פורת יוסף על יבמות· רבי יוסף תאומים
דף ל.
בתוס' בד"ה הראשונה לנפילה דומיא דפ"ב ובבא בתרא גרסינן השניה יוצאה כו' עכ"ל רצה לומר דלא ניחא להו כפירש"י וגירסתו לקמן במשנה הראשונה לנשואין דאף דבפ"ב ראשונה לנפילה שניה בנשואין והכי איכא למימר הראשונה שנשאה הבעל האחיות תחילה אלא דומיא דמתני' דלעיל משמע להו ולכך צריך למיגרס שנייה ומיהו אפשר לומר ראשונה לנפילה נמי שנפלה פעם ראשונה או במתני' דלעיל נמי ראשונה לנשואין ולנפילה ויהיו תרי משניות בגוונא חדא אלא דמשמע להו דומיא דפ"ב וליכא למימר ראשונה לנפילה שנפלה פעם ראשון תחילה דמתני' דפרק שני מסיק ראשונה היינו שנפלו ב' פעמים ודוק לפענ"ד:
שם במשנה ג' אחין ב' מהן נשואין ב' אחיות ואחד נשוי נכריות מת הנשוי נכריות כו' עשה בה מאמר ומת נכריות חולצת ולא מתיבמות עכ"ל מהרש"א ז"ל הקשה תיפוק ליה דאשת שני מתים כו' ולא ניחא ליה למימר מתני' ר"ש היא דאית לי' או מאמר קונה מן התורה או לא קני כלל וא"כ ליכא אשת שני מתים אלא דחיישינן שמא מאמר קונה או לאו ולכך צרתה חולצת ולא מתיבמת והוה סתם ואח"כ מחלוקת דאין הלכה כסתם מ"מ לא ניחא ליה לומר כן דמתני' יחידאה הוא ומיהו בעיקר קושייתו יש ליישב דודאי הך שנאה ברישא כדמסיק שם וא"כ איצטריך ליה בין למ"ד יש זיקה ובין למ"ד אין זיקה לאפוקי מדב"ש דאמר מאמר קונה קנין גמור ואפילו חליצה לא תיבעי כו' אלא מההיא דפרק כיצד דייק לה למ"ד אין זיקה מדנקיט מאמר דאי לאפוקי מדב"ש שמעינן מחדא מתני' יע"ש בתוס' מזה ריש פרק כיצד. ולמ"ד יש זיקה איצטריך תרתי אבל קושייתו הוא למ"ד יש זיקה דכתבו התוס' ריש כיצד לדידיה איצטריך תרתי דאי מחדא ה"א אין זיקה קמ"ל משנה יתירא דלאפוקי מדב"ש היא וא"כ תיקשי ליתני בההיא מתני' לחודיה עשה בה מאמר וה"ה בהך דחזיא ברישא להיתרא ודאי נמי דאיצטריך למיתני עשה בה מאמר דלא תימא להיתרא כו' אלא דלמה לי הך דריש כיצד עשה בה מאמר דע"כ ממתני' דהכי שמעינן לאפוקי מדב"ש דאי לאין זיקה בלא עשה מאמר נמי דהוה ליה אשת שני מתים אבל הנראה דריש כיצד ה"א אין זיקה ואי מתני' דהכא ה"א נמי אין זיקה ואה"נ לאפוקי מדב"ש לכך תני הני תרתי מה מתני' דהכי לאפוקי מדב"ש אף מתני' דריש כיצד נמי לאפוקי מדב"ש כנ"ל ליישב ודוק לענ"ד:
שם בגמרא טעמא דגירש כו' עיין במהרש"ל ומהרש"א והטור בא"ה (סימן קע"ג) בהל' יבום וחליצה כתב דאפילו כנס ולבסוף גירש מותר ופסק כרבא דאל"כ הוה ליה למיפסק כמשנה אחרונה ובסימן קע"ה הלכות אלו כתב כדיוקא דרב אשי דמת ואח"כ גירש אסור ואח"כ כתב אבל אם כנס הנשוי נכריות מותרת עכ"ל והמהרש"ל כתב דטעמא דאסור בזיקה גזירה דילמא יתיר במת בלא גירש משא"כ בכנסה דליכא למיחש שמא יבא להתיר בלא גירש דצרת ערוה מיגמר גמירי כו' או דבזיקת איסור שאני משא"כ בכנסה דפקע זיקה ומ"ש הטור אבל אם כנס מותר קאי נמי בזיקה ומסתבר הוא דאי אשאר כבר כתב בסימן קע"ג) דאפילו כנס ולבסוף גירש מותר אלא דאתי לאשמעינן דאף בזיקה אפ"ה מותר וגם לאו דוקא לרבא מת בלא גירש הוא דאסור אלא אפילו גירש כיון דבזיקה כו' וגירסא אחרת היה להם בגמרא ומ"ש מהרש"א ז"ל דלא נזכר בשום פוסק דגירסא אחרת היה לרי"ף תמהני שהרי הלחם משנה כתב (בהל' יבם פרק ששי) וגם המ"מ כתבו דיש שינוי גירסאות יע"ש היטב והר"א ז"ל חולק עליו:
ומ"ש מהרש"א ז"ל בדברי רש"י דמת ואח"כ גירש בכנסה דוקא הוא דאסור הגם שיש להקשות מאי שנא במת בלא גירש דאסור אפילו לא כנסה כלל דזיקה ככנוסה דמיא וא"כ במת וגירש נמי כיון דכנסה ולבסוף גירש אסור מ"מ מצאתי להרבה מן המפרשים שכתבו כך אבל אינו מוסכם מכל הפוסקים שהרי הטור (בסימן קע"ה) כתב מת ואח"כ גי' אפי' בלא כנסה כלל אסור הרי ממש דלא כדבריו ועיין בתי"ט בד"א שכתב דמדיוקא דמתני' משמע דומיא דמתני' ואין זו הכרעה גמורה. ובאמת דברי רש"י ז"ל היה אפשר לפרש דמ"ש בשלמא אי לא כנסה היינו מיד היה מותר לינשא לאח השני דלא תיקשי והרי נעשית צרת אחות אשה בזיקה כעין קושית התוס' ותי' דאכתי הוה זיקת אח ראשון כל זמן ששניהם חיים כדעת בה"ג וענין אמרו כנסה שגירת לישנא דדיוקא דמתני' דמשמע בכנסה וכעין שכתב התי"ט ז"ל ומיהו ה"ה בלא כנסה אבל מאחר שמצאתי חילוקי דיעות בזה נימא דרש"י פוסק כהך דיעה דוקא בכנסה כו' ואיך שיהיה קשה מנלן לבדות סברא זאת אבל הנראה מדנקיט במתני' גירש אחד כו' וכנסה המגרש ומת כו' ולמה לי וכנסה המגרש הוה ליה למימר גירש אחד כו' ומת המגרש כו' זהו שאמרו למידק מיניה הא מת ואח"כ גירש בכהאי גוונא אפ"ה אסור אלא ודאי דדיוקא דדייקינן הכי הוא הא מת ואח"כ גירש וכנסה המגרש כו' ואפשר שזו כוונת החי"ט ז"ל אמנם כן לדעת מהרש"ל דודאי בכנסה מותר לסברת רב אשי נמי ודוקא בלא כנסה הוא דאסור א"כ יקשה הוה למיתני גירש מת ואח"כ מת שני למידק מיניה הא מת וא"כ גירש כו' ואפשר לומר דקא משמע לן סברת בה"ג ז"ל דכנסה המגרש והאיך נשאה והלא נעשה צרת אחות אשה בזיקה אלא בעוד ששניהן חיים כו' ודוק לפענ"ד:
ודע דיש להקשות מ"ש מהרש"ל דרבא ורב אשי לא פליגי והאיך יתכן זה לרב אשי דדייק הא מת כו' וא"כ לא ס"ל דמתני' זו ואצ"ל זו קתני כתירוצו דרבא ואף כנס ולבסוף גירש נמי לדידיה אסור כמו דדייקינן ממתני' ונראה ליישב דודאי ממתני' דלעיל השמיענו דאפילו כנס ולבסוף גירש שרי אלא דלמה לי מתני' דהכי לאו למידק מיניה דיוקא דרב אשי דמת ואח"כ גירש אסור דאין לומר דאשמעינן מת בלא גירש דה"ה מת ואח"כ גירש אסור דודאי אי דאיכא למיגזר אי דהוה מחמת זיקה איסור נפלה כו'. ועוד זו היא למעוטי מאי אי לאו הך מילתא. ובמשנה שלימה לא שייך לומר ביה לא זו אף זו כמ"ש התוס' לעיל וה"ה זו ואצ"ל זו לא שייך במשנה שלימה ע"ש וודאי לדיוקא אתי ודייקינן מיניה כל מה דאנו יכולין למידק מיניה כדיוקא בכל מתני' דההיא דלא קתני כו' לאיסור ומיהו דיקשה ליתני מת ואח"כ גירש וכנסה המגרש דמותרת נמי שמעינן מיניה דיוקא דבלא כנסה אסור דאי לאו הכי אין רבותא כלל בכנסה ולזה אמר רבא דמתניתין זו ואצ"ל זו קתני ומ"מ איתא לדיוקא כנ"ל דברי מהרש"ל נכונים וברורים ומ"ש הטור אפילו כבר כתב הלחם משנה דלא גרסינן ליה ועיין ב"ח ופרישה ובית שמואל באורך מזה יע"ש: