פורת יוסף על יבמות· רבי יוסף תאומים
דף כו:
גמרא אמר רב שלש אחיות יבמות כו' ובפי' רש"י אמצעית לאו דוקא ובד"ה א"ה קמייתא נמי שתים הראשונות כו' עכ"ל. הנה לפירוש הר"ר אברהם מבורגיל שהביאו התוס' דמשום חיזור לא מיקרי אחות חלוצה מצינו למימר אמצעית דוקא כגון שנפלה לאה תחלה וחלץ לה ראובן ואח"כ נפלו רחל וזלפה בבת אחת ורחל נפלה ראשונה וא"כ אי אמרינן דשמעון יחלוץ לרחל א"כ גם ראובן צריך לחלוץ לה מטעם חליצה פסולה דהוה אחות זקוקה וגם זלפה צריכה משתיהם דהוה אחות חלוצה לכך אמרינן דיחלוץ ראובן לזלפה תחלה וגם צריכה חליצה משמעון מטעם אחות זקוקה ושמעון חולץ לרחל ולא צריכה חליצה משניהם דלשמעון לא הוה חליצת רחל חליצה פסולה דאי בעי מצי מיבם לסברת הר"ר אברהם מבורגיל דמשום חיזור לא מיקרי אחות חלוצה וא"כ בדוקא נקיט אמצעית ואמאי הוצרך לשנוי דנפלה חדא חלוץ לה ראובן נפלה אידך חלוץ לה שמעון ואמאי לא כדכתיבנא דשתיים האחרונות נפלו בבת אחת וגם מה שפירש"י אי הכי קמייתא נמי שתים הראשונות והא בודאי מחדא קשיא דכיון דראובן חלוץ לשניה וגם שמעון א"כ הוה ראשונה יבמה שהותרה כו' ולא צריכה חליצה אלא משמעון לסברת הר"ר אברהם וע"כ רש"י סובר כסברתו שהרי לקמן אקושיא דפריך לקמן לר' יוחנן ממתני' כתב דכ"ש לרב תיקשה מתני' ומאי קושיא לרב דאית ליה למאן דאמר יש זיקה חליצה פסולה צריכה לחזור ולמאן דאמר אין זיקה ומשום ביטול מצות יבמין גזרינן דילמא אתי ליבומי ברישא כמו דמסיק לקמן יע"ש היטב ועל כרחך דסובר כסברתו וא"כ יש לתמוה דמחדא לא קשיא כלל כמה שכתבתי ואפשר לומר דכהאי גוונא לא אמרינן שראובן יחלוץ תחלה מאחר דחליצת שמעון מעולה עתה טפי דלא הוה רק אחות זקוקה ולראובן אחות חלוצה ואחות זקוקה אמרינן דשמעון מיבם תחלה והך דינא אתי רב לאשמועינן דוקא דנפלו בזה אחר זה ולא כשנפלו שתיהן בב"א דאז שתים האחרונות צריכות שתיהן חליצה משתיהן כו' ולפי זה א"ש הא דהקשה הר"ר אברהם מבורגיל דחידוש זה יכול להשמיענו בב' אחיות ותירץ דחדא מיבמה כו' וכבר תמהו בזה דאכתי הוה לאשמעינן דינא דחליצה פסולה צריכה משניהם ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דאי הוה אשמעינן בב' אחיות הך דינא דאתי לאשמעינן כמ"ש הרא"ש דהיכא שחליצה האחת מעולה מחברתה אף ששתיהן חליצה פסולה אפ"ה אין צריכה חיזור והנה מה שאמר רב דנפול זה אחר זה ולא מוקי כשנפלה ראשונה וחליץ ראובן וכשנפלה שתיהן בב"א דשמעון לחוד חולץ לה דהוה טפי חליצה כשירה אלא דליתא להך דינא ודוקא בזא"ז ואי הוה אמר בב' אחיות והוה אשמעינן דראובן חליץ ללאה וגם שמעון ושמעון צריך לחלוץ לרחל וגם ראובן ג"כ הוה שמעינן האי דינא דאל"כ לחלוץ ראובן ללאה ושמעון יחלוץ לרחל לחוד ולכך אמר דבב' אחיות מיבם שניה ולא הוה שמעינן האי דינא ודוק היטב לפענ"ד:
ושוב שמעתי מן הרב הגאון הגדול ר"מ דק"ק לבוב כבוד מוהר"ר אריה ליב בהגאון הגדול בדורו רבן של כל בני הגולה כבוד מוה' חיים הכהן נר"ו אב"ד דק"ק לבוב והגליל שכיוונתי לקצת דבריו ונתתי שמחה בלבי שכיוונתי לדעת אדם גדול ע"ש בפירש"י מדקאמרת אמצעית צריכה חליצה משניהם ה"ג כו' עכ"ל ראיתי להעיר בכאן עפ"י דרך הפשט והוא דשיטת רש"י ז"ל דכל חליצה שאינו יכול ליבם אותו מיקרי חליצה פסולה ואף למאן דאמר אין זיקה וטעמא דמתני' משום ביטול מצות יבמין אפ"ה מיקרי חליצה פסולה וכן סובר הרמב"ם ז"ל (בהל' יבום פרק ששי) יע"ש והמ"מ הקשה שם וכן הים של שלמה דברייתא דקתני (בדף כ' ע"ב) בא עליה או חלץ לה נפטרה צרתה בחייבי לאוין ואמאי הא הוה חליצה פסולה ואי דמיירי התם שצרתה כמותה הא לשיטת הר"מ אפילו בשניהם שוות אפ"ה צריכה חיזור ואני אומר כיון דאי יש זיקה או אין זיקה הוא פלוגתא דתנאי מוקי ליה להך ברייתא דבא עליה כמאן דאמר אין זיקה ולדידיה אין חליצה פסולה צריכה לחזור היכא דשניהן שוות בודאי והוא דלשיטת רש"י ז"ל הוא יסוד מונח דלמאן דאמר אין זיקה היכא דשניהן שוות בודאי אין צריכה חליצה מן כל האחין ולמאן דאמר יש זיקה הוה פלוגתא דרב ושמואל ומיהו היכא שחליצה האחת מעולה וחליצה האחרת פסולה אף למ"ד אין זיקה אין חליצה פסולה מפקעה זיקה החשובה וא"כ לפי שיטתו צריך לומר דברייתא דהתם דקתני בא עליה או חליץ לה נפטרה צרתה דצרתה כיוצא בהן אמר דהיתה ג"כ חייבי לאוין וכיון דשניהם שוות למ"ד אין זיקה לכך נפטרה צרתה והר"מ ז"ל אפשר דסובר כשיטת התוס' דלמ"ד אין זיקה הוא בהנחה קיימת דאפילו חליצה פסולה מפקעת זיקה החשובה כו' ואין צריך לדחוק דצרתה כמותה ומוקי כמ"ד אין זיקה בפלוגתא דתנאי אבל איהו פסק כמ"ד יש זיקה ולכך פסק אפילו בשניהן שוות צריכה לחזור על כל האחים כו'. והנה יש בכאן ענינים רבים לכן אבארם דמי שנפלו לפניו שתי יבמות מבית א' בחליצת האחת נפטרה צרתה וה"ה יבמה אחת לשני יבמין חולץ לה אחד ובחליצה פסולה היכא דשניהן שוות למ"ד אין זיקה ודאי אין צריכה חיזור בין שתי יבמות לא' ובין יבמה אחת לב' יבמין ולמ"ד יש זיקה פלוגתא דרב ושמואל ולתירץ ראשון בגמרא מאי אחד חולץ לכולן אאמצעית סובר שמואל כי הדדי אין צריך חיזור אף למ"ד יש זיקה והיכא שחליצה האחת מעולה אין חליצה פסולה מפקעת אותה ולפי זה הא דקאמר לקמן חלץ לאחיות לא נפטרו צרות לצרות נפטרו אחיות ע"כ כתירוצא דרב אשי דלא אלימא זיקה לשוויי צרה כערוה כו' ולכך חלוץ לאחיות לא נפטרה צרה משא"כ חלוץ לצרה נפטרה אחיות ולהאי תירוצא אין חילוק בין למיפטר נפשה למפטר צרה והילכך בין יבמה א' לב' יבמין ובין ב' יבמות ליבם אחד היכא דכי הדדי נינהו אין צריכה חיזור והיכא שחליצת האחת מעולה מחברתה כי ההיא דחלץ לאחיות אין חליצה פסולה מפקעת זיקה החשובה ממנה ואידך שינויא דשאני למיפטר נפשה מלמפטר צרה מצי סבר כתירוצא דהתחיל ולא התחיל או כתירוצא דרב אשי והנה אם סובר כתירוצא דהתחיל ולא התחיל הוא כך דלמפטר נפשה אפילו זיקה גרועה מפקעת זיקה החשובה לגמרי ולמפטר צרה אפילו כי הדדי אינו יכול לפטור ואם נאמר כתירוצא דרב אשי דהתם זיקה צרתה חשובה טפי מזיקת אחיות הוא כך דלמפטר נפשה אפילו זיקה החשובה יכול לפטור אותה זיקה גרועה כמ"ש לעיל ולמפטר צרתה זיקה הגרועה אין יכול לפטור זיקה החשובה וכי הדדי לא נפשוט לא לאיסור ולא להיתר ורב אשי מצי סבר בין כתירוצא קמא ומאי אחד חולץ לכולן אאמצעית או כתירוצא בתרא דשאני למפטר נפשה מלפטר צרה כו' ותירוצא דהתחיל ולא התחיל על כרחך סובר כתירוצא בתרא דלעיל דשאני למיפטר נפשה מליפטר צרתה כיון דשינויא דהתחיל ולא התחיל סבר דזיקת האחיות וצרות כי הדדי נינהו כו'. ולפ"ז הא דקאמר לקמן בעלת הגט ובעלת המאמר איזה מהן עדיף הרצון דהילכתא כשמואל כמו שיתבאר בסמוך ואליביה קמיבעיא ליה הך בעיא והנה לפי תירוצא קמא דאין חילוק בין למיפטר נפשה ובין למיפטר צרה וכי הדדי נינהו אין צריכה חיזור קמיבעיא איזה מהן עדיף שיחלוץ להו ליפטור אידך ולא לחלוץ לזיקה הגרועה כו' ומסיק דכי הדדי נינהו ש"מ כו' הרצון ואיפשטא דאחד פוטר חבירו ולשנויא בתרא דשאני למיפטר נפשה מלמיפטר צרתה ש"מ כי הדדי נינהו ואין האחד פוטר חבירו וזה דוחק דמשמע דקאי אאיבעיא דש"מ כי הדדי ופוטר אחד חבירו כו' יע"ש היטב משא"כ אי אמרינן דשינויא בתרא כרב אשי ס"ל וא"כ מאי ניחותא הוא זה דכי הדדי נינהו אכתי איכא למיבעי למיפטר צרתה כי הדדי אי חליצה אחת פוטר חבירו או לאו ואין להקשות דע"כ דכי הדדי פוטר דאל"כ אמאי איצטריך רב אשי לשנוי דלא אלימא זיקה לשווי' צרה כערוה ולא ניחא ליה בתירוצא דהתחיל ולא התחיל. י"ל דזה דוחק לומר התחיל ולא התחיל דמשמע ליה חלץ לצרה אף שכבר התחיל כו' ואכתי לא נפשוט הבעיא אלא ע"כ צ"ל כתירוצא דהתחיל כו'. ולפ"ז א"ש מ"ש הרא"ש על מ"ש הרי"ף ז"ל כתירוצא בתרא דלעיל דשאני למיפטר נפשה מלמפטר צרתה וכתב הרא"ש דהא תירוצא קמא סובר כרב אשי וכרב אשי דהוה בתרא הוה לן למיפסק וכתב היש"ש דאף שאין משיבין הארי לאחר מותו מ"מ גם הוא לא היה לו להשיב ארי אחרי מותו דתי' בתרא מצי סבר בין כרב אשי ובין כתירוצא דהתחיל ולא התחיל כו' יע"ש היטב. ולפי מ"ש א"ש דאי פסקינן כתירוצא בתרא ע"כ דלא כרב אשי דאל"כ אכתי לא נפשוט הבעיא וצ"ל דלא כרב אשי וזה דוחק לומר דלא כרב אשי משא"כ לתירוצא קמא מצינו למימר שפיר כרב אשי וכי הדדי נינהו ופוטר האחד את חבירו ודוק היטב לפענ"ד: