פורת יוסף על כתובות· רבי יוסף תאומים
דף י.
גמרא חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה כו' עכ"ל הקשה הר"ן ז"ל תיפוק ליה בלא חזקה נמי הבעל מהימן דמוחזק וטוען ברי ותירץ בספר פני יהושע דאית ליה מגו דמ"ע ולכך אמר חזקה כו' והוה מיגו במקום חזקה כו' ולפי זה אם טוען פתח פתוח לשיטת התוספת דמוכת עץ פתחן סתום והוא הדין איפכא לפירש"י אם טוען טענת דמים דליכא מיגו דמ"ע דלשיטת רש"י מ"ע יש לה דמים ואם כן אפילו לא טרח בסעודה שלשה ימים נמי מהימן להפסידה כתובתה כקושית הר"ן ז"ל וא"כ אתי שפיר הא דתקנו תקנת שקדו כו' דנפקא מיניה כמ"ש דלא יעליל עליה להפסידה כתובתה כמה שכתב הריטב"א ז"ל דיהא נאמן כו' דליכא מיגו ולכך תקנו שיהא אדם טורח בסעודה ומפסידה לשיטת הרמב"ם ז"ל דאין אדם הופך שמחתו אבל כמה שכתבתי לעיל ודוק היטב:
שם גמרא הואיל ותקנת חכמים כו' הרצון דאי הוה מן התורה היתה גביא בבינונית ולא מן הזיבורית דמדינא היה לגבות מעידיות אלא דימנעו בני אדם מלישא להם לכך בבינונית כו' אבל אי תקנת חכמים הוא גביא בזיבורית. שוב מצאתי כתוב בספר פני יהושע במס' גיטין פרק הניזקין שכתב כן ונהנתי וק"ל לענ"ד:
ע"ש גמ' אסבוהו כופרי כו' מברכתא חביטא ליה כו' הנה המקשן היה סבור מברכתא חביטא בלשון תימא דאינו נאמן כו' והמתרץ השיב לו דנאמן ומסבינן כופרי אזנות ורב אחאי השיב בלשון בתמיה והא דמהימן היינו בנשוי ורב נחמן איירי בבחור אף לפי תירץ ראשון כו' ולאותן י"א דפוסקין דבבחור אינו נאמן לומר פתח פתוח מצאתי היינו כפירוש זה ופוסקין כרב אחאי אבל הנך דסבירא להו דגם בבחור מהימן סבירא להו כפירוש השני דהמקשן ג"כ היה סבור דמברכתא חביטא ליה היינו בניחותא אלא דמדקאמר רב נחמן מהימן משמע דלא לקי כו' ומשני רב נחמן לא איירי כלל לענין מלקות ואה"נ דלקי ורב אחאי השיב דר' נחמן איירי בנשוי אבל בחור מהימן ומסבינן כופרי כנ"ל טעם שני הדיעות: