אור ברסלב

פורת יוסף על כתובות· רבי יוסף תאומים

דף ט.

דף ח:

סוגיא דפתח פתוח. ראיתי לבאר כמה עיקרים הצריכים לסוגיא זו. הנה רש"י ז"ל סובר דבוגרת ומוכת עץ יש להם דמים ופתחן פתוח וע"כ לאו בבוגרת מיירי הך דר"א אלא שנאבדה מפה או ממשפחת דורקטי כמ"ש רש"י ז"ל ומיניה דאם היה המפה והיה דם על המפה שוב אינו נאמן לטעון פתח פתוח מצאתי דסבירא ליה דדם לחוד נמי ראי' דלא כמ"ש הרמב"ם ז"ל דדמי' לחוד אין ראיה והבאתיו לעיל ואף שאפשר שיש דם והפתח פתוח כמו בוגרת לשיטת רש"י ז"ל כבר כתב הח"מ בא"ה (בסימן ס"ח) דנהי דפתח פתוח מ"מ אין פתוח לגמרי כו' ואף דלענין שבת פתח פתוח מיקרי מההיא דבתולה נותנין לה ד' לילות עד מוצאי שבת כו' מ"מ שיהא הוא בקי בדוחק זה אינו בקי כן כתב החלקת מחוקק עי"ש היטב ועל כרחך שאומר שפתוח לגמרי דבזה הוא בקי כו' וא"כ ע"כ ליכא דם בפתוח לגמרי וכיון דאיכא דמים הדמים ראי' וע"כ שנאבדה המפה כו' אבל פתח סתום לחוד לכ"ע אין ראיה אף לבבלים שאין בקיאין בהטיה ומכל מקום תלינן הדוחק באיזה סבה ועיין בבית שמואל מה שכתב שם (בסימן ס"ח) ומיהו מה שכתב הבית שמואל דהנך שני דיעות לאו לענין איסורא אלא להפסידה כתובתה אבל לאוסרה עליו אפילו נמצא דם דאין הדמים ראיה א"כ רש"י דלא כמאן דאכתי לוקי בנמצא דם ואין הכי נמי דלהפסידה כתובתה אינו נאמן אלא לענין לאוסרה עליו כמה שכתב רש"י דר"א דוקא לענין לאוסרה עליו כו' אבל הריטב"א ז"ל כתב דהנך שני דיעות לא פליגי אלא לענין איסורא ולא לענין כתובה דלכ"ע אינו נאמן וא"כ רש"י ז"ל כדיעה ראשונה דדמים ראיה לענין איסורא וכ"ש לענין כתובה דאינו נאמן. עוד אבאר לך דהכי מיירי בשותקת או במכחישתו אבל בטוענת נאנסה כתבו תלמידי רבינו יונה דנאמנת וכן אי טענה מוכת עץ לפירש"י דפתחה פתוח דנאמנת. אמנם מה שכתב הרא"ש על תר"י דכי אמרינן דוקא במקום חזקה אי נמי במיגו והכי ליכא מיגו כו' עכ"ל לא ידענא אמאי לא מהימנה במיגו דאי בעי אמרה מוכת עץ אני לפרש"י דמ"ע דפתחה פתוח כו' אם נאמר דאמרינן מיגו לאיסורא וכמו שיתבאר לקמן דעדיפא דלא פסלה נפשה מכהונה ומיהו הרא"ש ז"ל סובר כפירוש ר"ת דבוגרת ומ"ע פתחן סתום וליכא מיגו אבל תר"י אפשר דסבירא להו כפירוש רש"י ז"ל ושפיר איכא מיגו כו':

ומ"ש הרא"ש ז"ל דאין לומר דוקא לאפוקיה ממונא מחזקה לא אמרינן ברי עדיף אבל הכי אדרבה יש חזקה לאשה כו' ולא דרובה עדיף מחזקה ורצון רובה כו' עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים דודאי דבחד ספיקא דהיינו באשת ישראל בקיבלה אביה קידושין פחותה מבת ג' שנים ויום אחד ודאי דאסורה דאין לומר אוקמיה אחזקה דרובה עדיף ואין לומר דילמא בקטנותה ופיתוי קטנה אונס הוא דא"כ איכא חזקה להיפך דנעמוד בחזקת הגוף ונאמר דעכשיו זינתה כמו באשת כהן אבל הא קשיא לי דבטוענה נאנסה דהיינו פיתוי קטנה אונס דמתרצין דיבורא הא ודאי דברי ושמא ברי עדיף דליכא הכי חזקה דנעמוד בחזקת בתולה דאיכא נמי חזקה דהעמיד אשה בחזקת כשרות כו' וליכא למימר רובא עדיף דאונס כזה ודאי אין לו קול דהא אמרינן התם דברי עדיף עם חזקה דהיינו חזקת הגוף אף דאיכא חזקה אחרת כנגדו דאוקי ממונא בחזקת מרי אפ"ה ברי עדיף וא"כ ה"נ נימא דנאנסה היינו בקטנותה דפיתוי קטנה אונס הוא דלית ליה קול ואי דהעמיד על חזקת הגוף הא איכא חזקת היתר לבעל שוב ראיתי בריטב"א ז"ל שכתב דחזקה דממונא עדיפא מחזקת הגוף ור"ג מודה ביה יע"ש (בדף י"ז ע"א) אלא דברי ושמא עדיף וכ"ש כהאי גוונא דחזקת הגוף וחזקת היתר לבעלה שוין א"כ ודאי דנאמנת. אמנם כן מחלוקת גדולה וישנה הוא דרש"י ז"ל והתוספת וכן נראה מהרא"ש ז"ל סוברים לר"ג דחזקה דגופא עדיף מחזקה דממונא (בדף ע"ה ע"ב) גבי היו בה מומין יע"ש ואפילו בלא ברי והריטב"א ז"ל ושאר פוסקים סבירא להו דדוקא ברי ושמא וחזקה כו' ואדרבה כתב הריטב"א דחזקה דממונא עדיף אי לאו משום ברי ושמא ועיין באבן העזר (סימן קי"ז) סעיף ט' ובבית שמואל שם ומה שכתב הרא"ש ז"ל שוב לקיים דבריהם דהתם נמי רצון רובא כו' אפשר דאיכא לקוימיה בכהאי גוונא שקדשה בקטנותה ואיכא ספק דפיתוי קטנה אונס הוא. ומה שיש להקשות ניהמני לדידה במיגו דאי בעי אמרה נאנסתי תחתיו דשויא אנפשיה חתיכא דאיסורה ובסמוך יבואר עוד מזה:

והנה ר"א דאמר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו כו' ר"א עיקר דינא אתי לאשמעינן דאימור לא קים ליה בפתח פתוח קמ"ל דקים ליה בפתח פתוח דאי דלא משקר במזיד כבר שמעינן ממתני' דהאומר לאשה קדשתיך והוא אומרת לא קידשתני דהיא נאמנת כו' ולכך נקיט פתח פתוח ולא טענת דמים דהא ודאי דמהימן דשויא אנפשיה חתיכא דאיסורא:

ובזה יתישב מה דמקשין העולם לפי שיטת התוספת שפירשו דעיקר תקנה דמתני' דבתולה נישאת ליום הרביעי הוא משום אשת כהן או בפחותה מג' שנים ויום א' ולא ניחא להו כפרש"י ז"ל דזנות בעדים לא שכיח א"כ תקשה אמתני' לפום סברא דהשתא דלא אסיק אדעתיה באשת כהן כו' א"כ מאי נ"מ בהך דנשאת ברביעי הא אכתי איכא ספק ספיקא כו' ולפי מה שכתבתי א"ש דהתוס' כתבו בשמעתין דמוכת עץ לא חיישינן דאם איתא דמ"ע היתה טוענת דאין גנאי כל כך כמו בביאת אונס ולפירוש ר"ח א"ש דמ"ע פתחן סתום כו' עכ"ל. מפי' מהרש"א ז"ל דבשמעתין אמרינן ואמאי ס"ס הוא כו' ואמאי לא דאם היתה באונס היתה טוענת די"ל דמ"מ הוא גנאי כו' עכ"ל ולפי זה אמתני' לא הוה מצי להקשות דאיכא ס"ס די"ל דאם היתה באונס היתה טוענת דאין גנאי והמקשה היה סובר כמו במ"ע דאין גנאי הכי נמי בביאת אונס כו' מה שאין כן השתא דקאמר האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה ועיקר רבותא דידי' לפום סברא דהשתא דנאמן לאוסרה ולא חיישינן שישקר במזיד דהא פריך עלה מאי קמ"ל מתני' היא האומר לאשה קדשתיך משמע דהיה סבור דעיקר דינא אתי לאשמעינן דשויא אנפשיה חתיכא דאיסורא והמתרץ השיב לו מהו דתימא מיקם הוא דלא קים ליה קמ"ל וא"כ לפי סברת המקשה אמאי לא קאמר ר"א דיניה סתם האומר לא מצאתי בתולים ויהיה משמעו בין טענת דמים ובין טענת פתח כו' אלא על כרחך דוקא טענת פתח פתוח דטענת דמים איכא ספק ספיקא לפירוש ר"ת ז"ל דמ"ע פתחן סתום וטענת דמים אין לה וא"כ בטענת דמים איכא ס"ס דמ"ע משא"כ בטענת פתח פתוח דליכא ספק ספיקא דגם מ"ע פתחן סתום לפירוש ר"ח וא"כ כיון דבמ"ע חיישינן אף דאין גנאי מכל שכן בטענת אונס ופריך שפי' דאפילו בטענת פתח פתוח אכתי איכא ספק ספיקא כו' ודוק היטב:

או יאמר כמ"ש הרב הגדול בספרו פני יהושע דמ"ש התוספת דמ"ע לא שכיחא מ"מ ליהוי האי ספק פלגא ופלגא ומיעוטא דמוכת עץ הוה רובא דהא ספק ספיקא דשרינן הוה מטעם רוב כמו שכתב הרשב"א וכן בהך שכתבו התוס' ז"ל דאונס מיעוטא ומאי בכך הא הוה פלגא ופלגא ומיעוטא דאונס הוה כמו רוב כו' עכ"ל וכל זה אי אמרינן דטעם ס"ס הוה כמו רוב עיין בספר פני יהושע שהאריך בזה וא"כ אמתני' איכא למימר דספק אונס כמאן דליתא דמי דרצון רובא וס"ס לאו מטעם רובא שרינן ליה מה שאין כן השתא דקאמר ר"א פתח פתוח כו' ולא קאמר האומר לא מצאתי בתולים דהוה משמע בין טענת דמים ובין טענת פתח פתוח אלא דבטענת דמים איכא ספק ספיקא לפירוש ר"ח דמ"ע פתחן סתום וטענת דמים אין לה ואמאי הא מ"ע מיעוטא כו' אלא דאכתי הוה ספק ספיקא דס"ס הוה מטעם רוב כו' כמ"ש הרשב"א ז"ל א"כ אכתי איכא ספק ספיקא גם בטענת פתח פתוח ספק אונס ואף דאונס הוה מיעוטא לגבי רצון אכתי הוה פלגא ופלגא ומיעוטא דאונס כו' כנ"ל:

ובפירש"י בד"ה נאמן לאוסרה עליו אבל להפסידה כתובתה אינו נאמן כו' עכ"ל יאמר בזה מדנקיט ר"א נאמן לאוסרה עליו ולא אמר נאמן סתם אלא דוקא לאוסרה ולא להפסידה כתובתה דלא סבירא ליה הך חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה. או יאמר דקשה ליה לר"א אמאי לא מהימן במיגו דבאשת כהן מיגו דאי בעי אמרה נאנסתי קודם שנתארסה לשיטת רבינו יונה וכן כתב החלקת מחוקק (סימן ס"ח) באבן העזר דלאו דוקא באשת ישראל בטוענת נאנסה תחתיו דמיהמנא אלא אפילו באשת כהן ובטוענת נאנסתי קודם נמי מהמנא כו' מטעם ברי ושמא בשלמא אשת ישראל ליכא מיגו דאי בעי אמרה נאנסתי תחתיו דלא בעי למיפסלה נפשה מכהונה דאפילו באונס הוה זונה כמו שכתב הר"מ ז"ל (בהל' איסורי ביאה פ' י"ח) יע"ש אלא באשת כהן איכא מיגו דאי בעי אמרה נאנסתי קודם וצריך לומר דלא טענה כך שלא להפסידה כתובתה דאם היתה טוענת נאנסה קודם דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלום ולכן לא מהימנה במכחישתו משא"כ אי אמרינן דנאמן להפסידה כתובתה דחזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה אכתי אמאי יהא נאמן לאוסרה עליו נהימנא במיגו דאי בעי אמרה נאנסתי קודם שנתארסה באשת כהן דאי דלא טענה כך כדי שלא להפסידה כתובתה הא השתא ג"כ מפסידה כתובה ואין לומר דלית לה מיגו דהיאך נהימנה א"כ לית חזקה דאין אדם טורח י"ל דרש"י ז"ל יסבור כשיטת הר"מ ז"ל דאפילו היכא שאין נאסרת עליו אפילו הכי הוה חזקה דאין אדם הופך שמחתו אבל כמ"ש לעיל דמשום הכי פירש במתני' שמא יבואו עדים ולא כפירוש התוספת יע"ש היטב ואין לומר אדרבה אי ס"ל לר' אליעזר חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה א"כ תו לית לה מיגו דלא אמרינן מיגו במקום חזקה י"ל דרש"י ז"ל יסבור דאיבעיא הוא בבבא בתרא והא דלקמן משום דלא אמרינן מיגו להוציא מה שאין כן כאן לאיסורא אמאי לא להימנא במיגו דאי בעי אמרה נאנסתי קודם אלא על כרחך דר' אליעזר ס"ל דלא נאמן להפסידה כתובה וא"כ תו ליכא מיגו כו' ולפ"ז שמואל דקאמר לקמן דהאומר פתח פתוח מצאתי נאמן להפסידה כתובה היינו על כרחך דוקא להפסידה כתובה ולא לאוסרה עליו דאית לה מיגו דאי בעי אמרה כו' ובכתובה איכא חזקה ולא שייך מיגו דמיגו להוציא לא אמרינן משא"כ לענין לאוסרה עליו אית לומר דלא מהימן דאית לה מיגו כו' אבל מה אעשה שהבית שמואל באבן העזר והרב הגדול בספרו פני יהושע כתבו דמשום הכי לא מהימנא במיגו דלא שייך כאן מיגו דשויא אנפשיה חתיכא דאיסורא כו' יעיון שם היטב. ואולם אפשר דזאת לשיטת התוס' ז"ל שפירשו דר"א אית ליה ג"כ דנאמן להפסידה כתובתה ושמואל ס"ל דנאמן לאוסרה עליו אם כן תקשה אמאי לא מהימנא במיגו וצריך לומר דלא שייך כאן מיגו דשויא אנפשיה חתיכא דאיסורא משא"כ רש"י ז"ל אפשר דסובר דשפיר אמרינן מיגו ועל כרחך דלא נאמן להפסידה כתובתה ולית ליה מיגו ושמואל דס"ל דנאמן להפסידה כתובתה ע"כ דס"ל דלא נאמן לאוסרה עליו דאית לה מיגו כו' ודוק היטב לפענ"ד:

תוכן העניינים

פורת יוסף על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה