פורת יוסף על כתובות· רבי יוסף תאומים
דף יז:
גמרא וליתני מודה ר' יהושע כו' בפירש"י דאין שור שחוט לפניך שאין הלה תובעו כו' עכ"ל הנה יש להקשות היאך תלוי מפני דטעמא דמתני' שאין שור שחוט לפניך שאין הלה תובעו דלו יהיה טעמא דר"י אפילו בשור שחוט לפניך או כפירוש התוספת דמתני' בהלה תובעו איירי וקשה פשיטא דליתני שדה זו שלך היתה דהוה רבותא טפי. אבל יאמר בזה לפי מה שכתבו התוס' בב"ק (דף ק"ז ע"א) בדיבור הארוך שם דמתני' דהכי איירי בתובעו ולא הוה מיגו דהעזה דאם יאמר לא היתה של אביך מעולם חבירו מכיר בשקרו משא"כ אי אמר ולקחתי' הימנו שאינו יודע מ"מ לא דמי למידי דכפירה כו' ועיין בש"ך ח"מ (בסימן פ"ב) פירושו בזה דכיון שזה לא האמינו מתחלה יע"ש היטב וא"כ איך שיהיה קשה מאי קושיא וליתני שדה זו שלך היתה ולקחתי' כו' דאימא דאשמעינן רבותא טפי אפילו באביו דהוה אמינא דלא מהימן דהוה מיגו קמ"ל דלא כפי' התוספת שם בב"ק משא"כ אי אמר שדה זו שלך היתה כו' דלא הוה מיגו דהעזה דגם אם אמר ולקחתי' הימנו הוה העזה דמסתמא חבירו מכיר בשקרו כמ"ש התוס' ולכך פי' רש"י דכיון דטעמא דמתני' דאין שור שחוט לפניך שאין הלה תובעו כלל שלא ידע שהיתה של אביו א"כ ליתני שדה זו שלך היתה דלא הוה העזה גם באביו ודוק:
ובתוס' בד"ה וליתני מודה ר' יהושע דהוה רבותא טפי דהוה ברי וברי כו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל אף דהתוספת כתבו דמתני' מיירי בהלה תובעו מ"מ איכא למיטעי כו' עכ"ל אף דאינו יודע אם לקח מאביו או לא כמה שכתבו התוס' בבבא קמא והבאתיו לעיל וא"כ הוה ברי ושמא באביו וכן כתב מהר"ם שיף ז"ל צ"ל דסבירא למהרש"א ז"ל דאפ"ה הוה ברי וברי כיון דהלה תובעו איירי א"כ הקרקע לעולם בחזקת בעלים עומדת כיון דליכא שטר ועידי חזקה וכן מוכח ממה שכתבו התוספת לעיל דס"ד דהוה ברי ושמא מטעמא דר"י כמו שפירש רש"י ולא ניחא להו דהיורש אינו יודע אם לקח מאביו או לא אלא ודאי כיון דהיורש יודע שהיתה של אביו הוה ברי וברי כיון דליכא שטר ועידי חזקה ודוק:
ע"ש גמרא כגון שאכל שתיים בפני האב כו' עכ"ל אין להקשות אמה שכתבו התוס' לעיל פירש"י ליתני אם תובעו דלא הוה ידעינן דינא דרב הונא דאיצטריך לגופא אף דהוה מיגו מעליא מ"מ כיון דבתובעו איירי בשלמא אי קתני עדים קשיא פשיטא אלא לאשמעינן כו' משא"כ אי הוה תני אם תובעו כו' אבל זה אינו קושיא דגם אם תובעו אינו חדוש כלל דזה שמעינן מרישא גבי משארסתני נאנסתי דבתובעו אינו נאמן אלא על כרחך לאשמעינן האי דינא דאכלה בפני האב. שוב ראיתי במגיני שלמה שכתב אהא דהקשו התוספת ליתני אם תובעו לענ"ד דבתובעו ליכא רבותא דמרישא שמעינן לה ועדים אשמעינן אף דהוא עצמן הביאן לב"ד ואמר שדה זו של אביך היתה ולקחתי' כו' דאין זה מיגו דירא שמא יבואו העדים בעצמן לב"ד עכ"ל ולא אבין דהא פריך פשיטא ומשני כרב הונא משמע דהך דינא מילתא דפשיטא הוא אלא לאשמעינן הך דינא דרב הונא וזה היה יכול לאשמעינן באם תובעו כו' ודוק: