פורת יוסף על יבמות· רבי יוסף תאומים
דף יד:
בתוספת בד"ה מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת עכ"ל מפני שיש בכאן ענין עמוק בדיני גרושה זונה וחללה לכ"ה ונוסף עליהם כ"ג באלמנה ראיתי להראות בכאן ולהעיר אליבא דהילכתא. בקדושין (דף ע"ג ע"ב) אמר אביי אין חללה אלא מאיסורי כהונה. והפרש שבין זונה לחללה זונה אין נפסלה מתרומה וחללה נפסלה מתרומה אמנם אין זה אליבא דכ"ע דהר"מ (בהל' איסורי ביאה פי"ח) דזונה כל שנבעלה בעילת איסור ואפילו באין זר אצלה מעיקרא כגון לאו דלא יבנה אם נשאה ובא עליה עשאה זונה וכדומיהן מיהו מתרומה דבי נשי לא פסלה וחללה שנולדה מפסולי כהונה פסלה מתרומה וולדה פסולה אבל בזונה כה"ג אין וולדה פגום אמנם בחייבי כריתות אפילו אין זר אצלה מעיקרא פסלה כיון דחמירא אף למ"ד דקדושין תופסין בחייבי כריתות מ"מ פסלה וה"ה ממזר כותי ועבד מצרי ואדומי כולן היא פסולה וולדה פסולה ומפי השמועה למדנו ובת כהן כי תהיה לאיש זר פסלה מתרומה ובנה פגום מק"ו דאלמנה ועדיין צריכין אנו לידע הא דאמר רב אשי בקדושין (דף הנ"ל) כהן הבא על אחותו זונה משוי לה חללה לא משוי לה דאף דפסלה מתרומה מ"מ לא לקי עליה משום לאו דחללה וזהו אמרם אין חללה אלא מאיסורי כהונה ומיהו יש פי' אחר כמו שיתבאר בסמוך בעזה"י. אמנם הראז"ל השיג על הר"מ בפירש מהל' אלו דסבר כל שנבעלה בעילת איסור הוה זונה דלא כן דאף דפסלה מתרומה ומכהונה מ"מ לא לקי משום זונה ולא הוה זונה אלא שאין קידושין תופסין בה כגון ח"כ או כותי ועבד. אמנם יראה להמעיין שם במ"מ דישב דעת הר"מ דכל למעלה מפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה ונראה דהר"א ז"ל בשיטת התוס' בהחולץ (דף מ"ד) שהקשו דמשמע מטעם זונה נפסלה מתרומה ותירצו דאה"נ דכלליה בהדיה חללה והנה אם נאמר דזונה כל שנבעלה בעילת איסור כולהו הוה לפסול מתרומה כמו חללה ואמאי מחזיר גרושתו דנמי בעילת איסור בלאו ואפ"ה לא פסלה מתרומה כמבואר בכמה מקומות אלא דזונה לא נכללה רק שאין קידושין תופסין בהן והר"מ בשיטת רש"י ז"ל דמכי תהיה לאיש ילפינן דפסלה מתרומה בזר אצלה מעיקרא ובקדושין פירש"י אהא דאמר אביי כהן הבא על אחותו זונה משוי לה ללקות ומיהו בח"כ הר"א נמי מודה דזונה:
אמנם יש לנו לומר שיטה אחרת בזה דזונה כל שנבעלה בעילת איסור ואפילו חייבי לאוין שאין זר אצלה מעיקרא ואי דכלליה ה"א אפילו שאין זר אצלה מעיקרא פסלה מתרומה לכך כתיב ובת כהן כו' דוקא שזר אצלה מעיקרא דקרא יתירא הוא דאי לפוסלה מכהונה מזונה נפקא וה"ה לענין תרומה אלא לומר דוקא זר אצלה מעיקרא כו' ונמעט שאין זר אצלה מעיקרא. וזה א' שיטת רש"י דפי' דמחזיר גרושה דלא הוה זר מעיקרא דאימעט מאיש זר דאל"כ ל"ל קרא הא מדכלליה בהדיה חללה סברא הוא לפסול מתרומה ול"ל כי תהיה לאיש זר דיתורא היא עיין (בדף ס"ח ע"ב) ביבמות אלא למעט אין זר מעיקרא. ומעתה יתישב תמיהת התוספת במקומינו. אלא שהתוס' סברי כדעת הר"א דזונה כל שאין קידושין תופסין ומעתה איצטריך ובת כהן כי תהיה לאיש זר לרבוי שאר חייבי לאוין דפסלה מתרומה עכ"פ ויש להקשות הא דאמר ביבמות (דף ס"ח ע"ב) א"ה נכרי ועבד לא ליפסלו מתרומה ואיך יאמר זאת והלא זונה היא נפסלה מדכלליה בהדיה חללה כמ"ש התוספת וגם מ"ש רש"י שם א"ה ח"כ לא קשה הא זונה הוה:
זה לשון הרמב"ם (בהל' אלו פי"ח דין ו') וז"ל זונה כל שנבעלה בעילת איסור אף בשוגג הוה זונה. ונראה לי דדין זה נלמוד במכ"ש לשיטתי' כמו שאבאר ואף שהרשב"א חולק עליו והוא דהר"מ דפסק כל חייבי לאוין שבעולם אינן לוקין עד שיקדש ויבעל ואפילו איסורא ליכא בלא קידושין כמו שהתבאר בפי"ו בכ"מ ובמ"מ יע"ש היטב וא"כ הר"מ דפסק דזונה כל שנבעלה בעילת איסור אפילו בזנות הוה זונה והא לית כאן איסור לאו כלל בממזרת וכדומה ואיסור דפנוי הבא על הפנויה אינו עושה זונה דלית הילכתא כר' אליעזר אלא ע"כ דזונה דקרא הכי קאמר שאין ביאתה היתר כי אם ע"י זנות וא"כ מכ"ש אשת ישראל באונס דהוה זונה מאחר דאין זונה תלוי באיסור שעשה אלא שאין ביאתה היתר כי אם ע"י זנות והמשנה למלך מביא בשם הרשב"א דבאונס לא הוה זונה והשיג עליו מההיא דכתובת תינוקת שירדה למלאות מן העין ולולי דמסתפינא הייתי אומר דבכתובת לענין תרומה וכהונה פסולה דמכי תהיה לאיש זר משמע חייבי לאוין דזר אצלה או חייבי כריתות וכותי ועבד דממעטינן ושבה אל בית אבי' מי שיש אלמנה וגרושין וא"כ לפסול איירי וכהונה מק"ו אמנם לא ללקות משום זונה וההיא דכתובת חיישינן שנאנסה מנכרי ומיהו שאר חייבי לאוין כגון ממזרת כו' אפשר דאף מתרומה וכהונה לא פסלי בלא קידושין לדעת הרשב"א דכי תהיה משמע ע"י קידושין כדמסיק ראוי להוי' ואין להקשות מנא להר"מ דילמא דהא דקאמר איזהו זונה כל שנבעלה בעילת איסור דוקא ע"י קידושין ואי דאין איסור זונה חל על אלמנה או גרושה דע"כ כשגירשה מי שקידשה ז"א דבמוסיף וכולל או ב"א מצי חייל וכבר פסק הר"מ כן בהל' אלו פטור אלא דנראה דוחק דנבעלה משמע אפילו בזנות ומיהו אף ע"י קידושין הוה זונה לדעת הר"מ כנראה מה"ה בהל' אלו ודוק היטב בכל זה:
אמנם ראיתי לבאר דברי התוס' דהחולץ (דף מ"ד) שהקשו לר"ע מה לי במחזיר גרושה היא תועבה דלר"ע ממזר הוי ואי לצרה הא אין קידושין תופסין והנה לדעת הר"מ דכל חייבי לאוין אין איסור אפילו בלא קידושין שהרי כתב ה"ר אברהם בנו של הר"מ (בהל' אלו פט"ו) וזה לשונו מצרי ואדומי דור שלישי יבוא כו' וה"ה דור ראשון ושני אין איסור ע"י זנות וא"כ זונה דקרא ה"ק שאין ביאתה היתר כי אם בזנות וראה שכתב הר"מ בלשונו הצח (בפי"ח הלכה א') איזהו זונה כל שנבעלה בעילה שאסורה להנשא לו היינו שע"י קידושין אסורה. ולשאר הסוברים דאף בלא קידושין הוא אסור זונה דקרא ה"פ זונה שביאתה זמה הוא שאסורה כנ"ל ברור וא"כ במחזיר גרושה דהכל מודים שאין איסור לאו כדמסיק בקדושין (דף ע"ו) וא"כ בלא קדושין לאו ממזר הוא כיון דאין איסור לאו וזונה הוה אף להר"א דסובר כשיטת התוס' מ"מ הא לר"ע קיימינן ואין קדושין תופסין בחייבי לאוין ובתפיסת קדושין הוה זונה ודאי דאיצטריך היא תועבה ואין בניה תועבה דלא נילף מק"ו דאלמנה כו' יע"ש היטב. ואין להקשות מה לאלמנה שכן נפסלה לתרומה דמ"ג נמי אף שאין זר אצלה מעיקרא הא לר"ע דאין תופסין קידושין כתבו התוס' שם דהוה כמו זר מעיקרא כיון דאין קידושין תופסין יע"ש:
שוב האיר ה' עיני וראיתי שכתב הר"מ (בפרק הנ"ל הלכה ח') הא למדת שאין היותה זונה תלוי בביאת איסור שהרי הבא על הנדה ועל הקדשה לא הוה זונה אלא מטעם פגימתה ולכאורה הוא בבא שאינה צריכה אלא דקשיא ליה לשיטתו דכל חייבי לאוין אינן אסורים אלא דוקא ע"י קידושין ואמאי הוה זונה אלא מטעם פגימתה ע"ז הטעים דהא אין הדבר תלוי כו':
ועתה אני בא לפרש דין חללה אין חללה אלא מאיסורי כהונה לענין מלקות וה"ה לענין תרומה באין זר מעיקרא אלא כ"ג באלמנה אף שאין זר כו' ומיהו יש לחקור חקירה אחת דחייבי לאוין דאין זר מעיקרא אם בא עליה זר דנעשית זונה אם לוקה או לאו ונראה דלא לקי דכיון דכבר נאסרה והדין ההוא אבאר ראובן ושמעון אחים ומת ראובן ונפלה לפני שמעון כ"ג מן האירוסין דמן התורה מותרת ליבם כדמסיק ביבמות (בדף כ') ואח"כ בא עליה זר דודאי איסור בעולה אית בה ולא איסור אלמנה דאין סברא שיחול כיון שמקודם הוה במקום מצוה והוא מהיסוד שאמרנו למעלה בשם מהרש"א כיון דכבר הלך גבי בעל מום ששימש בטומאה ומיהו זונה הוה דאיסור ב"א הוא. ובזה א"ש דפריך ביבמות ולילף אלמנה מתמר מה להלן מן הנשואין קשה איך יחול איסור אלמנה על איסור בעולה ולא קשה מידי דמתחלה כשנשאה הוה א"א ולא חל איסור בעולה כלל וכשמת איסור בעולה ואיסור אלמנה בהדדי אתיין. ואמנם המשנה למלך כתב (בפי"ט בהל' אלו הלכה ה') לפיכך כהן שבא על זקוקה ליבם דכיון דלאו זר מעיקרא לאו זונה היא יע"ש ויש להקשות והלא אמרו כל שנבעלה בעילת אי' אלא לענין תרומה דנפקא מאיש זר כו' כנ"ל ברור ודברי המ"מ שהביא המשנה למלך יש לומר דה"ק דרבינו לא הזכיר כלל דבאין זר מעיקרא דלא פסלה מתרומה ונ"מ לענין זונה כגון זונה ונעשית חללה דלא חל דלא הוה מוסיף כיון דלא פסלה מתרומה ועכשיו חללה פסלה מתרומה והוה איסור מוסיף. ומ"ש המ"מ שלא אמרו כו' אבל לתרומה כבר אסורה ר"ל דע"כ לא אמרו אלא לענין תרומה דבלא"ה אסורא ומ"מ חל עלי' שם זנות ללקי תרתי ומ"מ היה לבאר ר"ל אפשר דלא לקי ולכן היה לבאר דלקי משום זונה והרי כתב הרמב"ם (בפרק י"ח הלכה ג') וכן זר הבא על יבמה עשאה זונה הרי בפירוש אף דאין זר מעיקרא עשאה זונה. ואין להקשות דא"כ אמאי כתב (בפרק י"ז) כלל גדול אין איסור חל על איסור אם לא באחד מג' דרכים כו' וכן אלמנה גרושה וחללה זונה דוקא כסדר הזה ואמאי הא אפי' אי הוה זנות שלישי וחללה באחרונה יש ד' מלקות באין זר מעיקרא והוה מוסיף כו' יש לומר דהר"מ מילתא דפסיקא נקיט ודוק לפע"ד:
ודע דראיתי בהר"מ בפרק הנ"ל הלכה ד' כהן שבא על מ"ט וכן אם בעל בעולה בלא נשואין לא עשאה חללה והנה לדעתו דזונה אף שאין עושה האיסור וחללה דוקא ע"י לאו. וכתב עוד (בפי"ח הלכה ב') אבל הנבעלת מאחד איסורי לאוין ואינן מיוחדים בכהנים הר"ז זונה לא ידעתי מהיכן הוציא דין זה דהא אין חללה אלא מאיסורי כהונה איצטריך קרא להכי וא"כ בזונה כל שאסורה להנשא ליהוי זונה וה"ה בעולה לכ"ג ואפשר מההיא דקדושין (דף ע"ו ע"ב) אלמנה כו' חייב מאי קסבר כו' ומאי קושיא הא זונה וחללה הוה איסור ב"א אלא דלא הוה זונה דוקא מאיסורי לאוין השוה בכל ולפי מ"ש לעיל דבחללה סובר הר"ם דלא עשאה חללה אלא דוקא היכא דעשה האיסור עפ"י זה יש לומר מה שכתבתי בפתיחה עלה דקאמר בקדושין אמר אביי כ"ג באלמנה לוקה שתים א' משום לא יקח וא' משום לא יחלל ולילקי משום לא יחלל זרעו בשלא גמר ביאתו כו' והנה לפי דעת המקשין דגמר ביאתו היה יכול להקשות דלילקי נמי משום חללה אי ביאה אחת עושה ב' איסורין כמ"ש הרשב"א מביאו המשנה למלך אלא דמיירי בקידש ע"י ביאה זו דלא כמ"ש רש"י וקי"ל כל הבועל דעתו על גמר ביאה וא"כ בכ"ג דודאי איכא איסורא אף בתחלת ביאה משום לא יחלל שמחללה משא"כ בכהן הדיוט דלא יחלל ליתא לשיטת הרמב"ם כהן גדול בגרושה כו' וא"כ מאי פריך אי הכי ללקי נמי משום לא יחלל זרעו וע"כ דלאו ללקות שתים דאין לוקין אלאו שבכללות אלא דחדוש זה יכול להשמיענו בכ"ה אלא דלא קשיא דבכ"ה הוה אמינא דביאה אחת עושה שני איסורין והא דלא לקי משום חללה י"ל דכל הבועל דעתו על גמר ביאה ובתחלה לא עשה איסור כלל לא בקדושין דאין חלין אלא לבסוף ולא יחלל לית ביה ולא הוה חללה לשיטת הר"מ דכל שאינו עושה האיסור לא הוה חללה משא"כ בכ"ג דעושה האיסור בהעראה דלאו לא יחלל וע"כ דאין ביאה חדא עושה שני איסורין וע"כ דהר"מ סובר דביאה חדא עושה ב' איסורין אלא דלא נקיט חללה בכאן דנקיט לא יקח ולא יחלל ודוק היטב בכל מה שכתבנו:
סליק פרק ראשון
פרק שני כיצד