אור ברסלב
ערך שי שס ברכות

ערך שי שס· רבי שלמה יהודה טבק

ברכות

דף ב.

לרבי שלמה יהודה בן פסח צבי ז"ל:

הקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה ע"ה פרש"י דלא אמרו בו חכמים עד חצות רק לענין ק"ש ואכילת קדשים שנאכלין ליום ולילה וצריך טעם דמ"ש ותוס' בזבחים דף נ"ז ע"ב ד"ה להרחיק הקשו למה גם בנאכלין לשני ימים ולילה לא עשו הרחקה ונראה לפימ"ש תוס' בפא"נ דף ס"ד ע"ב ד"ה ולא ישכיר וטו"ז ביו"ד סימן קי"ז וחו"מ סימן ב' דהמפורש בתורה אין כח לחכמים לעקרו אפילו משום סייג וגדר עיי"ש וא"כ קשה איך גזרו בקדשים דכתוב ולא יניח ממנו עד בקר דמוכח להדיא דכל הלילה מותר באכילה ונראה מזה ראיה למ"ש בשו"ת חת"ס חיו"ד סימן ק"ט דה"ד אם מפורש ההיתר בקום ועשה אבל אם לא כתוב רק אזהרה בשוא"ת כגון ל"ת גדי בחלב אמו דממילא מוכח דכבוש מותר מ"מ אינו חשוב מפורש דכבוש הניחה תורה לחכמים לעשות כפי הזמן ומקום אם רואים שיש לגזור וכן אך ביום הראשון תשביתו דרשו אך חלק דרק מחצות אסור וחז"ל אסרו שני שעות קודם דלא כתוב ההיתר בקו"ע ובסימן ע"ג לא כתב כן עיי"ש ומכאן מוכח משום דלא כתיב עד בקר יאכלו גזרו עד חצות לכן בנאכלין לשני ימים דמפורש בפרשת צו ביום הקריבו את זבחו וממחרת והנותר ממנו יאכל וכן בפ' קדושים ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום השלישי ועיין רש"י ותוס'. בזבחים דף נ"ו ע"ב ד"ה ת"ל עד יום לכן לא אסרו ולא חלקה התורה היום דמשמע להדיא כל היום ובפ' קדושים נאמר והנותר עד יום השלישי דקאי על יאכל כמ"ש רש"י ותוס' שם ובהקטר חלבים ואברים מבואר במגלה דף כ"ח דמצותו כל הלילה משום דכתיב היא העולה על מוקדה כל הלילה עד הבקר וכן פרש"י פרשת צו:

ולדעת רמב"ם פ"ד ממע"ק ה"ב ובפ"א מהלכות תמידין ומוספין דגם בהקטר חלבים ואברים עשו הרחקה עד חצות צ"ל משום דיש לפרש הכתוב על חלבים ואברים שכבר עלו על המזבח קודם חצות ולא נתאכלו עדיין דמהפכין בהן כל הלילה עד הבקר כמ"ש הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין ה"ו וכ"כ רמב"ן בפ' צו דלפי הדרש אין הכתוב מלמד שנעלה האברים מן הארץ למזבח בלילה שכבר למדו זה מפסוק לא ילין חלב חגי עד בקר דמשם נלמד שיהיו פסולים בלינה ע"ג הרצפה ומעלין כל הלילה וכאן ידבר באברים שהן כבר ע"ג מזבח ביום שמהפכין בהן כל הלילה עד הבקר עכ"ל נמצא דלהעלות מן הרצפה ע"ג מזבח דנלמד מן לא ילין חלב חגי דלא נאמר ההיתר בקו"ע שפיר עשו הרחקה:

ויל"ע מפ"ק דקידושין דף י"א וכתובות דף נ"ז ע"ב דפריך עבד שלקחו כהן מישראל לא יאכל בתרומה משום סמפון והלא מפורש בתורה פ' אמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בלחמו ואיך יגזרו חכז"ל וי"ל דקושית הש"ס כיון דבעבד א"א למגזר משום דמפורש להיתר לא שייך נמי לגזור בארוסה משום סמפון דהכל חד טעמא ולא יגזרו לחצאין דהא כמה פעמים אמרינן לא פלוג ואם אפשר להחמיר משום ל"פ בכולן שפיר אבל אם אי אפשר ע"כ ל"פ לקולא:

דף ד.

עד יעבור עמך ד' זהו ביאה ראשונה ע"י עם זו קנית זו ביאה שניה מכאן א"ח ראוים היו ישראל לעשות להם נס גם בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע אלא שגרם החטא הקשה בצל"ח הא כתב הרמב"ם ביסודי התורה דהבטחה לטובה מפי הקב"ה ע"י נביא אינו חוזר לעולם ונראה לפימ"ש בזהר דהשירה נאמר כחכמתא עילאה דכולם נתכונו ללשון אחד א"כ שאני חד נביא דאינו חוזר שלא יפול ספק בנבואתו משא"כ ששים רבוא שנתכונו כולם לנבואה אחת:

ועוד כיון דנלמד מההיקש ביאה ב' לראשונה ה"כ מקיש עם שני לראשון ועוד הא כתיב עם זו שיהיו כעם זו הראשון שלא נשאו נכריות ומה ששינה הכתוב תחלה עמך ד' והדר עם זו קנית דאיתא בשבת דף פ"ח דכפה עליהם ההר כגיגית ומכאן מודעא רבא והקשו תוס' דהא יהושע כרת ברית עמם לעבוד ד' ותרצו התם לא קבלו רק שלא לעבוד ע"ז כדכתיב חלילה לנו מעזוב את ד' והנה אחז"ל הדר קבלוה בימי אחשוורש ותחלה עלו בימי כורש ובנו יסוד בהמ"ק ונתבטל בנין הבית עד ח"י שנה בימי כורש ועד שתים לדריוש האחרון וא"ז גמרו הבנין ואז כבר קבלוהו בימי אחשורוש לכן כתיב עד יעבור עמך ד' זו ביאה ראשונה שהיו עמך ד' שלא עבדו ע"ז ולא היו רק עמך בענין אלקות שלא לעזוב ד' בימי יהושע משא"כ בימי עזרא נחלק ביאה אחת לשתים עד יעבור עם זו במדרגה זאת שבימי יהושע ולא יותר והדר קנית קנין לעבדו בכל מה שמצוה התרי"ג מצות ומחמת דביאה אריכתא מכורש עד דריוש אחרון כללם הפסוק יחד:

דף ד:

איזהו בן עוה"ב זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית עיין ברבינו יונה מה טובותיה כולא האי גם למה דוקא של ערבית כיון דכ"ש דבשחרית צריך ג"כ להסמיך י"ל דהיום למלאכה ולסחורה ודעתן אינו צלולה כמו בשחרית דאסור לעסוק בצרכיו קודם התפלה והנה עיקר הגלות הוא גלות הדעת וחייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים משערי טומאה לכן הסומך גאולה לתפלה גואל דעתו מהרהורים רעים ודוחה החיצונים השולטים בערב הוא בן עוה"ב:

דף ה.

גמרא מדת בו"ד אדם מוכר חפץ לחברו מוכר עצב ולוקח שמח אבל הקב"ה אינו כן נתן להם תורה לישראל ושמח שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו יש להבין בשלמא מוכר חפץ לא נשאר אצלו אבל המלמד חכמה אף חכמתו עמדה לו וגם למה שינה מלקח לתורתי וסגי בנתתי לכם א"ת ונראה ע"ד דאיתא בפ' הזהב בתנור עכנאי דלא בשמים הוא וכן יש ביד חכז"ל לפעמים לעקור דבר מן התורה ודוקא כשאין מפורש בתורה כמ"ש תוס' בפא"נ דף ס"ד וטו"ז ביו"ד וחו"מ סימן ב' לכן יתכן לשון מכירה ואיתא בב"ב מוכר בעין רעה מוכר כי זוזי אנסוהו למכור אבל נותן בעין יפה נותן לכן אמר לקח טוב נתתי לכם במתנה בעין יפה מסורה בידכם מ"מ תורתי המפורש כדאמר לעיל תורה זהו מקרא על תעזובו:

פשפש ולא מצא בידוע שהן יסורין של אהבה ותמה הפנ"י אפילו מלך בו"ד לא ילקה לאדם כדי ליתן לו מתנה ונ"ל עפימ"ש חז"ל צדיקים אין להם מנוחה לעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל וביאר האריז"ל בלקוטי ש"ס כשרוצין להעלותו מחיל על חיל לפי המדרגה עליונה יותר צריך שיהא חסיד יותר אף במה שלא נידון מעיקרא עיי"ש והיינו יסורין של אהבה להעלותו הרבה דנין אותו על מה שלא קיים מילי דחסידות יותר אלא דק"ל מנא ידע אם לא חטא בגלגול הקודם דזה פעם צדיק ורע לו צב"ר היינו שבגוף הקדום היה רשע וא"ת כיון דעכשיו צדיק הוא כבר תיקן מה שקלקל בגוף הקדום א"כ איוב שפיר צווח:

דף יב:

ומניין דאחולי לו מן שמיא שנאמר ויאמר שמואל אל שאול מחר אתה ובניך עמי בחיר ד' יל"ד כיון דנמחל למה נתלו בניו על אותו עון ועיין בח"א עוד יל"ד דהכא אמר דאחולי לו מן שמיא ולעיל אמר מוחלין לו על כל עונותיו וצ"ל דחטא שבין אדם לחברו יש בו ג"כ בינו לקונו וכשנתבייש על חטאו נמחל לו חלק של שמים אבל מה שבינו לחברו צריך שירצה חברו לכן לעיל בסתם עון אמר מוחלין לו אבל כאן בינו לגבעונים לא אחילו רק החלק מן שמיא והוכרח לרצותם ולא נתרצו רק בבניו:

פרק היה קורא תניא סומכוס אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו נ"ל אם ממשיך מאריך להוי אדני שבאחד דהיינו אח דלת וכמבואר בכונת פע"ח מאריכין לו ימיו ושנותיו דמאריך בא אריכות ימים כמ"ש בלק"ת על פסוק לא ידון רוחי באדם:

דף טז:

כן אברכך בחיי זהו ק"ש להבין מלת כן י"ל דקאי אשלפניו כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך כי החסד אשר שפתי ישבחונך טוב יותר מחיים דיפה שעה אחת בעולם הזה בתשובה ומע"ט מכל חיי עוה"ב וישבחונך לשון שבח וחתוק ע"ד תנו עוז לאלקים לכן כן אברכך בחיי שמוסר נפשו על קידוש השם בק"ש וממשיך ברכך מלעילא מכל ברכתא כדאיתא בכונות ד' דאחד שבק"ש בשמך אשא כפי בתפלה בעבור שמך ולא למעני:

ר"א כשמסיים צלותיה אמר יה"ר שתשכן בפורני אהבה כי קודם הצלותא מבואר בכונות שיקבל עליו מ"ע ואהבת לריעך כמוך לכן אח"כ אמר יה"ר שתשכן שישאר כן בפירנו כל חד לפי גורלו דקיימא לו שעתא בחכמה ומזל לא יתנשא על חברו ולא יתקנא בחברו:

ר"ה אמר יה"ר שתהא תורתך אומנתינו ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו דמבואר בחו"מ סימן של"ה דת"ח כשאין לומדים חלשי וכתב הסמ"ע משום דפקודי ד' ישרים משמחי לב לכן אמר שתהא תורתך אומנתינו שלא לבטל ממנה ואל ידוה לבנו ומחמת שלא נבטל התפלל שלא נצפה לשולחן אחרים דאז עולם חשוך בעדו:

עוד שתהא תורתך אומנתינו שנפעל הכל ע"י התורה כמו שהתורה כלי אומנתו של הקב"ה כמ"ש ואהיה אצלו אמון ואל ידוה לבנו בתוחלת ממושכה מחלת לב רק יתקיים בקשתינו מיד:

דף יז.

יה"ר שתעמידנו בקרן אורה ולא בקרן חשכה שלא נהא מיושבי קרנות העוסקים בחשכת עוה"ז וע"כ לא ידוה לבנו דפקודי ד' ישרים משמחי לב ואל יחשכו עינינו לצפות לשלחן אחרים כנ"ל:

עוה"ב צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מהאנשים להבין הסמיכות כי עטורותיהם לע"ל הנוקבא למעלה עטרת תפארת כמ"ש בכונת קידוש החדש שנאמר נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחת יש להבין מניין מזה דגדולה הבטחה לנשים הא יש ג"כ כמה הבטחות לאנשים אך כתב במשנת חסידי' מסכת גלגול הנשמות פ"ב דנשים כיון שאינן עוסקת בתורה אין דרכן להתגלגל רק נתקנים אחר מותם ע"י גיהנם עו"כ שם במסכת זווג הנשמות פ"ב מ"ד דלפעמים בעולם זכיות הזכרים מגלגלין בה זוגו עמו שלא כדרכה ומ"מ אחר זיוגו עתה ישב בטח כי בת זוגו היא ואם תהיה א"א מהנשים שלא רצו ליתן נזמיהם לעגל אף אם יהיה האיש ת"ח יהא כפוף תחתיה עכ"ל וז"ש נשים שאננות דאינן חוזרת להתגלגלות עפ"י הרוב ואם לפעמים עוצם זכות האיש גורם שתתגלגל בשבילו ואז נקראות בנות לנשים ראשונה כמו שפירש אריז"ל צדיק בן צדיק היינו בן לראשון ואזי הן בנות בוטחת דאינן מתגלגלת רק לבן זוגה ועולה עמו ואינן יורדת ויושבת לבטח עם בן זוגה ולהיות שמחמת שאינן עוסקת בתורה אינן מתגלגלין שאינן קרובין להתתקן לכן אמר הנהו נשי במאי זכיין לתקן בפעם ראשון דהרבה מצות לא יזדמנו לידה רק באנשים ע"י לימוד התורה מעה"כ כאלו קיום בפועל לכן נתן להן עצה באקראי בנייהו ובאמתוני לגברייהו על לימוד התורה נחשב להן כאלו למדו בעצמן:

פרק תפ"ה דף כ"ח כשראה אותם התחיל בוכה א"ל מפני מה אתה בוכה נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק עמוד הימיני ערש"י שנקרא יכין ונראה כיון שהתחיל בוכה כשראה אותם סלקא דעתם דכסבור שלא יי"ח עמהם להאיר עיניהם בתורה כל צרכם ולא השתדל בפרנסתם שיוכלו לעסוק בתורה ולא שיבר לב האבן הוא הילה"ר שלהם בתוכחה לכן א"ל כר ישראל שהאיר עיניהם עמוד הימיני שהיה מתמכי אורייתא שהוא נצח ענף החסד הנקרא יכין כמו שיסד באל מסתתר מימין וכ' יכין ובועז בשם נקראים פטיש החזק ששיבר לב האבן וגם בפלפולו שיבר הקליפות ועוד נגד שלשה חלקי ימיו דארבעים שנה ליחד לאחרים היינו נר ישראל ארבעים שנה עסק בפרגמטיא היה ותמכי אורייתא עמוד הימיני וכשלמד ארבעים שנה מרבותיו חידד רבותיו בקושיותיו ופרוקו והיינו פטיש החזק שהוציא אור תורה מהסתום בנצוצי אור הכמוסין באבן וע"י הפטיש נגלין:

פרק א"ע דף ל"א א"ל רבנן לרה"מ זוטי בהלולא דמר בריה דרבינא לישרי לן מר א"ל וי לן דמיתנן וי לן דמיתנן א"ל ואנן מה נענו בתרך א"ל הי תורה והי מצוה דמגני עלן כי הלולא לצורך פ"ו ואחר החורבן ליכא נשמות חדשות רק מתגלגלין ישנות לתקן פגם נפש ורוח והיינו וי לן דמיתנן לתקן הנפש לבא פ"א בגלגול ועוד ויי לן דמיתנן להתגלגל לתקן הרוח כי בגלגול אחד לא יתוקן נו"ר בפ"א כדאיתא בכתבי אריז"ל וא"ל הי תורה לתקן הרוח והי מצוה לתקן הנפש דמגני עלן שלא יתגלגלו ואמר הי כי ה' רחימו יוד דחילו ועל ידם תורה ומצות פרחן לעילא ומגני עלן ועוד כי כתבו המפרשים דור הולך ודור בא היינו גלגול והארץ מי שהוא ענו לעולם עומדת אינו מתגלגל לכן כששאלו אנן מה נענו בתרך א"ל הי תורה והי מצות דמגני עלן שע"י הענוה ינצלו מגלגול ולא יצטרכו למות שנית:

דף לב.

אלמלא ג' מקראות הללו נתמוטטו רגלי שונאיהם של ישראל חד דכתיב ואשר הרעותי נ"ל דהיינו מלאך המסית יורד ומסית וחד דכתיב הנה כחומר היינו גוף החומרי גורם להם ויש רע לשמים מצד החומר או המסית ויש רע לבריות אכזר נגד אחרים לזה אמר והסירותי לב האבן מבשרכם:

ואעשך לגוי גדול אר"א אמר משה לפני הקב"ה ומה כסא של שלש רגלים א"י לעמוד לפניך בשעת כעסך כסא של רגל אחד עאכו"כ ותמהו הא גם משה מן השלשה אבות ויהא ארבע רגלים ונ"ל דאיתא בזהר דזכות אבות מגין בעוה"ז וזכות בן מגין על אב. שהוא בעוה"ב ונ"ל הטעם דשלשה שותפין בגוף הבן וכיון דיש לאבות חלק בגוף הבן וב"ב מכח גוף הבן לכן מגין זכות אב על בנו וב"ב בעוה"ז אבל בג"ע דכבר נטל הקב"ה חלקו והניח חלק או"א דאין לאו"א חלק בנפש לבד לכן אין זכותם מגין על נפש הבן אבל הבן כשהוא בעוה"ז בגופו מגין על האב כיון דאביו יש לו חלק בגופו ואיתא בת"ז אהא דכתיב של נעליך דאתפשיט מגופא דההוא עלמא ולביש לבושא מג"ע א"כ לא יגין זכות אבות על תולדת שיוליד משה אח"כ וא"ל דיעשה אותו לגוי גדול מבניו שכבר הוליד דא"כ מה נשתנו מכל ישראל ושבואל בן גרשם עע"ז:

דף לב:

רק חזק ואמץ מאד חזק בתורה ואמץ במע"ט דכל שחכמתו מרובה ממעשיו וכו' לכן חזק בתורה ואמץ מאד לרבות במע"ט:

דף ס.

האי קרא מרישא לסיפא מידרש משמועה רעה לא יירא מ"ט משום דנכון לבו בטוח בד' מסיפא לרישא מידרש נכון לבו בטוח בד' משמועה רעה לא יירא ונדחקו המפרשים בזה ונ"ל דמרישא לסיפא י"ל דקאי על לפניו לזכר עולם יהיה צדיק לזה אמר משמועה רעה לא יירא מ"ט לא משום דצדיק הוא דהא יש צדיקים שמגיע עליהם כמעשה הרשעים וצדיק ורע לו אלא הטעם משום דנכון לבו בטוח בד' ועדיין י"ל תרתי צריך צדיק ובטוח בזכיותיו לזה אמר מסיפא לרישא מידרש דאזי לא קאי על שלפניו יהיה צדיק אלא סגי אם בטוח בד' לשלא יירא משמועה רעה א"נ כי א"ב למפרע מורה על דין לזה אמר נכון לבו בטוח בד' משמועה רעה לא יירא דזוכה לזה גם בדין:

דף סג.

עת לעשות לד' מ"ט משום דהפרו תורתך מסיפא לרישא מידרש הפרו תורתך משום עת לעשות דאם היו מקיימין ואהבת לריעך שהוא יסוד התורה כדאיתא בפרק ב"מ דף ל"א דעלך סני לחברך ל"ת זהו כל התורה ואידך פירושא אזי לא היו צריכין לשאול בשלום בשם דבלא"ה היו בשלום בלבם רק משום דהפרו תורתך וגברה המחלוקת ובלב ולב ידברו הוצרך להגביר מדת השלום ולברך בשם ולא יזכירו ח"ו השם על שקר ויכיר חברו דבכל לבו מברכו ומתגבר השלום והיינו עת לעשות לד' משום דהפרו תורתך להזכיר השם אשר אינו מדינא משום עת לעשות לד' הזמן גרמא וכמ"ש:

עוי"ל דאיתא בשבת דף י"א דמי שתורתו אומנתו א"צ לפסיק לתפלה והיינו עת לעשות לד' להפסיק הלימוד משום עבודת התפלה משום דהפרו תורתך ואין תורתן אומנתן ומה"ט הפרו תורתך לבטל מהלימוד משום עת לעשות לד' תפלה:

א"נ דאיתא בשבת שם מי שתורתו אומנתו אינו מפסיק לתפלה רק לק"ש ואם אין תורתו אומנתו מפסיק גם לתפלה אבל אם עסוקין לעבר שנים אין מפסיקין גם לק"ש והיינו עת לעשות לד' להתפלל משום דהפרו תורתיך דאין תורתן אומנתן אבל לקריאת שמע שהוא תורה מפסיקין אפילו תורתן אומנתן ומסיפא לרישא מידרש עת לעשות לד' לעבר שנים שהוא עת לעשות לקבוע זמן רגלים אזי הפרו תורתיך ק"ש משום עת לעשות וזהו דסיים הפרו תורתך משום עת לעשות אף לק"ש דאמר בתחלת המסכתא מאימתי קורין שמע מ"מ משום עת לעשות הפרו:

א"נ לפימ"ש במקרים מאמר ג' פח"י דהנשמע מפי הגבורה א"א לשנות אפילו נביא גם לפי שעה והנשמע מפי מרע"ה אפשר לנביא לשנות לפי שעה ולא לחלוטין הובא ביש"מ פ' ואתחנן ופירש שם הטיבו כל אשר דברו לשמוע מפי משה משום דמי יתן והיה לבבם וכו' דהבחירה חפשית וע"י קילקול הדור לפעמים יהא מוכרח לשנות עיי"ש וז"ש עת לעשות לד' לפי שעה משום דהפרו תורתך שלא לשמוע מפיך ומסיפא לרישא הפרו תורתך שלא לשמוע מפיך ולא הכריחם הקב"ה לשמוע מפיו דוקא משום עת לעשות שיוכלו לשנות לפי שעה א"י מנה שלא מסרו נפשם לשמוע הכל מפי הגבורה כי חשקו לקיים התורה בעשיה כמ"ש ואת תדבר אלינו ושמענו ועשינו והיינו הפרו תורתך שלא לשמוע מפיך משום עת לעשות לד' שרצו לעשות:

א"נ דתורה שבע"פ א"א רשאי לכתבו ורבינו הקדוש בראותו שנתמעטו הלבבות וגברה השכחה חיבר כה"ת בכתב שלא תשכח תורה מישראל כמבואר בהקדמה לרמב"ם והכי איתא בתמורה דף י"ד ובגיטין דף סמך ואחז"ל אלמלי שמעו כה"ת מפי הגבורה לא היה שוכחין והיינו דאזהר קרא זכרו תורת משה עבדי כיון שהיא תורת משה צריך זהירות לזכור והיינו עת לעשות לד' לכתוב תורה שבע"פ משום דהפרו תורתך לא שמעו מפיך דהיה תורתך ולא תורת משה לכן נמי הפרו תורתך לכתוב אף דא"א רשאי לכותבן משום עת לעשות דהזמן שגברה השכחה גרם:

בהקדמה לת"ז דף זיין בד"ה דרגא שתיתאה ביראת ד' והיה אמונת עתך וכו' אמונה סדר זרעים עתך סדר מועד חוסן סדר נשים ישועות סדר נזיקין חכמה סדר קדשים ודעת סדר טהרות אי איכא יראת ד' אין ואי לא לא וסימן זמן נקט עכ"ל דזמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד ע"כ מפסיקין לתפלה דעיקר לימוד התורה לא להתקרא חכם לכן כאשר יזדמן עשיית מצוה ואין שם איש לעשותה בלעדו יבטל מלימודו כמ"ש עת לעשות לד' הפרו תורתך וכמו שאמר הכא ר"כ הפרו תורתך משום עת לעשות לד' והיינו סימן אי הלימוד משום יראת ד' זמן נקט זמן תורה וזמן תפלה וכדומה:

א"נ כי הזמן בעשיה כו"מ שמש וירח והכל ע"י הנהגתם ברצון הבורא כמ"ש בסידור ק"י בכונת קידוש החודש חוק וזמן עיי"ש וזהו ההנהגה על פי הטבע ויש עולמות למעלה מהעשיה וששה סדרי משנה בשש קצוות דמלכות דעולם היצירה נמצא בלימוד המשניות זמן נקט בידו לשנות הטבע:

תוכן העניינים

ערך שי שס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה