אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שצד

סימן שצב

ולא נתרסקו אבריו עש"ך אי יש לספק צריך לשלם מה שהי' נותן שיצילו בהמתו מספק וכ"כ יש"ש בפ"ו דב"ק סי"ג אולם בדרישה לעיל סימן ריז לא ס"ל לחשוב היזק מה שהי' יכול ליטול בעד הספק ה"נ לא חשוב מצילו מהיזק דשמא לא היתה ניזקת באמת.

סעי' ג' ואפילו הפירות בר"ה דהוי כמזיק בידים לפ"ז מת משלמין יורשיו מנכסיו וכן משמע בפרק הכונס דף כ"ו ע"ב דהך דינא אמרה רבה אמר רב מתנה אמר רב ופריך מעמיד פשיטא והרי רבה ס"ל גרמי פטור ואפילו ת"ל רב דד"ג מה קושיא פשיטא כיון דאיכא מאן דלא דד"ג וביש"ש בפרק הכונס סימן למ"ד כתב דאם העמיד עכו"ם על ממון של חברו דהוי כמוסר בידים ונשבע הנמסר ונוטל וש"ך לעיל סימן שפ"ח ס"ק ל"ב כתב דל"ה אלא גרמי כדמוכח בסוף הגוזל בתרא כיון שלא נשא ונתן ביד וצ"ל דשאני הכא חדא דברשב"א כתב דל"ד לאכלה מן הרחבה דפטור אפילו בשקרבם אצל הפירות דהכא בשלקחה באפסר והעמידה על הקמח וכן פרש"י ותוס' שם ועוד שאני עכו"ם דבר דעת הוא ואדעתא דנפשי' עביד וכמ"ש לחלק לענין קנין בנתיבות סימן קפ"ח ומ"מ צ"ע כיון דלא תלש ביד ולא עשה ההיזק בגוף הפירות ובר"ה ליכא משום שן ועיין אבן העוזר על או"ח סימן שכ"ח שהקשה למה לענין שבת המעמיד בהמה על עשבים אינו איסור וכאן חשוב מזיק בידים ה"נ יהא בשבת תולש בידים ול"ל דשאני ניזקין ממלאכה דהא בפרק הכונס דף סמ"ך גבי אש שא"י לעבור מעצמו ורוח העבירו פטור דהוי רק גרמא וזורה ורוח מסייעו בשבת חייב דמלאכת מחשבת אסרה הורה ותירוץ דבניזקין תלוי בברי היזקא אבל מעמיד בהמתו ע"ג מחובר אין מחשבתו לתלוש רק שבהמתו תאכל ותמלא כרסה לכן מותר כיון דהוא אינו עושה כלום וגם מחשבתו אינו על המלאכה עיי"ש וא"כ ה"נ לא יהא רק גרמי כיון דאינו עושה כלום רק חייב משום ברי היזקא וצ"ל דחייב כאן משום אש כמ"ש תוס' בב"ק שם דאין לפרש דחייב מטעם אש דברי היזקא והוי כאלו נותן לשם אש דא"כ גם בר"ה ליחייב ולא משתמיט בשום דוכתא דחייב בר"ה וא"כ רשב"א וסייעתי' דמחייבי גם בר"ה וס"ל דהא דלא משתמיט לאו טענה כמ"ש ב"י מחייבו משום אש דאשו משום חציו אפילו בגחלת חברו ומ"מ לפמ"ש בחידושי ר"ן פרק הנשרפין דף מ"ז דכפתו לפני ארי פטור אפילו הי' ארי שם דארי אדעתא דנפשו אכיל ואין ההיזק מחויב לבא עוד כתב שם די"ל דרוח מצוי' לענין אש רואין אותם כאלו הי' פועל המבעיר האש כיון שהוא בטבע משא"כ ארי אדעתא דנפשו אכיל עיי"ש אף דמיירי התם לענין חיוב מיתם מ"מ מנלן ליליף מעמיד בהמת חברו מאש דשם לא שייך אדעתא דנפשו כיון שהוא בטבע משא"כ בהמה אי בעי לא אכלה ואין לחלק בין מקרב דבר הניזק אצל המזיק למקרב המזיק לדבר הניזק כמ"ש תוס' שם בד"ה סוף חמה ועיי"ש בתוס' דכפתו לפני ארי ואכלו הוי רק כח כחו וגם באש אים חייב כח כחו רק משום ממונו ועיין מהרש"א שם ובר"ן שם דכח כחו חייב מדד"ג וא"כ נהי דמלשון הרמב"ם והמחבר משמע דהמעמיד הוא המזיק ולא משום שן מ"מ י"ל לשיטתייהו אזלי דדד"ג דינא ויורשיו נמי חייבים כמ"ש הש"ך לעיל ריש סימן שפ"ו משא"כ לפוסקים דד"ג רק קנס דיורשיו פטורים ה"נ ומה דפריך פשיטא משום דמעמידה ע"ג קמת חברו הרי נוטלת מרשות ניזק וכיון שהוא מעמידה חשוב בעירו כמ"ש תוס' ורא"ש ועוד הא רב ס"ל גרמי חייב בב"ב דף צ"ג דבורר צרור מגרנו של חברו חייב וכמ"ש מלא הרועים.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה