא דכתב ב"י בשם הכלבו דסירכא בת יומא לאו סירכא הוא ובזה נדע כשתכניס אצבעו תחתיו ותגביה קצת נפסקה וכשירה ומביאו בשו"ע התם ר"ל כיון שנפסקה ע"י הגבהה קצת אין ספק שהוא ריר אבל מה שהוא סירכא גמורה ע"י נקב והיום נעשה נקב אעפ"י שלא נפסקה ע"י הגבהה מ"מ נתמעך ע"י משמוש עכ"ל הב"ח וכתב ע"ז מעכ"ת דמבואר דב' התירוצים של הב"ח הוא ממש מחלוקת התבו"ש והפמ"ג דלתירוץ הראשון של הב"ח הוא דמטרפינן מכח ממנ"פ דאם המיעוך בנחת א"כ לא היה בזה כח ידא דטבחא א"כ ליכא מידי למיתלי עכצ"ל דהי' בזה כח ידא דטבחא עד שנוכל לתלות בה א"כ הרי לא מיעך כראוי בנחת ועדיין לא יצאנו מספק סירכא דמה דאזלא ע"י מיעוך שלו היינו משום דניתקה בחזקה וזהו שסיים לכן היא מבצבצת ר"ל דזה מורה שלא היה המיעוך כראוי. ותירוץ השני דאין מוציאין את הבודק מחזקת כשרותו ומסתמא מיעך כדין אלא שאנו חוששין בהסירכא עצמה אם היא מאותן סירכות אשר המיעוך ראי' עלי' שהיא אינה סירכא רק ריר בעלמא או דלמא היא סירכא בת יומא דאף דאזלא ע"י מיעוך מ"מ אין ראיה דאינה סירכא המטרפת משום דלמא היא סירכא בת יומא דדרכה לסור ע"י מיעוך א"כ אין ראי' עלי' כ"א הבדיקה דפושרין כיון שהיא בת יומא ועדיין לא סתמה הסירכא את הנקב אבל אם לא יבצבץ אין לחוש שמא סתמה ואינו ניכר. והנפ"מ בין הנך תירוצים הוא כך דלתירוץ הא' אם הנקב הוא שלא ע"י טבחא כמו ניקבו מורנא או קרע שנקרע ע"י חוזק הנפיחה א"כ אין הבצבוץ מורה שלא מיעך כראוי א"כ כיון דאזלא ע"י מיעוך א"כ אין זה רק ריר בעלמא וכשירה וכ"ש בנאבדה אחר המיעוך בלי בדיקה ודאי יש להקל כהפמ"ג ולא כהתבו"ש. אבל לתירוץ הב' דמספקינן בהסירכא עצמה דלמא היא מאותן סירכות דאין המיעוך ראי' רק ריר אבל אין ראי' שהיא כשירה או עריפה ודלמא סירכא בת יומא וא"כ אי נאבדה בלי בדיקה דפושרין יש להטריף כהתבו"ש עכתו"ד מעכ"ת נ"י ובקשתו להשיבו:
סעיף א
תשובה בעהי"ת יפה העיר מעכ"ת נ"י מד' הב"ח. ודיליד אימי' כוותי' תיליד אע"ג דאית לי' פירכא. אמנם מש"כ מעכ"ת דנעלם מהתבו"ש ד' הב"ח סי' ל"ט הנזכר אינו. דהרי התבו"ש בעצמו בשמ"ח (סי' ל"ט סעי' ל"ו) כתב ד' הב"ח ממש שהביא מעכ"ת נ"י וז"ל במדינות אלו נהגו להקל יותר שכשנמצא סירכא במקום שמטריף ממשמשים וממעכין אפי' הרבה רק שיהא בנחת עד שמסירין כל הסירכא וכשהלכה ע"י מיעוך ומשמוש מחזיקים אותו לריר כי סוברים שסירכא גמורה כל עוד שממשמש בה היא מתחזקת יותר ומ"מ אחר שהסירו הסירכא בודקין מקום הסירכא ע"י נפיחה ופושרין או רוק כי חוששין שמא לא נזהר למשמש בנחת כ"כ או שמא מחמת שזה זמן קרוב שנעשה הסירכא ועדיין לא הוקשה ואע"ג דמשמע דבדיקות נפיחה זו אינה עיקר מ"מ נראה לי דעשאוהו חובה ומעכבת שאם לא בדק כן טריפה הואיל ועיקר היתר מיעוך סירכות קולא גדולה היא אלא שנהגו עכ"ל השמ"ח. והיינו ממש ד' הב"ח סי' ל"ט שהביא מעכ"ת שכ' השמ"ח ב' התירוצים הנזכר. א"כ מבואר דהתב"ש כ' ב' הטעמים של הב"ח א"כ לד' כת"ר יסתור ד' התבו"ש מני' ובי' דהא לפי טעם הב' הבדיקה מעכב בדיעבד למש"כ מעכ"ת ואיך כ' השמ"ח תוכ"ד ואע"ג דבדיקת נפיחה זו אינה עיקר כו' אדרבא הול"ל דלפי טעם הב' הבדיקה מעכב אף בדיעבד והרי הרב אינו אומר כן ע"כ לע"ד ד' התבו"ש צריכין ביאור בלא"ה דלכאורה ד' התבו"ש תמוהין דנראה מדבריו דעיקר התקנה היה המיעוך ובדיקת פושרין משום דאין אנו בקיאין בבדיקת מיעוך דשמא הי' בחזקה ובבדיקת פושרין ונפיחה אין אנו בקיאין כמ"ש הרמ"א (סי' ל"ט) ולהכי תקנו קדמונינו ז"ל ב' דברים משום דאם אפי' שאין אנו בקיאין בבדיקת מיעוך לחוד ובדיקת נפיחה לחוד מ"מ בצירוף שניהם יצא מידי ספיקא וכולי האי לא טעינן כל הני טעותא ע"כ בוודאי בבדיקת פושרין ונפיחה יתברר דאין כאן נקב מחיים בצירוף המיעוך וכו' כן תוכן ד' התבואת שור:
ותימה הוא דאיך ס"ד דהקדמונים דתיקנו לנו מיעוך ובדיקה משום דבמיעוך אין אנו בקיאין והבדיקת פושרין הוא בא לברר שאין זה סירכא ע"י נקב מחיים מדלא מבצבץ הא אמרי' להדיא בחולין (ד' מ"ח) אמר ליה מר זוטרא בריה דרב הונא ברי' דר"פ לרבינא הא דרב נחמי' אתון אהא מתניתו לה אנן אדרבא מתנינן לה דאמר רבא הני תרתי אוני דריאה דסריכן להדדי ל"ל בדיקותא לאכשורי רב נחמי' בדיק לה בפשורי מתקיף לה רב אשי האי מאי בשלמא הכא תלינן בדופן וכשירה אבל התם אי האי אינקב טריפה אי האי אינקב טריפה ופירש"י בשלמא הכא דבדיק לה אי לא מבצבצא לא אמרי' ניקבה ונסתמה דכיון דאיכא למיתלי בדופן תלינן אלא הכא גבי תרתי אוני מכדי סירכא זו מחמת מכה הי מינייהו דאינקב טרפה והא דלא מפקא זיקא משום דקרום שעלה מחמת מכה ונסתמה. והתוס' (ד' מ"ז) כתבו דאי נאמר דרב נחמי' בדיק לה בפשורי קאי אסרוכה לדופן א"ש משום דהבדיקה הוא לחומר דאי תבצבץ יטריפנה דמן הדין יש לתלות בדופן. אבל אי נא דרב נחמי' קאי אדרבא ובדיק לה בפשורי פריך שפיר דהו"ל קרום שעלה מחמת מכה ולעולם לא תבצבץ. וכ"כ הרא"ש בשם הרמב"ן יע"ש א"כ אי נאמר דאין אנו בקיאין במיעוך א"כ חיישי' דלמא ניתקה בחזקה א"כ מאי מהני לן בדיקה דפושרין דהא אפי' בזמן הש"ס דהיו בקיאין בפושרין ונפיחה מ"מ לא מהני משום דקרום עלה מחמת מכה ולעולם לא תבצבץ כשיטול הסירכא בסכינא דחליש פומי' או בניתק בחזקה א"כ כ"ש לדידן דלא בקיאין בבדיקת נפיחה כ"ש דלא מהני בדיקת פושרין ונפיחה משום דכיון דאין אנו בקיאין במיעוך א"כ חיישי' שמא ניתק בחזקה והקרום סותם הנקב א"כ לעולם לא תבצבץ ואיך נתברר ע"י נפיחה ואין לומר דמשום דכיון דאיכא ספיקא דלמא הי' המיעוך בנחת ולא דמיא להא דפריך רב אשי דאי האי אינקב דהא התם מיירי דאינה עוברת ע"י מיעוך ואין סירכא בלי נקב בוודאי משא"כ הכא דאזלא ע"י מיעוך אלא דספיקא הוה אי היה בנחת אמרי' דאוקמי' אחזקה דרוב בהמות כשירות ואמרי' מסתמא ריר הוא ובנחת היה זה אינו דהא הו"ל ריעותא מחיים דהא בוודאי הו"ל סירכא שלא כסדרן ומסתפקא לן אי הוה נקב אי לאו הו"ל ריעותא דאתיליד מחיים וחזינן דיצאה האי בהמה מהרוב כמו בנמצא מים במוח אע"ג דנודע לן אחר שחיטה וספק אי מוח מקיפו דטריפה מספק אפי' אינה מנענעת בראשה מ"מ טריפה מספק כמ"ש הרמ"א ובש"ך (סי' נו"ן) ולא דמיא להא דתשובת הרשב"א ומבואר בשו"ע (סי' ל"ט סעי' ה') דאי נסתפק אי הוה הסירכא בגב או בחיתוך כו' דכשירה משום דלא אתחזק לסירכא שלא כסדרן ג"כ עתה. ואמרי' דרוב בהמות כשירות הן ובחיי' לא היתה כ"כ נפוחה ואין כאן סירכא שלא כסדרן גם עתה וא"כ לא הוה ריעותא מחיים כלל כיון דנוכל לומר ג"כ השתא דלאו ריעותא היא כמ"ש התבו"ש (סי' כ"ט) ודלא כהפר"ח יע"ש. וכ"כ הכרו"פ (סי' ל"ט סע' ה') יעו"ש [וד' הגר"א סי' נו"ן משמע דס"ל כהפר"ח דהו"ל ריעותא מחיים יעו"ש] משא"כ הכא כיון דחזינן דהוא סירכא שלא כסדרן אלא דמספקא לן אי הוה המיעוך כדין או לאו הו"ל ריעותא דאתיליד מחיים דלא מהני אפי אי אין מחזיקין מאיסור לאיסור מ"מ חזינן דיצאה מהרוב מחיים כמ"ש הב"ח ביו"ד (סי' קי"ט) וז"ל אבל אם מכר מבהמה דאתיליד בה ריעותא ולא יכולין לבודקו דינו כמוכר דברים האסורים מדבר תורה וטעמא דמילתא כו' אבל אתיליד בה ריעותא ולא יכולין לבודקה דאסור לאכלה דבר תורה עד שתבדוק דאין בהמה זו מהרוב כיון שנולד בה ריעותא ושמא טריפה הוא וספיקא דאורייתא הוא כו' וכ"פ בת' הריב"ש עכ"ל הב"ח ועיין ש"ך שם א"כ מבואר מדברי הב"ח דאע"ג דאין מחזיקין מאיסור לאיסור מ"מ מה"ת אסור משום ספק דהרי חזינן דבהמה זו יצאה מהרוב בחיי' וכן משמע להדיא מט"ז שם ס"ק ט"ו יע"ש ע"כ לא ידעתי למה הקיל הש"ך סי' נו"ן בריעותא דאתיליד מחיים בהפ"מ ולע"ד מכל הלין אין להקל כלל וגם סתירה גלוי' למש"כ מעכ"ת דנודע הריעותא לאחר שחיטה שאני ז"א דהתם בנמצא מחט בריאה מ"מ אסור משום דאתיליד ריעותא מחיים ואין לומר דאנן דנהיגין במיעוך ס"ל דריעותא דאתיליד מחיים ג"כ כשירה וכשיטת המהר"ם לובלין מתוס' יבמות (ד' ל"א) וכמ"ש הש"ך (סי' נו"ן) זה אינו דהא הרמ"א (סי' נו"ן) ס"ל דריעותא מחיים אסור ומ"מ במיעוך מקיים המנהג להקל ועוד דבחולין (ד' מ"ח.) אמרי' אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה העלתה צמחים חוששין לה מר יהודא משמי' דאבימי אמר אחד זה ואחד זה חוששין היכי עבדינן כו' ופירש הר"ן דרב נחמן ס"ל דאע"ג דליכא ריעותא בדופן מ"מ אין חוששין לה משום דרב נחמן ס"ל דסירכא הו"ל ספק נקב ואין ודאי נקב א"כ הו"ל ספק ספיקא דלמא הסירכא הוא מהדופן דהו"ל ריעותא והעלה סירכא וקלט הריאה אצלו ואת"ל דסירכא באה מהריאה דלמא אינו מחמת נקב ואבימי ס"ל דאחד זה ואחד זה חוששין לה משום דס"ל דאין סירכא בלי נקב בוודאי א"כ אינו אלא חדא ספיקא דלמא מדופן ודלמא מהריאה ע"ש בר"ן שכ' דלשיטת רש"י מוכרח לפרש הסוגיא כמ"ש. אלמא דכל עיקר טעמא דרב נחמן דס"ל דתלינן בדופן משום ס"ס להתיר. אבל בתרי אוני דסריכי שלא כסדרן דהו"ל חדא ספיקא לדידי' דס"ל דסירכא הוה ספק נקב הוה טריפה ולא אמרי' אוקי אחזקה הבא מכח רוב משום דהו"ל ריעותא מחיים ויצאה מהרוב דר"נ לא פליג עלי' דרבא בעיקר דינא דתרי אוני דסריכי כו' וכן לאבימי ורבא דס"ל כוותי'. משום דאינו אלא חדא ספיקא דלמא הסירכא מהריאה ולא מהדופן א"כ הו"ל ספק נקב אלמא דכולהו ס"ל דריעותא דאתיליד מחיים יצאה מהרוב אסור ול"א נשחטה הותרה ומכאן נלע"ד סתירה לשי' מהר"ם לובלין דס"ל דס' דאתיליד ריעותא מחיים אמרי' אוקי אחזקה דנשחטה הותרה דכל עיקר דס"ל לרב נחמן דתלינן בדופן היינו משום דס"ל דל"א אין סירכא בל"נ בודאי אלא ספיקא הוה והוה ס"ס אבל רבא ס"ל דודאי אין סירכא בל"נ והו"ל חדא ספיקא דלמא מריאה או מדופן ומ"מ ס"ל לרבא ורבין בר שבא דאי משכחינן ריעותא בדופן הוא דתלינן ואי לאו מחמת ריאה וטריפה ואע"ג דלא מפקי זיקא משום חדא ספיקא ול"א נשחטה הותרה משום דהו"ל ריעותא מחיים ואין לומר דלהכי ס"ל לרבא דספק דאתיליד ריעותא מחיים אסור ל"א נשחטה הותרה משום דכל עיקר ד' מהר"ם לובלין דאתיליד ריעותא מחיים אמרי' נשחטה הותרה הוא ממ"ש התוס' יבמות (ד' ל"א) לרבה שם דאמר דאמרי' אשה בחזקת היתר לשוק עומדת אע"ג דהו"ל בחיי בעלה בחזקת א"א ומדמי התוס' איסור טריפות יעו"ש וכ"ז לרבה אבל לאביי ורבא דפליגי עלי' דרבה ואמרי התם דלא מוקמינן אשה בחזקת היתר א"כ מה"ט ס"ל לרבא הכא דלא תלינן בדופן מספיקא דלטעמי' אזיל ביבמות ז"א דכיון דמוכח דטעמא דרבא משו"ה הוא א"כ כיון דאביי ורבא ורבין ב"ש ואבימי כולהו ס"ל הכי וגם רב נחמן לא פליג בהאי דינא דריעותא מחיים אלא דמטעמא אחרינא הוא דקא שרי משום דס"ל דסירכא לאו נקב הוא בודאי אלא ספק הוה וא"כ הו"ל ס"ס בסרוכה לדופן. א"כ כ"ש דהו"ל למיפסק דריעותא מחיים אסור אפי' נודע אחר שחיטה דהא הכא נודע אחר שחיטה א"כ ד' מהר"ם לובלין צ"ע מסוגיא דהכא לשיטת רש"י והסוברים דאין סירכא בל"נ וע"כ מפרשים הסוגיא כמ"ש הר"ן וראי' לשי' רמ"א דכל ריעותא דאתיליד מחיים אסור ול"א אוקי אחזקה דרוב בהמות כשירות משום דחזי' דיצאה מהרוב ואולי י"ל דס"ל דיותר שכיח לתלות בריאה מבדופן וכ"מ מהרא"ש שם יע"ש ובמק"א האר' בזה. א"כ אי נאמר דאין אנו בקיאין במיעוך והו"ל ספק דלמא ניתקה מהריאה. א"כ אפי' אי הוה בקיאין בבדיקת פושרין לא מהני משום דלמא קרום עלה ונסתם וכמו לרב נחמן דבתרי אוני מודה דטריפה אע"ג דלדידי' הו"ל ס' נקב משום דלמא קרום עלה ולא מהני בדיקה וכן בסרוכה לדופן לרבא ואבימי כו' כמ"ש וה"נ הו"ל ספק נקב כיון דאין אנו בקיאין ושמא ניתקה בחוזק ועלה קרום א"כ מאי מהני בדיקת נפיחה כיון דאין אנו בקיאין בנפיחה א"כ ד' התבו"ש תמוהים:
וראיתי להגאון ר' שלמה קלוגר ז"ל בשו"ת קנאת סופרים (סי' ח') דכ' שם על ענין סירכא ממקום למקום היוצא מן הבועה כו' כתב בתוך התשובה ג"כ כד' התבו"ש [ולפי הנראה ד' התשובה ההיא הרבה ט"ס יש שם יעו"ש] וכיון לד' התבו"ש דבחדא בדיקה אין אנו בקיאין היינו מיעוך לחוד או בדיקת פושרין לחוד. אבל בתרתי בדיקות ביחד בזה אנו בקיאין לא חיישי' כולי האי וכ' ג"כ כהתבו"ש דאם נאבדה אחר מיעוך בלי בדיקה דטריפה ולא הביא ד' התבו"ש יעו"ש. מבואר דכ' להדיא דטעמא משום דנהי דבמיעוך לחוד א"א בקיאין אבל בתרתי לא טעינן כולי האי כמו שנראה מפשטות ד' התבו"ש. ולע"ד ד' ז"ל תמוהין דאפי' אי אנו בקיאין בנפיחה כיון דאין אנו בקיאין במיעוך א"כ דלמא ניתקה בכח וחזקה והו"ל סירכא ולעולם לא תבצבץ כמ"ש רש"י ותוס' והרא"ש בשם הרמב"ן סוף דבר ד' התבו"ש תמוהין לפי פשוטן של דברים:
סעיף ב
ע"כ נלע"ד לבאר ד' הב"ח ויתישב ד' התבו"ש דהנה הראשונים ובטור ושו"ע (סי' ל"ו סעי' ה') פסקו בנמצאת ריאה נקובה במקום משמוש ידא דטבחא במיצר החזה או שתלשה בכח תלינן דלאחר שחיטה נעשה והוא מד' רש"י חולין (ד' מ"ט.) ד"ה היכא דממשמשא כו' שכ' כמדומה אני כו' או שתלשה למעלה בחזקה ואח"כ נמצא נקב תלינן עכ"ל. ונחזי אנן לשי' הראשונים וכן הרבה מאחרונים ז"ל דס' השקול אי מחיים אי לאחר שחיטה אסור מס' ובפרט למאי שהוכיח הגאון בעל ח"א בבינת אדם בשער רוב וחזקה דכן דעת רש"י ז"ל וא"כ הא דתלינן במשמוש ידא דטבחא או תלשה בכח ע"כ משום דרוב פעמים נעשה נקב ע"י תלישה בכח ויעויין בש"ך (סי' נו"ן) וכן נראה להדיא דעת הב"ח דהרי (בסוס"י נ"ג וסוס"י נ"ה) פסק דבס' השקו אי מחיים או לאחר שחיטה אסור מס' ומ"מ במשמוש י"א דטבחא או תלשה בכח מכשיר ע"כ דהו"ל רובא להתירא וכ"כ התבו"ש (סי' ל"ט ס"ק י"א) דרוב סירכות הניתקין בכח רובן מפקי זיקא ע"ש א"כ מעתה יש לומר בענין המיעוך דהנה הרא"ש הסכים לדעת מר יעקב גאון דסירכא הניתקת ע"י ניענוע אין זה סירכא אנא ריר ומה"ט מתיר הרא"ש מיעוך יע"ש להדיא ובמדינתינו דנהגו למעך הוא ע"פ ד' מהרי"ו כמבואר בד"מ וס"ל להמהרי"ו דמיעוך קיל מנענוע יע"ש וכ"כ הש"ך דאין אנו בקיאין בנענוע דאולי ניתקה הסירכא בחוזק ומ"מ אינה מבצבצת משום דהקרום חזק וקרום שעלה מחמת מכה. ומ"מ במיעוך אנן נהיגין להקל ע"כ דאנו בקיאין במיעוך ומה שהחמירו לבודקה בנפיחה אח"כ משום חששא וחומרא דלמא לא נזהר לעשות בנחת ע"כ אני אומר דאין הבדיקת פושרין יהיה ראיה דלא ניקבה מחיים דאכתי אין זה שום ראיה כיון דהחשש הוא שמא ניתקה בכח וסירכא הוא ולא ריר א"כ אין סירכא בל"נ וקרום שעלה מחמת מכה כו' אלא דהבדיקה דפושרין ונפיחה יעיד ע"י רוב דלא ניתקה בכח והמשמוש היה כדין דכיון דרוב פעמים היכא דתולש בחוזק מבצבץ אפי' בנפיחה דידן כמ"ש לעיל בשם התבו"ש וכ"כ הלבוש"ר. א"כ כיון דאינה מבצבצת ש"מ דהמיעוך הי' כדין וממילא מובן דזה רק ריר וממילא אין כאן נקב משא"כ בניתק בחוזק להדיא לא יצאה מחזקת סירכא ומה מהני ראיה שלא תבצבץ הרי ראינו דקרומי זה הריאה חזקים דכיון דניתקה בכח א"כ הו"ל סירכא ולא אתברר. משא"כ כשנתברר ע"י מיעוך ונזהר לעשות בנחת רק דחששא הוא שמא בשום פעם לא נזהר כ"כ ע"ז יעיד הנפיחה על המיעוך משום דרוב פעמים מבצבצת ע"י ניתוק א"כ ש"מ דהי' בנחת א"כ אפי' לדידן דאין אנו בקיאין בנפיחה מ"מ ש"ד משום דרוב פעמים מבצבצת אם הי' ע"י ניתוק כמ"ש א"כ אתברר ע"י רוב והו"ל מיעוטא דמיעוטא דרוב בקיאין הן למעך בנחת ורוב מבצבצת אפי' ע"י נפיחה דידן. ומעתה לפי זה אי נאבדה בלי נפיחה כשירה כיון דרוב בקיאין הן א"כ סמכינן ארובא דאורייתא בדליתא קמן דליבדקי' כמו ברוב מצויין א"ש לדעת הראשונים הרשב"א וסייעתו דהו"ל מיעוט המצוי כמו בסירכות הריאה וכ"כ הרמב"ן במלחמות פ"ק דחולין וכ"כ הר"ן שם וכן נראה דעת הגר"א ז"ל (סי' א' ס"ק ד') יע"ש מ"מ בדליתא קמן שחיטתו כשירה כ"ש במיעוך דליכא כאן חזקה דאיסורא לכל הפחות א"כ כ"ש דכשירה בנאבדה בלי בדיקה אחר מיעוך [ולקמן יתבאר אי"ה עוד באורך]:
ולטעם הב' של הב"ח והתבו"ש משום חששא דשמא סירכא בת יומא ע"י נקב ועדיין לא נגמרה הסירכא ג"כ אינו אלא חומרא ולא מדינא וראיה ברורה לזה דהב"ח לא כ' דהו"ל ספק אי הסירכא הוא בת יומא שלא נגמרה הסירכא היינו דווקא דחזינן נקב הו"ל ס' השקול שמא מחיים והסירכא לא נסתמה עדיין אבל כשלא חזינן ריעותא ועברה ע"י מיעוך אזלי' בת"ר דצמאון דהרי הב"ח (סי' ל"ט סעי' ה') כ' דבדיקת נפיחה אחר מיעוך הוא חומרא ולא מדינא שמא ניתקה בכח יע"ש ולא כתב הטעם הב' דסירכא בת יומא כלל דאי הוה טעמא וסברא אלימתא לא הוה משום חומר רק דין גמור הוא הבדיקה שמא סירכא ע"י נקב ומה שנתמעך הוא משום דעדיין לא נתקשה הסירכא ובסוף ג' ימים דהוא זמן סירכא להגמר יתקשה. אלא ודאי דכשלא חזינן נקב אין זה אלא חומרא וחששא בעלמא על כרחך משום דכיון דרוב פעמים על ידי שלא הושקתה מים סמוך לשחיטה כולה מלאה סירכות דקות וקשות כמ"ש הב"י בשם הכלבו בשם הר"י הלבן גבי הגבהת אצבע יע"ש ה"נ ס"ל להמקילים במיעוך א"כ כיון דאנן ס"ל דמיעוך הוא ריר א"כ אזלי' בתר רובא דנעשה ע"י צמאון כמ"ש. וחששא דריר שלא נגמר הסירכא על ידי נקב הוא מיעוטא כל כמה דלא חזינן נקב כן נראה לע"ד ברור:
וראיה לזה עוד מד' התבו"ש גופי' דטעם הא' והב' של הב"ח והתבו"ש אינו אלא חומרא דהנה התבו"ש (סי' ל"ט ס"ק י"ז) כ' בסירכא כסדרן ומיעך ומשמוש ובצבצה דטריפה דלשיטת רש"י דטעם דאין סירכא בלי נקב אפי' כסדרן רק שבכסדרן הסתימה מעליא היא ואין סופו להתפרק א"כ כיון דחזינן דע"י מיעוך ומשמוש נעשה נקב א"כ אין זה סירכא שסופו ליסתם רק ריר בעלמא הוא והפשטת ליחה ולא יסתום יע"ש וקשה לי דנחזי אנן דהנה הרא"ש תפס לשיטת רש"י עיקר דאין סירכא בל"נ כמבואר ברא"ש ומ"מ בסירכא כסדרן כ' דא"צ לבדוק ע"כ דסתם סירכות כסידרן סותמין שפיר וכ"כ התבו"ש (סי' ל"ט סעי' ח') וז"ל מנהג מדינות אלו להכשיר כסדרן אפי' בלי בדיקה לכתחילה כו' אפי' לשיטת רש"י דאמרי' מסתמא סתמה שכן דרכה ליסתום בכסדרן עכ"ל והוא מד' הרא"ש וכן דעת הרמב"ן יע"ש א"כ קשה אמאי אסר התבו"ש בנמצא נקב אחר מיעוך ממ"נ אי אין אנו בקיאין במיעוך ושמא נעשה בחוזק א"כ בודאי הו"ל ס"ס שמא נעשה בחוזק המיעוך ולהכי ניתקה הסירכא משום דניתק בחוזק ובאמת סתמה שפיר ואת"ל דבנחת מיעך שמא הסירכא בת יומא ע"י נקב וסופו ליסתום דבכסדרן סותמין שפיר. א"כ בודאי הו"ל ס"ס להקל. ואפי' נאמר דאנו בקיאין ורק חומרא בעלמא אנו מחמירין שמא לא נזהר בנחת א"כ לא הוה ס' השקול ולא הוה ס"ס כמ"ש הש"ך (סי' ק"י) מ"מ נלע"ד דבכה"ג ג"כ איכא ס"ס דבכתובות (ד' ט"ז) וב"ב (צ"ב) אמר דאם יש עדים שיצאה בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתיים טעמא דאיכא עדים הא ליכא עדים לא ואמאי רוב נשים בתולות נשאות ומשני משום דאיכא למימר רוב נשים בתולות נישאות ומיעוט אלמנות ורוב הנישאות בתולות יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא והיינו דע"כ צ"ל דהאשה זאת היא ממיעוט או ממיעוט אלמנות או ממיעוט דאין לה קול והו"ל פלגא ופלגא יע"ש א"כ מעתה בנ"ד דכיון דרוב סירכות כסדרן סותמין הנקב ואיכא רובא להיפוך דרוב מיעוך הוא בנחת א"כ האי סירכא ע"כ יצאה מהרוב א"כ הו"ל ספק השקול אי הוה הסירכא ממיעוט דאינן סותמין רק ריר או ממיעוט דניתק בחזקה והו"ל סתימה משום דמאי חזית לומר דהיא ממיעוט סירכות כסדרן דאינן סותמות דלמא ממיעוט דניתק בחזקה א"כ הו"ל ס"ס מעליא דלמא ממיעוט דניתק בחזקה דהו"ל ס' השקול כמ"ש ואת"ל בנחת דלמא סירכא בת יומא דלא נגמרה הסירכא עדיין לסתום וסופו לסתום ואמאי אסר התבו"ש אלא ודאי דהאי חששא דדלמא לא נגמרה הסירכא עדיין הו"ל מיעוט דלא שכיח ואינו ס' השקול דרוב סירכות ע"י נקב קשים דהכא לא שייך האי סברא דרוב המסולקות במיעוך הוא ע"י צמאון דא"כ כ"ש דיש להתיר ולא מצטרף לס"ס כמ"ש הש"ך ביו"ד (סי' ק"י) דכל דאין ב' הספיקות שוין ושקולין לא הוה ליה ס"ס עכ"פ נקטינן מזה דגם הטעם הב' של הב"ח והתבו"ש אינו מדינא וכמ"ש:
שוב ראיתי דזה אינו דאדרבא דבאמת דכל היכא דלא חזינן נקב ועברה ע"י מיעוך תלינן דהוא ריר משום רוב דצמאון. משא"כ כדחזינן נקב א"כ הו"ל ס' השקול אי האי ריר סופו להיות סירכא חזקה והשתא משום דהיא בת יומא או ריר ולא יעלה סתימה דהא יש נקבים שאין סופן להעלות סתימה כמ"ש הר"ן א"כ הו"ל ספק השקול אלא דהס' הב' דלמא ניתק בחזקה לא הוה ספק השקול ע"כ משום דאל"כ הו"ל ס"ס ונסתר ראיה זו אבל לקמן יתבאר הכל ע"נ בע"ה:
ומעתה נבוא לביאור ד' הב"ח (סי' ל"ט סעי' ט"ו) שהביא מעכ"ת ויראה בלשונו הזהב שכיון למש"כ. שכ' ומה שנהגו לבדוק בנפיחה אחר שנהגו במשמוש היד ואם מבצבץ מטריפין אותה איכא לתמוה הלא כיון דתלינן דאין זה סירכא אלא ריר כיון דניתקת במשמוש היד א"כ למה צריך בדיקה ותו דאפי' אי מבצבצת איכא למיתלי במשמוש ידא דטבחא ותירץ דודאי כך הוא שלא היה המשמוש בנחת אלא ניתקה בחזקה כו' דאין סירכא בל"נ. ועונ"ל דלעולם תלינן שהוא ריר אלא דחוששין שמא סירכא ב"י כו' ולהכי בודקין אותה בנפיחה כו' עכ"ל הב"ח ונחזי אנן דמתחילה מקשה הב"ח ב' קושיות א' למה הצריכו בדיקת נפיחה ב' אפי' בצבצה יהא כשירה ולמיתלי במשמוש ידא דטבחא ותירוץ הא' לפי הבנת מעכ"ת בכוונת הב"ח אינו אלא תירוץ אקושיא הב' דלהכי אי בצבצה טרפה משום ממ"נ אבל כשלא חזינן ריעותא דנקב כשירה ואמרי' דריר הוא וכ"ש דאי נאבדה כשירה וא"כ לד' מעכ"ת קושיא הא' אכתי קאי ואינו אלא תירוץ אקושיא הב' דלהכי אי מבצבצת טריפה משום דממ"נ כמ"ש. ובאמת המעיין בב"ח יראה דהב"ח רוצה וצריך לתרץ ב' הקושיות כמו דמבואר בתירוץ הב' תירוץ אב' הקושיות שכ' בתירוץ הב' ולהכי בודקין כו' א"כ כמו כן בתירוץ הא' דאל"כ מתחיל בתרתי ומסיים בחדא לתרץ קושיא הב' ולא אקושיא הא' בתירוץ הא'. אלא ודאי כדכתיבנא בנא משום דחיישי' שמא לא עשה בנחת ומזה ניתקה הסירכא להכי הצריכו בדיקה לברר עפ"י רוב כמ"ש דעשה המיעוך כדין דאל"כ הי' מבצבץ אפי' בנפיחה דידן א"כ בתירוץ הא' נכלל תירוץ ג"כ אקושיא הא' דהא כיון דאם נמצא נקב אחר המיעוך חיישי' שמא נעשה ע"י מיעוך בחזקה אע"ג דנדמה לו שעשה כהוגן א"כ מה"ט גופיה הצריכו בדיקה אחר מיעוך דאע"ג דעשה בנחת מ"מ אפשר שנדמה לו שעשה בנחת ולהכי הצריכו בתחילה בדיקה אחר מיעוך א"כ לתי' הא' של הב"ח דלהכי הצריכו נפיחה אח"כ משום חששא דניתק בחזקה א"כ אפשר לומר ג"כ אי נאבדה טריפה מאי אמרת דנהי דהצריכו מה"ט לכתחילה מ"מ אינו אלא משום חומרא אף אנו נאמר גם לתירוץ הב' אינו אלא משום חומרא. ולא ידעתי אנה מצא בב"ח דלתי' הב' של הב"ח כשלא חזינן נקב לומר דאם נאבד טריפה הא הב"ח לא קאמר רק כשנמצא נקב הו"ל ס' אי ע"י משמוש נעשה הנקב או משום דניקב מחיים והסירכא רכא לא הספיקה לסתום אבל כשלא חזינן ריעותא ועברה ע"י מיעוך הו"ל כהגבהת אצבע:
ודברי אלה לוטה בשמלה חדשה (סי' ל"ט סעי' ל"ו) שכתבתי לעיל שכ' ב' הטעמים וכ' אחר טעם הב' דאע"ג דנראה דבדיקה זו אינו מעכב מ"מ נראה לי דעשאוהו חובה כו' משום דמיעוך גופיה קולא גדולה כו' ואי לד' מעכ"ת דלטעם הב' של הב"ח הוא מעכבת ובהכרח א"כ כיון דהתבו"ש כ' בשמ"ח טעם הב' א"כ הו"ל לומר נהי דלטעם הא' אינו אלא חומרא מ"מ לטעם הב' הוא מדינא מה"ט דסירכא בת יומא א"ו דגם לטעם הב' אינו מדינא ורק משום טעמא דהבו דלא לוסיף עלה. אבל לא מדינא דאינו אלא חששא בעלמא כל כמה דלא חזינן נקב משום דרוב סירכות רכות ההולכות במיעוך הוא משום צמאון שנעשו ליחות קשות קצת כמ"ש הר"י הלבן ואין לומר למש"כ ביו"ד (סי' פ"א) דבהמה שנמצאת טריפה ואינו ידוע אימת נטרפה אמרי' סמוך לשחיטה נטרפה משום דהו"ל חזקת הגוף והשתא דאיתרע זולת בהוגלד פי המכה כדאמרי' גבי מומין בכתובות פ' המדיר (ע"ו) א"כ ה"נ נאמר דבאמת יש כאן סירכא ומה שעברה ע"י מיעוך משום דהיא רכה והיום נעשה נקב ואי משום דהו"ל מיעוטא נימא סמוך מיעוטא לחזקה דחזקת הגוף והיום נעשה נקב זה אינו דאדרבא משום מאי אמרינן דהשתא הוא דאיתרע משום דרוב כשירות הן וכל מה דמצינן לאוקמיה אחזקה מוקמינן כמ"ש הפוסקים שם א"כ איך נאמר מהאי טעמא גופי' להטריפה ולומר דהיא סירכא המטרפת אדרבא האי חזקה גופא מס מסייעת לומר דהסירכא הוא משום צמאון וריר בעלמא בלא נקב א"כ אפי' לטעם הב' ג"כ אינו אלא משום חומרא ומ"ש התבו"ש סי' ל"ו דמשום דא"א בקיאין הצריכו בדיקה ברור לע"ד דאין כוונתו דמשום דא"א בקיאין כלל דא"כ אכתי יקשה לדידי' ד' הב"ח שכ' דהבדיקה הוא משום חומרא ולא מדינא ואי דאין אנו בקיאין כלל א"כ הבדיקה יברר דמיעך בנחת דרוב מבצבצת א"כ הבדיקה מדינא. ועוד א"כ אמאי לא מהני ג"כ ניענוע משום דאין אנו בקיאין הא מ"מ יתברר ע"י בדיקת פושרין דאי הניענוע הי' בחוזק רוב פעמים קורע העור ומבצבץ. א"כ יתברר גם בניענוע ע"י רוב. א"ו כיון דהו"ל ספק אי ניתקה לא מהני בדיקת נפיחה א"כ מה"ט אי אין אנו בקיאין במיעוך ושמא היה בחוזק ג"כ לא מהני בדיקת נפיחה. א"ו דכוונת התבו"ש דכיון דקולא גדולה היא דהא הרבה ראשונים ובראשם הרשב"א צווחו ככרוכיא ע"ז. היה לנו לחוש דלמא כהרשב"א דאין אנו בקיאין במיעוך דאין כל האצבעות שוות וכמ"ש הרשב"א ולא מהני אח"כ בדיקת נפיחה כמו בניענוע דכיון דאין אנו בקיאין בניענוע לא מהני לסמוך אבדיקת פושרין ה"נ הי' לנו לחוש דאין אנו בקיאין וממילא לא היה מהני בדיקת פושרין רק משום דחק וצורך גדול בזה במדינות אלו סמכו על ד' מהרי"ו דמיעוך קיל מניענוע ונהי דבניענוע אין אנו בקיאין אבל בזה בקיאין ובכ"ז בצירוף הבדיקה לבסוף והבו דלא לוסיף דתרי קולי לא מקלינן כמ"ש הט"ז ביו"ד (סוס"י צ"א) יע"ש. ע"כ מ"ש מעכ"ת נ"י דלתירוץ הראשון של הב"ח אם נאבד כשירה ולתירוץ הב' אי נאבד טריפה למש"כ אין שום הוכחה מב' התירוצים ממ"נ אי נאמר דחששא דשמא ניתק בחוזק הוא חומרא ורק אי חזינן דביצבץ אחר מיעוך טריפה אבל כ"כ דלא חזינן לא חיישי' בדיעבד שמא ניתק בחוזק. א"כ מה"ט יש לומר בתירוץ הב' ג"כ נהי דאי נמצאה נקובה חיישי' שמא סירכא בת יומא שלא הוגלד הנקב עדיין. אבל נאבדה לא חיישי' להכי בדיעבד משום רובא כמ"ש ואינו אסור בדיעבד ואי דלתירוץ הב' מעכב בדיעבד משום חשש דסירכא ב"י ה"נ לתירוץ הא' י"ל הכי דחיישי' שמא ניתק בחוזק. אבל לקושטא דמילתא הוא כדכתיבנא דבין לתי' הא' ובין לתי' הב' של הב"ח אינו אלא חששא. וכן מצאתי בבית אפרים (סי' ל"ט ס"ק ל"ב) שכ' להדיא דחששא דסירכא בת יומא ולא הוגלד אינו אלא חומרא ולא מדינא יע"ש להדיא וע"כ כמ"ש משום דרוב סירכות ההולכים במיעוך אינו אלא משום צמאון כמ"ש הר"י הלבן בהגבהת אצבע ה"נ ס"ל להמקילים במיעוך א"כ ד' השמ"ח מחוורים ורב תבואות בכח שור. והיינו בדלא חזינן נקב אבל כשחזינן נקב ועברה ע"י מיעוך הו"ל ס' השקול שמא לא נתקשה עדיין הסירכא א"כ מש"כ מעכ"ת דלתי' ב' של הב"ח הוא אפי' דיעבד אסור לע"ד אינו דכ"כ לא חזינן נקב אזלי' בתר רובא דע"י צמאון כמ"ש משא"כ כדחזינן נקב הו"ל ס' השקול כמ"ש:
סעיף ג
וביסוד האי דינא דהתבו"ש (סי' ל"ט ס"ק י"ז) במ"ש דבסירכא כסידרן ועברה ע"י מיעוך ובצבצה דטריפה אפי' לשיטת רש"י וכ"ש לשיטת תוס' יע"ש ולע"ד יש לדון בזה והוא דנחזי אנן בסירכא כסדרן אם הסיר בלא מיעוך הסירכא ומצא נקב מחיים מה דינו הנה דבר זה מבואר בב"י בשם בטל העיטור דכ' דכשר משום דהו"ל כחלב טהור שסותם הנקב וכשר ה"נ בסירכא כסדרן יע"ש וכ' התבו"ש ס"ק י"ז דד' העיטור עולים רק לשיטת רש"י דס"ל דבכ"מ אין סירכא בל"נ רק דכסדרן הנקב סותם שפיר ואין סופה ליסתור דחברתה מגינה עלי' יע"ש בשמ"ח סוף סעיף ט'. אבל לשיטת תוס' דכ' דלהכי כסדרן כשירה משום דבכסדרן אין סופן להתפרק או להראב"ד משום דוחק רביצה העלה סירכא ולאו מחמת נקב אבל כד חזינן נקב לא מהני לדידהו סתימה כלל דהו"ל קרום שעלה מחמת מכה אפי' כסדרן לא מהני שום סתימה יע"ש וכ"כ הכרו"פ (סי' ל"ט) לחלק דלשי' רש"י סירכא בכסדרן ויש נקב תחת הסירכא כשירה דסתם בכסדרן סותם הנקב משא"כ לשיטת התוס' והראב"ד דכל עיקר היתר דבכסדרן משום דאין סופן להתפרק ולהתהוות נקב אבל אי חזינן נקב לא מהני שום סתימה יע"ש וכ"כ הפמ"ג בפתיחה לסי' ל"ט יע"ש ומזה הוליד התבו"ש דאם מיעך ובצבץ אחר הנפיחה דטריפה לכל הדעות ולע"ד לא מבעיא לשי' רש"י אלא אפי' לשי' תוס' יש לדון בזה:
והוא דנחזי אנן לשיטת רש"י דטעמא דבכסדרן סותם הנקב משום דהסתימה בטוב ולא יתפרק לעולם דהוא סתימה דמעיקרא לכל הפירושים כידוע בפוסקים. קשה לי טובא לכאורה דעיקר מאי דילפינן לשיטת רש"י דבכסדרן כשירה משום דאע"ג דאין סירכא בל"נ בודאי מ"מ סופו להעלות סירכא חזקה ולא תסתור ולמד הר"ן שם דכמו דריאה שניקבה ודופן סותמתה במקום ריביתי' דכשירה משום דהדופן מגין עלי' ה"נ הסירכא והאונא שאצלה מגין עלי' א"כ כמו דהתם בעינן סביך בבישרא לשיטת רש"י וסייעתו אבל סריך לחוד לא מהני ה"נ לא יהני רק סריך וסביך בבישרא. עכצ"ל דלמש"כ הב"י בסי' ל"ט בשם הר"ד ן' יחייא דהחילוק הוא בין סביך לסריך דסביך הם בחוטים קצרים שבהם תדבוק הריאה לבשר. אבל כשהחוטים דקין מאוד או ארוכים טפחיים לא יועיל דהו"ל סריך יעו"ש (ועיין במש"כ ב"י בשם הרי"ן חביב דדווקא בניקב ממש בעינן סביך אבל בסירכא דאין הנקב נראה להדיא לא בעינן סביך). א"כ לפ"ז צריך לומר דלהכי מהני לשיטת רש"י בכסדרן אע"ג דא"ס בל"נ משום דהו"ל הסירכא בין חיתוך האונות דהסירכות קצרות ודוחק הרביצה זא"ז הו"ל כמו סריך וסביך דאל"כ הא התם ס"ל לרש"י דבריאה שנקבה ודופן סותמתה בעינן סביך וסריך א"ו כדכתיבנא דבכסדרן הו"ל כסביך וסריך משום דהקרום חזק וקצר וגם חברתה מגינה עלי' משום דוחק האונות. וכן משמע מהר"ן הנ"ל דלמד סירכא כסדרן מריאה שניקבה יעו"ש:
ומעתה לדינא דגמ' דריאה שניקבה ודופן סותמתה במקום ריביתי' בסביך וסריך בבשר כשירה משום דהו"ל סתימה דמעיקרא וסירכא לעולם עומדת שלא תתפרק. א"כ מה"ט בסירכא כסידרן למטה מחציין [דנהיגין להקל דמשום דוחק רביצה נתהווה הסירכא וא"צ בדיקה] דכשר ולרש"י אפי' בלמטה מחציין א"ס בל"נ רק משום דשם הוה דוחק האונות ורביצתן א"כ כמו התם בריאה שניקבה ודופן סותמתה וסביך וסריך כשירה לכו"ע מדינא ה"נ הכא בכסידרן למטה מחציין אע"ג דאין סבל"נ מ"מ הכא הו"ל סביך וסריך דהא מה"ט קי"ל דא"צ בדיקה לרש"י ג"כ כמ"ש הרא"ש דסתם סירכא בכסידרן סותם שפיר אף דהרא"ש ס"ל כשיטת רש"י עיקר כמ"ש לעיל. א"כ לפי"ז הנה התוס' ס"ל ג"כ דמדינא דגמ' דריאה שניקבה ודופן סותמתה או סביך וסריך בבשרא כשירה וכתבו בדקינן בנפיחה כשהריאה מחוברת עם הדופן אי עולה בנפיחה כשירה אפי' אי מחוברת בבשר וצלעות ולא הכריעו או כר"ג או כרש"י יע"ש אבל בדסריך וסביך בבשר כ"ע מודו דמדינא דגמ' כשירה אלא דאנן השתא לא בקיאין בנפיחה כמ"ש הרמ"א (סי' ל"ט) א"כ כיון דכל עיקר ילפותא דכסידרן כשירה לרש"י הוא משום דהו"ל כריאה שניקבה ודופן סותמתה דכשירה וה"נ. א"כ כמו דבריאה שניקבה ודופן סותמתה בדסביך וסריך כשירה ה"נ בכסידרן אי בדיק בנפיחה כשהסירכא הי' בריאה ועלתה בנפיחה ולא בצבצה אע"ג דאח"כ הסיר הסירכא ומצא נקב הנראה מחיים כשירה כיון דהוא למטה מחציין דהו"ל שם דוחק רביצתן וכמ"ש:
וזה שכ' בעל העיטור והביאו הב"י ומסתברא לן דאע"ג דמפקא זיקא כשירה דסתימה מעליא היא כחלב טהור שסותם עכ"ל ודחק התבו"ש דזה רק לשיטת רש"י כמ"ש ולע"ד צ"ע ד' התבו"ש חדא דאיך יסתום הבעל העיטור דבריו דזה תליא במחלוקת אבות העולם דלשיטת תוס' והרבה ראשונים טריפה דלא מהני סתימה כמ"ש התבו"ש והבעל עיטור יכריע בזה ולא יזכור שום דבר מזה ועוד דהרי הבעל העיטור כתב והביאו הב"י (סי' ל"ט) ד"ה והא דדופן סותם כו' בסוה"ד וז"ל כ' בעיטור שדעת רבינו האי כפירש"י ואיכא מ"ד דלא אתא למעוטי אלא נקב מפולש אבל סירכא בין בגרמא בין בבישרא כשירה עכ"ל והנה החילוק שבין נקב לסירכא הוא מבואר דבניקב דבעינן סתימה כ"כ דלא סביך בבישרא לא הוה סתימה משא"כ סירכא דאין ברור שהוא מחמת נקב ורק שלא יתפרק או מחמת דוחק רביצתו כמ"ש הראב"ד (פ"ז מהל' שחיטה) ונלע"ד ברור דהאי מ"ד שכ' בעל העיטור הוא הראב"ד (דפ"ז מהל' שחיטה) הנ"ל וכיון דהיא סמוכה לדופן לא יתפרק דליכא למימר משום דלמא הסירכא מהדופן ושם הנקב מ"מ ספיקא דאורייתא הוא דלמא מהריאה ועוד דיותר יש לתלות הנקב בהריאה וכמ"ש הרא"ש והר"ן והטור והיינו האי מ"ד ס"ל דלא אמרי' דאין סירכא בל"נ בודאי וכ"כ מהרי"ן חביב וכ"כ הב"י להדיא לקמן (סוס"י ל"ט) האי סברא להדיא יע"ש ויעויין בב"ח ובדרו"פ שם עכ"פ דעת העיטור בשם מ"ד לחלק בין נקב לסירכא הוא דלא כשיטת רש"י דלשי' רש"י אין חילוק כלל וכיון דהעיטור גופי' הביא ד' האיכא מ"ד לחלק בין נקב לסירכא מבואר דלא פסיקא לי' לבהע"ט להכריע לגמרי כשי' רש"י דס"ל דאין סבל"נ בודאי. דאדרבא דמשמע להדיא דס"ל כשי' הראב"ד (פ"ז מהל' שחיטה) כמ"ש. או כשי' התוס' דיש סירכא בל"נ ובמק"א הארכתי בזה ומ"מ כתב סתמא ומסתברא לן דאע"ג דמפקא זיקא כשירה (ר"ל אחר שהסיר הסירכא) משום דהו"ל כחלב טהור שסותם ע"כ לכו"ע הוא והיינו ברור דכוונתו דכמו דריאה שניקבה ודופן סותמתה דכשירה בדסביך וסריך בבישרא והתם אפי' לכו"ע בין לשיטת תוס' ובין לרש"י דהא התם ניקבה להדיא ומ"מ כשירה מדינא דגמ' א"כ ה"נ בחיתוך שבין אונא לאונא למטה מחציין דהו"ל ודאי כסמוך לדופן כשירה לדינא דגמ' כדלא מפקא זיקא בעודו בסירכא כיון שבדק בנפיחה קודם שהסיר הסירכא ועלה בנפיחה אע"ג דמצא נקב הניכר מחיים אחר שהסיר הסירכא הו"ל להתיר כמו ריאה שניקבה שכ' התוס' בשם ר"ג דבדיק עם הסירכא הדבוק בבשר יע"ש וכ"כ הב"י. דסתם סירכות כסידרן סותמין הנקב בצירוף חיתוך האונות כנלע"ד שוב מצאתי זה הסברא כמ"ש בלבוש"ר בע"ה:
ולפי זה בחתך בסכינא דחליש פומי' הסירכא כסידרן והיינו שלא עברה ע"י מיעוך למטה מחציין ומצא נקב וקודם שהסיר הסירכא עלתה בנפיחה אע"ג דהשתא נמצא נקב הניכר מחיים יש לכאורה להתיר לע"ד אפי' לשיטת התוס' דלא גרע מריאה שניקבה ודופן סותמתה וע"ז לא פליגי התוס' כלל מעולם וכמו דהוכחתי מד' בעל העיטור דאדרבא משמע דס"ל כשי' תוס' דיש סירכא בלא נקב מ"מ כתב סתם דאי נמצא נקוב כשירה דהאונא סותמה והיינו ע"י הסירכא והאונא. ואין לומר דלדידן דאין אנו בקיאין בנפיחה א"כ אפי' בריאה הסמוכה לדופן גופא שניקבה דצריך לבדוקי לריאה אי עולה בנפיחה דסותם שפיר לא מהני א"כ מה"ט בסירכא כסידרן דלרש"י אין סירכא בל"נ וכיון דאיכא נקב צריך לנפוחי ואנן אין בקיאין בנפיחה זה אינו דהא אנן קי"ל דא"צ לבדוק בסירכא כסדרן למטה מחציין וכמ"ש הרא"ש משום דבכסידרן סותם שפיר וא"צ בדיקה כלל ועדיף מריאה שניקבה דשם מדינא דגמ' צריך נפיחה אלא דמהני משא"כ בכסדרן אף דודאי ניקבה א"צ בדיקה כלל א"כ עדיף מריאה שניקבה א"כ כמו דהתוס' מודו בריאה שניקבה ודופן סותמתה דמהני סתימה אלא דצריך בדיקה אבל הכא דעדיף מודו דא"צ בדיקה משום דרוב סירכות כסידרן סותמות שפיר ואין כאן שום ריעותא במה דנמצא נקב דמקודם לזה ג"כ הוה ידעי' דיש שם נקב לרש"י ומ"מ לא הוה צריכין לבדוקי כלל ע"כ דרובא דרובא הכי הוה דסותמין א"כ במאי אתרע לן במה שנמצא עתה נקב וגם התוס' לא פליגי ע"ז ואע"ג דהתם בריאה שניקבה ודופן כו' צריך בדיקה מ"מ הכא א"צ דהו"ל יותר סתימה מעליא ונלע"ד דמה"ט כתב בעל העיטור דדמיא כחלב טהור שסותם ולא כ' משום דלא גרע מריאה שניקבה ודופן סותמה כו' משום דהתם צריכין בדיקה כמ"ש התוס' בשם ר"ג כמ"ש משא"כ כאן א"צ שום בדיקה משום דדוחק רביצתן ע"י החיתוך האונאה סותמה לעולם וסתמן סתימה מעליא וא"צ שום בדיקה כמו בחלב טהור סותם כנלע"ד כוונת בעל העיטור א"כ מד' בעל העיטור ראי' אע"ג דמשמע להדיח דס"ל כדעת תוס׳ ג״כ כמ"ש. מ״מ ס״ל דאע״ג דמפקא זיקא כשירה משום דהסתימה מעליא וכמו דופן סותמתה אלא דהתם צריך בדיקה משא״כ הכא דהו״ל כמו חלב טהור שסותם. וא״כ לפי דברינו כיון דהתבו״ש בעצמו הודה דלא מצינו להפוסקים דחולקים על בעל העיטור וביטל דעתו נגד דעת העיטור במה שרצה לדחות שברת בעל העיטור. אלא שכתב דדברי בעל העיטור הוא רק לשיטת רש״י יע״ש. ולע״ד למה שהוכחתי מד' בעל העיטור דס״ל כשיטת תוס׳ ומ״מ כ׳ כאן סתמא דאי מפקא זיקא (ר״ל אמר שהסיר הסירכא) כשירה ש"מ דלכו״ע היא ומטעמא דכתיבנא ע״כ בעניי לא ידעתי היכן מצאו האחרונים ז״ל לומר דסירכא כסידרן אף למטה מחציין והסיר הסירכא בלא מיעוך ונמצא נקב דטריפה משום חשש שיטת תוס׳ דהא אדרבה מבעל העיטור משמע להדיא דאף לשיטת תוס׳ כשירה לא גרע מריאה שניקבה כו׳ כמ״ש. וכ״ז דלא כהבית אפרים (סי׳ ל״ט סעיף ל׳ ל״א) ע״ש. ומצאתי בתבו״ש (סי' ל"ט ס״ק ע״ב) דסירכא כסידרן לא בעי סביך. וסריך לחוד שגי ועדיף מאונא הסרוכה לדופן דהא חזינן דהתם לא מהני בדיקה לדידן ואסור והכא אפי׳ בדיקה א״צ יע"ש. א״כ כ״ש כיון דבריאה הס׳ לדופן לתוס׳ מותר מדינא דגמ׳ הכא מודו ועדיף כמ"ש וראי׳ בע״ה לדברי כנלע״ד להעיר בכ״ז:
סעיף ד
ויש לחקור לפי מה שהעלינו דאם הסירכא הי׳ קשה ולא עברה במיעוך וחתך בסכינא דתלש פומי׳ סמוך לזה ואף אם מצא נקב והסירכא כסידרן למטה מחציין דכשירה אף לשי' תוס׳ כמו שהוכחתי מבעל העיטור והוכחה גדולה מריאה שניקבה ודופן סותמה. א״כ יש לנו לדעת אי אזלה במיעוך ומשמוש ונמצא נקב ויש להסתפק שמא הנקב נעשה ע״י המיעוך מה דינו. והנה משמע מד' התבו"ש דכ״ש דטריפה דחזינן דלא סתמה הנקב ואף לשי' רש״י טריפה וכמ״ש שם לע"ד יש לדון גם בזה והוא דהר״ן פא״ע הקשה לשי׳ רש״י דבכסידרן ג״כ אין סירכא בל״נ בודאי רק משום דבכסידרן הסתימה טוב הוא כמ״ש אפי׳ נמצא נקב בלא סירכא כלל יהא כשירה משום דיעלה סתימה לאחר זמן. ותירץ דיש נקבים בריאה דאינן מעלין סתימה כלל ויש נקבים המעלין סתימה והדבר מסור למי שאמר והי' העולם כו' א״כ הו״ל ספיקא אבל כשחזינן סירכא א״כ אתברר דהאי נקב הדרא בריא ומהנקבים המעלים סתימה יע״ש א״כ מעתה. בסירכא כסידרן למטה מחציין אי עברה ע״י מיעוך ומשמוש ונמצא נקב הו״ל כאן ספיקא אי האי סירכא הוא רק ריר ולא להעלות סתימה משום דשמא האי נקב מהנקבים דאינן מעלות סתימה. או שמא סירכא בת יומא הוה והיום ניקבה ועדיין לא נגמרה הסירכא עד ג׳ ימים דהוא זמן להגליד פי המכה ולסתום. ע״י סירכא כמבואר ביו"ד (סי׳ פ״א) ובאמת האי סירכא בעוד ג׳ ימים יתהוה לסירכא גמורה וסתימה מעלי יהא תהוי. א״כ הו״ל ספק השקול או ריר והפשטת ליחה או סירכא גמורה שעדיין רכה וסופו להתקשות. עוד ספק שאינו שקול דלמא המיעוך הי' בחוזק ולהכי ניתקה הסירכא ונעשה נקב ע״י הניתוק שהמיעוך לא היתה כדין ולהכי עברה ע״י המיעוך ונעשה נקב עתה. וזה הספק אינו ס׳ השקול משום דרוב בקיאין הן למעך כדין כמ"ש לעיל ומ״מ מיעוטא איכא דאין בקיאין דמה״ט הצריכו בדיקה אא״כ כמ"ש לעיל א״כ מעתה לולא דמסתפינא הייתי אומר דבר מחודש דיש להקל לכאורה לע״ד בין לשיטת רש״י דאין סירכא בל״נ ובין לשיטת תוס׳ דכתבתי לעיל דמודים בנמצא נקב. והוא:
גרסינן בנדה (ד׳ י״ח) חנן התם שליא בבית הבית טמא כו׳ שאין שליא בלא ולד ט׳ ופירש״י ושרפינן עלי׳ את התרומה אלמא דרוב שליות אינם בלי ולד ומחזקינן לי׳ בטומאה ודאית עכ״ל. והתוס׳ שם בד״ה שליא בבית כתבו פי׳ הקונטרס דרוב שליות יש להם ולד וקשה דתנן בפ׳ בהמה המקשה שליא שיצאה מקצתה אסורה באכילה ואי יש שליא בלא ולד הו״ל למשרי משום דסמוך מיעוטא דשליות דאין בה ולד לפלגא שלא יצא רוב הולד והו״ל האי מחצה דיצאה רוב הולד מיעוטא דסתם שליא שיצאה מקצתה ויש בה ולד מחצה יש בהן רוב ולד ומחנה אין בהן רוב ולד כדמוכח בפ״ק דב״ק וכה״ג אמר התם בחולין (ד׳ ע״ז) סמוך מיעוטא דנדמה למחצה דנקיבות וכן בבכורות (ד׳ כ׳) סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקיבות ויש ליישב פ"ה כו׳ יעו"ש בתוס'. הנה מבואר מזה אע״ג דס׳ א׳ מב׳ הספיקות אינו ספק השקול אמרי' סמוך מיעוטא לפלגא וה״ל רוב וה"נ יש לומר סמוך מיעוטא דניתק בחזקה והו״ל סתימה מעליא [בכסדרן למטה מחציין] לפלגא דשמא סירכא בת יומא הוה ולא הפשטת ליחה ובסוף ג׳ ימים נתהווה סירכה גמורה וסתימה חזקה דהא יש נקבים המעלים סתימה מעליא כמ"ש הר״ן כמ״ש אע״ג דהס׳ הראשון דלמא חזקה הי׳ הסירכה וניתק אינו ס׳ השקול דהא התם נמי הס׳ הראשון דלמא אין בשליא זו ולד הוי מיעוט מ״מ משום סמוך מיעוטא לפלגא אמרי׳ דהו״ל רובא להקל וה״נ הו״ל רובא להקל סמוך מיעוטא דניתק בחזקה לפלגא דסופו להעלות סתימה דנקבים נקבים יש כמ״ש הר״ן ולפי זה יסוד ד׳ הש״ך ביו״ד (סי׳ ק״י) כללי ס״ס שכ׳ בשם התוס׳ כתובות (ד׳ ט׳) דהיכא דא׳ מן הספיקות אין שקולין לא מצטרף המיעוט לפלגא דלהוי ס״ס צ״ע הא התוס׳ בנדה כתבו להדיא דמטעם סמוך הו״ל רובא להיתר א״כ סתירה להש״ך כמ״ש ולפי דברי תוס׳ נדה הנזכר יש לצדד בנידון התבו״ש הנזכר להקל כמו שכתבתי:
וראיתי להסדרי טהרה ביו״ד (סי׳ קפ״ז ס״ק ט״ו) שכתב בד"ה אמנם וז״ל אמנם בת׳ שאלה כתבתי דליתא להאי כללא [דהש״ך] הגם שבתו׳ כתובות (ד׳ ע׳) מונח דס״ל הכי אמנם בנדה (ד׳ י"ח) בתוס' ד"ה שליא כתבו דהוה ס"ם כה"ג משום סמוך מיעוטא לפלגא כו' וזהו הטעם של הרוקח הביאו הש"ך (סי' שע"א) אשת כהן שמעוברת מותרת ליכנס באוהל המת דס"ס הוא ס' נפל כו' אע"ג דרוב יולדות בני קיימא מ"מ סמוך מיעוטא דנפלים לפלגא דנקיבות וא"כ בנ"ד [בדין של הרמ"א שם קפ"ז] נמי אפשר לומר הכי כיון דהוא ס' השקול אם הוא מן המכה או לא סמוך מיעוטא דמן הצדדין לפלגא להך פלגא דמכה וא"כ הוה רובא להתירא הגם שבתוס' כתובות לא ס"ל כן מ"מ דבריהם שבנדה מוכרחים מהראיות שהביאו מש"ס כה"ג דהוה ס"ס ובפני יהושע בכתובות הרגיש על דבריהם שם אמאי לא נימא סמוך מיעוטא לפלגא כו' ונעלם ממנו שקושיא זו נאמרה בתשובת הריב"ש (סי' שע"ב) ומ"ש הריב"ש לחלק בין הך פלגא דמחצה זכרים ומחצה נקיבות דהו"ל פלגא בודאי דהוא פלגא בטבע דכן יסד מלכו של עולם משא"כ בין שאר פלגא דס' השקול מאן לימא לן דהו"ל פלגא בודאי כיון דאינו בטבע א"כ להכי לא אמרי' סמוך מיעוטא לפלגא דס' השקול יע"ש בריב"ש והוא סותר ד' התוס' בנדה שכ' דאף בס' השקול דעלמא דלאו בטבע ג"כ אמרי' סמוך עכתו"ד הס"ט. א"כ לפי ד' הריב"ש בנ"ד ג"כ הו"ל כמו פלגא בטבע דהא הר"ן כתב דיש נקבים המעלים סתימה והדבר מסור למי שאמר והי' העולם כמ"ש א"כ הו"ל פלגא בטבע דהטבע מעלות סתימה משום קיום המין ולא דמיא לפלגא דלא יצא רוב הולד דאינו אלא במקרה ולא בטבע משא"כ בנ"ד דה"ל בטבע א"כ לפי"ז בנ"ד אף התוס' כתובות והש"ך מודו בנ"ד דמטעם סמוך הו"ל רובא דהאי פלגא דיש נקבים המעלים סתימה הו"ל בטבע ולא במקרה [אך יש לומר דע"כ לא ס"ל להריב"ש דהיכא דלאו במקרה רק בטבע אמרי' סמוך היינו דגם המיעוט הוא בטבע כמו מיעוט דנפלים משא"כ בנ"ד דהמיעוט דבחוזק לאו בטבע ועיין]. אבל לע"ד דבלא"ה ד' הריב"ש יש לי לדון בזה ולהוכיח מד' התוס' בהרבה מקומות דלא ס"ל האי כללא דהריב"ש והוא:
יסוד ד' הריב"ש תמוהים לע"ד דהתוס' בעירובין (ד' ו'.) בשם הר"ר שמעי' שכ' דמצינן למימר דבידי אדם נמי א"א לצמצם והא דפרוץ כעומד מותר משום דהו"ל כעין ספק ספיקא דלמא עומד נפיש ואפי' לא נפיש ושווי כהדדי מותר יעו"ש וע"כ כוונת תוס' דמטעם סמוך הוא דנסמוך מיעוטא דשוין לפלגא דלמא עומד מרובה א"כ מבואר דאע"ג דהאי ס' השקול דלמא עומד נפיש במחצה שם לא הו"ל בטבע דכן יסד מלכו של עולם מ"מ ס"ל לתוס' בפשיטות דאמרי' סמוך והיינו דמ"מ רוב צדדים להתיר וה"נ דהו"ל רוב צדדים להתיר וראי' דלא כהריב"ש:
עונ"ל להביא ראי' דלא כהריב"ש מד' התוס' פסחים (ד' ז'.) גבי מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה לעולם מעשר משום דרוב אוכלי בשר בירושלים ממעות מעשר הן וכ' רש"י ואע"ג דאיכא למימר דמיד המוכר נפלו וחולין ספק איסורא לחומרא והקשו תוס' דאכתי נימא סמוך מיעוטא דחולין דשאר מעות לפלגא דשמא מיד המוכר נפלו והו"ל רובא להתיר יע"ש אלמא להדיא דס"ל לתוס' בפשיטות דלא כהריב"ש:
עונ"ל להביא ראי' מד' התוס' בכורות (ד' ט'.) ד"ה זכר כו' שהקשו נימא סמוך מיעוטא דבת אחת יצאו לפלגא דנקיבה קודמת והו"ל זכרים מיעוטא כו' יע"ש והנה האי פלגא דנקבה קודמת לאו בטבע אלא במקרה דלאו לקיום המין הוא הא דנקבה קודמת רק במקרה דלפעמים נקבה קודמ' ופעמים זכרים קודמים וה"ל ממש כפלגא דס' השקול דיצא רוב הולד גבי שליא דהו"ל במקרה וה"נ כן הוא דדווקא בפלגא או זכרים או נקיבות הנולדות בעולם הו"ל שפיר בטבע לקיום המין משא"כ האי פלגא אי נקיבה יצאה קודמת אינו אלא במקרה דהא אינו בהכרח בטבע. ומ"מ כתבו תוס' דאמרי' בכה"ג סמוך מיעוטא דיצאו בבת אחת לפלגא דס' השקול דתרווייהו לאו בטבע רק במקרה ודלא כהריב"ש ועיין בברכות (ד' נ"ג.) גבי היה מהלך חוץ לכרך יע"ש ואכמ"ל:
והשתא דהוכחנו מד' תוס' נדה ומד' תוס' עירובין ומד' תוס' פסחים ומד' תוס' בכורות דאפי' ספק א' אינו ס' השקול ולאו בטבע ג"כ מהני מטעם סמוך. אפי' ספק במקרה. א"כ בנידון התבו"ש דסירכא כסדרן ומנהגינו למטה מחציין דווקא א"כ חד ספק השקול דלמא הסירכא הוא לאו הפשטת ליחה רק סירכא גמורה שהתחילה להתהוות דהיום ניקבה דיש נקבים שמעלים סירכא ואם היינו יודעים איזה נקב המעלה סירכא וסתימה הוה באמת כשירה אפי' לא סתמה עדיין כמ"ש הר"ן א"כ שפיר הו"ל ספק דלמא סירכא בת יומא וסופה בג' ימים להתקשות ומיעוט דאינן בקיאין במיעוך וניתקה בחזקה אע"ג דרוב בקיאין הן מ"מ מיעוטא דאינן בקיאין הוה דאל"כ לא מצטרך בדיקה אחר כך כמ"ש לעיל א"כ הו"ל סמוך מיעוטא לפלגא והו"ל רובא ואף שד' תוס' כתובות (ד' ט') והש"ך מבואר דס' א' שאינו שקול אינו מצטרף לס"ס מ"מ כיון דהרבה מקומות בתוס' לא ס"ל האי כללא והסכים הס"ט לזה יש להקל [ולא הוה ס' חסרון ידיעה דכיון דהדבר מסור למי שאמר והיה העולם כמ"ש הר"ן א"כ ליכא בעולם יודע להבחין אי האי סירכא מאותן סירכות דהפשטת ליחה וכה"ג כ' בבית אפרים ס"ק ל"ב]:
אמנם ראיתי להשיטה מקובצת לכתובות (ד' ט'.) שהקשה קושיית הריב"ש הנזכר על תוס' כתובות הנ"ל אמאי לא נימא סמוך מיעוטא דאונס לפלגא דאינה תחתיו והו"ל רובא כמ"ש הריב"ש והפני יהושע ותירץ השיטה מקובצת דע"כ לא אמרי' סמוך לפלגא היינו היכא דהמיעוט עם הפלגא הם מענין א' ע"כ ראוי להצטרף עם הפלגא דרך משל סמוך מיעוטא דמפילות לפלגא דנקיבות ממילא המחצה דזכרים אינו אלא מיעוט וכן בנדמה ונקיבות דכל הני לאו זכרים נינהו וכן בשליא מיעוט שליות בלא ולד כלל ומחצה שליות דלא יצא רוב הולד. משא"כ בהך דכתובות אין שייכות כלל המיעוט עם הפלגא דס' השקול דס' השקול אם תחתיו זינתה או אינו תחתיו והמיעוט הוא באונס דאונס עם אינו תחתיו אינם דומין זה לזה וכיון דאינן דומין זה לזה לאצטרופי ממילא מיעוטא דאונס בטל לי' לגבי' רוב דרצון משא"כ כשדומין זה לזה דזה אינו זכר וזה אינו זכר משא"כ אינו תחתיו דגם באינו תחתיו רוב ברצון נגד המיעוט דאונס א"כ אינו בסוג אחד דזה המיעוט הוא סוג אונס וזה המחצה סוג אינו תחתיו וכיון דאינם דומין בסוגין לא מצטרפי יעו"ש בש"מ. וכן כיון לזה הסברא בח' הגרע"א (סי' פ"ה) ועוד (סי' ק"ו) כסברת השיטה מקובצת יעו"ש א"כ לפי זה לא פליגי דברי תוס' נדה וד' תוס' פסחים ועירובין ובכורות עם תוס' כתובות והש"ך הנזכר דכולהו שניהם בסוג אחד כמו בפסחים מיעוטא דאוכלי חולין בירושלים לפלגא מיד המוכר דשניהם חולין והו"ל קודש מיעוט וכמו כן בעירובין גבי פרוץ כעומד דרוב לא הו"ל פרוץ מרובה או דיותר עומד או שוה וכן בבכורות פלגא דזכר יצא ראשון הו"ל מיעוטא דהני תרתי מיעוט ופלגא שניהם אין זכרים קודם:
והא דכתבו התוס' בבכורות (ד' כ':) בשם ר"ת דאמרי' סמוך מיעוטא דחולבות אעפ"י שאינם יולדות לחזקה דלא ילדה וכן הקשו שם אמאי לא נימא סמוך מיעוטא דאינם מומחין לחזקה דאינה זבוחה וכן הרא"ש שם וכן הרא"ש בפ"ק דחולין והר"ן בפ"ק דחולין יעו"ש אלמא אע"ג דהמיעוט אינו בסוג עם החזקה דהמיעוט בדבר אחר והחזקה בדבר א' אע"ג דפלגא עם מיעוט עדיף מחזקה עם מיעוט דהא פלגא עם מיעוט הו"ל רוב וחזקה עם מיעוט הו"ל פלגא ופלגא כדאמר בחולין (ד' פ"ו) יע"ש מ"מ אמרי' סמוך מיעוט דאינו דומה לחזקה להצטרף כ"ש בפלגא עם מיעוט אעפ"י שאינם דומין. מ"מ לא פליגי אד' שיטה מקובצת דהתם בבכורות גבי חלב או סמוך מיעוטא דאינם מומחין לחזקה דאינה זבוחה הו"ל לחומרא שפיר אמרי' סמוך אפי' לא דמיא משא"כ להקל כמו מיעוט אונס לפלגא דאינו תחתיו לא אמרי' כה"ג סמוך מיעוטא דאינו בסוג אחד וכ"כ התוס' שם בבכורות לחלק בין לקולא לחומרא יע"ש ועיין ביאור הגר"א ביו"ד (סי' שע"ז ס"ק ה') ובביאור הגר"א ביו"ד (סי' א' ס"ק ד') יעו"ש ויעויין בס' מחנה אפרים (פ"ג מהל' יבום וחליצה) המעיין בדבריו ז"ל יראה שגם הוא כיון לשי' המקובצת ויעויין שם שכ' דאפי' להחמיר לא אמרי' האי סברא כיון דאינם בסוג אחד וכוונת המחנה אפרים אחר העיון בדבריו ז"ל סברתו ממש דמיא לסברת השיטה מקובצת ובזה התוס' והרא"ש חולקין כמ"ש. וכתב עוד דאפי' סמוך מיעוטא לפלגא ג"כ לא אמרי' אפי' בדומין הסוגין ג"כ רק לר"מ אבל לא לרבנן יע"ש ויעויין בשער המלך (פ"ג מהל' יבום וחליצה) מה שהקשה עליו ז"ל יע"ש ואכמ"ל עכ"פ הנתבאר מד' השיטה מקובצת (והמחנה אפרים פ"ג מהל' יבום הנ"ל) דע"כ לא אמרי' סמוך מיעוטא לפלגא היינו דהמיעוט שהוא נגד הרוב שוה להפלגא בחד סוג ששניהם נגד הרוב והמיעוט דמיא לפלגא הו"ל כמצא מין את מינו וניעור. משא"כ במיעוט בסוג אחר והפלגא הוא בסוג אחר דהפלגא אינו נגד הרוב כמו המיעוט וכמו כן במיעוט וחזקה היינו מיעוט אינם מומחין אצל שחיטה אף דלהמיעוט ממילא לא נשחט מ"מ כיון דהמיעוט בסוג אינם מומחה והחזקה הוא בסוג אינה זבוחה או אבר מן החי דהמיעוט לבד נגד הרוב דמומחין והחזקה אינו סותר הרוב כמו המיעוט לא חשיבי לאצטרופי להקל לכו"ע אלא דלהמח"א הנ"ל אפי' להחמיר אבל היכא דהמיעוט עם הפלגא הוא בסוג אחד היינו דכמו דהמיעוט נגד הרוב ה"נ הפלגא דהמיעוט עם הפלגא שניהם סוג אחד חשיבי לאצטרופי כמ"ש הש"מ והמח"א ולפי דברינו השיטה מקובצת עם המחנה אפרים לא פליגי אהדדי ומר מודה להאי ומר מודה להאי ודו"ק היטב:
ובזה יתיישב היטב קושיית הגאון ר"ע איגר ז"ל בתשובה (סי' ס"ב) שהקשה אמה שכתב הסדרי טהרה (סי' קפ"ג) דבדיקת עד בלי הרגשה וספק אי מעלמא אתא הו"ל ס"ס דאמרי' סמוך מיעוטא דלא בהרגשה לפלגא דלמא מעלמא אע"ג דהס' דלמא לא בהרגשה לא הוה ספק השקול דרק מיעוט חזיא בלא הרגשה ורוב פעמים חזי' בהרגשה אלא דסברה הרגשת עד הוא מ"מ אמרי' סמוך מיעוטא דלא ארגשה לפלגא דמעלמא יע"ש בס"ט והקשה הגרע"א ז"ל מהא דנדה (ד' י"ב) דקא מבעיא ליה אשה מהו שתבדוק אחר תשמיש לחייב בעלה אשם תלוי כו' ומסקינן דלא תבדוק ולשיטת הס"ט דאמרי' סמוך מיעוטא דלא ארגשה לפלגא א"כ ה"נ ע"כ בלא ארגשה א"כ נימא סמוך מיעוטא דלא ארגשה לספיקא שמא אחר תשמיש יעו"ש שדחה בזה ד' הס"ט ולמש"כ השיטה מקובצת א"ש דע"כ לא כתב הס"ט דאמרי' סמוך מיעוטא לפלגא היינו התם דהמיעוט והפלגא שניהם בחד סוג כמו מיעוט דלא ארגשה ופלגא דמעלמא. דודאי לא ארגשה אי מעלמא אתא להכי שניהם המיעוט והפלגא מצטרפין יחד. דמ"מ דהרגשה הו"ל מיעוט לגבי הני תרתי משא"כ התם בנדה (ד' י"ב) דהמיעוט הוא בלא הרגשה והפלגא הוא אחר תשמיש דאינם מענין אחד ולא חזיא לאצטרופי למהוי רובא דהא האי מיעוטא דבלא הרגשה בטל ליה לגבי רובא דבהרגשה והפלגא דאחר תשמיש הוא מענין אחר דהמיעוט וא"ש:
ומעתה לפי ד' השיטה מקובצת והמחנה אפרים א"כ בנדון דידן דהיכא דמיעך ומשמש בכסדרן למטה מחציין ונמצא נקב וניכר שהוא מחיים א"כ המיעוט הוא דלמא אינו מומחה ולא מיעך כדין וניתק בחזקה א"כ הו"ל סתימה מעיקרא כמ"ש והפלגא שמא סירכא בת יומא וסופה להעלות סתימה לפי ד' השיטה מקובצת אין המיעוט והפלגא בסוג אחד דהמיעוט הוא באינו מומחה אע"ג דממילא הוא דהו"ל סירכא חזקה מ"מ עצם המיעוט הוא בגברי ולא בסירכא כמו מיעוט אינם מומחין אצל שחיטה דכ' המחנה אפרים דלא דמיא להחזקה כלל וכן מיעוט טריפות לחזקה דאוקי גברא בחזקת טמא גבי פרה אדומה (יע"ש במחנה אפרים) דהמיעוט הוא בענין טריפות שהוא נגד הרוב והחזקה הוא בענין טומאה דאינם דומין זה לזה א"כ ה"נ המיעוט הוא דלמא אינו מומחה והפלגא הוא שסירכא בת יומא וסופו להעלות סתימה אין שניהם בסוג אחד כלל לא מצטרפינן להקל לכו"ע אלא דלהמח"א אף להחמיר א"כ היכא דמיעך ומשמש ונמצא נקב הניכר מחיים בכסדרן למטה מחציין ג"כ טריפה כנלע"ד והארכתי בזה בפלפול עצום בעז"ה להרב הנ"ל ואכמ"ל:
אך כל זה בניכר שהוא מחיים אבל היכא דאיכא א לאסתפוקי שמא ניקב לאחר שחיטה ע"י המיעוך הו"ל ספק השקול דע"כ לא אמרינן דע"י המיעוך לא תלינן במשמוש ידא דטבחא היינו דלא הוי רובא להיתר דכיון דלא ניתק בכח ליכא רובא להיתר כמ"ש לעיל דטעמא דתלינן במשמוש ידא דטבחא משום רובא להיתר דרוב פעמים מבצבצין אבל לא ניתק בחזקה רק מיעוך ומשמוש נהי דרובא ליכא למיתלי כמ"ש מ"מ פלגא מיהא הוה שמא מ"מ ניקב ע"י הטבח במשמוש ומיעוך א"כ כאן איכא ס"ס דלמא ניקב אחר שחיטה ואת"ל מחיים שמא הסירכא בת יומא וסופה להעלות סתימה אחר ג' ימים אע"ג דהס' הא' דלמא אחר שחיטה הוא ספק חסרון ידיעה דאם יבוא חכם ובקי יבין אי אחר שחיטה או מחיים וס' חסרון ידיעה לא חשיב ספיקא כמבואר ביו"ד (סי' צ"ח) יע"ש זה אינו דבס"ס מהני ספק חסרון ידיעה לאצטרופי למהוי ס"ס אפי' כשב' הספיקות הם חסרון ידיעה כמבואר בש"ך (סוס"י נ"ג) ובש"ך (סי' נ"ה) וברמ"א (סי' ק"י) גבי נשבר הגף דבהפ"מ יש להתיר ואינו מזיק בס"ס ס' חסרון ידיעה וכ"כ המ"ב יע"ש וכן דעת הב"ח (סי' נ"ג) ואכמ"ל א"כ יש להתיר בס"ס במקום הפסד מרובה בנד"ד ובפרט דלשי' הסוברים דהיכא דלא איתרע מחיים אמרי' בס' השקול אוקי אחזקה כמבואר בש"ך (סי' נו"ן) א"כ הכא דלמטה מחציין לא הוה הסירכא שום ריעותא מחיים כמבואר בט"ז סי' ל"ט ס"ק י"ג ובשמ"ח סעי' מ"ד יע"ש והנקב איכא לאסתפוקי שמא אחר שחיטה בודאי יש להקל כנ"ל ואע"ג דלשיטת רש"י אין סירכא בל"נ אפי' כסדרן שאני הכא דחזינן דעברה ע"י מיעוך א"כ הו"ל ס"ס להתירא דלמא הסירכא הי' הפשטת ליחה בעלמא ולא הי' נקב כלל מחיים ואת"ל מחיים דלמא סירכא בת יומא וסופו להעלות סתימה מעליא ולא דמיא לריאה שניקבה ודופן סותמתה במקום ריביתא דאי לא סתמה שפיר לא אמרי' סופו להעלות סתימה שאני התם דחזינן דיש כאן נקב בריאה ואינה אלא חדא ספיקא. ואפי' למנהגינו דאפי' בסרוכה לדופן לחוד בלי נקב ג"כ טריפה שאני התם דכיון דשם מדינא צריך בדיקה דאינו סתימה כ"כ ואין אנו בקיאין בנפיחה או מטעם דאין אנו בקיאין בסביך כמ"ש המרדכי בשם ר"ב והובא בתבו"ש (סי' ל"ט ס"ק ע"ב) יע"ש או כמ"ש התבו"ש טעם שלו דאין אנו בקיאין מקום רביתא יע"ש משא"כ בסירכא כסדרן למטה מחציין דליכא כל הני טעמא דלעניין חשש נפיחה קי"ל דבכסדרן א"צ בדיקה כלל ומטעם סביך ג"כ לא שייך דהא בכסדרן א"צ סביך אפי' לרש"י וכמ"ש התבו"ש שם וכן ספק מקום רביתא לא שייך דלמטה מחציין איפסק הלכתא דהוא מקום רביתא בלי ספיקא. משא"כ התם בסרוכה לדופן בין לשיטת רש"י ובין לשיטת תוס' אינו אלא חדא ספיקא כיון דאינו עוברת ע"י מיעוך. וליכא למימר כאן סמוך מיעוטא דמדופן דכ' הרא"ש והר"ן והטור דאם סרוכה תלינן יותר בריאה מ"מ נימא סמוך מיעוטא דמדופן הוה הנקב לפלגא דס' השקול דשמא סביך כמ"ש לעיל זה אינו דאף מיעוטא דמדופן ג"כ חששא שמא תתפרק אי לא סביך א"כ אינו אלא חדא ספיקא ועוד דהו"ל ס' חסרון ידיעה וכאן ליכא ס"ס ודו"ק] א"כ אי לא סביך סופו להתפרק ולא ס"ל סברת בעל העיטור שכ' דסירכא לא בעי סביך. ויעשה נקב או לרש"י לא נסתם הנקב או אפי' לרש"י סופו להתפרק ויעשה נקב בריאה דרש"י ג"כ מודה לסברת תוס' כמ"ש התבו"ש (ס"ק ט"ז). א"כ לפי"ז בריאה הסרוכה לדופן כיון דאין בקיאין בסביך וכ"כ דלא סביך בבישרא סופו להתפרק מריאה ותעשה נקב אפי' אי הנקב בדופן ולא הוה ס"ס כלל ועוד דאיכא ס"ס להיפוך להחמיר כיון דאין בקיאין במקום רביתא א"כ הו"ל ס"ס להחמיר דלמא אינו מקום רביתא ואת"ל מקום רביתא דלמא לא סביך ואפי' ידעינן דהסירכא מהדופן לריאה כיון דלאו מקום רביתא ולא סביך תתפרק [וצ"ע לפ"ז ד' הר"ן שכ' דר"נ ס"ל דהו"ל ס' נקב והו"ל ס"ס הא כיון דלאו במקום ריביתא א"כ חיי' שמא תתפרק ודו"ק וצ"ע כעת] משא"כ בכסדרן למטה מחציין כל הני חששא ליתא כמ"ש א"כ שפיר איכא ס"ס להקל כמ"ש ובפרט לשי' הסוברים דבס' השקול ג"כ אמרי' נשחטה הותרה כל היכא דליכא ריעותא וכסדרן למטה מחציין לא הוה ריעותא כשעברה ע"י מיעוך יש לומר דאחר שחיטה נעשה ואם נאמר דכיון דמיעך ונעשה נקב מוכח דמיעך בחוזק כ"ש דכשירה משום סתימה מעליא ובפרט אי נצרף מיעוט דבחוזק כנלע"ד להעיר בכ"ז ולא למעשה:
סעיף ה
והשתא פש גבן לברורי בענין מחלוקת התבו"ש והפמ"ג בסירכא של"כ ועברה ע"י מיעוך ומשמוש ונאבדה בלי בדיקה דפושרין הן אמת דראיית התבו"ש מהב"ח אינו ראי' כלל וכמ"ש הפמ"ג ואינו אלא סברא בעלמא דהבו דלא לוסיף עלה ולמש"כ גם התבו"ש מודה דגם השתא רוב בקיאין הן דאל"כ אכתי קשה מאי מהני בדיקת פושרין אפי' אי היינו בקיאין בבדיקת פושרין שמא קרום עלה ונסתם כמו שהוכחתי ועוד דאכתי קשה מהב"ח שהקיל בבדיקת רוק דלא כהדרישה משום דאינו אלא חומרא ואי להתבו"ש אכתי הוא מדינא. וגם מדינא לא יועיל וע"כ כמ"ש לעיל (סעי' ב') באורך. ועוד הוכחה מניענוע כמ"ש שם א"ו דגם התבו"ש מודה דאינו אלא חומרא ולא מדינא וכמו שהוכחתי מד' השמ"ח. בעצמו כמ"ש לעיל (סעי' ב') וגם מד' הב"ח שהביא מעכ"ת (סי' ל"ט סעי' ט"ו) ג"כ אינו ראיה כמ"ש לעיל (סעי' ב') באורך זולת שיש לי לחקור חקירה חדשה להחמיר לכאורה כהתבו"ש והוא:
גרסי' בב"ב (ד' צ"ב.) אתמר המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן רב אמר ה"ז מקח טעות כו' ושמואל אמר יכול לומר לשחיטה כו' ומפרש דרב ס"ל דגם בממונא אזלינן בתר רובא ושמואל סבר כי אזלי' בת"ר דווקא באיסורא אבל בממונא לא וכו' ופריך תו התם מהא דתנן שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצידה אינו ידוע כו' ואמאי לימא רוב פרות מתעברות ויולדות והא ודאי מחמת נגיחה הפילה ומשני התם משום דמספקא לן דאיכא למימר מביעתותא הפילה (והו"ל רק גרמא דהשור דאפי' באדם כה"ג פטור מדיני אדם) ואיכא למימר מאחורי' אתא הו"ל ספק וממון המוטל בס' חולקין ופי' התוס' דסמוך מיעוטא דמפילות למיעוטא דמקמא הו"ל פלגא ופלגא:
ובקידושין פ' ע"י (ד' ע"ג.) אמר התם אמר רבא דבר תורה אסופי כשר מ"ט א"א בבעלה תולה (ואינה משליכה לשוק) מאי איכא למימר מיעוט ארוסות ומיעוט שהלך בעליהן למדינת הים כיון דאיכא פנוי' ואיכא נמי מחמת רעבון הו"ל פלגא ופלגא והתורה אמרה ממזר ודאי לא יבוא ס' ממזר יבוא ומ"ט אמרו כו':
והר"ן בחולין (ד' ס"ג) בסוגיא דלוקחין בצים כו' כ' סמוך מיעוט בצים נבילות וטריפות למיעוט בצים טמאות הו"ל פלגא ופלגא יע"ש א"כ נמצינו למדין מזה בבירור דתרי מיעוטי מצטרפי למהוי פלגא מה"ת דאל"כ אמאי הו"ל ממון המוטל בספק וכן בקידושין דהו"ל ס' ממזר כמ"ש א"כ הכא בסירכא שלא כסידרן ועברה ע"י מיעוך דכ' התבו"ש דאיכא תרי חששות א' שמא לא נזהר למעך בנחת וחשש ב' שמא סירכא בת יומא אע"ג דכל א' בפני עצמו אינו אלא מיעוטא וכמ"ש וכן הוכחתי מהשמ"ח שכ' אעפ"י שנראה דבדיקה זו אינו עיקר כו' מ"מ למאי דמבואר מכל הני סוגיות דתרי מיעוטי מצטרפי למהוי פלגא ופלגא ואפי' בממון חשיבי למהוי ממון המוטל בס' א"כ הו"ל ס' איסורא לחומרא כשלא בדק אח"כ בפושרין כגון שנאבדה א"כ ראיה מבוארת לכאורה כשי' התבו"ש מטעם אחר ועי' ברכות (ד' נ"ג):
ונ"ל אחר העיון דאינו ראיה כלל דביבמות (ד' קי"ט:) בסוגיא דחמות אמר התם סמוך מיעוטא דמפילות לפלגא דנקיבות והו"ל זכרים מיעוטא יע"ש והקשה הרשב"א בחידושיו והנמוק"י אמאי לא קאמר בכל הסוגיא שם סמוך מיעוטא דאין מתעברות למיעוטא דמפילות ותירץ הרשב"א דדווקא מיעוט דמפילות דהוא ממעט חלק הרוב דמתעברות דבהרוב שמתעברות יש חלק ממנו שמפילות אבל מיעוט שאינן מתעברות אינו ממעט חלק הרוב ואינו מגרע כחו של הרוב ממש אלא שהמיעוט עומד בפני עצמו וממעט הרוב לגמרי מיעוט כזה אינו חשוב להצטרף כלל עכ"ד הרשב"א והריטב"א תי' והביאו נמוק"י דמיעוט שאינן מתעברות גרוע הוא ובכלל מיעוט דמפילות חשבינן לי' דלהוי תרווייהו מיעוט שלם ע"כ. א"כ להרשב"א כיון דהמיעוט עומד נגד הרוב לגמרי בטיל לי' המיעוט לגמרי וכ"כ הרשב"א בתוה"ב והביאו השעה"מ (פ"ג מהל' יבום) לישב הקושיות אמאי דלא נימא סמוך מיעוטא דאינו מומחין לחזקה דאינה זבוחה וכן הא דילפינן מפרה אדומה דאזלי' בתר רובא ולא חיישי' שמא טריפה סמוך מיעוטא דטריפות לחזקה דחזקת טמא ותירץ ג"כ כמ"ש כאן דכיון דהמיעוט אינם מומחין הוא אינו בכלל הרוב להחלישו רק עומד נגד הרוב לגמרי בטיל ליה המיעוט דאינו מומחין לגמרי גבי רובא וכן מיעוט טריפות עומד נגד הרוב לגמרי בטיל ליה משא"כ מפילות הוא אינו נגד הרוב אלא דבכלל הרוב הוא אלא שממעט חלק הרוב א"כ לפי"ז בנ"ד להרשב"א לא מצינן לצרף מיעוטא דאינם מומחין במיעוך ושמא ניתק בחזקה למיעוט דניקב וסירכא בת יומא דהא המיעוט דסירכא בת יומא ג"כ נגד הרוב לגמרי דרוב בהמות כשירות או רוב סירכות ע"י צמאון. דגם המיעוט דאינן מומחין במיעוך בטיל לי' לגבי רובא דמומחין א"כ ממ"נ כל מיעוט ומיעוט בטיל לי' לגבי' רובא דילי' לגמרי כיון דמנגד להרוב שלו משא"כ בהא דב"ב (ד' צ"ב) דהתם אמרי' סמוך מיעוטא דמפילות ע"י בעתותא למיעוטא דמחמת עצמן דהוי תרי מיעוטי אינם נגד הרוב דמתעברות ויולדות אלא דממעטים חלק הרוב אי נמי דגם הרשב"א מודה דהיכא דשניהם שוין בסוג אחד אפי' מתנגדים להרוב לגמרי מ"מ מצטרפי משום דמאי איכפת לן דהם מתנגדים להרוב סוף סוף שניהם ביחד דשם אחד הוא והו"ל כחדא מילתא דמצא מין את מינו א"כ מפילות מחמת ביעתותא ומפילות מחמת עצמן הו"ל כחדא מילתא משא"כ מיעוט מפילות ומיעוט אין מתעברות אין דומין קצת זה לזה לאחשובי למהוי פלגא והא דקידושין (ד' ע"ג) דמצטרפי למהוי פלגא ס"ל אע"ג דכל מיעוט ומיעוט מתנגד להרוב דילי' י"ל ג"כ כמו שכתבתי בתי' הב' דמ"מ שניהם מזנים ומשליכים בניהם בשוק הו"ל כחד מילתא וחשיבי לאצטרופי למהוי פלגא אי נמי דכמו דאמרי' שם בב"ב (צ"ב) ובכתובות רוב הנשאות בתולות יש לה קול כו' (והבאתי לעיל) והאי הואיל דל"ל קול איתרע לה רובא וה"נ רוב נשים בבעליהן תולין (ואין משליכין בשוק) וע"כ ממיעוט הוא או ממיעוט פסולין או ממיעוט כשירים א"כ להכי הו"ל פלגא ופלגא דע"כ ממיעוט הוא א"כ אין שום ראיה לא מב"ב ולא מקידושין לנ"ד להחמיר וכמ"ש. וכן ממ"ש הר"ן בחולין הנ"ל י"ל ג"כ כיון דב' המיעוטים דמיא להדדי מה לי מיעוט נבילות וטריפות ומה לי מיעוט בצים טמאים שניהם בצים של איסור הם חשיבי לאצטרופי למהוי פלגא משא"כ בנ"ד דהתבו"ש והפמ"ג דמיעוט אין בקיאין במיעוך הוא בגברי ומיעוט דסירכא בת יומא הוא בבהמה אין המיעוטים שוים וגם הם נגד הרוב לגמרי בטלי במיעוט כמ"ש הרשב"א ואף למש"כ התוס' בבכורות (ד' כ':) ד"ה מחוורתא דאמרי' סמוך מיעוטא דאין מתעברות לחזקה דלא ילדה אלמא דאפי' מיעוט העומד נגד הרוב גם כן מצטרף וכ"כ התוס' שם דמיעוט שאינן מומחין הוה מצרפינן לחזקה דאינה זבוחה אם לא משום דמיעוט שאין מומחין הו"ל מיעוטא דמיעוטא ובשלמא מיעוט דאין מתעברות לחזקה דלא ילדה אפשר משום דהו"ל בחד סוג אבל מיעוט אינם מומחין דהוא אינו בסוג עם החזקה כמ"ש לעיל ומ"מ ס"ל להחמיר דמצטרפי וכן ס"ל להרבה ראשונים יעויין בשעה"מ (פ"ג מהל' יבום וחליצה) י"ל דשאני הכא דאיכא תרי רובא רוב כשירות הן ורוב מומחין וכן רוב כשירות ורוב ע"י צמאון בטיל ליה כל מיעוט דהו"ל כל מיעוט מיעוטא דמיעוטא א"כ נמצינו למדין דלהרשב"א בוודאי אי נאבדה כשירה משום דכל מיעוט נגד הרוב ואפי' לשי' תוס' בכורות ג"כ משום דבצירוף רוב כשירות הו"ל כל מיעוט כמיעוטא דמיעוטא [זולת הסברא דהו"ל תרי קולי ולא מקלינן כמ"ש לעיל סעי' ב') ובמק"א הארכת בזה להרב הנ"ל] ויתר הדברים הארכתי בתשובה במק"א כ"ד הדוש"ת באהבה: