פורת יוסף על כתובות· רבי יוסף תאומים
דף מג:
מתני' המארס את בתו וגירשה אירסה ונתארמלה כו' עכ"ל המשנה ראיתי להאריך בכאן קצת והוא כי יאמר לשיטת רש"י דעיקר הקושיא מדלא תני בחדא גוונא אלא דלא ניחא ליה לתנא למינקט מידי דפורענות ולמ"ד מעיין גורם נקיט רישא אגב סיפא ולפריב"ן מיאן בסברת רש"י ז"ל דלאו ניחא לתנא למינקט מידי דפורענות ולכך פי' דבאשה אחת מיירי וע"ז הקשו התוספת דלמ"ד מעיין גורם תיקשי ליה מתני' ומהרש"א ז"ל הקשה דמרישא מצי למידק עכ"ל וקושית מהרש"א ז"ל ישבו בספר פני יהושע דמיותרת דבבא דסיפא דלמה לי השיאה שניה דבשלמא ברישא אשמעינן דאין מוציאין מרשות האב דבאירסה לחוד לא שמעינן דברשותי' נכתבין לר"י כו' אבל סיפא ודאי יתורא הוא יע"ש אבל קושית הר"י במקומו עומד דלמ"ד מעיין גורם תיקשי ליה:
אבל הנראה לי בזה דודאי הריב"ן נמי דייק משינוי הלשון דהוה למיתני בחדא גוונא אלא דהוה קשיא ליה למ"ד מזל גורם למה לי בבא דסיפא השיאה שנית דבשלמא למאן דאמר מעיין גורם א"ש דמרישא ודאי דלא שמעינן דהא מותר לינשא באירוסין לכך אצטריך בבא דסיפא השיאה שנית משא"כ למ"ד מזל גורם א"כ תיקשי למה לי השיאה שנית דמרישא שמעינן דנתארמלה תרי זימני תו לא חזיא לאינסובי לכך קאמר דמתני' מיירי באשה אחת ואתי מתני' לאשמעינן דבגירושין לא אמרינן דבתרתי זימנא הוה חזקה והוא מיותרא דמתני' מבבא דסיפא ע"כ באשה אחת דאי הוה תני השיאה לחוד הוי אמינא דבגירושין נמי בתרתי זימני הוה חזקה ואסורה להנשא לשלישי והיאך יאמר התנא דאף דלא היה לנקוט מידי דפורענות והיאך ליתני תרי זימני נתארמלה תו לא הוה מצי למיתני תו השיאה כיון דבאשה אחת מיירי וה"ה תרי זימני נתגרשה נמי דלא היה יכול למיתני תו השיאה משא"כ השתא דקתני השיאה שנית ע"כ דבנתגרשה תרי זימני מותרת לו ודייק לה מסיפא למ"ד מעיין גורם דלא נקיט מידי דפורענות כפרש"י ז"ל ולמאן דאמר מעיין גורם נקיט רישא אגב סיפא אלא למ"ד מזל גורם דייק להני מרישא וריב"ן דנקיט מהשיאה לישנא דגמרא נקיט כנ"ל. ובזה סרה מהר קושית מהר"ם שיף ז"ל דאימא הא דלא נקיט השיאה ונתארמלה דלא נקיט מידי דפורענות דלפריב"ן זה אינו כלום כו' עכ"ל אבל יאמר בזה דודאי מתלת בבא הוה ידעינן דבתרתי זימני הוה חזקה מדקתני אירסה כו' אלא מדנקיט בבא יתירא ש"מ דהכי קאמר דטעמא כו' תו לא הוה מצי למיתני השיאה שנית דבתרי זימנא הוה חזקה דאל"כ ליתני השיאה לחוד דעל כרחך נשמע מדקתני ברישא אירסה וגירשה אירסה ונתארמלה השיאה וגירשה ולא קתני ברישא אירסה ונתארמלה תרי זימני כו' והא דנקיט בבא יתירא כמ"ש לעיל לאשמעינן דבגירושין מותרת להנשא לשלישי ולמ"ד מעיין גורם ע"כ מסיפא דבתרי זימנא הוה חזקה דאל"כ הוה למיתני השיאה ונתארמלה כו' כמ"ש לעיל ונקיט רישא אגב סיפא. שמעתי בשם הגאון מוה' עוזר ז"ל וז"ל דמרישא לא מצי למידק דמסתמא כשהוא נערה קידשה דאסור לקדש את בתו כשהיא קטנה וא"כ אי הוה קתני תרי זימני נתארמלה הוה צריכה להמתין שלשה חדשים משום הבחנה והוה תו בוגרת כשהשיאה לשלישי ואין הכתובה של האב כו' משא"כ נתגרשה דארוס ראשון חזר ונשאה דלא הוה צריכה להמתין ששה חדשים משא"כ בסיפא דייק שפיר עכ"ל ודבריו עריבים ומתוקים לחיך ואולם לא תירץ אלא קושית מהרש"א ז"ל אבל מה שהקשה ר"י בעל התוס' דתיקשי למ"ד מעיין גורם האי קושיא דהא לא מצי למינקט נתארמלה תרי זימני דתו הוה בוגרת כו' ונקיט סיפא איידי דרישא כמו לפר"י דנקיט רישא איידי דסיפא כן נמי למאן דאמר מעיין גורם נקיט סיפא איידי דרישא ולמ"ד מזל גורם לא צריך לזה אלא דבא לאשמעינן דבתרי זימני הוה חזקה ואם נאמר דמנא לך הא אימא דאיידי א"כ יגדל התימא באמת למידק כן אימא דאיידי לולי שנאמר דסיפא איידי דרישא לא אמרינן אבל מאן יימר לנו זאת דודאי כל היכא דאיכא לשנוי בלא איידי מתרצין ולכך למ"ד מזל גורם א"ש ולמאן דאמר מעיין גורם צ"ל איידי אמנם בלא זה יקשה דאמאי תני ברישא אירסה וגירשה ליתני תרי זימני נתגרשה לדעת ריב"ן דודאי בנתגרשה תרי זימני מותרת להנשא לשלישי דלא כיש אומרים שהביא באבן העזר (סימן ט') והוא דעת רש"י והר"ן בסוף פרק כיצד יע"ש וא"כ למה למיתני שינוי הלשון כו' הוה למיתני תרי זימני נתגרשה אלא ודאי לאשמעינן אתי תרתי זימני הוה חזקה דבשלמא בסיפא ניחא דנקיט גירשה ונתארמלה נקיט ולא תרתי זימני נתגרשה דמשום דאתי לאשמעינן דתרתי זימני הוה חזקה וזהו מדשינה הלשון כמ"ש הריטב"א ז"ל יע"ש משא"כ ברישא ליתני תרתי זימני נתגרשה אלא לאשמעינן כו':
יש לראות בהא דאמר טעמא דהשיאה וגירשה השיאה ונתארמלה הא נתארמלה תרי זימני תו לא חזיא לאינסוביה למ"ד מעיין גורם דדייק לה מסיפא ליתני תרתי זימני נתגרשה ואי דלא הוה ידעינן דנתארמלה תרי זימני הוה חזקה דמה לי נתגרשה תרי זימני או נתארמלה תרתי זימני אלא מכח שינוי הלשון דייק כמו שכתב הריטב"א ז"ל אמנם אם נרכיב זאת דמיותרא דייק ומשינוי הלשון דאף אי הוה תני תרתי זימני נתגרשה נמי הוה ידעינן דנתארמלה תרי זימני לא מיותרא דבבא דסיפא דאל"כ למה לי השיאה שנית כמ"ש לעיל וכן כתב בספר פני יהושע א"כ יקשה זאת אבל אי באשה אחת מיירי מתני' אפשר לומר דבא לאשמעינן דבגירושין דבתרתי זימני מותרת כמ"ש לעיל ואי הוה תני תרתי זימני נתגרשה ה"א דבתלתא זימני הוה חזקה ואשמעינן בבא יתירא דאף דגירשה תלת זימני אפ"ה דפורענות מדנקיט תנא כך נתגרשה תרתי זימני ואילו הוה אסורה להנשא לשלישי לא הוה תני אלא תרי פעמים נתגרשה והשיאה ונתארמלה משא"כ השתא דנקיט השיאה ונתארמלה כו' לאשמעינן הא נתארמלה תרתי זימני הוה חזקה ולא יכול עוד להנשא לשלישי ודוק היטב לפענ"ד:
ע"ש גמרא טעמא דהשיאה וגירשה השיאה ונתארמלה כו' הא נתארמלה תרי זימני תו לא חזיא לאינסובי כו' עכ"ל יש מקשין מכאן על הא דאמרינן במסכת קידושין (דף י"ג) מיתת הבעל מנלן דמתיר כו' ואיש אחר יקחנו כו' ומקשין הא מדכתיב מי האיש אשר אירס אשה כו' דרשינן שהיה לה בעל ואיך איש אחר יקחנו והלא בתרי זימני הוה חזקה ואני אומר אלמה לא ע"י גט שנתגרשה מבעלה הראשון:
והנה בהא דקדושין דמסיק מכי ימות האיש האחרון איתקש מיתה לגירושין ש"מ דמיתת הבעל מתיר ומיהו בלא"ה הוה אמרינן דלכ"ע בעשה ולדידיה בלאו משום מח"ג כו'. ויש מתרצים מכאן על מה שהקשו הרב הגדול בספר פני יהושע דעל כרחך מוכח מכאן דגט מהני אף ע"י ביאה דאם לא כן למה לי דאיתקש מיתה לגירושין דהא דהוה אמינא דבמיתה איכא עשה לשיטת התוס' היינו משום דכתיב ודבק באשתו ולא באשת חבירו ודוקא במקדש בביאה הוא דאיכא עשה ולא במקדש בכסף ובשטר דבעולת בעל יש להן כו' וא"כ מאי נ"מ בהך היקשא דאיתקש מיתה לגירושין אם דנימא דיהא מיתה מתרת במקדש ע"י כסף ושטר דהא בלא"ה ליכא איסורא ואי ע"י ביאה גט נמי לא מהני כו' עכ"ל ואני אומר דהך היקשא דאו כי ימות האיש האחרון לאו מיותר הוא כנראה מדברי מהרש"א ז"ל במסכת קידושין יע"ש ועוד דעל כרחך הא דפריך מיתת הבעל מנלן דמתיר היינו אף ע"י כסף ושטר דאל"כ מאי פריך מאלמנה לכ"ג הא לכ"ע שריא אימא דמיירי כשקדשה בכסף כו' וגם מפן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה מאי מייתי ראיה אימא דמיירי בקידשה ע"י כסף ושטר ומכ"ש אם נאמר דביאה נשואין עושה ודאי דעל כרחך דקרא מיירי בקידשה בכסף ושטר דכתיב מי האיש אשר אירס אשה כו' אלא ע"כ הא דפריך מיתת הבעל מנלן דמתיר היינו אף ע"י כסף ושטר ואצטריך שפיר היקשא דאו כי ימות האיש האחרון. ועוד דאי לאו ובעלה ה"א דגט לא מהני ע"י ביאה כקושית פני יהושע דמי איכא מידי כו' וא"כ איכא למימר דאם קידשה בביאה ודאי דגט לא מהני והוה אשת איש גמורה דמי איכא מידי דלישראל מהני ולנכרי לא מהני ואצטריך היקשא דאו כי ימות האיש האחרון איפכא להקיש גירושין למיתה מה מיתה אין חייב חנק אלא עשה אף גירושין לית ביה אלא עשה דודבק באשתו ולא באשת חבירו כו' ודע שמה שכתבנו לעיל דאו כי ימות האיש האחרון לאו מיותר הוא היינו דאל"כ הא נפקא דמיתת הבעל מתיר מדכתיב ואיש אחר כו' ואחר לא איקרי יבם ועוד דכתב מהרש"א ז"ל שם דבאמת למה לי הא מעריות נפקא ותי' דהאי ואיש אחר לאו מיותר הוא וא"כ ה"ה ע"כ דהך היקשא לאו מיותר הוא דאל"כ תיקשי באמת למה לי הך היקשא הא מדאצטריך בעריות כו'. ועוד דלר"ע אליביה דר' ישבב אי טעמיה דנפשיה קאמר דכל חייבי עשה אין קידושין תופסין בהן אם כן ממילא מוכח דמיתת הבעל מתיר דאל"כ היאך משכחת ליה הא דכתב רחמנא אלמנה וגרושה ומסיק במסכת קידושין גרושה למה נאמרה לומר לך כשם שחלוקה כו' ליחייב משום אלמנה וגרושה כו' והיאך משכחת זאת שיהיה אלמנה וגרושה וחללה זונה ויהא חייב במלקות הא לפום סברא דהשתא דמיתת הבעל איכא עשה דודבק כו' וא"כ כיון שהיתה אלמנה היאך נשאה זה ואף אם נאמר דעבר ונסיב דאי לאיסורה כתב קרא כדמסיק ביבמות מ"מ הא אין קידושין תופסין בחייבי עשה ולא הוה קידושין כלל ואמאי לוקה משום גרושה ואף אם נאמר דמיירי ע"י יבום שיבם אחיו וגירשה כו' דא"כ לכתבי' בפרשת יבמין כיון דלא משכחת להאי קרא דאלמנה וגרושה כו' וא"כ למה לי היקשא אלא ודאי דלאו מיותר הוא. ודע דליכא לאקשוי היאך משכחת ליה שיחול איסור גרושה על איסור אלמנה דמיתת הבעל אינו מתיר ולא הוה איסור מוסיף כלל דמתחלה ג"כ היתה אסורה לכל העולם כשמת בעלה. י"ל דמתחלה היתה מותרת ליבם ועכשיו כשנשאה אחר וגירשה מיגו דאסורה ליבם איתוסף איסורא על כל העולם ונאמר דשומרת יבם שזינתה מותרת ליבם ונאסרת מטעם גרושה איתוסף על שאר העולם וגם אלמנה גרושה חללה זונה מצינו לאשכוחי אם נאמר דלא הוה זונה אלא אשת איש ולסברת הר"א א"ש דאיהו סובר דאין זונה אלא שאין קידושין תופסין בה כו' ודוק:
ע"ש דמסיק מיתת הבעל דמתיר מדכתיב פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה ומקשין העולם הא כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו כו' וא"כ אין ראי' מכאן ותירצו דא"כ למה לי אחר ולא ליבם דאי בגט מי שרא ליבם כו' עכ"ל. והנה אמאי לא דאי לא הוה כתיב אחר ה"א דע"י יבום בלא גט והשתא דכתיב אחר על כרחך צ"ל ע"י גט כו' ואפשר דאכתי קשיא למה לי באמת אחר אלא דבא לומר דמיתת הבעל מתיר. או יאמר כמה שכתב בספר פני יהושע בהא דקידושין שהקשה גבי גט נמי נימא הכי דאיכא עשה דודבק באשתו ולא באשת חבירו יע"ש וא"כ הא דפריך מיתת הבעל מנלן דמתיר היינו דקשיא ליה ג"כ אגט דלא יתיר לגמרי דאית ביה עשה יע"ש בספר פני יהושע דאם לא כן קשה קושית התוספת דאמאי לא יליף דיתיר מיתה מקל וחומר מגט כו' אלא על כרחך דפריך גם אגירושין דיהא בו עשה וא"כ השתא דכתיב פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנו ממילא מוכח דמיתה מותרת דאי ע"י גט א"כ מוכח דגט מהני לגמרי מפשטי' דקרא מפן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנו וכיון דגט מתיר לגמרי הוא הדין מיתה דיליף מקל וחומר כקושית התוספת שם ובזה אתי שפיר הא דקאמר מדאצטריך אלמנה לכהן גדול מכלל דלכהן הדיוט שריא כו' ואמאי לא מוקי ליה יבום כמו שמקשין התוספת ובאמת בירושלמי מוקי ליה הכי אבל י"ל דלא ניחא ליה למימר כן דא"כ תיקשי בגרושה דכתיב למה לי דלכ"ע אסורא ואי דגירושין מתירין א"כ גם מיתה מותרת דקל וחומר הוא כמ"ש לעיל דקושית הגמרא דפריך מיתת הבעל מנלן דמתיר היינו דגם גירושין אינם מתירין דעשה מיהא אית ביה דודבק באשתו ולא באשת חבירו כמה שכתב בספר פני יהושע וכיון דע"כ מוכח דגירושין מתירין א"כ גם מיתה מותרת. והנה בהא דקאמר מפן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה מוכח דמיתה מותרת והשתא ילפינן גט ממיתה בהיקשא דגירושין למיתה או כי ימות האיש האחרון והדר קאמר חדא דיבם לא איקרי אחר ועוד הרצון דלמא ע"י גט כו' א"כ כיון דמוכח דגט מתיר א"כ איתקש מיתה לגירושין או כי ימות האיש האחרון ודוק: