ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שצט
סעי' א' ליתא לפרה משתלם כל ח"נ מולד מפני שהיא גופה בתרומת הכרי תמה כיון דקי"ל שותפין ננהו וכיחש המזיק או שבח עד שעת העמדה בדין חל על המזיק וניזק א"כ כי ליתא לפרה ינוכה לניזק חצי הפסד הפרה שנאבדה וכבר קדמו הפנ"י בב"ק דף מ"ז לתמוה על הפוסקים כן אבל מה שתמה תרומת הכרי על הרמב"ם ומחבר לא הרגיש דהם תפסו שיטה אחרת כי ברמב"ם פ"ז מנ"מ הי"ב ז"ל השביח המזיק בשעת העמדה בדין אם מחמת עצמו השביח משתלם ח"נ ממנו כולו כשעת העמדה בדין עכ"ל הרי דאינו נוטל יותר מח"נ רק אהכי לו דאם טרם ששבח לא הי' שוה ח"נ ועתה שוה נוטל עד ח"כ גם מדמי השבח ולא הזכיר כלל אם שבח יותר שיטול יתר על ח"נ או אם כיחש כגון שהי' שוה המזיק כשהזיק מאה והח"נ עולה חמשים ועתה פחת ועמד על שמנים שלא יטול רק ארבעים וכן הש"ע לקמן לא הזכיר חידוש זה שיטול חלק בשבח יותר על ח"נ או ינוכה לו מה"נ אם כחש המזיק ועדיין שוה שיעור ח"נ וכן מבואר באס"ז בשם ר"ח בב"ק דף ל"ד דמיירי רק לענין אם ליטול בשבח עד שיעור נזקי' או נפחת ואין כל המזיק שוה ח"נ ובפרש"י שם כתב ה"ג כולה רע"ק משמע שיש גרסא אחרת שם ובאמת נראה דעת הרמב"ם מן פ"ח מנ"מ ה"ו דקודם העמדה בדין המזיק אינו של ניזק מדכתב שור תם שהזיק אם מכרו המזיק עד שלא עמד בדין אע"פ שהוא מכור הרי הניזק גובה המינו וחוזר הלוקח וגובה מן המזיק שמכר לו שכיון שנגח קול יש לו וכ"כ המחבר לקמן סימן תיז ס"א וכתב הה"מ שם דאפילו לרע"ק דשותפו ננהו מ"מ הלוקח חורש בו לכתחלה והמכר קיים ואין כל אחד יכול לחזור וכ"כ המאירי בפרק המניח דף ל"ג דדעת גדולי המחברים תופסין בזו שיטה אחרת ויראה מדבריהם שדברי רע"ק לאחר שעמד בדין נאמרו ומתוך כך פסקו שקודם שעמד בדין מכח המזיק מכור רק ניזק גובה ממנו דהוי כאפותקי ויש לו קול כיון שנגח ודעת רא"ש וטור י"ל נהי דחידשה תורה דלא יכול לסלקו לניזק רק בגוף המזיק מ"מ בגופו יכול ליתן לו איזה שירצה א"כ יכול הי' לשלם ח"נ בולד ולא יצא הפרה מרשות מזיק כמו בבהמת ארנונא דפ"ק דפסחים דף וא"ו דל"ח יד נכרי באמצע כיון דיכול לסלקו בזוזי ה"נ כך לי הולד כזוזי ואפילו לפוסקים שם כאיד ה"ט דארנונא מוטל רק על הולדות רק דת המלך ליטול דמים בעד הולדות כמ"ש בפסקי מהרי"א סימן ק"ל משא"כ הכא אינו מוטל דוקא על הפרה יותר מעל הולד ועוד אפת"ל דאין הברירה למזיק מ"מ קנס מתחייב רק בשעת העמדה בב"ד רק כיון דסופו ליטול מגופו למפרע גובה דאפילו יודה כיון דאינו מחייב עצמו בכלום כשיביא עדים חייב ולכן דוקא כשנכחש כל המזיק דע"כ סופו ליטול איזה חלק בו לכן נפחת גם לניזק אבל נאבד הפרה לבד כיון דלא נתברר אם סופו ליטול הפרה לא יצאה מרשות מרה קמא ושלו הוא עתו"ס בפסחים שם בד"ה התם.
סעי' ג' באגם פטור ובסימן רכ"ג ס"ב הביא דעת רמב"ם ג"כ דס"ל דיחלוקו וישבתי שם דכאן דקנס הוא עדיין לא זכה הניזק טרם העמדה בדין ובכ"מ שהוא של המזיק הוא ומספק אין לחייבו להוציא מחזקתו מעתה ועמ"ש בסמוך ס"א דלרמב"ם גם בפלגא נזקא דתם לא זכה בו הניזק עד העמדה בדין ולא ס"ל כראב"ד ורשב"א בב"ק דף ל"ג דפ"נ זכה בגופו מיד שהזיק לרע"ק דשותפו ננהו ובתרומת הכרי תירוץ דשאני גבי קנס כיון דאלו טען המזיק ג"כ ברי לא הי' משלם דלטענת ברי מהני חמ"ק גם כשטוען שמא אין לחייבו דה"ל מרשיע א"ע ומודה בקנס פטור מה"ט עכ"ל ולא נראה דעדיין הל"ל באגם יחלוקו כשידוע שהמזיק לא הי' אצל ההיזק וא"י לטעון ברי דאזי לא חשוב מרשיע א"ע דאנו יודעים שאינו יודע ומחוורתא כדשנין.