עשירית האיפה חלק א· רבי ירוחם יהודה ליב וולפיש
הקדמה
בעזה"י אלו הן המסכתות אשר קבצתי הלכותיהן מסדר קדשים זבחים מנחות, בכורות, עירוכין, תמורה, מעילה, כריתות, תמיד, שקלים, נזיר, סוטה, הוריות, הד' מסכתות האחרונות אע"פ שהן אינן מסדר קדשים מ"מ כיון דגם הן עיקר הדינים מקדשים הן ספחתי אותם ביחד להיות אהל אחד:
תמכתי יתידותי על פסק הלכה במסכתות אלו על הרב הישיש צדיק וחסיד הרב בעל חפץ חיים שליט"א בליקוטי הלכות ובתורת הקדשים ובזבח תודה וג' מסכתות היינו שקלים הוריות תמיד אינם בליקוטי ההלכות שלו ואני הוספתים וקבצתים, וגם סדרתי לכל מסכתא בפ"ע ההלכות אשר כבר קבצתי אותם בספרי גחלי אש ודקה מן הדקה אשר כבר הסכימו עליהם גדולי הדור שלפנינו, ה"ה הגאון החסיד פאר הדור ר' חיים סאלאווייטשיק זצ"ל אבד"ק בריסק, וגם כבוד הגאון הצדיק ר' אלי' חיים מיזיל אבד"ק לורז זצללה"ה:
והוספתי עוד הרבה לקוטים מדברי חז"ל, ועיקרן של דברים לסדר אותם עפ"י דברי סופרים למספר שנים לזכרון ולעשות סימנים לתורה:
דברי סופרים וההלכות במס' אלו כולן ממקום קדוש יהלכון ממקור מים חיים מדברי רבותינו ז"ל, ומאלו הספרים הוצאתי אותן, מש"ס בבלי וירושלמי וספרא ספרי והתוספתא, ומפרשי הש"ס רש"י ותוס' ותוס' ישנים, מהמרש"א הלכות ואגדות, ומקרבן אהרן. וכן ממפרשי המשניות הרמב"ם והרע"ב ותוי"ט ותוס' חדשים, ותוס' רעק"א ומכתי"ק על ספרי הרמב"ם אשר לא באו עוד בדפוס, וגם מביאורי הגר"א על משניות ועל הת"כ, ותפא"י, וכן מגדולי הפוסקים הרמב"ם והראב"ד עם כל נושאי כליו מקרית ספר הכ"מ והלח"מ ומשל"מ כמעט כל הדינים הנוגעים לזה, ומשער המלך, כתר המלך, אור שמח, ומספר גבורות ארי ושאגת ארי' והטורי אבן, ומס' מנחת חינוך והחת"ס, והכתנות אור, ומסידור הגאון הריעב"ץ ומספר באר שבע, ומספר שפת אמת, וקרבן חגיגה, וספר שאלת כהנים תורה להגה"ק ר' רפאל המבורגער זצ"ל, וכן ממפרשי הירושלמי הפנ"מ ומרה"פ והק"ע ושירי קרבן. והרבה תוס' משלי, והרבה כללים חדשים אשר חנני השי"ת בזה בדברי הלכה ובדברי אגדתא הכל לעשות סימנים לתורה, ואע"פ שישנו כאן הרבה חידושים והלכות אשר כבר נדפסו בדקה מן הדקה לא מנעתי להביאם, משום שימצאו כאן ג"כ בכל מסכתא ומסכתא על הדף הראוי וכל ההלכות הן על סדר הגמרא, ואע"פ שכאן נאמרו ונשנו הרבה הלכות מ"מ כתבתי אותם עוד הפעם מחמת שנזכרו ג"כ בגמרא הרבה פעמים, וכאן שהוא לכל דף ודף לא יכולתי לעשות מהם סירוגין כ"א כל הלכה והלכה על מקומו יבוא בשלום: ובחרתי לעשות עפ"י דברי סופרים לשנים שנים להורות שהספר הזה מיוסד על שתי תורות שבכתב ושבע"פ, ובכל דיני תורה ישנו שני אופנים האסור והמותר הטמא והטהור וכולן הרים התלוים בשערה ובקל יכולין לטעות, אבל בסדר הזה יבדלו ויפרשו ההלכות זה מזה כמובן ויגדיל תורה ויאדיר:
הקדמה כוללת:
הקדמה כוללת להמלקט ולהמאסף כל הדינין שנמצאו בש"ס בסדר קדשים ע"פ דברי סופרים למספר שנים לזכרון בהיכל ד':
ברוך אל עליון החונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה והנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה, והוא אשר נתן לי כח לעשות חיל לעת זקנותי כי כבר הגעתי לימי שיבה, ואמרתי בלבי הלא צבא לאנוש עלי ארץ ומתי תעשה אתה לביתך הלא ימי חלפו ועברו ואינם, ובמה יתרצה עבד אל אדוניו לכן אמרתי לבנות לי בית נאמן לסדר כל הלכות מסדר קדשים ע"פ ד"ס למספר שנים כמו שכבר עשיתי דוגמתו על עבודת יו"כ בספרי הנקרא דקה מן הדקה ונתקבל בכל תפוצות ישראל וגאוני הדור אשר הסכימו כבר סעו למנוחות זצ"ל וההסכמות המה שמה בכתובים, ואולי יהי' לי לזכות אם אזכה שילמדו בסדר הזה בנקל עפ"י הסימנים. ובתפלת נעים זמירות ישראל הוא אדונינו דוד משיח השם אתפלל ואומר אגורה באהלך עולמים ואמרו חז"ל וכי אפשר לו לאדם שיגור בשני עולמות אלא אזכה ויאמרו הלכות בשמי בעוה"ז ויהי' לי לזכות לעוה"ב והורו לנו חז"ל שבת (דף ק"ד ע"א) בסדר תשר"ק ע' ס' נ' נוטריקון 'עשה 'סימנים 'לתורה וקנה אותם וכן אמרו בעירובין (נ"ד ע"ב) א"ר חסדא אין התורה נקנית אלא בסימנים שנאמר שימה בפיהם אל תקרא שימה אלא סימנא, ר"ח ממערבא אזיל אמר קמי' דר' אבהו אמר אתון מהתם מתניתא לה אנא מהכא מתנינא לה הציבי ציונים שימי לבך עשה ציונים לתורה, ר"א מהכא אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא עשה מודעים לתורה פירש"י ז"ל סימנים סימני השמועות זו אחר זו וסימנוה חכמים מש"ס ומשום הגירסא דסימניה בפיהם עכ"ל, ואיתא עוד שם דשלמה המע"ה לימד דעת את העם דאגמריה בסימני טעמים ואסברה במאי דדמי לה, ופירש"י קבע להם מסמרות וסימנים בין בתיבות המקרא ובין בגרסא של משנה, ואיתא עוד שם בני יהודה דדייקי לישנא ומנחי להו סימנא נתקיימה תורתן בידם בני גליל דלא דייקא לישנא ולא מנחי להו סימנא לא נתקיימה תורתן בידם פירש"י להניח סימנים נאין ואין משכחין מהן עכ"ל, ואמרו חז"ל במס' שקלים דבני מערבא למה נקראים סופרים שהיו סופרין אותיות שבתורה ונקראין דברי סופרים שעשו את התורה ספורות כגון ד' אבות נזיקין, י"ג דברים נאמרו בעוף טהור, ט"ו נשים פוטרות צרותיהן עכ"ל, הרי שחז"ל קפדו דוקא לעשות סימנים כדי לעמוד על דברי תורה, לכן אמרתי לקבץ ההלכות מסדר קדשים ולתת בו סימנים ע"פ ד"ס למספר שנים כדי שיוכלו בנקל לזכור אותן, וכן אמרו חז"ל ושננתם שיהא דברי תורה מחודדים בפיך שאם ישאלך אדם דבר אל תגמגם אלא אמור לו מיד, ובעז"ה עלה בידי חפצי לקבץ ולאסוף כל ההלכות מסדר קדשים וגם ד' מסכתות ג"כ הנוגעים לקדשים מסדרים אחרים שבש"ס והיינו שקלים, הוריות, נזיר. סוטה, ולהלן יתבאר מאיזה ספרים קבצתים להיות לאחדים כל ד"ס מהדינים הללו מגדולי הפוסקים הראשונים והאחרונים, וביארתי בהקדמת ספרי גחלי אש שחוב קדוש מוטל עלינו ללמוד בסדר קדשים אף שאינו נוהג בזמן הזה יותר מהנוהגים בזמן הזה כי המצות הנוהגים בזמה"ז הלא אנחנו מקיימים בפועל ומה שאינו נוהג צריך ללמוד להשלים התרי"ג מצות דאם לא נלמדם ולא נקיימם במה ניקח תרופה לרמ"ח אברנו ושס"ה גידנו אשר המה נגד התרי"ג מצית, וכל העוסק בתורת הקדשים מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו כל הקדשים ומקיימם בזה שתי מצות לימוד התורה ומצות הקדשים בעצמם כי כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה כאמרם ז"ל זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה כו', חוץ מזה הלימוד הזה מגין עלינו מיסורים דהנה אמרו חז"ל דעל ספק עבירה אדם מביא אשם תלוי שיגין עליו מן היסורין עד שיתודע ויביא אח"כ חטאת ע"כ, וכש"כ על ודאי עבירה פשיטא שיסורים באים עליו עד שיקריב הקרבן שמחויב בזה, ובלמדם הקרבנות על כל חטא וחטא ויעלה כאלו הקריב הקרבן ממש תיכף ניצול מן היסורים, ועולה מכפר על עשה ועל לאו הניתק לעשה ועל הרהור הלב ופשוט, ומצאתי ברבינו בחיי (פ' ויקרא) דכתיב או הודע אליו חטאתו בה"ה, וה' וגם ו' של הודע מרמזין לשני אותיות משמו הגדול יתעלה משם המיוחד מביאה עליו יסורים להודיעו אליו חטאתו כדי שיזכיר ויביא קרבנו ובזה יהי' ריח ניחוח לד' עכ"ל, פי' מצד הרחמים שיהי' לו כפרה בהקריבו את קרבנו על חטאתי אשר חטא, וה"ה בזמה"ז ללמוד הדינים הללו וא"ש:
ובזה נ"ל לבאר מ"ש בברכות אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו, פשפש ולא מצא יתלה בעון ביטול תורה ומקשין בזה איך יעלה על הדעת לומר שלא מצא, באם יש בידו עון ביטול תורה החמור מכל העבירות שבתורה דמצינו שויתר הקב"ה על ע"ז וג"ע וש"ד ולא ויתר על עון ביטול תורה, וכן אחז"ל הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו וגדול עון ביטול תורה מהקרבת תמידין ואיך יעלה על הדעת שלא מצא עון אלא ביטול תורה? ונראה לפרש דלעולם למד תורה אבל לא למד סדר קדשים כלומר שלא תיקן הרבה עבירות שחייבין עליהם קרבנות ואף ששב בתשובה עודנו צריך ליסורים עד שילמוד דיני קרבנות, וכ"ת הלא לא מצא שום עבירה ומשמע אפי' שגגת עבירה, ליתא דאמרו ז"ל דאין לך אדם מישראל שלא עבר על עשה כנ"ל, ופירש בכתנות אור משום דקיי"ל (יומא י"ט ע"ב) דהשח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם ולא בדברים אחרים, ואי אפשר שלא ימלט שום אדם שלא לדבר שיחת חולין ועובר בעשה עכ"ל, ובפרשת צו כתב צו את אהרן ואת בניו לאמור זאת תורת העולה ופירש שם עפ"י דברי רש"י ז"ל שפירש אין צו אלא זירוז מיד ולדורות, וקשה תינח בזמן שבית המקדש קיים אבל איך אפשר לעשות לדורות בזמן שהוא חרב, ומתרץ לאמר זאת תורת העולה כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וזה שייך גם לדורי דורות ודבר זה למדתי בחלום בער"ח ניסן שנת תפ"ה עכ"ל, ורש"י בחומש (פ' וישלח ל"ג.) כתב בזה הלשון כי לא לרצון יהי' לכם, הקרבנות באות לפייס ולרצות עכ"ל, ועוד יש בזה ענין גדול דכבר נתברר דהלומד קדשים הו"ל כאלו הקריב כל הקרבנות על המזבח ונתקבלו ברצון כמו קרבן ממש, נראה בזה לבאר מה טוב הי' חלקנו ומה נעים גורלינו להביא הטובות לעולם, ונראה מה אבדנו ובמה נוכל להביא בחזרה כל הברכות והטובות עלינו ולעולם למען ייטב לנו בעוה"ז ונזכה בזה לעוה"ב, וז"ל מדרש תנחומא (פ' צו) עקרו של מזבח לשום כפרתן של ישראל נעשה 'מ'ז'ב'ח ר"ת 'מחילה 'זכרון 'טוב 'ברכה 'חיים שהיא נותנת חיים, לחם מצות ולחם הפנים היו מברכין את הלחם, וביכורים הי' מברכין פירות הארץ, ניסוך היין הי' מברך היין, בטל ניסוך היין ונמנעו טובות שבעולם כו', אמר עזרא לבני הגולה זרעתם הרבה והבא מעט, אכול ואין לשבעת, שתו ואין לשכרה, לבוש ואין לחום לו, והמשתכר משתכר על צרור נקוב, זרעתם הרבה והבא מעט כשבטל לחם הפנים אכול ואין לשבעה, משבטל ניסוך המים שתו ואין לשכרה, משבטל ניסוך היין, לבוש ואין לחום לו משבטלו בגדי כהונה, והמשתכר משתכר על צרור נקוב משבטלו תמידים של ציבור כ"כ למה שבטלו הקרבנות אמר נביא (חבקוק ג) כי תאנה לא תפרח משבטלו הביכורים ואין יבול בגפנים משבטלו הנסכים, כחש מעשה זית משבטל שמן המאור, ושדמות לא עשה אוכל ושדי בהמות לא עשו אוכל משבטלו הבכורות, גזר ממכלה צאן משבטלו התמידים ואין בקר ברפתים, משבטלו הפרים שהיו קריבין, וכן אי' ג"כ (פסחים מ"ב ע"ב) א"ר נחמן בתחלה כשהיו מביאין נסכים מיהודה לא הי' יינם מחמיץ עד שנותנין לתוכן שעורין, ורמזה בעה"ט ע"פ שנים במסורה כאשר הוסר החלב, ומעת הוסר התמיד למר שמעת הוסר התמיד הוסר כל חלב שבזכותו הי' ברכה מצוי' עיי"ש, ובתענית אי' שהבטיח הקב"ה לאברהם שאם יתעסקו בקרבנות בזמן שביהמ"ק יהי' חרב יתקבלו כקרבן ממש, והיא עמוד אחד שעולם עומד עלי' היינו על הקרבנות, וברבה (פ' לך) הי' בשעה שעבר הקב"ה בין שני הגזרים וכרת עם אאע"ה הברית הראה לו במחזה הנבואה שני דברים תנור עשן ולפיד אש ומרמז לגיהנם ושיעבוד מלכיות ומתן תורה וביהמ"ק, וא"ל יתעלה כל זמן שבניך עוסקים בשתים בתורה ובקרבנות יהיו ניצולין מגיהנם וממלכות פרשו משתים הם נידונים בשתים עיי"ש הרי למדנו מזה כמה מעלות טובות עלינו להשפיע חיים וברכה והצלחה על כל העולם כולו שנוכל להביא בלימוד הקרבנות ודי למבין:
ובמדרש (תנחומא פ' אחרי) איתא וז"ל צפה הקב"ה שביהמ"ק עתיד ליחרב ואמר הקב"ה לישראל כל זמן שביהמ"ק הי' קיים ואתם מקריבין קרבנות לתוכו מתכפר עליכם ובזמן שאין ביהמ"ק קיים במאי מתכפר עליכם התעסקי בדברי תורה שהן משולין כקרבנות והן מתכפרין עליכם שנאמר זה הדבר (ויקרא ט') כלומר הדיבור הן כקרבנות, וכן הנביא אומר (הושע ג) קחו עמכם דברים ושובו אל ד', בכל הקרבנות נמשלו דכרי תורה, מקריבין יין נסך על גבי המזבח שנאמר ויין לנסך רביעית ההין נמשלה דברי תורה ליין שנאמר (משלי ט) ושתו ביין מסכתי, מקריבין לחם ע"ג המזבח שנאמר (במדבר כ"ח) את קרבני לחמי לאשי וכן הוא אומר ונתת על השלחן לחם הפנים לפני תמיד נמשלה התורה ללחם שנאמר לכו לחמו בלחמי (משלי ט'), מקריבין ע"ג המזבח שמן שנא' סולת בלולה בשמן נמשלה התורה. לשמן שנא' בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך לא יחסר עכ"ל המדרש שם, כלומר דברי תורה במחשבה ובדיבור כי בראש ישנו משכן המחשבה שלא יחסר לך ביום ובלילה. וזה לשון רבינו בחיי (סוף פי ויקהל) הזכירו חז"ל בענין קרבנות כי כל המתעסק בלמוד פרשיות אלו וישא ויתן בלבו עניניהם כאלו הקריב קרבן עצמו, והיא שאמרו כל העוסק בפ' עולה כאלו הקריב עולה וכן בפ' חטאת וכן כולם, הא למדת מזה על הספור בפיו בלבד שכרו אתו ופעולתו לפניו כאילו עשה המעשה והקריב קרבן על המזבח וה"ה בספורי ענייני המשכן והמקדש שיש לנו זכות עצומה ועקב רב כאשר נהגה בהם ונשתדל להבין פשוטן ונגליהם עאכ"ו אם נזכה להשיג תוכם להשכיל אחד מרמזיהם והוא שהזכיר דוד על הענין הזה על הנגלה ועל הנסתר (תהלים מ"ח י"ג) סבו ציון והקיפוה ספרו מגדלי' שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה למען תספרו לדור אחרון ובזכות הסביב וההיקף בנגלה ובנסתר ישוב שכינתו לתוכו שנא' כי זה א' א' עולם ועד הוא ינהגנו על מות עכ"ל, ובתדב"א אי' מעיד אני עלי שמים וארץ בין איש בין אשה אפי' עכו"ם אם אומר הפסיק ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ד' הקב"ה מזכיר לו עקידת יצחק בן אברהם, צא ולמד ק"ו אם על פסוק אחד או על הלכה אחת וכש"כ על כל סדר קדשים שמכיר ובקי בהן שזכות עקדת יצחק יגין עליו מן היסורים כמ"ש חז"ל יצחק סבל יסורין בשביל כל ישראל ובזכותו בודאי ינצל ויזכה לעוה"ב, ובאבות (פ"ג מי"ח) אי' ר"א בן חסמא אומר קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות, ופי' בתוי"ט הוא הי' תלמיד רע"ק והי' אחר החורבן ואין לדיני קינים שייכות אלא בזמן שביהמ"ק קיים הלכך איצטריך לאשמעינן דאף הן גופי הלכות אפי' בזמה"ז לפי שהתלמוד שלהם במקום עבודה היא עכ"ל. והלקוטים האלה קראתי בשם עשירית האיפה או סימנין לתורה והוא מנחת עני, ותפלה לעני כי יעטוף ולפני ד' ישפוך שיחו כי אין בידי מאומה וכל הטורח שטרחתי בזה היא מלאכה בלבד ואינה חכמה לכן אני מבקש רחמי שמים שלא אכשל בדבר הלכה ח"ו להפוך דברי אלקים חיים מחמת עומק המושג או מחמת טעות ח"ו ויהא נא קבוצת ד"ת אלו לרצון על מזבח השי"ת כאילו הקרבתי קרבן ויקובל ברצון שתהא באה כפרה על עונותי אמן:
ואגב אורחא אמרתי לפרש מ"ש במדרש על הפסוק שנא' ואל אלקינו כי ירבה לסלוח, ודרשו חז"ל זה עשירית האיפה שויתר הקב"ה משלו, וביע"ד מתרץ המדרש באופנים שונים ול"נ לפרש עם מ"ש במנחות (דף ק"א) וז"ל רעק"א טמאים נפדים טהורים אינם נפדים חוץ מעשירית האיפה של מנחת חוטא שהרי אמרה תורה מחטאתו על חטאתו, ופירש"י דמשמע שיוסיף מעות על חטאתו שהי' עני והפריש עשירית האיפה יפדנה ויוסיף עלי' מעות ומביא כבשה או שעירה עכ"ל, הרי דבשאר קרבנות לא ויתר הקב"ה כיון שהוא הקדש טהור נשאר עליו רשות גבוה ולא נוכל לפדותו ולא הועיל הפדיון הכלל אבל בעני ויתר הקב"ה אפי' על מנחה טהורה שתצא לחולין כדי שיוכל להביא כבשה או שעירה ואם לא יוכל לפדות יקשה עליו להגיע לכבשה, הרי קמן דהקב"ה יתעלה מסייע לעני ובזה ויתר משלו. וברבה בראשית אי' בזה"ל (פ' מ"ד) אמר רשב"י כל הכפרות הראה לו הקב"ה לאברהם אע"ה במחזה ברית בין הבתרים ועשירית האיפה לא הראה לו, ורבנן אמרו אף עשירית האיפה הראה לו נאמר כאן ויקח לו את כל אלה ונא' להלן והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה עכ"ל, ונ"ל לפרש דאאע"ה בירר לבניו שישתעבדו בד' מלכיות ובשביל זה ינצל מגיהנם, וענין תוקף הגלות הוא שהמלכיות אומרים מדוד והביא (בב"ר פע"ז), אי' בזה"ל שהיא מכנסת עין הרע בממונו של אדם, וגם יעקאע"ה רמזה בעת ששלח הדורן לעשו וכתיב מתרצה ברצי כסף מתיר את הפס ומתרצה ברצי כסף כך הי' עשו נראה כאלו אינו רוצה לקחת וידיו הי' פשוטות לקחת והוא שעמדה לאבותינו ולנו בגלות, ואם נהי' ח"ו ג"כ עניים אין אנו יכולים לעמוד ח"ו לכן לא נראה לאברהם אע"ה קרבנו של עני בדלי דלות והיא עשירית האיפה לדעת רשב"י שלא יצטער אבינו הזקן החפץ חסד, אבל רבנן ס"ל כיון דתוקף הגלות הוא להציל אותנו מדינה של גיהנם נראה לו ג"כ הצרות של ישראל גודל העניות כמו"ש חז"ל יחלץ עני בעני' בזכות עני' יצילני מדינה של גיהנם והבטיחו הקב"ה ואמר לו באנו באש ובמים ותוציאני לרויה כלומר בשביל העניות והגלות ננצל מש ני מיני גיהנם של אש ושל מים הרי למדנו קדושת הקרבנות וא"ש:
ואגב אורחא נ"ל לבאר הפסוק בתלים שאו מנחה ובואו לפניו, דהנה רש"י ז"ל פי' על פסוק נפש כי תקריב קרבן מנחה מי הוא דרכו להתנדב מנחה עני מעלה אני עליו כאלו הקריב את נפשו לפני, לכן אמר דוד שאו מנחה ובואו לחצרותיו, כלומר בעת שתבואו להתפלל לפניו יתעלה יהי' בגדר כמו העני המביא מנחה ונותן את נפשו עליו כן תבואו לפני ד' ג"כ בלב נשבר ונדכה ובבושת פנים שאין לו יותר כך תבואו ג"כ כעני בפתח ואז בודאי תקובל ברצון, ודוקא ישראל המביא מנחה תתקבל ברצון כדאמרן אבל עכו"ם שאף דנודרין נדו"נ כישראל מ"מ קיי"ל דאין מביאין מנחה אלא דוקא עולות, ואף דהתנא סתם (בפ"ה דמנחות משנה ג' וה' וריש פרק ו') דישנו מנחת נכרי וכן איתא בשקלים (פרק א' משנה ו') דמקבלין מהן דבר הנידר והנידב ומנחה ג"כ בכלל זה כמו שפירש שם הרע"ב. אבל הרמב"ם פסק שאין מקבלין מהן אלא עולה בלבד דהכי ס"ל לרע"ק דפליג, וטעמיה דלא פסק כסתם משנה כתב שם התוי"ט בשם הכסף משנה (בפ"ג דמעשה הקרבנות) משום דרב הונא לא ס"ל כותיה דאמר התם (ריש פרק ז' דמנחות) שלמי נכרים עולות נינהו ויליף מקרא דיליף לי' רבי עקיבא עכ"ל, ואפי' שלמים אין מביאים ג"כ כיון דהשלמים היינו שלום בין ישראל לאביהם שבשמים דדוקא ישראל יש לו זכות לאכול השלמים שזוכה משלחן גבוה, אבל העכו"ם דאינו מהול ומרבינן בגמ' דדינו דערל אפילו ישראל כטמא ואיך ניתנו להם קדשי גבוה דאפי' ישראל ערל אין לו זכות לאכול קרבן שלו, ומזה הטעם ג"כ נ"ל דאין מקבלין מן העכו"ם ג"כ קרבן מנחה דלעשותו כולו כליל א"א שיהא לו קדושת כהן ואם יתנו כל המנחה להכהנים מלבד הקומץ דהעכו"ם פעי כלומר צועק כמ"ש בערכין והוא צר עין שיהי' להכהנים לאכול מקרבן שלו לכן א"א כדאמרן, ועוד נ"ל מה שאינם מקבלים מנחה מעכו"ם עפמ"ש בתפא"י (בהפטרת ר"ח) ע"פ מעלה מנחה דם חזיר כי צריך להיות נדר בגוף ובנפש וחזיר אין אלא סימן אחד של טהרה. וזה הענין עשו אבי אדום צד את אביו בפיו שהי' מראה פנים ולבו בל עמו והעידה התורה שטמא הוא כי שניהם כאחד טובים ולא בענין אחר כמו עשו שהי' גוף בלא נפש ונשמה, ואולם כח המבטל לזה החזיר, ומנחת עני דאמרינן שויתר הקב"ה חלקו, והענין לפי שאם יחטא האדם חוטא בחומר ורוחני ולכך צותה תורה שיהא קרבן לד' אשר בו רוח חיים וחומר לכפר על נפשו, ואולם מנחה חסר מן רוח חיים ואין בזה אלא חומר לבד והוא גוף בלי נשמה וזה שויתר הקב"ה חלקו דהיינו המיוחס יותר לאל יתברך בענין אצילת הנפש אדם השלם אע"פ שהכל משלו וז"ש מעלה מנחה זה גוף בלא נשמה ובזה ינוצח עשו שהוא גוף בלא נשמה כי הוא מפריס פרסה וגרה לא יגר בלי התעוררות לכונת השם יתעלה והבן עכ"ל, וממילא מובן שעכו"ם אינו כלל בהבאת המנחה וא"ש:
באופן אחר נ"ל לבאר ג"כ ע"פ התפארת יונתן דפי' מ"ש במדרש דמנחה ויתר הקב"ה משלו דהנה כל העולות הם כולן כליל ומנחה שיריו נאכלין כדי שיקריבו הכהנים גם המנחה דאל"כ לא הי' רוצין הכהנים להקריב דאין להם שום חלק בה לכן שיריה נאכלין, וזה שויתר הקב"ה משלו דמן הדין להיותו כולו כליל ומנחת כהן דכליל הלא הוא עובד עבודתו לעצמו דקרבן שלו הוא מקריב בכל עת שירצה עכ"ל, אבל לא רצה הקב"ה לוותר לעכו"ם חלק שלו, ולהיות כלול א"א כדאמרן שלא יגיעו למעלת כהן כנ"ל:
באופן אחר ע"פ התפא"י דלכך מנחה עשירית איפה שלא הטריח הקב"ה לעני יותר מכדי מזון יום אחד דזה שיעור סעודה ליום כשיעור המן כדאי' בעירובין דיום אחד יוכל אדם להתענות, וגם זה הטעם לא שייך בעכו"ם כי אין להש"י חפץ בצומות העכו"ם וא"ש:
ובאופן אחר נ"ל לפרש מה שאין העכו"ם יכול להביא מנחה, ע"פ המדרש וז"ל הרי שהביא מנחתו מגולה ומאספמיא וראה המביא את המנחה שקמץ הכהן את המנחה [והקומץ שיעורו כשני זיתים ולא יותר ועשירית האיפה הוא מג' בצים וחומש ביצה] ואכל הכהן את הכל הנשאר אמר המביא אוי לי כל הצער הזה שנצטערתי בשביל זה [כלומר שיאכל הכהן כפי' יד"מ] והכל מפייסין אותו ומה אם זה שלא נצטער אלא שני פסיעות בין אולם למזבח זכה לאכול אתה שנצטערת כל הצער הזה עאכ"ו עכ"ל, הרי העכו"ם שיביא מארץ רחוקה ויראה שהכהן אוכל הכל האם יתנחם ע"ז כמו הישראל המאמין בברכה שמברכין אותו לעתיד שיזכה בשביל המנחה לברכה וטובה הרבה:
ועוד נ"ל לפרש כמו שמביא בתוס' (ב"ב דף מ"ח) דנדרים ונדבות אין באין לכפרה ומה שממשכנין על חייבי עולות בישראל מפני הנדה שלא יעבור על בל תאחר, ומפני זה הטעם מבואר שם במרדכי שמפני זה אין מקבלין צדקה מן העכו"ם מפני שהצדקה בא לכפרה ולא ניחא לן שיהי' להם כפרה, משא"כ נדרים ונדבות שאינם באים לכפרה, ועתה א"ש דהעולות אין אוכלים הכהנים כלום היינו שאינם באים לכפרה אבל במנחה הכהנים אוכלין את שירי המנחות הכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים כדאמרן ובכפרת עכו"ם לא ניחא לו, הרי נתברר מכל זה דקדושת המנחה דוקא לישראל שמקבלין ממנו מנחה באהבה:
ובאבודרהם (דף מ"ג ע"ד) כתב בזה"ל ונקראת זאת התפלה מנחה מפני שבשעה עשירית מן היום שנברא בו אדם הראשון חטא וזה שכתב לרוח היום ומתרגמינן למנח יומא עכ"ל, ותמוה מה זה ענין לתפלת מנחה, ונראה לי לפרש דרש"י ז"ל פירש טעם שבחרו בעצי תאנים למערכה לתקן חטא אדם הראשון שנתקן בעלי תאנה. והנה בקרבנות כתוב אדם כי יקריב מכם ופירש במגלה עמוקות בעצי אש של המזבח נתקן חטא אדם הראשון, לכן שפיר לוקחין עצי תאנה, ובמנחה לוקחין שני גזרי עצים ע"י שני כהנים כדאיתא ביומא, ונראה לי לפרש מטעם זה כהן אחד מכפר בזמן מנחה על כלל ישראל וכהן שני לוקח עץ שני בזמן שחטא אדם הראשון בעשירית לתקן חטאו ואתי שפיר, ועוד נראה לי לפרש למה נקרא תפלת מנחה דהנה ידוע מהגמרא ומזוה"ק דלעת ערב מתגברין הדינין כמו דאיתא במכילתא דלעת ערב בו תרמוש כל חיתו יער שמרמז למזיקין, ובזוה"ק (פרשת חי') כתב וזה לשונו צלותא דמנחה זמנא דדינא קשיא שרי בעלמא, ואיתא עוד שם כתיב ואברהם שב למקומו היינו אחר תפלת שחרית ומתחיל צלותא דיצחק שמרמז לדין וחייבי גיהנם צועקין אוי לנו כי פנה היום עכ"ל:
ובזה נראה לי לפרש מה דאמרו חז"ל בתמיד של בין הערבים הי' המצוה של שני גזרי עצים דוקא בשני כהנים ופירש הריטב"א ז"ל וז"ל ולא הי' פייס על הכהן השני אלא שמי שזכה בבוקר אומר בערב לחבירו זכה עמי בעץ שני, ונראה לענ"ד לפרש כלומר כהן שהי' מכיר בחבירו שזכותו רבה אומר לחבירו זכה עמי שיתפלל עמו ביחד כולי האי ואולי להגן ולהתגבר על המזיקין שכליל יחלופו עד העצים של המערכה, והאש של המזבח דתמיד של בין הערבים הוא נגד יצחק שמדתו דין וצריך רחמים גדולים כאמור, ועתה אתי שפיר שם מנחה כלומר התפלה זו יהי' בכחה להתגבר על הדינים ושיהי' מנוחה לחייבי גיהנם כדאמרן, ובתוס' קאמרו וזה לשונם הוי זהיר בתפלת מנחה שאף אלי' לא נענה אלא בתפלת מנחה ושמא בשעת הקרבת מנחה נענה ולכך קרוי לה תפלת מנחה שאז היתה שעת רצון עכ"ל, ותמוה ראשית שלא מצינו כלל שאליהו הקריב מנחה בבמה. ועוד שנראה דשעת מנחה בהיפוך הדינים קשין מאוד חוץ בשבת במנחה דהוא עת רצין, אלא ודאי הכי פירושא שאליהו הנביא התגבר על עובדי הבעל שהם דומים לסטרא אתרא ולהמזיקין שיש להם שליטה אז, וגדול כחן של צדיקים שמהפכין רוגז לרחמים גדולים ונהיתה בכח תפלתו דמצינו שהתפלל אז שיתהפך לעת רצון. וגם אנו צריכין להיות זהירים בתפלתינו יותר לעת מנחה דצריך זכות גדול להתגבר על הדינים ואתי שפיר:
ועוד נ"ל לפרש מה שקורין לתפלת הצהרים בשם תפלת המנחה כמו בשחר תפלת יוצר, כן הקשו בתוס' פסחים ק"ז ואמרו המפרשים מנחה על שם מנח שמשא כלומר שמתפללין אותה בעת השמש תבוא למנוחתה, והגר"א ז"ל פי' דזמנה אינו בשעת הקרבת התמיד אלא בשעת הקרבת המנחה של תמיד בין הערבים ע"ש ויראוך עם שמש, ול"נ עוד כיון דבשחרית מתפלל תפלה ארוכה הוא כמו שמקריב בהמה גדולה לקרבן, אבל בין הערבים התפלה קצרה מאוד בערך של שחרית הוא דוגמא לעני שמביא מנחה של סלת, מ"מ גדולה תפלת מנחה שהרי אלי' לא נענה אלא בתפלת מנחה, ונ"ל ג"כ משום הטעם הזה שלא יתגאה בתפלה ארוכה כי אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. ונאמר בעילת בהמה וגו' ונאמר במנחה אזכרתה המזבח אשה ריח ניחוח לד' לומר לך שאחד המרבה ואחד הממעיט בלבד שיתכוין לבו לשמים, והטעם דהמנחה בא דוקא מצות פי' בכלי יקר בשביל דהוא לחם עוני ועני נכנע, וזה שייך על העני הנכנע ובדלי דלות שהוא נכנע ביותר ותמיד עיניו נשואות אל ד' נא' ונפש כי תקריב לא זה שמשליך מקרבו כל תוך ומרמה אלא כל נפשו הוא כלול לד' וכולו נעשה ברי' חדשה, לכך נא' במנחה זו קודש קדשים מאשי ד' רצה לומר יותר מן אשי ד' הנאמר למעלה עכ"ל: ומעתה אני מביא בזה ג"כ מנחת עני שאין בידי כלום כי אם אשר לקטתי ואספתי ואיני אלא כמלקט אוכל מתוך אוכל ולא חדשתי כלום וצריך אני לרחמי שמים שיתקבלו הלקוטים האלו לרצון לפני אדון כל, וגם שאזכה שיקובל ברצון בכל תפוצות ישראל ואבנה גם אנכי מזה וזכות התנאים והאמוראים והגאונים שקבצתי דבריהם הקדושים יהי' לי למליץ יושר בזה ובב"א אמן, ובמהרה בימינו יבנה בית מקדשינו ותפארתינו ובעבודת בית המקדש נשמח כולנו בבואנו לציון ברננה אמן:
המלקט והמאסף ירוחם לייב וואלפיש:
רבינו הטור אסף קיצור פסקי הרא"ש ועל סדר נזיקין ישנו הגהת התוי"ט וכתב שם בסוף דבריו וז"ל ה"ה תבינו גם תשכילו מעלתו ורוב תועלתו כי טוב הוא לחזור האדם על לימודו בזמן קצר, וכן מאת ד' אחילה ואשאלה יעזור לי להשלים כוונתי שע"י מלאכתי זאת תתרבה הדעת שיחזור כל אדם על כל לימודו בספר הקיצור הזה במעט ימים לא כביר עכ"ל, וזאת הוא ג"כ כוונתי בחיבור הזה כמובן ולהשי"ת הישומה:
פתח האהל והוא מצבת קבורת רחל:
הוא ציון לנפש חיה לזכר נשמת אשתי היקרה בנשים שהי' בה אהבת תורה ויראת שמים הצנועה מרת יוטא רחל נ"ע בת ה"ר יהודא לייבוש
הופנאגעל ז"ל מפה ווארשא, ומתה עלי רחל ביום כ"ז אדר שנת תרע"ח, ועלתה לשמים לאור באור החיים, תהא נפשה צרורה בצרור החיים את ד' אלקינו ותהי' מליצה ישרה לבעלה ולבניה ולכל משפחתה, ולזכות נשמתה הטהורה והנקיה עשיתי בהספר הזה הוא עשירית האיפה כמו פתיחה על שמה וקראתיו אהל רחל:
[א] אמרו חז"ל (נזיר דף כ"ג) מנשים באהל תבורך מאן נינהו נשים באהל שרה רבקה רחל לאה. והובא בילקוט שמעוני ומסיים שם אורח ארעא למימר הכי בתמיה ומתרץ מעין קאמר, ופירש בהיכל רענן וז"ל וכי דרך ארץ שתאמר דבורה ליעל שתהא ברוכה משרה רבקה כו' אלא מעין קאמרה לה מעין ברכת שרה עכ"ל. הרי למדנו מזה דנשים צדקניות אשר הנה באהל יש להן חלק מעין אמהות שלנו שרה רבקה כו' דכתיב בכולן לשון אהל:
[ב] ואמרתי לפרש מה הוא דוקא לשון אהל, דעיקר זכות נשים הצדקניות תלוי בשני דברים, בצניעות כמו שפירש"י במה שכתוב אצל שרה אמנו הנה באהל צנועה היא, ועוד העיקר מפני שיש להן חלק בתורת בעלה שמטרחת בשבילו כאשת חיל לתקן צרכי ביתה ובעלה ובני' שיוכל בעלה ליישב באהלה של תורה כמו שכתב איש תם יושב אהלים אצל יעקב אבינו שישב באהלו של תורה לכן גם אשתו נקראת אהל רחל כלומר תורת בעלה שעוסק בתורה על שמה נקראת, ומעיד אני עלי שמים וארץ שרעיתי היקרה נ"ע יותר מנ' שנים ישבה בירכתי ביתה כגפן פוריה והיתה טורחת בבעלה ובבניה גלמודה בכל לילה ולילה אשר הלכתי לבית המדרש לחברה ש"ס ולא אמרה אפי' פעם אחת נלך בלילה לשמוע להמנגנים או לתיאטראות כמו שאר הנשים בזמנינו לכן בודאי יש לה חלק בתורתי, וכמו שאמרו חז"ל בסוטה (דף כ"א) יש לה זכות תולה ואמרינן זכות תורה ואף דאינה מצווה ועושה נהי דפקודה לא מפקדא באגרא דאקרין ומתנין בנייהו ונטרין להו לגברייהו עד דאתי מבי מדרשא מי לא פלגאן בהדייהו. פירש"י ז"ל לא שעוסקת בתורה אלא שטורחת בניה ובבעלה ונוטלת חצי שכרן, וכן איתא בכתובות שאמר רבי עקיבא לתלמידיו שתורה שלי ושלכם שלה היא. ופירש"י תורה שלמדתי אני ושלמדתם אתם על ידה הוא:
[ג] ובמדרש (פ' וישלח) על פסוק ויצב יעקב מצבה איתא שם תני רשב"ג אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן זכרונם, וקשה הלא ראינו שיעקב הציב מצבה על קבורת רחל הצדיקת והתנא הזה ס"ל דאין עושין נפשות היינו מצבה על קברות הצדיקים, ועמד בזה בספר כתנות אור ותירץ בודאי צדקת גמורה כאמנו רחל לא היתה צריכה מצבה לעשות לה נחת רוח להזכירה לשבחה כי מעשיה הטובים הם זכרונה, אלא כדי שישראל יתפללו על קברה בגלות נבוזראדן כמו שמבואר במדרשות, לכן אמרתי להציב פתח האהל בפתיחתי לספר הזה כמו הקדמה ופתיחה דברי תורה אשר קראתיו בשמה אהל רחל כדי שיהיו המעשים שלה ואהבת תורה שבה לזכרון לדור אחרון: [ד] ואמרתי להציג פה דבר אחד מספר כתנות אור על שני מימרות חז"ל, וז"ל בפ' חי' שרה איתא (סנהדרין דף כ"ב) אמר ר' יוחנן כל אדם שמתה אשתו ראשונה כאילו חרב ביהמ"ק בימיו שנאמר בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך וכתיב הנני מחלל את מקדשי גאון עוזם אמר ר' אלכסנדרי כ"א שמתה אשתו בימיו עולם חשך בעדו שנאמר אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך. ומפרש הוא ז"ל קשר שני המימרות ע"פ גמרא (ב"ב ד' ע"א) בבבא בן בוטי שנתן עצה להורדס לבנין בית המקדש משום דהוא כבה נרו של עולם דכתיב נר מצוה ותורה אור ולכך יעסוק באורו של עולם דכתיב ונהרו אליו כל הגוים, הרי להדיא שהמקדש הוא אורו של עולם ושפיר אמר ר' יוחנן כל אדם שמתה אשתו כאילו חרב ביהמ"ק, ודימה אשתו למקדש ומקדש נקרא אור ולכך אמר ר' אלכסנדר כל אדם שמתה אשתו בימיו עולם חשך בעדו שנאמר אור חשך באהלו, ר"ל כשם שהמקדש נקרא אור ונחרב ובא חשך כך ע"י מיתת אשתו נכבה נרו ועולם חשך בעדו עכ"ל:
[ה] וכעין זה ביארתי אני זה יותר מארבעים שנה דבריהם ז"ל במדרש (פ' בראשית) שאיתא שם ויגרש את האדם הראה לו חורבן בית המקדש היך מה דאת אמר ויגרס בחצץ שיניו ופירשתי כלומר כיון שאדם הראשון גרם מיתת צדיקים ע"ד שאמרו חז"ל באותן שמתו בעטיו של נחש וגרם מיתת צדיקים שקול כשריפת בית אלקינו לכן נראה לו חורבן בית המקדש. ואיתא עוד שם במדרש דקין והבל הי' מדיינין על בנין בית המקדש שזה אומר בתחומי יבנה המקדש וזה אומר בתחומי יבנה דכתיב ויהי בהיותם בשדה ואין שדה אלא בית המקדש שנאמר ציון שדה תחרש עכ"ל, ותמוה דשדה תחרש מרמז על חורבן המקדש ואיך למד המדרש שהיו מדיינין על בנין המקדש, אלא כיון שראו שעון אביהם אדם הראשון גרם חורבן בית המקדש הי' כל אחד רוצה לתקן העון הזה לבנות המקדש, כמו דאמרינן שבבא בן בוטא יעץ להורדס לבנות המקדש לכפר עונו על שהרג חכמי ישראל, אף כאן חפצו בניו לבנות המקדש לכפר על מיתת צדיקים:
[ו] ועתה אני אומר מעת אשר מתה עלי רחל הוא אשתי הראשונה והאחרונה עולם חשך בעדי ואין לי עצה אלא לבנות המקדש ולהקריב הקרבנות כמו שאמרו חז"ל כל העוסק בבנין המקדש והקרבנות מעלה עליו הכתוב כאלו נבנה בית המקדש בימיו והקריב הקרבנות, וכיון שזכני השי"ת לאסוף ולקבץ דיני הקדשים על י"ב מסכתות אמרתי להציג לה בזה זכר עולם לזכרון בהיכל ד' מגודל צדקתה ואהבתה לתורה, וגם להתודע ולהגלות כי ידוע לכל יודעי ומכירי כי היתה אשת חיל מחוכמה ומושלמת בהרבה לשונות וכולן ראו כן תמהו על גודל חכמתה וידיעתה וכתיבתה בלשונות שונות כאחד גדולי הסופרים ומ"מ אהבתה להתורה עלה על כולנה, וגם היתה מקבלת כל אדם בסבר פנים יפות ולא היתה מתימרת בעשרה ובלימודה ובתואר פני' כי אם תורת ד' חפצה תמיד, ולא היתה מתענגת בתענוגי העולם אלא שמה תמיד בטחונה בהשי"ת ובתורתו הקדושה, ועלי' נאמר אשה יראת ד' היא תתהלל, וזכרון דברי' תהיה לה לזכות בעילם העליון, ומי שילמוד אפי' הלכה אחת מספר הזה יעשה עמה מצוה דכל תורתי שלה הוא, וכיון שיש בידה אור תורה אז טל התורה יקימה לתחיית המתים כדאיתא (בסוף כתובות) ותקימה לגורלה לקץ הימין עם שאר מתי ישראל בביאת הגואל בב"א: [ז] והנה עיקר ענין האהלות של אימהות הקדושות שששה הן שרה רבקה רחל לאה בלהה זלפה, דבכולן כתיב אהל, כמו שפירש"י ז"ל במדרש על פסוק מנשים באהל תבורך וזה לשונו, שהי' יושבת באהל דכתיב ושרה שומעת פתח האהל וכתיב ויביאה יצחק האהלה וכתיב ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהות עכ"ל, והנה טרח רש"י ז"ל לפרט כל האהלות ללמד שכולן צדקניות היו ושכינה הק' הי' מצוי באהליהן כמו שמתרגם אונקלס ואעלה יצחק למשכנה והא תקנין עובדיה כעובדי שרה אימה, כלומר מהאהלה נראה שצדיקת היתה כמו שפירש"י דנעשית דוגמת שרה אמו כלומר והרי היא שרה אמו שכל זמן ששרה קיימת הי' נר דלוק מע"ש לע"ש וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל ומשמתה פסקה וכשבאת רבקה חזרה, הנה בודאי ענן קשור על האהל מרמז להשכינה ששרתה באהלה, ונר הדליק מע"ש לע"ש מרמז ג"כ לשכינה כמו שאמרו חז"ל במגורה שהנר דלוק בנר המערבי עדות שהשכינה שורה בישראל, ובשבת (דף נ"ו) על מה דאיתא בגמרא שם אחרים אומרים שתי מצעות בלבל אחת של שכינה ואחת של אביו, ופירש"י ז"ל שם וז"ל כך הי' יעקב עושה בארבעה אהלי נשיו מעמד מטה לשכינה ובאותו אהל שהוא רואה בו שכינה הוא בא ולן אותו לילה עכ"ל, הרי אפי' באהל שתי אמהות שרתה שכינה, וכן פירש בבעל הטורים האהלה ח' במסורה רמז שבשמונה מקומות שרתה שכינה משכן גלגל שילה ניב גבעון ובית ראשון בית שני ולע"ל, הרי הוא ז"ל ג"כ מפרש האהלה על השראת השכינה ואתי שפיר, מיהא קשה לי על רש"י שפירש אצל שרה מן פתח האהל ולא ממוקדם וימהר אברהם האהלה וגו' ויאמר הנה באהל:
[ח] מ"מ למדנו דאצל כל האימהות מצינו פעם אחת אהל ובשרה ג' פעמים וימהר אברהם האהלה אל שרה הנה באהל ושרה שומעת פתח האהל, ונראה לי לפרש דהנה אצל אברהם אבינו כתיב ג"כ פתח האהל ומפרש במדרש לשון פתח וז"ל פתח טיב פתחת לעוברים ושבים [כלומר לקבל אורחים] פתח טוב פתחת לגרים. לכן נוכל לומר כשם שאברהם אבינו הי' מגייר גרים אנשים כן שרה אמנו היתה ג"כ מגיירת נשים כמו שאמרו חז"ל, וכן כמו שקיבל אברהם אבינו אורחים זכרים, כן היא היתה מקבלת אורחים נשים ובשניהם כתיב פתח האהל דשניהם דומים זה לזה ואתי שפיר, דבאברהם כתיב מפתח אהל ובשרה שומעת פתח אהל:
[ט] והנה אצל אברהם אבינו כתיב ג"כ שתי פעמים אהל והוא יושב פתח האהל וכתיב וירץ לקראתם מפתח האהל, ורמז במדרש הטעם א"ר אבהו אהל פלן של אברהם אבינו מפולש היה, ופירש"י לפי שנאמר וירא וירץ אהלו מפולש היה כדי שיראה מכאן ומכאן העוברים ושבים והיינו דגרסינן ביתו פתוח לרוחה עכ"ל, ולי נראה שדרש המדרש משני פעמים פתח האהל ללמד שהיה שני מיני פתחים ומפולש הי' כדאמרינן בעלמא מבוי מפולש לשני צידי רה"ר:
[י] והנה במדרש איתא עוד הרבה דרשות על לשון אהל, שמים וארץ נבראו בשביל אהלו של אברהם דכתיב בהו וימתחם כאהל לשבת וכן גלגל חמה דכתיב לשמש שם אהל בהם וכן הירח דכתיב הן עד ירח ולא יאהיל, הרי למדנו חז"ל מתיבת אהל שכל בריאת שמים וארץ וכל צבא השמים שהן לאהל ובזכותו של אברהם כולן נבראו, לכן נוכל לומר ג"כ על אהלי האימהות שכל העולם כולו ג"כ בזכותם דבכולם כתיב אהל וא"ש, וכן מצינו בתורה (פ' נח) יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם, פירש"י ז"ל ישרה שכינתו בישראל ומדרש חכמים אע"פ שיפת אלקים שבנה כורש שהי' מבני יפת בית שני לא שרתה בו שכינה והיכן שרתה שכינה במקדש ראשין שהי' מבני שם, הרי שדרשו ג"כ אהל על השראת השכינה, וזה בבני' של רחל, לכן נרמז אהל רחל ויעקב ביחד שנבנה בית יעקב מאהלה של רחל כלומר בחלק בנה בנימין וא"ש, ואפשר עוד מדכתיב אצל בנימין חופף עלו כל היום, ופירש"י ז"ל כל היום לעולם משנבחרה ירושלים לא שרתה שכינה במקום אחר, וזה מרומז באהל של יעקב שפירש"י שהוא אהל רחל שהי' יעקב תדיר אצלה, וכן הוא בני רחל אשת יעקב ובכולן לא נאמר אשת יעקב עכ"ל, כלומר עיקר השראת השכינה הי' באהל רחל ושם חופף עליו כל היום תדיר כן נ"ל לרמז:
[יא] והנה בפרשת וירא מצינו שלשה פעמים אהל שרה דכתיב וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר הנה באהל פתח האהל כדאמרן, ואפשר לרמז עוד דעל ידי עקידת יצחק בנה שהי' בהר המוריה נתקדש מזבח בית עולמים דעליו העלהו לעולה והוא עמור העבודה, ונרמז לה ששלשה מקדשות יהיו שמה, ושלשה פעמים ישכון שם השכינה שהוא האוהל האמיתי כדאמרן:
[יב] ועוד יש טעם שבית המקדש נקרא בשם אור, ע"פ מדרש בבר"ר א"ר בשם ר' יצחק ממקום בית המקדש נבראת האורה שנאמר והנה כבוד ישראל בא מדרך הקודש ואין כבוד אלא בית המקדש המד"א כסא כבוד מרום מקדשינו עכ"ל, הרי עיקר אור של עולם נברא ממקום המקדש, וכיון שחשך האור ע"י חורבן בית המקדש כדאמרן צריך לבנות אותו בלימוד הקרבנות וא"ש, ובמדרש איתא שבאחד בניסן הוקם המשכן, וכיון שמתה עלי רחל בכ"ז אדר ותקפו של אבילות ועיקר החושך ג' ימים, וביום א' ניסן תיכף אחר ג' ימים הוקם המשכן לרמז על הצדיקים שהם למשכן שמתים והם למשכן לכפר על עון הדור כמו שאיתא במדרש וד"ל:
[יג] ואפשר עוד לפרש ולרמז מאי דכתיב ויאהב יעקב את רחל בשביל שראה ברוה"ק שעיקר השראת שכינה תהי' בחלק בניה של רחל היינו שילה בחלקו של יוסף ובית העולמים בחלקו של בנימין ובשביל זה רחל מבכה על בניה יותר משאר האימהות כי השראת שכינה הי' בחלק של שני בניה ונחרבו לכן רחל מבכה יותר על בניה כדאמרן, ומאי שלא זכו שאר השבטים שלא יהי' להם חלק בהמזבח, איתא במדרש ויחי מפני שהי' בהם חטא מכירת יוסף, ובזוה"ק איתא טעם שלא היו להם לשבטים חלק ביסוד המזבח מפני שחטאו במכירת יוסף שהוא הי' צדיק יסוד עולם:
[יד] ואגב אורחא אבאר מה דאיתא בזבחים (דף נ"ג ע"ב) אמר ר"ל בר חנינא רצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין והי' בנימין הצדיק מצער עליה בכל יום לנטלה שנאמר חופף עליו כל היום לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכין להקב"ה שנאמר בין כתיפיו שכן, והקשה במהרש"א וכן באדרת אליהו להגר"א ז"ל דכיון שידעה ברוה"ק שהכל יהי' בחלקו ואיך שייך לומר לפיכך זכה וכו' ותירץ באדרת אליהו וז"ל ובכולם לא שרתה שכינה אנא בשבט בנימין היינו שבנימין ראה שיהי' השכינה בחלקו בבהמ"ק שהוא בית העולמים והי' מצטער על חלק קטן מהמזבח שאינו בחלקו וזכה שנעשה אושפיזכין אפי' בשעה שהיתה השכינה אשפיזכין דהיינו בשילה ונוב וגבעון שהיתה בהם לפי שעה [כאורח שנטה ללון] זכה ג"כ שיהא בחלקו עכ"ל. ולי נראה לפרש עם המדרש [פ' ויחי] דאמרן דכל עצמן שנדחו השבטים שיהא להן חלק בהמזבח מפני גניבת ומכירת יוסף, ובענין גניבה המזבח חמיר כמי שפסק הרמב"ם (בהל' אסורי מזבח פ"ה ה"ו) דאף אם גנב או גזל קרבן ונתיאשו הבעלים בדיעבד כשר, מ"מ אמרו שהחטאת הגזולה אם נודע לרבים אינה מכפרת מפני תקנת המזבח אע"פ שנתיאשו כדי שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות, הרי שקדושת המזבח חמור לענין גנבה יותר מזהב המקדש אפי' של קדשי קדשים, לכן י"ל דהוא ראה ברוה"ק דוקא ממקום המקדש והי' מצטער כיון שחלק המזבח חמור יותר, ובשביל זה לא זכו השבטים מחמת גניבת יוסף שיהא להם חלק ומצטער הי', הלא יהודה גרם מכירתו של יוסף שהשבטים הורידוהו מגדלותו כשראו בצרת אביהם ואמרו לו אתה אמרת למכרו אלו אמרת להשיבו היינו שומעין ואיך יזכה יהודה לחלק המזבח הלא גניבת יוסף נודעת לרבים ונעשה אשפיזכין לגבורה שדוקא חלק הכשר לדמים היינו המקודש שנותנין שם שירי הדמים אינו כשר כי אם בחלקו של טורף היינו בנימין זאב יטרף ועל חלקו הי' יסוד המזבח כדאיתא שם בגמרא והיסוד הי' מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת ואויר על האמה של חלק יהודה ג"כ הי' שייך לבנימין דכך התנו אויר דבנימין קרקע דיהודא ע"כ שם בגמרא, ונראה לי לרמז דאף יהודה שהי' מלך אבל בענין המקדש כזר נחשב ואסור לגשת להמזבח ואפי' לאויר המזבח אין לו רשות, ואף דבנימין ג"כ לזר נחשב לענין זה, מ"מ שלשה זוית בשלשה מקדשות יסוד שלו הי' ונזכה לראותו בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא בב"א:
[טו] ואפשר עוד לומר מה שכתוב אצל אברהם ושרה פתח האוהל, דהנה רש"י פירש על פתח האהל של אברהם לראות עובר ושב ויכניסם בביתו, כלומר לקבל אורחים, ושרה אמנו היתה לה חלק בהכנסת אורחים כמו אברהם אבינו כי קבלה שלשה סאים קמח ולשתה אותן ועשתה עוגות, הרי שהיתה טורחת כמו אברהם, וללמד שהנותן בפי של אורחים הו"ל כמו שניתן ממעותיו וחולקין חלק כחלק במתן שכרן לכן השווה אותן הכתוב וכתב גם אצלה פתח האהל שמרמז לאורחין כדאמרן, ומצינו בתענית (דף כ"ג) אצל אבא חלקי' בר בריה דחוני המעגל שהוא ואשתו התפללו על המטר וקדים סליק ענני מהך זויתא דדביתהו, ואמרינן שם הטעם בגמרא ומאי טעמא קדים סליק ענני מהך זויתא דהוית קיימא דביתהו דמר לענני דידיה משום דאיתתא שכיחא בביתא ויהבא ריפתא לעניי ומקרבן הנייתא ואנא יהיבנא זוזי ולא מקרבא הנייתא, והוא דוגמא דזבולן ויששכר כיון דזבולן הי' נותן לפיו של יששכר קדמיה קרא, אף כאן האשה מקבלת יותר שכר וקדמה לקבל תפלתה משום שנותנת לפיו של אורחין, ובזה נ"ל לפרש ושרה שומעת פתח האוהל והוא אחריו ולא נתפרש מי הוא אחריו, ולדברינו נוכל לומר פתח האהל של שרה שמקבלת את האורחים הוא יותר מכחו של אברהם, והוא אחריו מרמז שזכותה גדולה בזה מזכותו של אברהם, דוגמא דאמרינן שאברהם היה טפל לשרה בנבואה, ואף דרש"י ז"ל מפרש והוא אחריו על המלאך מ"מ הרבה פנים לתורה:
[טז] עוד יש לפרש פתח האהל של שרה שהיתה דומה לאברהם, דהנה במדרש איתא על אברהם והוא יושב פתח האהל כחום היום וז"ל א"ר לוי לעתיד לבוא אברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכה, ואותן שחטאו יותר מדאי מה עושה להם מעביר את הערלה מעל גבי תינוקת שמתו עד שלא מלו ויורדין לגיהנם עכ"ל, נמצא שדרשת חז"ל על פתח האהל שיושב על פתח גיהנם להציל את בניו הזכרים כדאמרן, ותמוה מה יהי' גורל הנשים הצדקניות מי יציל אותן, לכן נ"ל לפרש כשם שזכתה שרה לגייר ג"כ גרים בעוה"ז ולהטריח עם אברהם באורחין ג"כ היא יושבת פתח האהל להציל את הנשים, ודבר ברור הוא כי גם נשי ישראל שהלכו בדרך אמנו שרה לתת מזון בפי האורחים שתצילה אותם, דוגמא דאיתא בבעה"ט ויטע אשל בבאר שבע ויטע אלקים גן בעדן לרמז מי שמאכיל האורחים יורש גן עדן, והנה מצינו למעלה שאצל שרה ורבקה הי' הענן תמיד קשור על אהלה לרמז שהשכינה היתה שורה שם תמיד, ולא מצינו זאת אצל שאר האימהות, ואפשר לומר דילמד סתום מן המפורש או בגז"ש מאהל אהל: [יז] ונ"ל עוד שאצל שרה ורבקה כיון שעיקר אשתו היתה שרה ולא הגר כמובן כי פילגש נקראת ובניה אין להם חלק בקדושה, וכן יצחק אבינו לא הי' לו כי אם אשה אחת הי' באמת השכינה שם תדיר כדאמרינן בעלמא איש ואשה אם הם בקדושה ובשלום שכינה שרויה ביניהם דשתי אותיות משמו יתעלה י' אצל האיש וה' אצל האשה כדאיתא בסוטה לכן לא זזה משם שכינה, אבל ד' נשי יעקב נתפרש למעלה בשם רש"י דלא היתה השכינה תדיר אצל אחת מהן ולא הי' לן שם עד שראה שם משכן השכינה, וזה נרמז בקרא ואהי' מתהלך מאהל לאהל, ופירש בבעה"ט בשם אביו הרא"ש ז"ל שמרומז על השכינה, וכן האבות סימן לבנים דהשכינה הולכת מאצל אהל של לאה לאהלה של רחל, וכך איתא במסורה מאהל ד' במסורה ויצא מאהל לאה מאהל מועד לאמור ואהי' מתהלך מאהל לאהל יתצך לנצח ויסחך מאהל, פירש הבעה"ט בשם אביו הרא"ש וז"ל פירוש בשעה שהי' המשכן נאסרו הבמות והיינו מאהל מועד ודוקא לאחר שעברו הירדן הותרו הבמות עד שבאו לשילה, והיינו ויצא מאהל לאה דהיינו המשכן שעשה בצלאל שבא משבט יהודה שיצא מלאה ונכנס באהל רחל זה שילה שבחלק יוסף ואז ואהי' מתהלך מאהל לאהל משילה לנוב ומנוב לגבעון ומשם לבית העולמים ואז נאסרו הבמות והיינו יתצך לנצח ויסחך מאהל שלא הי' שום היתר עוד עכ"ל, הרי דאהלי אימהות מרמז למשכן השכינה:
[יח] והנה רש"י ז"ל פירש ויבא לבן באהל יעקב הוא אהל רחל שהי' יעקב תדיר אצלה ואח"כ ויבא באהל רחל עוד הפעם, נמצא שלבן בא לאהל רחל שתי פעמים, ונ"ל לפרש דלבן ה' מכשף ומקור הקליפות וידוע שבית המקדש שנעשה אשפזכין לגבורה הי' בחלקו של בניה של רחל והיינו בחלקו של בנימין, ושני פעמים גברו כח הקליפות בעוה"ר שנחרבו שני המקדשות, אבל לעתיד לבוא לא יהיה להם עוד חלק והיינו דאמרינן בין כתפיו שכן לעתיד לבוא דכל המקדשות וגם משכן שילה בחלקו של בניה של רחל, ואפשר דהכתוב מרמז שני פעמים אהלה של רחל שהיתה השכינה שרויה בחלק שני בניה בשילה בחלקו של יוסף ובבית העולמים בחלקו של בנימין וא"ש כן נ"ל, וכן כתיב בדברים ובין כתפיו שכן וליוסף, כלומר בשני מקומות היתה שכינה ורמזו בעה"ט מהסמיכות, וכמו שאיתא בגמרא שבד' מקומות שרתה שכינה בשילה ונוב וגבעון ובית עולמים ובכולם לא שרתה אלא בשבט בנימין כיון דעיקר אהלה של רחל הוא השראת השכינה כדאמרן לכן נרמז שני פעמים, ואפשר לומר דאהל יעקב ואהל רחל נרמז בתיבה אחת שמרמז לבית המקדש של עתיד שנקרא בית אלקי יעקב:
[יט] כתיב בפרשת ויחי אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהי' לי וסמוך לזה ואני בבואי מפדן ארם מתה עלי רחל, וצריך להבין הסמיכות הזה ורש"י ז"ל נדחק לפרש שקאי על פתיחת הפרשה דמיירי מקבורת יעקב, ולי נראה לפרש ולחבר שני הדברים הללו דהנה לכאורה קשה כיון שראה יעקב דבמאי שהוסיף הכתונת פסים נתנלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים, ומה ראה על ככה לעשות עוד הפעם קנאה בין ראובן ליוסף, ובשביל זה חפץ יעקב להורות להם שעשה ע"פ הדין דהנה באמת מחשבת יעקב הי' ברחל ומרחל הי' צריך לצאת הבכירה והיינו ליוסף ולא לראובן וכדאיתא במדרש על ראובן בכורי אתה לשון בתמיה, וז"ל א"ר אחא לא שלך היתה הבכורה כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל כל החרישות שחרשת באמך לא ברחל הייתי ראוי לחרשן עכשיו חזרה הבכורה לבעלי' עכ"ל המדרש, ומ"מ התירוץ הזה לא נגלה כי מי יוכל להעיד על המחשבה, לכן אמר עוד שעשה ע"פ הדין ואמר הלא מתה עלי רחל ואקברה בדרך וכפירש"י שתהא לעזרה לבניה, ואיתא במדרש (איכה בפתיחתא) שכל האבות והאימהות התפללו בעד ישראל כשהגלה אותם נבוזראדן ולא נתקבלו תפלתן אלא תפלת רחל אמנו, והטעם שם כי הקב"ה כעס על ישראל בשביל מנשה שהעמיד צלם בהיכל ואמרה רחל גם אני עשיתי כן שהכנסתי צרתי לאה לביתי ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לחרפה ולבישה ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לע"ז שאין בה ממש מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר לה מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כו' ושבו בנים לגבולם עכ"ל בקיצור, וזאת אם נאמר שבאמת רחל היתה עקרת הבית והכניסה צרתה לאה יפה אמרה דאזלינן בתר המחשבה, אבל אם נאמר שלאה היתה עיקר הלא היפוך הוא דבאתה רחל אח"כ לה לצרה, אלא מדקיבל הקב"ה תפלתה הרי אמת הדבר דרחל הוא העיקר ומגיע הבכורה לבנה יוסף, ועתה אתי שפיר חיבור הדברים אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהי' לי מפני שהבכורה לרחל, וכ"ת מי מפיס אמר כיון שמתה רחל ונקברה בדרך והקב"ה שמע לתפלתה שבשביל שהכניסה צרתה לביתה ש"מ שהיא עיקר ומגיע לה הבכורה וא"ש:
[כ] באופן אחר נ"ל לבאר ע"פ גמרא ב"ב (דף קכ"ב) דלא כחלוקת עוה"ז חלוקת עוה"ב דכשיבוא משיח ופירש שם רשב"ם לוי נקט נחלה כשאר שבטים כדכתיב ביחזקאל שער לוי אחד ומנשה ואפרים נמי לא יטלו אלא חלק אחד כדכתיב שער יוסף אחד עיי"ש, והסבר הדברים נ"ל דבשלמא בעוה"ז כשיוסף מת שפיר ירשו השבטים מנשה ואפרים שני חלקים, אבל כשיחיו המתים ויוסף בעת אשר יקום בתחיית המתים ודאי אינו לפי כבודו שבניו יקחו שני חלקים ויחזור הדבר להיות שער אחד, ועתה אתי שפיר, דאפרים ומנשה שהיו שני שבטים דוקא לחלוקת ארץ ישראל כמו שאיתא בהוריות, אבל לשאר דברים דינם כשבט אחד, א"כ הכי פירושא חיבור הדברים אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי לקחת שני חלקים בא"י, והיינו כיון שמתה רחל ואקברה אבל בעת שתעמיד בתחיית המתים תחזור הדבר להיות יוסף אחד ואתי שפיר, דאז יתקיים נבואת יחזקאל (סימן ל"ז) וכרתי להם ברית שלום ברית עולם יהיה אותם ונתתים והרבתי אותם ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם, אכי"ר: