פורת יוסף על כתובות· רבי יוסף תאומים
דף ב.
בתולה נשאת ליום הרביעי ואלמנה ליום החמישי שפעמים בשבת בתי דינין יושבין כו' כן הוא גירסת הריטב"א ז"ל ליום הרביעי בלמ"ד ופירוש דהכי קאמר דאף אם הגיע זמן של שנים עשר חודש דנותנין לבתולה משתבעה הבעל ביום א' אפילו הכי צריכה להמתין עד יום ד' וע"ש ובסמוך יבואר זאת.
בפירש"י בד"ה בשני ובחמישי כו' ושמא יבואו עדים כו' עכ"ל הא דלא ניחא ליה לפרש כפירוש התוספת דתקנתא היה באשת כהן או באשת ישראל ופחותה מג' שנים כו' ואין לומר דלא ניחא ליה לפרש דמתני' לא פלוג כו' ולכך פירוש דתקנתא היה בכל הנשים שמא יבואו עדים כו' דא"כ אכתי תקשה הא דקתני במתני' סתמא משמע דתקנה היתה בכל הנשים שיהא נשאות דוקא ביום הרביעי תינח נערה קטנה מאי איכא למימר דאם נשאה בקטנותה הא ודאי דליכא למיחש שמא זנתה דאפילו זנתה תחתיו באשת ישראל דפיתוי קטנה אונס הוא ומישרא שרי אלא דלא פלוג וא"כ אכתי תקשה אמאי לא ניחא ליה כפי' התוספת. אבל הנראה לי בזה דהריטב"א ז"ל כתב אהא דכתבו התוספת דעיקר התקנה היה באשת כהן או באשת ישראל פחותה מבת ג' שנים ויום אחד וכי עשו תקנה למעוטא כו' וא"כ אתי שפיר דודאי עיקר התקנה היה אף באשת ישראל שמא יבואו עדים ולכך תקנו בכל הנשים משום לא פלוג משא"כ לשיטת התוספת עיקר התקנה היתה משום אשת כהן ולמיעוטא לא היה להם לעשות תקנה כו':
ובזה יש ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל דכתב בפ"ג דהלכות סוטה וזה לשונו היתה קטנה שנתקדשה לדעת אביה וזינתה הרי זו אסורה לבעלה ישראל וכתב הכסף משנה שם דאף דאמרינן ביבמות בפד"א שתים שקידשו שתי נשים כו' דפיתוי קטנה אונס הוא דלישראל שרי רבינו דחאה זאת מהלכה מההיא דפתח פתוח כו' יע"ש ולפי מ"ש אפשר דהר"מ סובר כפירוש רש"י ז"ל דהתקנה לא היתה משום לא פלוג אלא שמא יבואו עדים וא"כ קשיא תינח נערה קטנה מאי איכא למימר ולכך צריך לומר דההיא דאמרינן שם דפיתוי קטנה אונס הוא ליתא מקמא הך מתני'. והר"מ ז"ל לשיטתי' דסבירא ליה דבבוגרת ומוכת עץ נמי יש להו טענת דמים ומתני' מוקי לקמן (בדף ח' ע"ב) לא בטענת דמים ושייך נמי הך תקנתא אפילו בבוגרת ומ"ע כו' ואף דלפי ה"א מוקי הך מתני' בטענת פתח פתוח מ"מ אין לחוש כיון דלא קאי הכי במסקנא ובסמוך יבואר עוד מזה בגמרא לקמן ודוק:
שם גמרא אמר רב יהודה אמר שמואל מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי לפי ששנינו הגיע זמן ולא נשאת כו' מריה דאברהם תני תניא בדלא תניא כו' עכ"ל לפירש"י ז"ל דפירש דשואל הטעם מפי מה דוקא ליום הרביעי יש לראות במה יתורץ במה שמשני לפי ששנינו הגיע זמן כו' והוא קושית התוספת ז"ל אבל הנראה לי בזה כמ"ש הריטב"א ז"ל אהא דקתני במתניתין ליום הרביעי ולא תני ביום הרביעי והיינו אף אם הגיע זמן בא' בשבת אפ"ה צריך להמתין עד יום ד' עכ"ל וא"כ הכי פירושו דשואל הטעם מפני מה קתני ליום הרביעי וזה שאמר מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי ולא אמר מפני מה תקנו כו' אלא דאין שואל הטעם על התקנה אלא אהא דקתני ליום הרביעי ועל זה אמר לפי ששנינו הגיע זמן כו' מעלה לה מזונת ולכך אמר ליום הרביעי לאשמעינן דמעוכב הוא בתקנת חכמים ואין לה מזונת וזה שאמר ליום הרביעי דצריך להמתין ואין לה מזונת וזה שכתב רש"י ז"ל דמעוכב הוא בתקנת חכמים כו' ופריך מריה דאברהם תלי תניא בדלא תניא דבשלמא אי הוה תני התם בהדיא במתני' שם דאם הגיע זמן באחד בשבת שאין מעלה לה מזונת מפני שמעוכב בתקנת חכמים הוה א"ש משא"כ דלא תני התם כלל כו' וכאן תני בפירוש הטעם דצריך להמתין עד יום ד' מפני תקנת חכמים שמא יהא לו טענת בתולים ושפיר קאמר ליום הרביעי דצריך להמתין ומכ"ש שאם לא קבעו זמן פשיטא דצריך להמתין כו' ודוק:
שם גמרא שקדו חכמים על תקנות בנות ישראל שיהא אדם טורח בסעודה שלשה ימים כו' עכ"ל מפירוש הריטב"א ז"ל ויש בזה תקנות בנות ישראל שלא יעליל עליה בטענת בתולים לכך תקנו כל הטורח הזה שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה בחנם עכ"ל יש להקשות לפי פירושו דלעיל שפירש דעיקר התקנה היתה משום שמא יבואו עדים כפירש"י דלא ניחא ליה כפירוש התוס' משום אשת כהן או משום פחותה מבת ג' שנים ויום אחד דמשום מיעוטא לא עשו תקנה אכתי תקשה ותנשא באחד בשבת ואי משום תקנת שקדו הא באשת ישראל אכתי אם ישקר במזיד איכא ספק ספיקא כו' ומותרת לו בשלמא במתני' פירש"י דשמא יבואו עדים כו' משא"כ בתקנת שקדו דחיישינן שמא ישקר במזיד ויעליל עליה ומאי בכך הא לא נאסרה בכך דאיכא ספק ספיקא ומשום אשת כהן או פחותה מבת ג' שנים ויום אחר לא עשו תקנה כמ"ש הוא ז"ל ואין לומר דטעמא כדי שלא יעליל עליה להפסידה כתובה דיהא נאמן דכתובתה ליכא אלא חדא ספיקא דשמא באונס דספק שמא אינו תחתיו ליכא דכנס' בחזקת בתולה ונמצאת בעולה ליכא כתובה אפילו מנה ועיין באבן העזר (סימן ס"ח) בח"מ כו' יע"ש היטב אלא דאכתי קשה דלקמן אמרינן דנאמן להפסידה כתובה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה כו' והיכא דלא טרח בסעודה ג' ימים כתב הר"ן ומביאו הח"מ א"ה (סימן ס"ח) דאינו נאמן להפסיד כתובה דליכא חזקה כו' וא"כ אכתי למה תקנו תקנה זו דאדרבה אי לא טרח ליכא חזקה ולא יהא נאמן כו' ואף אם נאמר כמה שכתב החלקת מחוקק שם דלא אמרינן כן אלא בטענת פתח פתוח דליכא לברורי הוא דבעינן דוקא חזקה כו' משא"כ בטענת דמים אף בלא חזקה נמי מהימן דמילתא דעבידא לגלוי הוא כו' ומתני' מיירי בטענת דמים כמו דמסיק לקמן (בדף ט' ע"ב) לא בטענת דמים כו' מכל מקום מה מהני בהך דתקנו דיהא טורח בסעודה כו' ומפסידה דאכתי יעליל עליה באשת ישראל להפסידה כתובה ואי דאין אדם כו' הא לא נאסרה עליו דלגבי איסורא הוה ספק ספיקא כמה שכתבתי לעיל אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל דכתב דאף דהיכא דלא מפסידה היינו דאין נאסרת עליו באשת ישראל אפילו הכי מהימן להפסידה כתובתה דאין אדם טורח בסעודה והופך שמחתו אבל עיין בח"מ באבן העזר (סימן ס"ח) יע"ש היטב א"ש דמהני תקנה זו דלא יעליל עליה בחנם להפסידה כתובה כו':
ולפי זה א"ש דרש"י ז"ל שפירש במתני' שמא יבואו עדים ולא ניחא ליה לומר לא פלוג כמ"ש לעיל והיינו משום מיעוטא לא היה להם לעשות תקנה כו' לשיטתיה והתוספת ז"ל לשיטתייהו שפירשו לקמן בהך דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה היינו דוקא היכא שנאסרת עליו כו' וא"כ הא דתקנו תקנת שקדו ע"כ משום אשת כהן לחוד וע"כ לא פלוג ולכך פירשו נמי במתני' משום טענת בתולים היינו נמי באשת כהן ולא פלוג ורש"י ז"ל יסבור כסברת הר"מ ז"ל דאף דאין נאסרת עליו אפילו הכי אין אדם טורח בסעודה כו' ושייך תקנה זו אף באשת ישראל כו' ולא ניחא ליה לא פלוג ולכך מפרש במתני' בחשש טענת בתולים דשמא יבואו עדים ויאמרו שזנתה תחתיו ברצון ושייך בכל הנשים ודוק היטב לפענ"ד: