פורת יוסף על כתובות· רבי יוסף תאומים
דף טז.
דאי ר"ג האמר איהי מהימנא ומסיק דהכי ברי וברי ואתיא מתני' כר"ג אף דר"ג ס"ל דמוכת עץ שכיח ומתני' ע"כ מוכח דלא שכיח כבר כתבתי לעיל דלענין שהב"ד טוענים לא אמרינן כן ומיהו אפשר דפליג עלי' בחדא:
ע"ש גמרא אלא אהא האומר לאשה כו' ומאי שנא האי מיגו מהאי מיגו כו' עכ"ל אי לא אמרינן מיגו להוציא אין כאן קושיא דלעיל הוה מיגו להוציא ולכך לית ליה מיגו משא"כ דבא להחזיק במה שתחת ידו אמנם אפשר דמקשה לר"א דאמר דפליגי במנה ולא כלום והנה גם במוכת עץ מיגו דמוכת עץ אני תחתיך כו' א"כ כי היכי דפליגי ר"ג ור"א עם ר"י לענין ממון ה"ה לענין איסור ומתני' אומרת כך שהרי לא תני במתני' שנית דהיה מקחי מקח טעות כמו במתני' דלעיל משמע גם לענין איסור פליגי ועיין בספר פני יהושע מ"ש מזה ואם כן אף לענין איסורא לית ליה לר' יהושע מיגו ופריך שפיר מאי שנא האי מיגו מהאי מיגו ומשני הכי שור שחוט לפניך כו':
אמנם לדברי הרא"ש ז"ל שכתב אהא דפתח פתוח מצאתי נאמן להפסידה כתובתה שכתב וא"ת יהא נאמן במיגו דמ"ע וי"ל דמ"ע לא שכיחא א"כ ס"ל דלא אמרינן מיגו משכיח לאינו שכיח ואף דר' גמליאל אית ליה מיגו כזה גבי הנושא את האשה כו' מיגו דמ"ע דלא פסלה נפשה מכהונה היינו עם ברי ושמא מהני מיגו כזה וא"כ מאי פריך מ"ש כו' אלא על כרחך כמה שכתבתי דפריך מהא דמוכת עץ דטוענת בעצמה כן והוה שפיר מיגו דאי בעי אמרה מוכת עץ אני תחתיך כו':
ודע דראיתי להש"ך ז"ל בחושן המשפט (סי' פ"ב) בדיני מיגו שכתב שם וזה לשונו (באות כ"ב שם) מיגו משכיח לאינו שכיח לא אמרינן מיגו כן כתב הר"ש מקינון בסוף ספר הכריתות שלו ולפי זה מה מקשה ומאי שנא האי מיגו מהאי מיגו כו' ולפי מ"ש אפשר דפריך מהא דמ"ע. אמנם כן ראיתי בש"ך שכתב וזה לשונו דברי רבינו שמשון צריכין עיון דמאי דכתב דלר' גמליאל לא מהימנא גבי משארסתני נאנסתי ותימא דהא ר"ג אית ליה בהדיא דנאמנת כו' ואפילו אם נגיה בדבריו ר"י במקום ר"ג מכל מקום הא בפרק ב' משמע דטעמא דר"י לאו משום דאינו שכיח אלא משום דאין שור שחוט לפניך וכמה שכתבתי לעיל מזה יע"ש היטב. והנה אפשר לומר דהנה י"ל דאיך יעלה על הדעת דר"י טעמא דידיה משום דלא אמרינן מיגו משכיח לשאינו שכיח דא"כ בהיא אומרת מוכת עץ אני לר"א דטענה בעצמה אמאי לא מהימנא לר"י דאית לה מיגו דאי בעי אמרה מוכת עץ אני תחתיך דאית לה מאתים דגם טענה שהיא טענה אינו שכיח אלא על כרחך דמשום הכי לית ליה מיגו דלא אמרינן מיגו במקום שהוא רק טענה מעולה כמה שכתבו התוספת או כפירש"י דאין הלה תובע אבל אפשר ליישב דהכי פירוש דגבי משארסתני נאנסתי דלא מהימנא לר"ג רצה לומר דלא מהימנא כשאומרת לא כי אלא בתולה הייתי מטעם חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה אף דהוה מיגו דאי בעי אמרה מוכת עץ אני ומיהו מיגו דמשארסתני נאנסתי ליכא דלא מיפסלא נפשה לכהונה כמה שכתבו התוספת (דף ט' ע"ב) יע"ש וזהו קושית הרא"ש ז"ל אלא על כרחך דלא אמרינן מיגו משכיח לשאינו שכיח דאל"כ נפשוט האי בעיא אי אמרינן מיגו במקום חזקה כמה שכתבו התוספת (בדף י') דאיבעיא הוא בבבא בתרא ומדלא פליגי אלא בברי ושמא אבל לא בברי וברי על כרחך דלא אמרינן מיגו בכהאי גוונא כו' ומיגו זה מיגו מעליא הוא דאם אמרה מוכת עץ אני נאמנת או מטעם מיגו או מטעם חזקה דליכא חזקה אחרת כנגדה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה אלא על כרחך דלא אמרינן מיגו משכיח לשאינו שכיח ומיהו יש להקשות דאימא דלכך לא מהימנא דלא אמרינן מיגו להוציא דהתוספת והרא"ש לא הקשו אלא אי אמרינן מיגו להוציא מה שאין כן אי לא אמרינן מיגו להוציא ליכא לאוכחי מידי מהא ורבינו שמשון סובר דלא אמרינן מיגו להוציא כמו שהביאו הש"ך ז"ל באות י"ד (בסימן פ"ב) וא"כ יקשה דידיה אדידיה. אבל באמת גם הש"ך הקשה עליו בהא דכתב באות ט"ו וז"ל רבינו שמשון שם ופעמים דאמרינן מיגו להוציא גבי משארסתני נאנסתי דהוה ברי וברי עכ"ל והש"ך הקשה עליו תיפוק ליה דשטר כתובה בידה ולא הוה מיגו להוציא יע"ש ורבינו שמשון אפשר דלרווחא דמילתא כתב דהוה ברי וברי וה"ה מטעמא דשטר כתובה יוצא מתחת ידה וא"כ יקשה בשטר כתובה יוצא מתחת ידה אמאי מהימן לומר פתח פתוח מצאתי אלא דלא אמרינן מיגו משכיח לשאינו שכיח ודוק היטב לפענ"ד: