פורת יוסף על יבמות· רבי יוסף תאומים
דף לב:
בתוס' בד"ה איסור כולל הוא וא"ת אימא דאית ליה נמי לר"י איסור כולל וי"ל דא"כ א"א ונעשית חמותו כולל היא ומיהו לקמן דמסיק דר"ח אליביה דר' מחייב תרתי באיסור כולל ע"כ אין זה איסור כולל דשני שמות הן ומיהו במוסיף כו' עכ"ל מכאן משמע דחמותו ואם חמותו נמי מיקרי ב' שמות ואליבא דהילכתא קיימינן נמי דכולל לא שייך אלא בשם אחד דהרי בכריתות בפרק אמרו לו על ההיא מתני' דיש בא ביאה דר"י אומר אם עבר זקן כו' פי' שם תוס' באיסור בת אחת ועליה קאי ר"י ואית ליה כולל ואפ"ה א"א ונעשית חמותו לא דב' שמות נינהו ופלוגתא דרבנן ור"י בסנהדרין (דף פ"א) דר"י סובר נידן בזיקה ראשונה ורבנן מיחייבי תרתי ע"כ לית הילכתא כחכמים דמתני' דאינהו מיחייבי באיסור חל על איסור אבל הר"מ שכתב בפי' המשניות דלית הילכתא כר"י אי יודה לדברי תוס' דכולל בשני שמות ע"כ דלית הילכתא כר"י מדסתם משמע אף בכולל כו' וכרבנן דהכי נמי לית הילכתא ודוק לפענ"ד:
ראיתי לבאר בכאן קצת כללים השייכים לסוגיא זו. איסור כולל הוא שנאסר חתיכות על האיש הזה שהיה מקודם מותר לו נכלל גם חתיכה ראשונה עמה איסור מוסיף הוא שחתיכה זו נאסרה לאיש אחר שהיתה מקודם מותרת לו ומתוך שנוסף על שאר בני אדם נאסרה גם על זה ואיסור ב"א שבא שתי איסורין כאחת. אמנם יש חילוקי דיעות בכולל בעינן דוקא חמור על קל וה"ה בשניהן שווין נמי חל והוא נלמוד ממ"ש התוס' דזר ששימש בשבת דאמרינן הבערה ללאו יצאה ופי' התוס' דלא חל על איסור זרות משום שהוא במיתה משמע בשניהן שווין חל דהתוס' מביאין ראיה דקל על חמור אינו חל אבל בשניהן שוין לא אמנם בחולין (דף ק"א ע"א) דהאוכל ג"ה של נבילה דר"מ מיחייב שתים וחכמים אינו חייב אלא אחת ומודים חכמים בג"ה של עולה ושל שור הנסקל דחייב שתים דאיסור חמור הוא הרי אף בשוין סבירא להו דאינו חל רק בחמור ולשיטת הר"מ איסור הנאה הוה מוסיף בקדשים כו' והר"מ בהל' מאכלות אסורות פסק כר"מ דלית הילכתא כחכמים דהתם הרי אף בשוים חל ובדברי התוס' יש להקשות דידהו אדידהו דבהאי דכריתות דיש בא ביאה אחת וחייב כו' פי' שאיסור אחות אשה חייל ע"י כולל יש לתמוה דהאיך יחיל אחות אשה שהוא בכרת על בת בתה שהיא בשריפה ועוד דאחות אשה יש לה היתר אחר מיתת אשתו ואולי מפני זה כתב הר"מ בפי' המשניות ובהל' שגגות הך מתני' ע"י ב"א דודאי חייל אף בקל על חמור דהרי ב"א עדיף ממוסיף כו' ומוסיף חייל אפי' קל על חמור. אמנם יש להסתפק בזה הרבה אי מודה הר"מ לדברי התוס' דבכולל בעינן דוקא שניהן שוות או אפילו בקל על חמור. ומה שהביאני לזה הוא דעיקר הוכחת התוס' הוא מההיא דחולין (דף ק"א) מאן ההיא תנא והנה בשניהן שוות בההיא דזר ששימש בשבת שהקשו דילמא בהצתת אליתה דשניהן לאוין הרי בהדיא היכא דשניהם שווין חל והתם סברי רבנן אף בשוין אינן חל אם לא באיסור חמור וכבר הקשיתי בחידושינו במסכת פסחים דמההיא דטמא שאכל קודש כו' אמר רב אשי ממאי דילמא טומאת בשר חמירא משמע לכאורה דבשניהן שוין לא פליג ומיהו יש לדחות דה"ק דילמא והוה כמו שניהן שוין כו' וכבר היה אפשר לומר דהתוס' הכי מביאין ראיה דלא תימא כיון דבמוסיף אין חילוק בין חמור לקל וחייל בכל ענין ה"ה בכולל לזה כתבו דהרי התם מפליג בין חמור לשוין בכולל אף שבמוסיף אין חילוק וא"כ נוכל לומר דפשיטא לי' דר"מ דהתם נמי מודה בקל על חמור דאינו חייל בכולל אף דבמוסיף אין חילוק כו' אבל יש ליישב בענין אחר והוא דודאי איסור נבילה על ג"ה מיקרי קל על חמור שהרי ג"ה נאסר במשהו כדמסיק בחולין ריש ג"ה דבריה הוא ונבילה אינו חייב אלא בכזית והוה קל על חמור כמ"ש התוס' וא"ת אמאי חל טריפה אאיסור אבר שאבר מן החי אפילו משהו בשר גידים ועצמות כו' יע"ש וא"כ הכי נמי וא"כ לר"מ אמאי חייל כו' וצריך לומר דר"מ ס"ל דג"ה מותר לגבוה והוה איסור מוסיף ולכך מיחייב שניים ורבנן דהתם דהוא ר"י הגלילי סובר דג"ה נאסור לגבוה ולא הוה מוסיף כמ"ש התוס' שם בחולין יע"ש היטב אמנם בש"ה ובעולה אף דבחד צד מיקרי ג"ה חמור דאיסור משהו מ"מ כיון ש"ה ועולה אסור בהנאה לשיטת התוס' אף דלא הוה מוסיף אין לתמוה בכך וחשיב שפיר איסור חמור דזה מוכרע יותר כמ"ש התוס' כאן מההיא דילמא טומאת בשר חמירא כו'. ולשיטת הר"מ א"ש טפי דהוה איסור מוסיף. ושפיר מביאין התוס' ראייה מההיא דחולין דקל על חמור אינו חל אמנם לשיטת הר"מ אין הוכחה דאפשר דהאי תנא לית ליה כולל כלל והא דמודים בג"ה של עולה היינו דמוסיף לשיטתיה דאיסור הנאה מוסיף כמו שביארנו בפתיחה. ואדרבה יש הוכחה דהר"מ סובר דאף בקל על חמור חייל בכולל שהרי פסק כר"מ דחייב שתיים אף דקל על חמור הוא כמ"ש לעיל דג"ה במשהו ונבילה דוקא בכזית כו'. גם מסתימת לשונו בהלכות מאכלות אסורות כתב הר"מ בא' מג' דרכים חל איסור על איסור כולל ומוסיף וב"א גם מדכללו בהדיה מוסיף ב"א משמע דאף בקל על חמור חייל:
והנה יש להסתפק בחמותו ונעשית אשת אב דודאי חייל איסור אשת אב אפילו אי לית ליה אחין מיגו דאיתוסיף איסורא על שאר העולם משום אשת איש דבמוסיף אפילו בשני שמות חייל מיבעיא לי אי מת האב אי חייב שתים כיון דעתה לית מוסיף או כיון דבחיי האב היה מקום לחול תו לא פקע. והנה בסנהדרין (דף פ"א ע"א) תניא אמר ר"י כיצד נדון בזיקה ראשונה הבאה עליו אשת איש ונעשית חמותו כו' ובתוספת בד"ה נדון בזיקה הראשונה לאו כללא הוה דחמותו ונעשית אב נדון באשת אב למ"ד סקילה חמורה דמוסיף הוא אם יש לו אחים עכ"ל והנה יש להקשות תיפוק ליה דאפילו לית ליה אחין הוה מוסיף מיגו דאיתסר על כל העולם משום אשת איש כו' אמנם כתבו זאת דאף לאחר מיתת האב כו' וש"מ דלא אמרינן כיון דהיה מקום לחול תו לא פקע:
וראיתי להרמב"ם בפי' המשניות עלה דנדון בזיקה ראשונה הבאה עליו והוא כמו שאבאר חמותו ונעשית אשת אב כו' אשת אב כו' ודאי דאיכא לקיומיה מילתיה באחרי מות אביו וגם אין אחים לאביו אמנם הר"מ ז"ל דרכו לכתוב לישנא דתלמודא והא בגמרא אמרינן אשת איש ונעשית חמותו. ואולי רמז לתרץ קושית התוס' הנ"ל דהא דר"י כללא וס"ל דשריפה חמורה וא"כ חמותו ונעשית אשת איש א"כ אטו בתרי קטלא קטלי דר"י במזיד איירי ואי איפכא לא הוה מוסיף כנ"ל:
אמנם יש לעיין בההיא דכריתות פא"ל יש בא ביאה אחת וחייב עליה שש חטאת הבא על בת בתו כו' וגי' התוס' ג"כ שש דלא גרסי לאחות אשתו וגי' הר"מ אחות אשתו ע"י ב"א אם שהוא הולך על הדרך שכתבנו לעיל או כדי דיודה ר"י יע"ש בתוס'. אך את זה אדרוש מה שכתב הר"מ א"א שמת אחי אביו ונשאה אחר הרבה יש לתמוה אמאי לא באחי אביו גופא דהוה איסור בת אחת אפילו לדידיה דחשיב במתני' איסור ב"א כמו שביארנו בסמוך. והא דאמר בגמרא שם דאיכא בריה לסבא ול"ל תיפוק ליה דאיסור מוסיף משום שנאסרה לכ"ע בשני שמות וע"כ שמת הזקן וא"א משום אחר כמ"ש לעיל ודאי דתיקשה דלית מוסיף כמ"ש לעיל כיון דעתה לא הוה מוסיף תו לא אמרינן דתו לא פקע יע"ש וא"כ פי' נמי לעיל כה"ג דמת זה ונשאה אחר אמנם יקשה היא גופא מנא ליה אימא מתני' באיסור בת אחת מיירי בשלמא לשיטת התוס' דמתני' לא מיירי אלא בכולל או במוסיף א"ש דע"כ אשת איש שמת אחי אביו וכן בזקן נמי כה"ג דליהוי מוסיף ולא כולל ונדה נמי אחר שנשאה זה נעשית נדה ודאי דתקשה שפיר מאי מוסיף איכא הכי אבל לשיטת הר"מ צ"ע כיון דהוא מפרש מתני' באיסור ב"א כמה שכתבתי לעיל וא"כ אימא דהוה אשת איש ואשת אביו בבת אחת וראיתי להתי"ט שהעיר בזה על הרב ברטנורה שכתב דמת זה והוה כולל כו' יע"ש ועל הרב ברטנורה אין כאן תמוה דמפרש מתני' בת א' כמו שמפרשין התוס' אבל על הר"מ צ"ע דבהא דאחי אביו כתב דאשת איש שמת זה ונשאה אחר ובהא דאביו כתב דאיסור א"א ואשת אביו בב"א עכ"ל ולאיזה צורך כתב כן לעיל דמת זה ואחר העיון נראה דאף דמיירי בכה"ג אין להקשות א"כ לימא דמוסיף הוא לשאר העולם י"ל דמתחלה נמי שמת אחי יצחק נמי אסורה לכל העולם מיבמה לשוק ואה"נ דאם בא עליה אח"כ אין ממיתין על ידה דאין איסור חל על איסור אפילו חמור על קל אם לא בכולל וכן הוא דעת הר"מ ז"ל וכבר היה אפשר לומר דחלוץ ליה וזה נמי שעבר בלאו דלא יבנה ושפיר איכא איסור מוסיף אלא שטריחא ליה מילתא ולכך כתב דהוה בן קטן לסבא. ועיין בפירוש הר"מ דבן קטן הוא דאל"כ היאך חל על ברי' איסור אשת אב שכבר נאסרה משום אחי אביו ואף שהתוס' פירשו דלא מיירי מתני באיסור ב"א לא קשיא מידי דנהי דלא תני ביעקב איסור ב"א לגביה בריה חשיב איסור ב"א ודוק היטב בכל מה שכתבתי:
ועוד כתב הר"מ (בהלכות איסורי ביאה פ"ב) וכן הבא על אשה והוליד ממנה בת הרי זה חייב שתים אחת משום אשה ובתה ואחת משום בתו והר"א בהשגותיו כתב וז"ל א"א אלו השתים אינן אלא לקוברו בין רשעים גמורים עכ"ל יש לתמוה דודאי נ"מ למחייב ב' חטאת בשוגג כמ"ש המ"מ והמ"ע ועוד בהא דלעיל דהבא על אמו שהיא אשת אביו הוה ליה להשיגו כן וראיתי ללחם דשנה שכתב דאית ליה להראב"ד דאם נשאה והי' לו בת ממנה דאין חייב כו' דאין מזהירין מן הדין עכ"ל יש לתמוה דודאי הבא על בתו שהוא בת אשתו דחייב שתים דלא מק"ו אלא דקרא דערות בת בנך כו' משמע בין מן הנשואין ובין מן האונסין כמו דאמרינן באשה ובתה דמשמע בין בתו ובין בתה ה"נ כו' ומיניה דבתו נמי בכלל זה כיון דבת בתו מכח קורבה דבתו קאתי בכה"ג ודאי מזהירין מן הדין דגילוי מילתא בעלמא הוא כמ"ש המ"מ וכן רש"י ז"ל שכתב בריש פרק ראשון בתו היינו מאנוסתו דאי מנשואתו היינו בה אשתו משמע ודאי דגם מנשואין חייב משום בתו נמי אלא דקשיא ליה דהוא נמי בת אשתו ולמה לי איסורא דבתו ועוד יש לתמוה דבתו ובת בתו מאנוסתו הוא בשריפה ילפינן מג"ש דהנה הנה מאשה ובתה וזמה זמה מחמותו כו' וא"כ ודאי דבתו מאנוסתו בג"ש מצי מייתי לה וה"ה בתו מנשואין וצ"ע ומ"ש הלחם משנה בבא על אשה בזנות והוליד ממנה בת ואח"כ נשאה דלא חל איסור בת אשתו על איסור בתו נראה דאם יש לה בנות מאיש אחר ודאי דמצי חייל וא"כ אין השגה על הר"מ איך שיהיה דכולל בשם אחד הוא כו'. ואין לומר דבכולל בעינן דוקא שניהן שווין כמו שביארנו לעיל וכאן אפשר דאיסור אשה ובתה הוה קל על חמור לבתו דלהר"מ דאשה ובתה דוקא בחיי אשתו בשריפה ולאחר מיתה בכרת ובתו חמירא כו' מ"מ אפשר דאין זה דומה למ"ש התוספת באחות אשתו דהתם מותר לגמרי לאחר מיתת אשתו וכדומה כו' ומ"ש הלחם משנה דנ"מ לקוברו בין רשעים גמורים היינו לא אצל נסקלין ונשרפין לא ידענא דהא אמר בסנהדרין וכל כך למה מפני שאין קוברין רשע חמור אצל רשע קל א"ה ארבעה ליהוי ומשני שתים גמירי ופירש"י הלכה למשה מסיני רק ב' קברות למיתת ב"ד וא"כ טפי להו מב' קברות כו'. ראיתי לכתוב כאן מה שאמרו בכריתות (פרק שלישי משנה גד"ה) יש בא ביאה אחת וחייב שש כו' והבא על בת בתו כו' לפירוש הר"מ דמחייב שתים בבא על בתו שהיא בת אשתו א"כ ליחשוב ח' חטאות דמצינו לאשכוחי מן הנשואין וחייב שתיים משום בת בתו ומשום בת בתה כו' כמ"ש לעיל ודאי אמתני' לא תיקשה דמיירי באונסין והא דלא חשיב ח' בנשואין יש לומר דמתני' לא מיירי אלא באיסור מוסיף ולא בב"א כמ"ש התי"ט ז"ל הקשה רבינו ברוך אמאי לא חשיב בת בנה שנשאה בתו לבן אשתו ותירץ דב"א הוא יעוין שם אמנם ראיתי בהרמב"ם (הל' שגגות פרק ד' הלכה ב') יש בועל בעילה אחת וחייב עליה שמונה חטאת כיצד יעקב היה לו סרח מזלפה כו' ומשום בתו ומשום אשת אב עכ"ל יש לתמוה על זה שהרי הוא ז"ל כתב נמצא שאיסור בת בתו ואיסור אחות אשה באין כאחת ורצה לומר דמיירי נמי ממש כמו ביעקב שהיה נשוי רחל ובא על זלפה הוה לי' סרח בת בתו ואחות אשתו כאחת מאביה מלבן וא"כ כיון דחשיב איסורי ב"א תשע הוה בת בתה של זלפה כיון דמיירי דומיא דיעקב שודאי ע"י ביאה וקדושין ומתני' מיירי אפשר שבא על זלפה תחלה ואח"כ נשאה לרחל דאיתוסף איסור על שאר אחיות דהוא איסור כולל (ועיין בתי"ט בפרק ג' דכריתות) וצ"ע: