אור ברסלב

פורת יוסף על כתובות· רבי יוסף תאומים

דף מב:

דף מב.

גמרא ומעלה מעל ריבה כו' עכ"ל ראיתי לבאר בכאן דברי הרמב"ם ז"ל (דהלכות שבועת פרק א' הלכה אב"ג) מי שנשבע שזרק איש פלוני צרור לים או שלא זרק הרי זה שבועת ביטוי נשבע שלא יזרוק פלוני צרור לים או שיזרוק הרי זה אינו לוקה אלא מכות מרדות לפי שאין בידו לא לקיים ולא לבטל ולמה אינו לוקה משום שבועת שוא שאפשר שיזרוק או לא יזרוק והתראת ספק הוא ואין לוקין אלא בלאו מפורש עכ"ל וכבר האריכו המפרשים ליתן טעם לזה אמנם בתחלת דבריו יש מקום עיון שכתב מי שנשבע שיזרוק כו' דאין חייב והוצרך לטעמים אחרים ואמאי לא משום דלאו שאין בו מעשה הוא דנשבע שיזרוק פלוני כו' שהרי הר"מ פסק נשבע שאוכל ולא אוכל הרי זה אינו לוקה דלאו שאין בו מעשה דלשקר דומיא דלשוא מה שוא לשעבר והוא במכות ויתבאר בזה בסמוך וא"כ למה ליה טעמא דאין לוקה ביזרוק משום דהוה התראת ספק תיפוק ליה דלאו שאין בו מעשה הוא לשעבר. אמנם אפשר לומר דמיירי שנשבע שיזרוק פלוני צרור זה לים והלך הוא בעצמו וזרקו לים דבכהאי גוונא הוה לאו שיש בו מעשה לכך אצטריך לטעמא דהתראת ספק הוא ועיין מה שכתבתי לעיל דלספר החינוך דכל לאו שאפשר לעבור מבלי מעשה אף שעבר ע"י מעשה אפ"ה אינו לוקה א"כ קשה כיון דלהבא לא יצא מכלל לאו שאין בו מעשה אף בעשה מעשה אין לוקין עליו גם דברי הר"מ (בפרק א' מהלכות אלו) וז"ל נשבע שלא אוכל כו' לוקה משום שבועת שקר לא תשבע בשמי לשקר והקשה הכסף משנה דאמאי לא מנה הר"מ לאו דלא יחל דברו ואינו יודע אמאי לא מנה הר"מ לאו דלא תשא את שמי לשוא דאמרינן בשבועות דלשוא לשוא תרי זימני אם אינו ענין לשוא תנהו ענין לשקר ויתבאר לקמן באורך מזה א"כ אמאי לא מנה הר"מ ג"כ האי לאו. אמנם נבאר כי לפי דברי הל"מ בהלכות מאכלות אסורות והבאתיו לעיל דלאו דאתי באם אינו ענין אינן לוקין עליו וא"כ אפשר דעל לאו דלשוא אינו לוקה דלאו דאתי באם אינו ענין הוא ומדאצטריך לשקר ע"כ למלקות אתי דאי לאיסורא מלשוא נפקא כן היה נ"ל לכאורה אבל אחר העיון לא יועיל ולא יציל ונעתיק סוגית הגמרא במסכת שבועת (דף כ"א ע"א) דאמרינן בפי' ריבתה התורה מה לשוא לשעבר ופרש"י מדאפקי' בלשון שוא וא"כ מאי קושיא אימא דלהכי לא כתיב לשקר דהוה לוקה שתיים ואף אם נסבול זאת דהכי פירושו דמדאפקי' בלשון שוא ושוא לשעבר משמע ממילא דגם לשקר בעינן לשעבר דוקא אבל מ"מ יקשה קושיא אחרת דקאמר ועוד דאי לאו דאתי באם אינו ענין אין לוקין עליו א"כ מנלן דלוקה דאי מדכתיב לא תשא שמי לשקר הא אצטריך לנשבע לאוכל ולא אוכל דלשוא לא משמע אלא לשעבר ולהבא לא ידעינן לאו למלקות כלל ואפשר דלא יחל דברו מוכח דאיסורא מיהא איכא. והנה ראיתי לבאר מה דאמרינן במסכת שבועת (דף ד' ע"א) שבועה שלא אוכל כו' דלא לקי יע"ש בתוספת שהקשו ואימא דטעמא משום התראת ספק כו' וי"ל דמשמע ליה אף בהשליך ככר לים והתרו בשעת זריקה דהוה התראת ודאי עכ"ל. ויש להקשות דא"כ מהאי טעמא הוה נמי לאו שיש בו מעשה דכיון דע"י מעשה עבר הלאו אמנם לספר החינוך אתי שפיר כיון דאפשר לעבור מבלי מעשה אף שעבר ע"י מעשה נמי אינו לוקה עליו. אבל הר"מ לא סבירא ליה כן. ומ"ש הר"מ דאינו לוקה משום שוא שהתראת ספק הוא אף דכתבתי דמיירי שזרק החפץ לים כו'. א"כ הוה התראת ודאי י"ל דהתוספת כתבו בשבועות (דף ד') דלמאן דס"ל ביטלו ולא ביטלו אף זה התראת ספק הוא ויתבאר בסמוך וא"כ הר"מ ז"ל דפסק ביטלו ולא ביטלו א"ש. ומ"ש הלחם משנה שם לתמוה דמנא לן לחלק בין לאו מפורש ובין לאו שאינו מפורש י"ל דנפקא ליה ממה שכתבו התוספת בריש שבועות (דף ג') וא"ת אמאי לא תני שיזרוק ולא יזרוק וי"ל דלא תני אלא דבר והיפוכו רצה לומר כיון דתני שאוכל ולא אוכל אכלתי ולא אכלתי תו לא צריך עכ"ל והנה יש להקשות אמאי לא תני במתני' שיזרוק פלוני צרור לים או לא יזרוק דודאי יש נ"מ טובא דלשיטת הרמב"ם ז"ל היה לוקה משום שוא ולשיטת רש"י ז"ל היה לוקה משום שבועת ביטוי ונפקא מיניה להתראה אלא ודאי דאין לוקין עליו מטעם דהוה התראת ספק הוא ולא לאו מפורש ויתבאר לקמן באורך מזה בעזה"י. ועיין בהריב"ש פרק הנ"ל מביאו הכסף משנה שפירש דהא דכתב הר"מ ולמה אינו לוקה משום שוא היינו שקר יע"ש והוא גמרא ערוכה במסכת שבועות (דף כ"א ע"א) דאמר מה שוא כו' היינו ולפטור מקרבן אבל לענין לאו חייב משום שבועות שקר ועיין לקמן. ודע הא דאמר בשבועות (דף ד' ע"א) זו היא שבועת ביטוי כו' למעוטי מאי לאו כו' ומאי קושיא אימא שיזרוק פלוני צרור לים ולא זרק דלשיטת הר"מ הוא אזהרה משום שבועת ביטוי ולאו אין בו משום שקר דלאו שאין מפורש הוא. ולאו שאין מפורש פי' הלח"מ דיש בו ענין שקר ויש בו ענין שוא דאין בידו לא לקיים ולא לבטל יע"ש ודוק:

והנה ראיתי לבאר בכאן דברי הרמב"ם (דהלכות עדות פרק י"ח הלכה ח') עדים זוממין אם לא הרגו נהרגין ואם הרגו אין נהרגין אבל במלקות וממון אע"פ שעשו מעשה אין אומרים כאשר זמם ולא כאשר עשה אלא לוקין ומשלמין וכתב הכ"מ בממון דאפשר בחזרה ובמלקות אפשר דטעמו של רבינו כו' יע"ש יש לראות בדבריו דאכתי מנא ליה דבחייבי מלקות אם נלקה הנדון דלוקין העדים אם הוזמו דאין מזהירין מן הדין ואי דבכה"ג מזהירין מן הדין דבכלל מאתים מנה ובעלמא אין מזהירין דאפשר שיש להשיב על הק"ו כמו שכתב במבוא התלמוד לר' שמואל הנגיד משא"כ כאן ודאי דמזהירין ובמיתה אפשר דאין עונשין אף בכה"ג כמו שכתב הכסף משנה כי היכי דלא תיהוי ליה כפרה אבל לא במלקות אכתי יקשה הא דמייתי התם במסכת מכות (דף ל"ה ע"ב) ערות אחותך בין מן האב ובין מן האם הרי דאף בכה"ג אין עונשין מהדין דמייתי התם בין לעונש בין לאזהרה ואמנם אפשר לומר לפי מה שכתב המ"מ ריש הל' מאכלות אסורות דהיכא שנאסר בביאור מן התורה תו מצינו לענוש מדין ק"ו א"כ כאן ודאי דאיסורא דעבדי עבדי והק"ו לענין מלקות וליכא לאקשוי מיתה תוכיח דהתם כי היכי דלא תיהוי ליה כפרה כו' יש ליישב דברי הכ"מ:

ע"ש מה שכתב הרמב"ם (הלכות עדות פ"כ הלכה ד') העיד העד כו' ואין להם שגגה ואין צריכין התראה לפי שאין בהן מעשה כמו שבארנו והכ"מ כתב דברי רבינו קשה להולמם כו' יע"ש ולכאורה הא דמסיק רבינו טעם אחר שאין צריכין התראה ולא מטעם האמור בכתובות דמי איכא מידי דאינהו בעי קטל בלא התראה כו' דא"כ מאי מקשה במסכת מכות ותיפוק ליה מלא תענה ומאי קושיא אי לאו והצדיקו ה"א דאין לוקין דלא מצינו בכל התורה כולה שלוקין בלא התראה כמ"ש רש"י ז"ל בהדיא בהך דאומר (בדף ל"ב) דמהאי טעמא דעדי' זוממין דמשלמין ואין לוקין דלא מצינו בלא התראה ומיהו בבן גרושה ובן חלוצה לוקה מוהצדיקו את הצדיק כו' הרי דאי לאו והצדיקו לא היה לוקין ובמקום אחר נאריך בזה בעזה"י:

ע"ש במסכת מכות (דף ו' ע"א) מתני' על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת כו' אם מתקיימת העדים בב' למה פרט הכתוב שלשה אלא לומר לך מה שנים נמצא אחד קרוב או פסול כו' ר"ע אומר לא בא הכתוב להקל על השלישית אלא להחמיר עליו אמר ר"י במה דברים אמורים בדיני נפשות אבל בדיני ממונות נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן קיימת ובתוספת בד"ה בד"א בדיני נפשות פי' בקונטרס משום דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה כו' ונראה לר"י דלא שייך להקיש כו' דבע"א שבועה מיהא בעי כו' עכ"ל הרצון בזה למאי דלא ידעינן נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אלא מכח היקשא מאן נימא כו' ושבועה מיהא בעי אבל לפי האמת דקיימא לן כרבי דהלכה כרבי מחבירו א"כ בדיני ממונות אפילו שבועה לא בעי כמבואר בח"מ (סימן ל"ו) דכתב דאם לא ידע שבועה בעי ואי ידע אפילו שבועה לא בעי יע"ש ובסמוך יתבאר מ"ש בספר זרע יצחק. אמנם דברי התוספת קשים להולמם שהקשו שני קושית ולא תירצו אלא אקושיא שניה אבל הקושיא ראשונה אמאי לא ילפינן דיני ממונות מדיני נפשות דכתיב משפט אחד יהיה לכם לא תירצו כלום. והנראה בזה דודאי על פי שנים עדים או שלשה עדים דכתיב בדיני ממונות מיותר דאין לומר דאתי לומר דאם נמצא אחד מהן קרוב או פסול כו' דממשפט אחד ילפינן לה מדיני נפשות כו' אלא דע"כ דאתי לומר דפעמים מתקיים העדות בשלשה כגון שנמצא אחד מהן קרוב או פסול דאפ"ה העדות השנים כשירים דלא תימא דילפינן מדיני נפשות ממשפט אחד יהיה לכם כו' דבשלמא בדיני נפשות ליכא למימר הכי דפעמים מתקיים העדות בשלשה דלמה לי דבלא"ה הוה הסברא החיצונה למימר כן אלא ודאי דבא לומר מה שנים כו' משא"כ בדיני ממונות ע"כ להיפך דאל"כ למה לי ממשפט אחד נפקא ואין להקשות נימא איפכא דבדיני נפשות אפילו נמצא אחד קרוב או פסול עדותן קיימת ובדיני ממונת עדותן בטילה לזה כתבו דבדיני ממונות ליכא למימר הכי מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה דשבועה מיהו בעי וא"כ ע"כ איפכא דבדיני נפשות אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה ובדיני ממונות עדותן קיימת ואין להקשות היאך ס"ד למימר דבדיני נפשות יהא חמור מדיני ממונות עד שהוצרכו התוספת לומר דלא שייך אקושי י"ל הא אמרינן לקמן בעדות מיוחדת בשנים רואין מחלון זה ושנים רואין מחלון זה דבדיני נפשות הוה ליה שני עדות ואם נמצא אחד מהן זוממים הוא והן נהרגים ובדיני ממונות עדות שבטלה מקצתן בטלה כולן הרי דיש חילוק ה"ה הכי נמי אמנם זה אינו דבשלמא התם גלי' קרא משא"כ הכי מהיכי תיתי שיהיה חמור דיני נפשות מדיני ממונות ואפשר שזה כוונת רש"י ז"ל דכתיב ושפטו העדה וע"כ דהיקשא בדיני נפשות להקל ובדיני ממונות להחמיר אבל יש לתרץ בזה דהנה רבי דסבירא ליה דאין לחלק בין דיני ממונות לדיני נפשות בין כך ובין כך נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה ובדיני נפשות דוקא בהתראה דאל"כ מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש ובדיני ממונות לא שייך התראה ואמאי הא כתיב ושפטו העדה כו' אלא דא"כ למה לי ע"פ שנים עדים או ע"פ שלשה עדים בדיני ממונות דילפינן מדיני נפשות מדכתיב משפט אחד יהיה לכם כו' אלא דעל כרחך דבדיני נפשות אין עדותן בטילה בנמצא אחד מהן קרוב או פסול אלא דוקא בהתראה א"כ ה"א דבדיני ממונות דלא שייך התראה לא שייך זאת ולכך אצטריך בדיני ממונות ע"פ שנים עדים או ע"פ שלשה עדים להקיש שלשה לשנים כו' ור"י דסובר דבדיני נפשות אין צריך התראה משום דסובר דבדיני ממונות אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן קיימת וא"כ לא קשה למה לי כו' ואין הוכחה דבדיני נפשות צריך דוקא התראה ועיין בפירוש הרע"ב ובתי"ט יע"ש היטב. וע"ז הקשו דמנא ליה לרבי יוסי זאת אימא כרבי דבין בדיני נפשות ובין בדיני ממונות אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה ואי דלמה לי שנים או שלשה בדיני ממונות י"ל דבדיני נפשות צריך התראה כו' ולכך אצטריך כמ"ש לעיל אלא דסבירא ליה דלא מסתבר להקיש שלשה לשנים דהתם אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה דשבועה מיהא בעי כו' ולכך סובר ר"י דבדיני ממונות אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן קיימת ולכך מקשין שפיר אמאי לא יליף ר"י ממשפט אחד יהיה לכם דעל כרחך רבי יליף לה דאל"כ מנא ליה לחלק דבדיני נפשות בעינן דוקא התראה כמ"ש לעיל ועיין במהרש"א ז"ל מ"ש שם יע"ש היטב. אבל שיטת רש"י ז"ל דפירש דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה יש לפרש כן דלא ילפינן דיני ממונות מדיני נפשות וא"כ מנא ליה לרבי לחלק דבדיני נפשות צריך דוקא התראה כו' וצריך לומר כמ"ש הר"ר ישעי' ומביאו הב"י (בסימן ל"ו) בחושן המשפט הלכות עדות דדוקא שאמר הקרוב או פסול שראו העדות ביחד הא לאו הכי כו' ופי' הש"ך דבריו דהכי קאמר דילמא להצילו בא כקושית התוס' ולכך כשאומר שראו ביחד דשפת יתר הוא ודאי קושטא קאמר כו' והנה בח"מ בש"ע כתב על הגליון וז"ל דוקא בדיני ממונות שייך זה דבדיני נפשות צריך עדות שלא יהא מיוחדת ולאו שפת יתר הוא כו' יע"ש היטב וא"כ דוקא בהתראה דבד"נ צריך שיאמר שראו ביחד דלאו שפת יתר הוא משא"כ בדיני ממונות משא"כ לשיטת התוס' שפירשו דשואלים לעדות הכשירים כו' א"כ מנא ליה לרבי לחלק וצריך לומר דילפינן ממשפט אחד יהיה לכם ולמה לי שנים או שלשה דכתיב בדיני ממונות כו' אלא ע"כ רש"י חילוק דבדיני נפשות בעינן דוקא בהתראה כו' ובזה יש ליישב מה שכתב התוספת לקמן למ"ד דאמרינן מיגו לאיפטורי משבועה א"כ מה מקשין התוספת לקמן (בדף ט') בעדות מיוחדת בדיני ממונות ממשפט אחד יהיה לכם ואמאי לא דע"י מיגו אלא דא"כ היאך משכחת היקש שנים לשלשה ודוק היטב:

תוכן העניינים

פורת יוסף על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה