אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן תיח

סימן תיז

סעי' י"ג נשבע בנק"ח ונוטל בש"ך סק"ז הביא מהיש"ש דבטוען המזיק ברי נשבע ונפטר דאינו רשע כגזלן אפילו מזיק להכעיס וכתב הש"ך דכן מוכח מהרא"ש שכתב דטמון באש מיירי שאין המבעיר יודע כמה הפסיד ובמסור שבועה על הנמסר שישבע ויטול משום שעשה המוסר עברה עיי"ש ואשתמיט ליש"ש והש"ך דברי מרדכי שהביא הב"ח לעיל סימן ל"ד סי"ב דמזיק הוי רשע דחמס אפילו הזיק ע"ד לשלם וא"כ ה"נ בהבעיר בכונה להזיק לחברו פסול לעדות ושבועה ועשה עברה כגזלן וישבע הניזק ויטול ואין שום ראי' מהרא"ש דמיירי רק בפשע בשמירת אשו דאינו מזיק בידים ואינו פסול וגם אפילו כונתו להזיק מ"מ הא טמון באש דפטרי רבנן הינו דכלו חציו דנפל הגדר מעצמי וחייב משום שלא גדר כמבואר כאן וזהו דעת הרא"ש בס"פ הכונס ור' יהודא מחייב גם בזה וש"ס דף ס"ב שם קאמר לר' יהודא דמחייב טמון באש עשו תקנת נגזל באשו ועל זה קאי הרא"ש שם דהוכיח דבעיא דמסור מיירי דומיא דטמון באש שאין המבעיר יודע ובזה ודאי דוקא כשא"י דאם יודע ומכחיש בברי יכול לישבע דלא נפסל כיון דהחיוב רק משום שלא גדר ולא עשה מעשה לגדור ובשוא"ת לא נפסל כמ"ש נתיבות ריש סימן ל"ד ובזה מיושב קושית תוס' שם בד"ה לר"י דמחייב על נזקי טמון באש עשו תקנת נגזל דאמאי נקנו לר"י הא לרבנן נמי המ"ל דעשו תקנה בבירה בכל דבר ובגדיש במוריגין עיי"ש דלפמ"ש קמ"ל לר"י דמחייב טמון בהדליק בתוך שלו וכלו חציו והחיוב רק על מה שלא עשה מעשה לגדור דאינו פסול לשבועה מ"מ עשו תקנת נגזל שישבע ניזק אבל לרבנן דלא מחייבי רק בלא כלו חציו ואזי כשנתכוין להזיק פסול לשבועה פשיטא דניזק נשבע ותוס' שלא תרצו כן משום דס"ל דלא עשו תקנת נגזל בטמון ומבעיר טוען ברי ובשמא אין רבותא יותר בפסול משאינו פסול כיון דא"י לישבע ומ"מ יש לומר דקמ"ל דעשו תקנת נגזל לר"י באשו אף שלא הזיק במעשה ול"ד לגזלן שגזל בידים.

סעי' י"ז וחבלה בו ואם מת מכח הבערה חייב עליו מיתה כאלו ירה בו חץ וכ"כ הטור עכ"ל סמ"ע ס"ק כ"ב ובחידושי ר"ן סנהדרין דף ע"ז ע"ב ז"ל אשו כמי אע"ג דמשום חציו הוא וכדקי"ל הכי וחייב בד' דברים מ"מ לא מיחייב מיתה אא"כ נפל לתוך האור וכבשו שם או שדחפו לאור וא"י לעלות דעביד מעשה ממש עכ"ל ותמוה דהא בפרק כיצד הרגל כ"ב ע"ב מבואר דמדליק גדיש ועבד כפות שם דלמ"ד אשו משום ממונו חייב לשלם אם לא הצית בגופו של עבד ולמ"ד אשו משום חציו קלב"מ אף שלא הצית בגופו של עבד ודוחק לומר עפימ"ש מהרש"א בסנהדרין שם בביאור התוס' דלמ"ד אשו משום חציו גם לענין חיוב מיתה דוקא כששרף בלא רוח כלל אבל אם שרף ע"י רוח אפילו רוח מצוי' פטור ממיתה וחייב בממון דלשון ר"ן משמע דאינו חייב רק בכבשו או דחפו לאור ונראה לפמ"ש ר"ן שם דאין לדמות נזקי ממון לרוצח לענין חיוב מיתה משום דרוצח אקיל רחמנא גבי' דלא עשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון וכיון שכן בעינן שיעשה פועל ממש בכח ראשון עיי"ש וא"כ נהי דאינו חייב מיתה ע"י אשו משום חציו משום דאקיל רחמנא דלא עשה בו שוגג כמזיד מ"מ הוי כחייבי מיתות שוגגין דפטורין מממון נמצא שלש מחלוקת בדבר דתוס' שם בסנהדרין ס"ל דאינו חייב מיתה ע"י אשו שהלך ברוח מצוי' וא"כ ל"ש קלב"מ והטור כאן כתב להדיא שאפילו הדליק בתוך שלו והלכה והזיקה ברוח מצוי' חשוב כזרק חץ ואם המית אדם נהרג ע"י ולחידושי ר"ן אינו נהרג מ"מ שייך קלב"מ ואין חילוק בין הלך ברוח מצוי' או בלא רוח כלל ועכ"פ בשרף ברוח מצוי' יכול מזיק לומר קי"ל כטור דקלב"מ ועיין ב"ק דף ל"ה בפרש"י בד"ה רבא אמר לעולם מתניתין בדלא קבעי לה לאפרה והאי דפטור מתשלומין לאו משום דליהוי בו חיוב מיתה ובסד"ה כדתני הואיל ובמזיד שייכא מיתה.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה