עשירית האיפה חלק א· רבי ירוחם יהודה ליב וולפיש
פרשת חיי שרה
[ג] לפרשת חיי שרה, ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם, ופירש"י ז"ל בקע רמז לשקלי ישראל בקע לגלגלת ושני צמידים רמז לשני לוחות מצומדות עשרה זהב משקלם רמז לעשרת הדברות שבהן עכ"ל, וכתב בכלי יקר אלו הדברים צריכין ביאור מספיק מה ענין השקלים והלוחות זה לזה ? ועוד ק"ל הלא הלוחות ניתנו מקודם דבששה בסיון ניתנה תורה והשקלים באחד בניסן לשנה השנית זמנם ולמה הי' מהפך הסדר, ונ"ל לפרש דהנה אמרו חז"ל (ריש קידושין) דרכו של בעל אבידה לחזור על אבדתו, וכן עשו יעקב אע"ה ומשה רבינו ע"ה שהלכו למקום זווגם כידוע, ולפ"ז היה צריך יצחק אע"ה בעצמו לבוא לחרן לקחת רבקה לאשה ולמה שלח את אליעזר, אלא הטעם הוא פשיט כמו שפירש"י ז"ל שאמר לו הקב"ה ליצחק אל תרד מצרימה שאתה עולה תמימה ואין חוץ לארץ כדאי לך וזאת הי' צריך במקודם לגלות לרבקה וכך אמר לה אליעזר שמיד שנתקדש יצחק בהר המורי' והי' עולה תמימה ובשבילו נתקדש מקום המזבח של מטה ושל מעלה ונתקנו התמידים והוא עמוד העבודה כמו שאמרו חז"ל אברהם עמוד גמילת חסדים יצחק עמוד העבודה ויעקב עמוד התורה דכתיב תתן אמת ליעקב היינו תורה וכן עתידין ישראל לעשות משכן ואע"פ שיגמור בכ"ה כסליו לא העמידו משה עד ר"ח ניסן, ופירש ג"כ במדרש כדי שיעמדו אותו בירח שנולד יצחק, ומטעם הזה יבוא תרומה חדשה דלמדו חז"ל באחד בניסן מהפסוק חודש בחדשו שהוא ר"ח ניסן דכיון שיעמדו המשכן באחד בניסן צריכין לתת השקלים מתרומה חדשה, הרי ראי' שיצחק עולה תמימה ועמוד העבודה ואסור הי' לו לצאת לחו"ל ועמוד העבודה קודם בזמן נון התורה דהרי יצחק עמוד העבודה מקודם ואח"כ יעקב וא"ש וכנ"ל: ובמדרש רבה איתא על זה בקע רב הונא בשם ר' יוסף אמר אבן יקרה הי' בה והי' משקלה בקע, פירש המ"כ וז"ל דאל"כ מה מתנה זו של בקע משקלו, ונ"ל לרמז ג"כ שיהי' לה בן יעקב כתיב משם רועה אבן ישראל כלומר כל בניו של בני ישראל יצאו ממנו והוא ודאי אבן יקרה, ועוד מרמז להאבן אשר יעקב אבינו הציב מצבה כדכתיב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים כלומר מקום. המקדש אשר יקריבו שם הקרבנות, ומרמז ג"כ על שני לוחות אבנים שהיו מאבן ספיר אבן יקרה, ומהן אבן שתיה כדאיתא בזוה"ק והן ודאי אבן יקרה, ונמצא שרמז לו במלה אחת תורה ועבודה כמובן, ולפ"ז יהי' הפירוש במדרש מה מתנה זו של בקע משקלו כלומר מה מרמז אבן יקרה ואתי שפיר:
והנה לאבות העולם היינו יצחק ויעקב ומשה רבינו ע"ה זיווגם נמצא להם על פי הבאר מים. ונראה לי לתת טעם לזה דהנה איתא בגמרא (כריתות ו' ע"א) שאין מושחין המלכים אלא על המעיין כדי שתמשך מלכותם, והנה יצחק ויעקב הן האבות שעיקר שורש ישראל יצאו מהם בודאי דינם כמלכים שימשחו על המעיין, וכן משה רבינו דכתיב ויהי בישורון מלך זה משה ג"כ נמשח על המעיין, ועוד שדברי תורה נמשלים למים שמניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך כמו שאיתא בגמ' (תענית ז' ע"א), ועוד נמי שחמשה בארות שחפר יצחק איתא במדרש רבה (פרשת תולדות) שהם מרמזים לחמשה חומשי תורה ובאר מים חיים היינו מרמז לתורת כהנים, ואבן גדולה עפ"י הבאר מרמז ליצה"ר כדאיתא במדרש והתורה הקדושה היא תבלין ליצה"ר כדאיתא קדושין (דף ל' ע"א), ושפיר נרמז להם שמהן ומבניהם ובני בניהם תצא תורה, שאם יעסקו בתורה יהי' ניצולין ממנו וא"ש:
ואגב אורחא יתבאר למה הי' צריך לנסות את רבקה שתשקה גם להגמלים להטריח את הצדיקת הזאת טירחא גדולה כזו, ונראה לי לבאר דהנה איתא במדרש תנחומא (פרשת נח) דשניהם נקראים צדיקים נח איש צדיק ויוסף הצדיק על מכרם בכסף צדיק, ופירשו חז"ל שם למה דוקא שנים אלו מפני שהם זנו את כל מיני בריות היינו נח זן לכל מיני חיות ובהמות שבעולם אפי' לטמאים, ויוסף הי' המשביר לכל עמי הארצות מכל הארצות והיינו אפי' גוים, ובזה פירשתי שני כתובים הבאים כאחד פותח את ידיך וגו' צדיק ד' בכל דרכיו. אע"פ שהרבה שמות יש לו להקב"ה יתעלה וישתבח מ"מ כתב כאן צדיק לפי שהוא זן ומפרנס לכל חי רצון נאה הוא לקרותו הפעם צדיק, וכן נתן אברהם אבינו ע"ה לאכול לשלשה האורחים הבאים אצלו שכערבים נדמו לו, אף כאן חפץ לראות אם היא צדקת באמת שנותנת מים ג"כ להגמלים שהם טמאים וברור ואתי שפיר, וברבינו בחיי ז"ל איתא וז"ל ויש לך להתבונן בשלש מלות האלה [שיש שלשה פעמים מלת עין בג' מלות האלה עין העין העינה], ונראה לרמז כיון דהבאר מרמז לתורה וידוע כי תורה משלשת היא תורה נביאים כתובים, ועוד כנגד שלשה שקבלו את התורה כהנים לוים וישראלים וא"ש:
ועוד נראה לי לפרש אגב אורחא מה שכתיב בתורה כיון שראה את רחל נשא את קולו ויבך, ופירשו חז"ל במדרש רבה והובא ברש"י ז"ל וז"ל למה בכה שראה שאינה נכנסת עמו לקבורה, ומרומז ג"כ בפסוק לכן ישכב עמך הלילה שגם רחל ראתה ברוה"ק שאינה נכנסת עמו לקבורה לכן ישכב עמך הלילה שאמר רחל ללאה. עמך הוא דמיך לילה שמרמז לקבורה, עמי לית הוא דמיך, וקשה בשעת חדוותא חדוותא למה בכה הפעם על זה, ונראה לי כיון שצריך הי' לקבור את רחל בדרך כדי שתתפלל על בניה כשיגלם נבוזראדן הרי בע"כ שיחרב הבית וישראל ילכו בגלות והוא ודאי בכיה גדולה היא, וכן נוהגין בחופה לשבר כלים לזכרון חורבן בית המקדש לכן שפיר בכה, ועכ"פ קולה ברמה נשמע ושבו בנים לגבולם וא"ש:
כתיב ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך וגו' אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו, ופירש"י ז"ל וזה לשונו לפי שהנשבע צריך שיטול בידו חפץ של מצוה כגון ספר תורה או תפילין והמילה היתה מצוה ראשונה לו ובאה לו ע"י צער והיתה חביבה עליו ונטלה עכ"ל, ונראה לי להסביר הדבר למה במילה דוקא, ונראה על דרך שאמרו חז"ל (עירובין י"ט ע"ב) דהבא על ארמית מבשקרין לו ערלתו עיי"ש, וכן אמרו חכז"ל אפי' ביפת תואר שהתירה התורה ביאה ראשונה מ"מ סופו להוליד ממנה בן סורר ומורה כמו שסמכה התורה פרשת בן סורר ומורה לפרשת יפת תואר, ולכן אמר לו אברהם אע"ה לאליעזר ראה שהמילה בא לי ע"י צער לכן תקח לי לבני דוקא מבית אבי ולא מזרע הכנענים הארורים שלא יהי' ח"ו פגם בהמילה וליוצאי יריכו וא"ש, וכן אברהם אבינו לקח לו לאשתו שרה ממשפחת בית אביו כמו שמפורש בתורה וגם אמנה אחותי בת אבי היא, דכל עצמו של אברהם אע"ה שיושב על פתח גיהנם להציל את בניו אשר שמרו את ברית קודש ואיך יתן לבנו יחידו אשר אהבו מבנות כנען, ועתה הפירוש תחת יריכי להציל את יוצאי יריכו בזכות המילה וחותם ברית קודש אשר בבשרו מראה שלא בא על ארמית, לכן שפיר השביעו ואמר לו שים ידך תחת יריכי והיינו במילה כלומר לזכות שיצא ממנו בניו השומרים ברית קודש:
והנה לכאורה קשה איך לקח אברהם אע"ה את הגר שלא היתה ממשפחתו, ועוד קשה איך לקח מצרית ראשונה, ונראה לי דלא קשה כלל כי היה הדבר הזה עפ"י הדיבור כלומר עפ"י רוח הקודש של שרה כמו שפירש"י ז"ל בפסוק כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה וזה לשונו למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות, וכתיב ותקח שרי אשת אברם שפחתה וגו' ותתן אותה לאברם אישה לו לאשה, ועל פי זה נ"ל לפרש מה שכתב ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה פירש"י ז"ל זו הגר, ולכאורה פשטות הדבר של הלשון ויוסף משמע שהיא אחרת, והאבן עזרא ז"ל כתב בפירוש שאינה הגר, ונראה שהוא ז"ל פירש עפ"י הפשט ולא עפ"י הדרוש וא"כ צריך להבין מה שדחק לחז"ל לומר שאינה אשה חדשה אלא הגר, אמנם נראה לי לפרש דהנה אמרו חז"ל (סוטה דף י"ג) דעמרם לקח בחזרה את יוכבד מפני שהיתה מעוברת שלשה חדשים עוד מקודם גירושין, ופירש בספר יערות דבש (חלק ב' דרוש ט') מפני שהיתה גירושי טעות שהוא לא ידע שהיתה מכבר מעוברת וטעמו של דבר דלכאורה קשה איך נשא עמרם דודתו ונ"ל שהיה עפ"י הדיבור בעוד שהי' יעקב אבינו חי וטרם שנסתלקה רוח הקודש ונביא לא יוכל להתיר אלא לפי שעה ובשעה שגירשה נאסרה עליו לעולם ועד כיון שבטל ההיתר הראשין אכן כיון שהיה גירושי טעות חזרה להיתרה הראשון וכן מצאתי ג"כ בכתבי האריז"ל כדברי דטעם ההיתר הי' מפני גירושי טעות ע"כ דבריו הק', ואף אני אומר כן כיון שנשא אברהם אבינו ע"ה את הגר עפ"י הדיבור היא דוקא מותרת ולא אחרת מבנות כנען ולכן פירשו חז"ל שהיא הגר דאל"כ לא יצוה את בנו מה שלא קיים הוא בעצמו וא"ש:
והנה מפשטות הכתובים נראה שלא גירש אברהם את הגר בגט אלא שלחה מביתה משום מעשה דישמעאל, ואפי' אם נאמר דגירשה בגט, אבל מ"מ כיון שהגר זכתה לראיית ד' מלאכים כמו שפירש"י ז"ל דד' פעמים מלאך כתיב בפרשה על כל אמירה מלאך, וגם קשרה פתחה מיום שפירשה מאברהם אע"ה ונקראת קטורה שמעשה נאים כקטורת, וזה לשון הגמרא (מעילה דף י"ז) בכה רבי שמעון בן יוחאי ואמר מה שפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך שלש פעמים ואני לא פעם אחת, למדנו מזה שגודל קדושת הגר שפחת שרה הי' יותר עוד מקדושת התנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי, הרי למדנו דקטורה היא הגר ראויה היתה לאברהם אבינו וא"ש, אך קצת קשה דלפי דעת רש"י ז"ל הי' רואית ד' מלאכים והלא ר' שמעון בן יוחאי אומר שראתה רק ג' מלאכים וצ"ע, ועוד לדעת רש"י נראה שהי' ד' מלאכים ולדעת רשב"י לא הי' רק מלאך אחר וראתה אותו ג' פעמים, וגם אמרה הגר בביתו של אברהם הייתי רגילה לראות מלאכים והרי מנוח ראה את המלאך פעם אחת ואמר מות נמות וזו ראתה ד' מלאכים זו אחר זו כפירש"י ז"ל ולא חרדה ונקרא המקום שראתה המלאכים באר לחי רואי כמו שמתרגם אונקלס בירא דמלאך קיימא אתחזי עלה, הרי מזה נודע גודל קדושת הגר וראויה היתה לאברהם אבינו ע"ה, ושפיר היתה גירושי טעות לכן דרשו חז"ל שקטורה היא הגר ואתי שפיר, ואל תקשה עלי הלא המעשה של ד' מלאכים שראתה הגר הי' עוד קודם לידת ישמעאל ומעשה של מה שאמרה שרה לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה הי' אחר לידת יצחק הרבה שנים אח"כ, אכן אפשר שלא ידע עוד אברהם מזה אבל כיון שאמרה שרה ברוח הקודש ואמר לו אלקים שמע בקול שרה צריך הי' לשמוע בקולה, ואח"כ כיון שנתוודע מזה הי' בודאי גירושי טעות אם נאמר שגירשה ואפשר שלא גירשה מ"מ הא ודאי שהיתה ראויה לאברהם אבינו ע"ה כדאמרן:
הנה נתבאר דעת רש"י ז"ל שראתה הגר שפחת שרה ד' מלאכים מדכתיב ד' פעמים מלאך בפרשה ועל כל אמירה נשלח מלאך דאל"כ דהוא הוא היה צריך לכתוב המלאך בה' הידוע, ודעת רשב"י שראתה המלאך ג' פעמים בודאי צריך עיון דמנ"ל דא מקרא הלא כתיב ד' פעמים מלאך, ועוד דלא כתיב המלאך בה' הידוע משמע שמלאך חדש הי' בכל פעם, ובמדרש (בר"ר פ' וישלח) איתא בזה הלשון אמר חייא ב"ר חנינא הגר שפחת שרה היתה ונזדמנו לה חמשה מלאכים זה שהוא אוהבו של בית עאכ"ו עכ"ל, פירוש יעקב אבינו ע"ה, וקשה מנ"ל למדרש חמשה מלאכים, ואפשר לומר כיון שאמרה הגם הלום ראיתי אחרי רואי ש"מ שכבר אצל אברהם אבינו ע"ה ג"כ ראתה מלאכים, ואפשר שס"ל להמדרש דבביתו של אברהם אבינו ע"ה לא ראתה אלא מלאך אחד כן נ"ל לפרש:
ואגב אורחא יתבאר גודל קדושת אמהותינו הקדושות, דכשם שהאבות היו כנגד שלשה עמודים שהעולם עומד עליהם, היינו אברהם אבינו ע"ה עמוד גמילות חסדים שקיבל האורחים וגם גיירם, ויצחק אבינו ע"ה עמוד העבודה שנעקד על גבי המזבח כעולה תמימה, ויעקב אבינו ע"ה יושב אוהלים של שם ועבר עמוד התורה כדכתיב תתן אמת ליעקב ואמת זו תורה כדכתיב אמת קנה וגו', כן האמהות ג"כ שרה אמנו ע"ה גיירת גרים כאברהם ושומעת פתח האוהל מה שיצוה אברהם לתת לאורחים כדכתיב לושי ועשי עוגות וטרחה בבנה ובעלה א"כ היא ג"כ עמוד גמילות חסדים. ורחל אמנו ע"ה עמוד העבודה דבחלק שני בניה היה עיקר השראת השכינה הקדושה משכן שילה בחלקו של יוסף ובית המקדש עולמים בחלקו של בנימין, ולאה אמנו ע"ה עמוד התורה דממנה שבט לוי וכדכתיב יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, וכן ממנה יהודה שבחלקו היה לשכת הגזית ששם יושבים הסנהדרין ומהם תצא תורה לכל ישראל, וכן ממנה יששכר שר התורה וזבולון מחזיק התירה שעוסק בפרקמטיא ונותן. לתוך פיו של יששכר כדי שיוכל לעסוק בתורה, ורבקה אמנו ע"ה היא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה כי היא היתה גומלת חסד שהשקתה את אליעזר עבד אברהם וגם גמליו ובזה הכיר שהיתה ראויה שתבוא בביתו של אברהם וכמו שאמרו חז"ל ובפירש"י ז"ל דהרי היא שרה אמו בכל התנאים והמעלות ונישאת ליצחק שהוא עמוד העבודה, ויעקב בנה הוא עמוד התורה כנ"ל עליו נאמר, כי ביצחק יקרא לך זרע והוא יעקב אע"ה כמו"ש חז"ל ביצחק ולא כל יצחק, יהא רעוא מן קדם אבוהן די בשמיא וארעא שיעמוד לנו ולכל ישראל זכות האבות והאמהות ונזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן: