ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן תז
סעי' א' הג"ה מכרו ניזק מכור וכשיתפסנו יקחנו הלוקח תמוה לי הא גזל ולא נתייאשו הבעלים נגזל א"י להקדישו לפי שאינו ברשותו ואף דסתם גזלה יכול להוציאו בדיינין כמבואר בפרש"י פ"ק דב"מ ד"ז ע"א ואפילו יש לו עדים וכדלעיל סימן שנ"ד ס"ו כ"ש כאן דבזה"ז א"י להוציא קנס בדיינין וכיון דמזיק אינו רוצה ליתן לו עד שתפס א"כ לפני התפיסה לא הי' ברשותו ולא חל המכירה דהא דבר שאינו ברשותו דינו כדשלב"ל כמבואר בסימן ר"ט ס"ה ובדשלב"ל מבואר שם ס"ד דגם לאחר שב"ל יכול לחזור ובאס"ז דב"ק דף ל"ג ז"ל ולרע"ק קדום וא"ת והאר"י גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם א"י להקדיש אלמא חזינן דהנגזל שהוא שלו ולא נתייאש ממנו א"י להקדיש לפי שא"ב וא"כ הניזק שמעולם לא בא ברשותו האיך יכול להקדישו וי"ל דמאחר שגבאו ובא ברשותו ולא קבל דמים לרע"ק אנו רואין כאלו מעיקרא כשהקדישו הי' כבר בא ברשותו וכן בגזל נמי אם הקדישו הנגזל ואח"כ העמיד הגזלן בדין והוציאו מידו בב"ד ה"נ דקדיש והא דאר"י דאינו קדוש היא היכא שלא הוציאו בב"ד הרא"ש ז"ל עכ"ל והוא דבר חידוש לא נמצא בפוסקים ובאמת קושייתו לק"מ דשאני גזלן דנוטל בע"כ ואינו רוצה לציית ד"ת רק אם יוציאו ממנו בע"כ משא"כ זה ששורו הזיק אינו גזלן וסתמא יציית ד"ת והוי ברשות ניזק אבל היינו כשהיו ב"ד סמוכין אבל לדידן דאין מוציאין בדיינין ומזיק בעצמו אינו רוצה ליתן ודאי אינו ברשות ניזק ולא מבעיא בידע לוקח דל"ל דטרח ותפס כי היכא דליקו בהימנותא כדלעיל סימן שע"ד אלא אפילו לא ידע מ"מ התם טעמא דכשחזר גזלן ולקחה שלוחותי' דלוקח עשה והנגזל מכרה ללוקח כמ"ש הרא"ש שבאס"ז פ"ק דב"מ דף ט"ז והכא ל"ל טעם זה על התפיסה דאין ללוקח על המזיק כלום ולא יכול לעשות שליח לתפוס ואולי מיירי כאן דהזיקה באגם ועדיין לא נכנסה לרשות מזיק לכן בכל מקום שהוא הוא של ניזק ועיין דרישה ופ"י בב"ק שם דשור המזיק אף דבעלים מעכבין אותו מליתנו לניזק עשתו תורה ברשות ניזק וכקרקע דאינה נגזלת וממלחמות ונ"י פרק מרובה דף עי"ן גבי הרשאה דס"ל לנהרדעי דכתבינן אמטלטלין דגזל דהוכיחו דלאו הקנאה גמורה הוא דהא נגזל א"י להקנות ולימא לי' גזלן לאו בע"ד דידי את וכ"כ הרא"ש שם ואם כהאס"ז י"ל דהקנאה גמורה הוא ואי"ל לאו בע"ד דידי את כיון דאם יוציא ממנו הגזלה קנוי למורשה למפרע לגמרי דהא בפ"ק דב"ק חית ב' איתא דאפילו מכר שלא באחריות ובא בע"ח דמוכר לטרוף מלוקח אי"ל למוכר לאו בע"ד דידי את די"ל שלא יהא ללוקח תרעומת עלי אני חשוב כבע"ד מכ"ש כדי שיתא שלו אע"כ דלא ס"ל כהאס"ז וגם מהתוס' פרק הא"מ כ"ב ב' סד"ה והוא מוכח דלא כהאס"ז מדכתבו דקושית הש"ס מלישנא דר"י דא"י להקדישו משמע גם מדרבנן מותר ואם כהאס"ז ניחוש שמא יוציאנו מהגזלן ותקדם למפרע וספק דאורייתא לחומרא.