פורת יוסף על יבמות· רבי יוסף תאומים
דף לד.
גמרא דשויא שליח כו' אלא בשופעת מתוך י"ג לאחר י"ג כו' לפ"ז תו לא צריך לשנוי דשויא שליח כיון דאיסור ב"א הוא דכולם בהדדי אתיין ועיין במשנה למלך הלכות אישות:
סליק פרק ארבעה אחין
פרק רביעי החולץ
החולץ ליבמתו כו' ובתוס' בד"ה החולץ דמזיד הוא דאין שב מידיעתו הלשון מגומגם דמה שייך כאן אין שב מידיעתו דלגבי מזיד ואהא דאם הזיד' בכרת ולאו ושגג בקרבן אמרינן אין שב מידיעתו ועיין בריש פרק כלל גדול יע"ש והא ודאי דאשכוחי משכחת ליה קרבן בלאחר שלשה חדשים דשגג בלאו וכרת אלא דניחא ליה טפי בתוך ג' חדשים דהוה שוגג גמור דלא ידע אם היא מעוברת דומיא דשני חתיכות אחד שומן ואחד חלב ואינו יודע כו'. ובתי"ט מביא בשם הנימוקי יוסף דרוב נשים יולדת וולד קיימא ר"ל דהוה מזיד גמור אי יודע שא"א שלא במקום מצוה קיימא עליה בכרת ואף שיש להקשות דאכתי ספיקא הוה דרוב יולדת וולד קיימא ומיעוט שאין קיימא וסמוך מיעוט לחזקה שהרי אשה בחיי בעלה היתה עומדת בחזקת היתר ליבם וכה"ג אמרינן חזקה בפד"א גבי וכולן שהיו בהן קידושין יע"ש מ"מ לא שייך ביה חטאת כיון דידע דא"א כרת לא היה לו לכנוס בספק ומיהו אי לאו רוב נשים הוה ליה תו מיעוטא דסמוך מיעוטא להאי פלגא ותו לא מידי ודו"ק: