פורת יוסף על יבמות· רבי יוסף תאומים
דף ב.
בפירוש רש"י בד"ה חמותו שמת בעלה ונשאה אחיו כו' עכ"ל הא דלא פירש שהיה לה בת מאחיו ונשאה ראובן ומתה הבת בחיי שמעון דלר"ע בפרק הנשרפין וביבמות לקמן (דף צ') דחמותה לאחר מיתת בתה אינה בשריפה אלא בלאו לשיטת רש"י כמו שיתבאר בסמוך ובפלוגתא לא קמיירי מתני' לחד תירוצא לקמן ותדע שהרי באשת אחיו שלא היה בעולמו פי' נולד ולבסוף יבם ואף דלרבנן פליגי אפילו ביבם ולבסוף נולד והלכתא כותייהו אלא דמפרש אליבא דכ"ע ועיין בתוס' יום טוב יע"ש הן אמת דאין הכרע מהאי דא"א שה"ב דאפילו נימא בפלוגתא קמיירי תנא דמתני' מ"מ נקיט נולד ולבסוף יבם דמתני' דריש כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו קאי לפרושי הך מתני' דט"ו נשים והתם תני בהדיא נולד ולבסוף יבום יע"ש. ועוד אפילו אי נאמר דבפלוגתא קמיירי מכל מקום מפרש אליבא דהלכתא דהלכה כר"ע וכן פסק הר"מ (בהל' איסורי ביאה פרק שני הלכה ז') ויתבאר לשונו בסמוך בעזה"י:
ע"ש במתני' פוטרת צרותיהן וצרות צרותיה מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם בגמרא דייק רב אשי לקמן תדע דערוה גופא לא צריכא קרא כו' ואלו פטורת ופוטרת לא קתני כו' ובתוס' שם וא"ת צרה נמי לא צריכא קרא וי"ל דהיא גופא אשמעינן דרשא דלצרור כו' עכ"ל. והנה להנך תירוצים דמסקי ערוה גופא צריכא קרא אפשר לומר דאין זה קושיא דלא מצי למתני במתני' ערוה גופא דכיון דהא דקתני במתני' פוטרת ולא תני אוסרת לאשמעינן שלא במקום יבום שריא וזה לא שייך בערוה גופא דאף שלא במקום מצוה אסירא והיאך יכול לכלול במתני' ערוה וצרה גם מ"ש התוס' דצרה נמי לא צריכא קרא יש להקשות אימא אה"נ אלא לאשמעינן במתני' דשלא במקום מצוה שריא אבל אפשר לומר דרב אשי דייק דא"כ הוה למיתני במתני' אסורות מן היבום ומן החליצה דליכא למיטעי ולומר אף שלא במקום מצוה אסירא צרה דא"כ הוה ליה לכלול גם כן ערוה גופא אלא דערוה לא צריכא קרא וע"ז כתב התוס' לקמן דא"כ צרה נמי לא צריכא קרא אי ס"ד דשלא במקום מצוה אסירא כו' ודוק:
ובפרש"י בד"ה בתו מאנוסתו דאי מנשואתו היינו בת אשתו כו' עכ"ל וכתבו התוס' ולפ"ז הא דאמר לקמן באונסין לא קמיירי לאו דתנא דמתני' לא מיירי אלא ר' חייא עכ"ל. והנה מה שלא תפסו התוס' על רש"י בתמיה קיימת דרש"י סותר עצמו לשם מה שכתב כאן וליישב שיטת רש"י ז"ל י"ל דרש"י לשיטתי' ואין כאן קושיא אך התוס' לשיטתי' ולכך הוצרכו לפרש ר"ח לא מיירי מאונסין ולכך לא תפסו על רש"י כלל בזה דלפי מה שכתבנו לעיל דר"ע סבירא ליה בריש אלו הן הנשרפין דחמותה לאחר מיתת בתה אינו בשריפה אלא בלאו דארור ושיטת התוס' דנהי דאיתמעט משריפ' מכר' מי איתמעט והר"מ ז"ל (בהלכות איסורי ביאה פרק שני הלכה ז') כתב וז"ל כשישא אדם אשה נאסרו עליו ששה נשים חמותו ואם חמותו ואם חמיו בתה ובת בתה ובת בנה וכולן אינן בשריפה אלא בחיי אשתו ולאחר מיתת אשתו בכרת והנה הוא ז"ל סובר כפי' התוספת דלאחר מיתה בכרת מיהא איתא וכתב הכסף משנה דרבינו סובר דאף בתה לאחר מיתת אשתו ג"כ אינו בשריפה כמו חמותה לאחר מיתת אשתו דבתה שיהא בשריפה לא למדו אלא מג"ש דהנה הנה בסנהדרין ואין ג"ש למחצה כו' עכ"ל ולפי זה לפי' רש"י דחמותה לאחר מיתת בתה בלאו לר' עקיבא ה"ה איפכא בתה לאחר מיתת אשתו אינו בכרת ובשריפה אלא בלאו דאין ג"ש למחצה דהא שאר עריות איצטריך לימודא לאחר מיתה דאסורה כו' ולפ"ז יש להקשות אמ"ש רש"י בתו ע"כ מאנוסתו והא איכא לאוקמיה בבתו מנשואתו ואפ"ה איצטריך איסורא דבתו דמיירי שמתה אשתו ואי משום איסור בת אשתו לחוד הוה ליה חייבי לאוין לשיטת רש"י אליביה דר"ע וצריכה חליצה לכך נקיט איסורא דבתו ובת אשתו מיירי בחיי אשתו אלא דרש"י כתב להך תירוצא דבפלוגתא לא קמיירי תנא דמתני' וא"כ לר' ישמעאל קשיא היינו בת אשתו וחסר מן המנין ט"ו נשים דאף לאחר מיתה סובר ר' ישמעאל דבשריפה ולכך הוכרח לפרש בתו מאנוסתו משא"כ לקמן רב יהודה דמתרגם מחמותו ואילך ולא שיתא בבי דרישא משמע דמתרגם אף אשת אחיו שלא היה בעולמו וע"כ אליביא דר"ש ובפלוגתא מיירי תנא דמתני' שפיר אמר באונסין לא מיירי תנא דמתני' ובתו מיירי לאחר מיתת אשתו כו' לר"ע כו' אבל התוס' לשיטתייהו דאף דחמותו לאחר מיתת אשתו אינו בשריפה מ"מ בכרת מיהא איתא וא"כ בהכרח באונסין לא קמיירי ר' חייא דמתני' ע"כ מיירי באונסין דאי מנשואתו היינו בת אשתו ואף לר"ע דלאחר מיתת אשתו בכרת ובלאו איסורא דבתו אסורה מן החליצה ומן יבום כו' ודוק היטב:
ובתוס' בד"ה חמש עשרה נשים הא דלא תני עריות כו' כמו בסיפא דקתני שש עריות כו' והא דלא תני בסיפא ששה נשים כו' כמו ברישא ט"ו נשים יתבאר לקמן במתני' שש נשים וגם מנינא דשש נשים יבואר שם למאי אתא יע"ש:
ובתוס' ואשת אחיו מאמו משמע דיש בו כרת דבחייבי לאוין סבר תנא דמתני' לקמן דחולצת כו' עכ"ל והנה מהך דלקמן אין כל כך ראיה דאיכא למימר דבחייבי לאוין דשאר סבר תנא דמתני' כר"ע כגון אשת אחיו מאמו אלא דסמכו עצמם אמ"ש לקמן (בדף י' ע"א) בד"ה ולר' יהודה נמי משכחת ליה שהוכיחו שם דתנא דמתני' אפילו בחייבי לאוין דשאר סובר דקדושין תופסין מסיפא דקתני שש עריות יע"ש:
וראיתי להרב קרבן אהרן בתורת כהנים פרשת אחרי וקדושים עלה דתנן התם נדה היא למעט אשת אחיו מן האם שאינו בכרת וכתב הקרבן אהרן דזה טעות דאשת אחיו מן האם בכרת אלא הגי' הנכונה כמו ששנויה ביבמות בפ' הבע"י (דף נ"ד) נדה היא לומר יבמה שאין לה בנים אסורה בחיי בעלה עכ"ל ולא ידענא איך העביר עיניו ממה שכתבו התוספת כאן דהא דממעט אשת אחיו מאמו היינו מכרת ולא מערירי וקיימו זאת הגירסא ואי יאמר זאת לשיטת רש"י דסובר דכל כרת הוא וזרעו נכרתין והניחו התוספת בקושיא על רש"י לא הוה ליה לסתום ולשבש הברייתא השנויה בתורת כהנים:
ודע שמה דאמרינן בפרק הבע"י (דף נ"ד ע"ב) נדה היא לומר יבמה שאין לה בנים בחיי בעלה אסורה כתבו התוס' שם דמסתברא שאין בו כרת בחיי בעלה דאל"כ לא הוה למידחי עשה דיבום ל"ת שיש בו כרת לכך כתב נדה היא. והנה יש להקשות איך סלקא דעתיה דבחיי בעלה ליכא כרת א"כ הדרא קושי' לדוכתי' עליה דכתב ל"ל דמהיכי תיתי דידחה עשה דיבום לא תעשה שיש בו כרת כגון אחות אשה וכדומה דליכא לשנוי הואיל ואישתרי אישתרי לפום סברא דהשתא דאשת אח שאין לה בנים ליכא כרת כלל אף בחיי בעלה וגם אידך שינויא דס"ד בהיקשא דר' יונה הוקשו כל עריות כולן זה לזה והא לא הוקשו אלא אותן שבכרת כי כל אשר יעשה מכל התועבות האל ונכרתה ואשת אח שאין לה בנים אינה בכרת ולשנויא דרבא דאמר דאיצטריך שלא במקום מצוה א"ש משא"כ לאידך דשלא במקום מצוה דשריא כתבו התוס' דנפקא להו מהיכא דנפקא לרבי מויבם ויבמה יע"ש (בדף ח' ע"ב) בד"ה למישרי צרה כו' קשה ולפ"ז נוכל לומר דהנך תרי גירסאות דבת"כ דריש לה נדה היא לומר אשת אחיו מאמו שאין בו כרת ולא דריש לה כדדריש ביבמות דסבירא ליה כרבי דשלא במקום מצוה נפקא ליה מויבם ויבמה ועיקר עליה לג"ש דערוה אסורא במקום מצוה וע"כ דיבמה שאין לה בנים בחיי בעלה יש בה כרת כו' וביבמות מסיק למאן דאית ליה תירוצא דרבא אליבי' דרבנן דלא דרשי להו כרבי ואיצטריך שפיר דרשא דנדה היא למעט יבמה שאין לה בנים בחיי בעלה. ולקמן בחידושינו (בדף ט' ע"ב) נאריך בזה בעזה"י:
ושם כתבנו ישוב לזה דאפילו להנך תירוצים דצריך לערוה קרא דסד"א הואיל ואישתרי אישתרי או בהיקשא דרבי יונה אפ"ה איצטריך שפיר נדה דיבמה בחיי בעלה שאין לה בנים בכרת יע"ש היטב מ"ש שם: