אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן שפו

סימן שפה

קי"ל כר"מ בתוס' פרק מרובה דף ע"א ע"ב בד"ה וסבר כתבו דאיכא סברא למימר דלא מחייב ר"מ אלא בדד"ג כגון בשורף שטרות של חברו וכיוצא בו שראוי השטר לכל העולם למכור ולגבות בו וכן במסכך גפנו ע"ג תבואת חברו ראוי' התבואה לכל העולם אבל דבר הגורם לממון כמו שור הנסקל וקדשים שחייב באחריותם אינו ראוי אלא לזה שיפטר בו עצמו והקשה קצו"ח מפרק המניח דף ל"ג גבי שוחטו תם מה שעשה עשוי ש"מ המזיק שיעבודו ש"ח פטור ופריך הא רבת אמרה דאמר שורף שטר פטור והיכי מוכח מהא דשחטו תם דמזיק שיעבוד פטור הא גם מאן דד"ג אינו רק משום דראוי למכור לכל העולם והמוכר קנס לא עשה ולא כלום א"כ תם הוי כשור הנסקל דאינו ראוי רק לניזק משא"כ שאר שיעבוד ראוי למכור בכומ"ס ומעמ"ש ויותר קשה מ"ש תוס' דתנא דפליג על ר"מ הוא תנא דשחטו תם פטור והא אינו ראוי למכירה את"ד ולע"ד תוס' לא אמרו רק בדבר שאין גופו ממון כגון שטר ושור הנסקל ע"כ אם אינו ראוי לאחר רק לניזק לפטור עצמו בו ל"ח ממון דאינו כממון רק ע"י שראוי למכור וליטול בעדו ממון לכל העולם אבל תם גופו ממון מה צורך שיהא ראוי למכור בלה"נ גופו ממון דמה לי ממון או מטלטלין ועוד מש"כ תוס' דראוי למכור לאו בקנין המועיל תליא מלתא אלא גם דשלב"ל דיכולין לחזור מ"מ ראוי למכור א"ל ירעו להיות ממחוסרי אמנה ואף שלקחו במנה וגבה מאתיים אינו רבית דחשוב מכירה מעיקרא כמבואר בחוו"ד סימן קס"ט ס"ק ב"ח וסימן קע"ג בכמה ראיות א"כ קנס נמי בר מכירה הוא וראוי לכל העולם אף דהוי דשלב"ל משא"כ שור הנסקל אינו בר מכירה כלל ואינו ראוי לשום אדם בשום אופן.

ונתיבות סימן קמ"ח סק"א כתב בראובן שקנה משמעון דרך לילך דרך שדהו וא"י למכור לאחר ומכר שמעון שדהו לארבעה אנשים דכ"א יכול לדחות לראובן דרכך לאו גבאי פטור שמעון מדד"ג כיון שאינו שוה רק לראובן ואינו ראוי למכור וליטול דמים בעדו וראי' מפרק החובל דף פ"ט דאמר טוה"נ דאשה דאי דבעל לימרו מה אפסדיך אי הוית מזבנית לי' בעל הוי שקיל מינך וקשה מה בכך שהבעל יטול הדמים ממנה מ"מ יכולה לומר כמו ששוה הספק טוה"נ אצל מי שרוצה ללוקחה כמו כן שוה הספק אצלי והרי זממו להזיקה ספק זה א"ו המזיק דבר שא"א ליקח דמים בעדו פטור עיי"ש וזר הוא אצלי דמשום דא"י ליקח דמים בעדו יפטר דמ"מ אזקי' מה ששוה אצלו ועתה יוכרח ליקח לו דרך וליתן דמים ומהחובל אין ראי' דהתם אם מתה בחיי בעלה נתברר למפרע דכתובתה אינו שוה כלום וזה שלקחה בטוה"נ נתן מעותיו חנם רק כיון דמצוי לוקחין על ספק להפסיד או לריוח יכולה האשה למכור כתובתה וליטול דמים ע"כ אף שתמות בחיי בעלה מ"מ דמי טוה"נ נשאר אצלה דלוקח הכניס עצמו לספק זה וע"כ ליכא ספק אצל האשה וודאי זממו להפסידה מה שהיתה יכולה ליקח בטוה"נ א"כ תינח כשתמכור יהיו הדמים שלה אבל אם יטלון בעלה אינה יכולה ליקח דמים רק תאמר ששוה אצלה כמו אצל הלוקח הא כשתמות בחיי בעלה סוף סוף נתברר דלא היתה שוה כלום ועיין דרישה לעיל סימן ר"ז סכ"ד עוד הוכיח נה"מ שם ממ"ש תוס' בכתובות דף למ"ד ב' בתחב לו חברו שאינו ש"פ דקשה הא שוה אצל האוכל שאין נמאס אצלו א"ו כיון שא"י ליקח דמים לא מיקרי בר דמים ואינו ראי' למעיין שם דכ"ז שלא בלעה ולא נהנו מיעיו אין לחייבו רק משום מזיק על שלא אהדרה כפרש"י שם וכיון שנמאס ואינו ש"פ לכהן פטור משום מזיק דעדיין לא נהנה האוכל ואף דש"פ אצלו מ"מ לא הזיק לחברו ש"פ ומזיק אינו חייב רק כשהזיק דבר השוה לניזק ש"פ וכשבלעה ונהנו מעיו בש"פ אזי חייב משום הנאתו אף דהשתא זה נהנה וזה לא חסר מגלגלין עליו מה שחסר חברו מתחלה כמ"ש תוס' בב"ק דף כף ע"ב בד"ה הא איתהנית ומהרש"א בכתובות שם.

דינא דגרמי כתב בע"ת שנ"א שולח בערה ביד חש"ו ושרפו שטרות פטור דגורם דגורם פטור וקצו"ח הקשה דהרי בהכונס איפליג דר"ל משמי' דחזקי' אמר הא דשולח ביד חש"ו פטור במסר להם גחלת וליבה אבל מסר להם שלהבת חייב ור"י אמר גם בשלהבת פטור וקי"ל כר"ל וא"כ אם מסר גחלת אפילו שרפו כלים פטור ואם שלהבת מזיק ממש הוא ואשו דחייבה תורה לאו משום גרמי דגם למ"ד דגרמי פטור אשו חייב ברוח מצוי' ושרפו שטרות נמי ליחייב מיהו נראה באש דכלו חיציו וחייב משום דה"ל לנדרה משום ממונו אי שרף שטרות כה"ג פטור לרמ"א דאינו חייב מדד"ג בנזקי ממונו את"ד ולק"מ דמבואר בכיצד הרגל דף כ"ב ע"ב דשולח בערה ביד חש"ו אין לחייבו משום חיציו דחיציו דחש"ו הוא והא דמחייב במסר להם שלהבת לחזקי' משום דברי היזיקא ופרש"י דהוי כשורו וא"כ במסר שלהבת ביד חש"ו ושרפו שטרות משום ממונו אין לחייבו דגרמי פטור בנזקי ממונו ומזיק ממש אינו השולח רק החש"ו רק כיון דברי היזקא נהי דהשולח לא הזיק בידיו כיון דחיציו דחש"ו הן מ"מ השולח גרם ולחייב משום גרמי דהוי נזקי גופו דגרם בעצמו לזה כתב בע"ת כיון דשרפו שטרות הוי רק גורם דגורם ובמסר גחלת לחרש וליבה פטור אף בשרף כלים דלא ברי היזקא ול"ה גרמי רק במסר שלהבת ואש דחייבה תורה היינו שלא ע"י חש"ו דהוי חיציו או ביד חש"ו ושרף כלים דהוי ממונו שהזיק.

הפוחת מטבע בקצו"ח ס"ק י"א הביא מתוס' דכתבו דלמ"ד פסלתו מלכות כנסדק כ"ש שף מטבע והקשה לרמב"ם בפ"ז מחובל וש"ע לעיל סימן שס"ג דפסלתו מלכות לא מצי אמר הש"ל א"כ הוי כנסדק ומזיק ממש ולמה כתבו כאן דחייב רק משום גורם ולע"ד דבהא ס"ל לרמב"ם וש"ע כמרדכי והגמ"ר בהגוזל קמא דדבר שהוא בעין רק צריך הוצאות להשיבה לקדמותו חשוב רק גרמא דאין ההיזק בעצם הדבר שעשה בה המזיק מעשה דהא אפשר להעמידה על קדמותו רק גרם לו הוצאות מכיסו וזה רק גרמא זהו כונת דבריו שם ורמב"ם וש"ע ס"ל ג"כ דמה"ט ל"ח מזיק ממש כיון דגוף הדבר אפשר לתקנו וחתר לברייתו רק ס"ל דמ"מ חשוב גרמי מה שגורם לו הוצאות אבל פסלתו מלכות דאין לו תקנה חשוב שינוי שאינו חתר ולא מצי למימר הש"ל.

סעי' ב' שע"ח ברי"ו נל"א סוף ח"ב ז"ל המזיק שעבודו ש"ח כגון שחפר בשדה המשעבדת לחברו בורות חייב דקי"ל כמאן דד"ג וכו' אמר לו בפירוש לא יהא לך פרעון אלא מזה ובא אחר וחפר בה בורות דאין בע"ח גובה מן המזיק כי כמו שאינו גובה משאר נכסי דלוה כן לא יגבה ממזיק עכ"ל ותמוה דהא תחלה כתב דחייב מדד"ג והש"ך סקי"ג הגי' ולפי גרסתו אצ"ל כלל ולע"ד מיירי דאף שחפר בה בורות עדיין שוה כדי החוב רק מלוה טוען מעיקרא היתה עידית ועכשיו היא זבורית לכן רוצה לגבות מהמזיק כיון דמזיק חייב לשלם לבעל הקרקע מה שהזיקו בקרקע זאת וה"א דזה חשוב פרעון מזה הקרקע קמ"ל כמו דא"י לגבות משאר נכסי הלוה כן ממה שחייב המזיק ללוה אף דבא מחמת קרקע זאת כיון דאמר זו א"י לגבות רק ממנה וכן אם בשעה שחפר בה בורות עדיין אף שאינה שוה רק החצי ממה שהיתה שוה מ"מ יש כדי החוב רק אח"כ הוזלה וכה"ג דמזיק פטור נגד המלוה כיון דלא נעשה ההיזק מיד נגדו ולבעל הקרקע חייב דמיד המחיתו חצי שוייו אין המלוה יכול לגבות מהמזיק דזה בכלל שאר נכסי לוה ושדר"נ ליכא דלוה פטור מהמלוה כמו שטפה נהר וכן אם מת מזיק לפוסקים דד"ג קנס ויורש פטור אבל ללוה חייב דעשה לו היזק בידים וא"י לומר מה הפסיד לך מונישי הא הי' גובה המלוה דהא אף שמחל המלוה למזיק גובה הלוה ממזיק כמ"ש הרא"ש כמבואר ברי"ו וש"ך כאן וה"ט כיון דיכול לסלוקי' בזוזי קרקע של לוה הוא ואף דמהמרדכי שהביא הש"ך דשייך שדר"נ לא נראה כן מ"מ ר"א שהביא רי"ו אינו מוכרח לסבור כן וכן נראה מאס"ז ב"ק דף ל"ג ע"ב בסד"ה זאת במ"ש ודיוקא דרבינו יונתן ליתא והלשון מוטעה שם ונראה דצ"ל מה שייך הכא דר"נ דמה שחייב הלוה למלוה אחרי שעשאו אפותקי דומיא דשור דאינו גובה אלא גופו הרי כמו פרוע הוא עיי"ש ויל"ע מפרק השוכר את האומנין דף ע"ט דאיתא התם אי דא"ל חמור זה אי יש בדמי' ליקח יקח הרי אף דאמר זה מ"מ כשמת יכול למכור וליקח בדמיו כיון דחליפי חמור הן הוי בכלל זה ה"נ נימא מה דמזיק משלם בעד השדה יהא בכלל זו איברא לפ"ד הרמב"ם וש"ע לעיל סימן ש"י ס"ב בשכרה למשא ואמר חמור זה ומתה לא יקח בדמי' הרי דזה ממעט דמים דאתי מחמתו ובשכרו לרכיבה דיקח בדמי' כתבתי לעיל שם טעם אך גם להחולקין שם י"ל שא"ה דודאי לשון זה יש לפרש זה דוקא ולא מה דאתי מחמתו וי"ל לא מיעט רק מה דלא אתי מחמתו וקי"ל יד בעהש"ט עה"ת ומשום דאין להוציא מספק אך התם דשוכר מוחזק בחמור המת דתחת ידו הוא וברשות בעלים בא לידו ע"כ חשוב המשכיר מוציא וידו עה"ת משא"כ הכא דמלוה בא להוציא ועיין רא"ש ריש פרק מי שמת ס"ב וגד"ת שמ"ג ח"ד סט"ז וצריך ישוב מ"ש מחמור זה דנשתעבד גם דמיו והתם חליפיהן ודמיהן אין השעבוד עליהן אף דלא אמר זה עוד נראה דהמרדכי והש"ך אין כונתם כלל באפותקי מפורש חייב בסדר"ר וז"ל המרדכי המזיק שעבודו של חברו פטור כתב ר"מ א"ל מורי הר"י בשם רבינו יונתן מדלא מחייב לו מדר"נ שהרי החופר בקרקע מן הדין חייב לפרוע לבעל הקרקע דהפסידו וכיון דחייב לו יתחייב לבע"ח מדרבי נתן וכו' ואמרתי למורי דהכא מיירי בכה"ג שאין המזיק חייב לבעלים כלום כגון ההוא דקיימינן עלה שחטו ונתנו במתנה שהבעלים בעצמם עשו לו ההיזק ששחטוהו וכה"ג מיירי המזיק שעבודו כגון שראובן עשה שדהו אפותקי לשמעון וא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזו דומיא דשור תם דאתינא עלה דאינו משתלם אלא מגופו והלך ראובן בעצמו וחפר בו בורות וכן השורף שטרותיו של חברו אינו חייב ללוה כלום שהרי לא עשה היזק רק למלוה עכ"ל ור"ל דהר"י ס"ל דמזיק שעבודו מיירי בסתם שעבוד ולא באפותקי מפורש דלא נזכר בגמרא מזה כלל והר"ם דחה דמיירי דומיא דשור תם שאין המזיק חייב לבעלים כלום ודומיא דשורף שטרותיו של חברו דלא הזיק ללוה ואינו חייב כלום לזולתו רק למלוה וא"כ מזיק שעבודו נמי בכה"ג דלא הזיק לזולתו רק שעבוד המלוה והיינו ע"כ דלוה גופו חפר ושייך שפיר לשון פטור דאינו חייב כלום לשום אדם וממילא נמשך מזה דצ"ל דמיירי באפותקי מפורש דאל"כ בלא"ה לוה חייב לשלם וודאי גם אם אחר חפר בורות באפותקי מפורש ליכא שדר"נ אלא דלא ניחא לו לומר דמיירי בהכי דא"כ אפילו ת"ל דליכא בזה שדר"נ מ"מ פטור זה אינו כמו בשורף שטר ובשחטו לתם דפטור לגמרי והכא חייב ללוה והר"ם רצה להכריח דלא מיירי כשחייב ללוה משום דודאי מיירי דומיא דשור תם ושורף שטרות דאינו חייב לזולתו ואם יאמר רק דמיירי באפותקי מפורש ואחר חפר עדיין אינו דומה לגמרי ואינו מוכרח א"כ יותר י"ל מדלא מפרש בש"ס דמיירי בסתם שעבוד.

כתב רי"ו כתב ר"מ דאם עשה שדהו אפותקי מפורש ובא אחר וחפר בה בורות למ"ל לבעל הקרקע לאו בע"ד דידי את כי לא נתחייבתי אלא למלוה כי גם נתחייב לבעל הקרקע ומשתעי דינא בהדי' בעל הקרקע וכתב הרא"ש ואפילו מחל לו המלוה בעל הקרקע תובעו עכ"ל ונראה דוקא מחילה לא מהני דאינו רק סילוק שעבוד וכמ"ש תוס' פ"ק דקדושין דף י"ט בד"ה אומר ורשב"א בתשובה סימן אלף ל"ג שהביא ב"י לעיל סימן קצ"ה מחודש י"ד הובא במח"א הלכות זכי' מהפקר סי"א א"כ כאן דנתחייב גם לבעל הקרקע נהי דמלוה סילק את עצמו עדיין נשאר חייב לבעל הקרקע אבל אמר מלוה הריני כאלו התקבלתי מועיל דהא כתב הרשב"א הביאו ר"ן בפירושו לנדרים דף כ"ד דכיון שאפילו הי' מקבל ממנו הי' יכול להחזיר לו אף מעכשיו י"ל הריני כאלו התקבלתי והחזרתי לך דאפוכי מטרתא למה לי עכ"ל ה"נ כיון דאם פרע המזיק למלוה נפטר וכשחזר ונתנו למזיק מתנה נותן לו וא"צ לשלם לבעל הקרקע אפוכי מטרתא למה ולפמ"ש הריטב"א בשם רבו בפ"ק דקידושין דף ט"ז הובא במח"א שם דמחילה כמתנה הוא וצריך יד לזכות עיי"ש א"כ ה"נ כשמוחל לו מלוה הרי נותן לו במתנה חיוב דמי ההיזק והוא כאלו נפרע וחזר ונתנו לו א"כ אין לבעל הקרקע עוד עליו וקצו"ח כתב דאפילו ללוה נראה דא"צ לשלם כיון דהלוה נפטר מחובו ואלו הי' האפותקי קיימת הי' המלוה נוטל וא"כ לא הפסיד ללוה כלום ולא מצי לוה למימר מפייס הוינא לו כדאמרינן בפורע חובו דהתם רק עילה מצאו לפטור את הלוה אבל אין לחייב את זה מה"ט את"ד אמנם בירושלמי פרק הגוזל בהרא ה"ו איתא נטלום מסיקין מן הגזלן מחמת הנגזל מהו דו יכול מימר לו מ"מ הב לי דידי ומאן דבעי ייתי ויתיב מיני ריב"ל אמר אין אדם נתפס על חברו וחייב ליתן לו אלא במס רב אמר י"ל את שרי עביטיך מיני ופירש הפ"מ דרב ס"ל כיון דאפילו הי' הקרקע אצל הנגזל היו נוטלין אותה המסיקין פטור הגזלן כמו בנטלוה מחמת חוב שהי' חייב הנגזל כיון דנפטר מן החוב לא הפסיד ה"נ לא הפסיד ע"י הגזלן דבלא"ה היו נוטלין אותה המסיקין וריב"ל ס"ל דבחוב דעלמא יכול לומר הייתי מפייס למלוה ע"כ אף דמסיקין נטלו ממך הקרקע צמחמתי הב לי דידי וחייב הגזלן לשלם לנגזל והלכה כריב"ל כמ"ש מה"פ שם וכן מוכרח חדא דרב ור"י הלכה כר"י ור"י וריב"ל הלכה כריב"ל א"כ כ"ש דרב וריב"ל דהלכה כריב"ל ועוד הא תרוייהו מדמי לה לנתפס על חברו וקי"ל דנתפס על חברו פטור הלוה כדלעיל סימן קכ"ח ואפילו מאן דס"ל פורע חובו סל חבירו צריך לוה לשלם לו מודה בנתפס על חברו כמ"ש סמ"ע שם סק"ו ונתיבות שם ועכ"פ חזינן דהגזלן חייב לשלם השדה לנגזל אף דנטלוה ממנו מחמת הנגזל ה"נ המזיק חייב לשלם השדה לבעלי' אף דבלא"ה הי' נוטלה המלוה ואף דהרא"ש ס"ל דפורע חובו של חברו חייב הלוה לשלם לו לפי דעת הטור והסמ"ע סק"ג שם מ"מ ס"ל כאן דלא נפטר המזיק במה שנפטר הלוה מחובו כיון דעדיין לא פרע רק ממילא נפטר וזה המזיק לא נתכוין להשביח נכסי לוה ולגמול חסד עמו הוי כנתפס על חברו לפי הטעם שכתבו סמ"ע ונתיבות שם ומ"מ כשפרע המזיק למלוה נפטר מן הלוה ואי"ל מפייס הוינא לו כיון דחייב עתה מדינא לשלם למלוה מחמת החוב שיש לו על הלוה והרי מחויב מדינא הלוה להניח למזיק לשלם למלוה כיון דשיעבוד לו שדה זה ולפי מה דדיינין דד"ג הרי עוד שעבודו של מלוה קיים א"כ לא חשוב פורע חוב של חברו שלא מדעתו כיון דמחויב הוי כמו מדעתו כמ"ש נתיבות סימן קכ"ח סק"ג ועוד כיון דיש בידו משל הלוה יכול לפרוע חובו כדאיתא בהג"ה בסימן קכ"ח ועלו דברי הרא"ש כהוגן ולפ"ד הריטב"א דמחילה הוי מחנה ולא סילוק ממילא הוי כפרעו המזיק וחזר ונתנו לו דאין ללוה עליו כלום דה"נ לא מועיל המחילה רק ברצון המזיק דרוצה לזכות ועל ידו נפטר הלוה והרא"ש דס"ל דמחילה רק סילוק שעבוד וא"צ דעת ורצון הנמחל וכמ"ש המח"א שם א"כ כמו בנתפס על חברו א"צ חברו להחזיר לו כיון דבע"כ נתפס ה"נ א"ל הלוה להחזיר לו ממילא צריך המזיק לשלם לו מה שהזיק קרקעו והב"י לעיל ס"ס ק"ה כתב דטעמא דמפייס הוינא לי' מספקת רק לפטור ולא לחייב והביא שכ"כ הרמב"ן וכ"כ מהרי"ט בח"א סימן קנ"ד ולפי דבריהם עכצ"ל דהירושלמי שהבאתי דוקא בחוב שאינו ברור או בעלילה כהך דנטלוה מסיקין מחמת הנגזל וא"כ כאן דהחוב ברור הי' אף שזה שלא ברשות הזיק האפותקי מ"מ כיון דנפטר מחובו ל"ל ופייס הוינא לו לחייבו להמתיק וודאי י"ל קי"ל כהרמב"ן אך אם תפס בעל השדה אין להוציא חדא דנראה מדברי הש"ך לעיל ס"ס ק"ה סק"ט דגם רמב"ן מודה בתפס די"ל מפייסנא הוינא אף דפרע אידך משל הלוה שלא ברשותו ועוד דפשטות דברי ירושלמי הנ"ל כהרא"ש ועוד דומה למש"כ תוס' בפרק כיצד הרגל דף י"ז ע"ב בד"ה זרק דאם זרק אבן או חץ על הכלי ובא אחר וקדם ושברו דפשיטא דחייב ולא שייך כאן מנה תבירא תבר הובא בש"ך ס"ס זה ס"ק כ"ח דה"נ לא עשה המלוה עדיין שום מעשה בגוף הקרקע וגם לרמ"ה דלקמן בטור סימן שצ"ד ס"ה עיי"ש ב"י בהא דאונס משלם את הצער נראה ה"נ צריך לשלם מה שהזיקו בעל כרחו אף דסופו הי' לבא לידי נזק זה מאחר ועמ"ש לקמן סימן ש"צ.

שט"ח שיח עש"ך דרבה פוטר אפילו נטלו קודם בידו דשטרות כקרקע דאין נגזלין וכתב שעמ"ש דאישמיטתי' משנה דהגוזל בתרא קט"ז ע"ב דהגוזל שדה מחברו ונטלוה מסיקין אם מכת מדינה א"ל הש"ל ואם מחמת הגזלן חייב ופריך הש"ס מחמת הגזלן ה"ד אם אנסו רק ארעא דידי' מרישא ש"מ דדוקא מכת מדינה פטור ומשני ל"צ דאחוי ובאחוי אף שלא גזל חייב מדד"ג ובגזלן דרישא דנטלוה מחמת הגזלן חייב גם בלא אחוי ולאו משום גרמי דהא באונס נלקחה רק כיון שכבר גזלה ובגרמתו נגזלה המינו חייב וכן מוכח בתוס' שם דהקשו תוס' אמאי לא משכח תנא דד"ג מהך משנה דאחוי חייב ותרצו דלא ניחא להש"ס לאתויי מהך משנה דלא קתני בהדיא דאחוי רק מיתורא ש"מ אלמא אף למאן דלא דד"ג אם נלקחה מחמת הגזלן חייב כיון שבגזלה בא לידו וא"כ כ"ש בשורף שטר אם גזלו תחלה אף דשטר אין נגזל לא עדיף מקרקע דאם נלקח מחמת הגזלן דחייב כ"ש בשרף השטר את"ד ולק"מ דנהי דתוס' כתבו דלא ניחא לש"ס להוכיח דתנא זה ס"ל דד"ג כיון דאינו רק מיתורא היינו דלולא דיוקא דיתורא אינו מבואר דסך משנה ס"ל דד"ג והי' אפשר לדחות דנטלוה מחמת הגזלן חייב גם למאן דלא דד"ג דקנסו חכמים בגזלן לבד ולא בשאר גרמי מ"מ לפי האמת דמוכח מיתורא דמשנה ס"ל דד"ג מהיכי תיתי לומר דרישא דנטלוה מחמת הגזלן קנס אחר הוא ואפילו למאן דלא דן ד"ג והבו דלא לוסיף רק משום דד"ג חייבוהו לגזלן דמחמת נגזל ובגרמתו בא כללוהו בדד"ג לכן רבה פוטר בשורף שטר אפילו גזלו תחלה כיון דלא ס"ל כהך משנה דד"ג וכן מבואר בתוס' רי"ד דלמאן דלא דד"ג פטור אף שגזלו תחלה ונטלוה מסיקין מחמת הגזלן ובדף צ"ח כתב תוס' רי"ד דשורף שטר דפטור לרבה אפילו גזלוה תחלה ועוד דמבואר באס"ז שם כיון דמחמת הגזלן נטלוה מסיקין חייב כאלו עשה מעשה וחפר בה בורות וא"כ תינח בקרקע דחפר בורות חייב עשעוהו לגזלן שבגרמתו ניטלה כעשה מעשה ביון דע"י מעשתו שגזל בא אבל שטרות לרבה דל"ל דד"ג ואפילו שרפן פטור כיון דאין גופן ממון א"כ מה יוסיף בזה שגזלן ועשה עוד מעשה בהן תדע דהא הרא"ש כתב בפרק הגוזל דף קי"ז אהא דאמר רבה אם הראה מעצמו כמי שנשא ונתן ביד דמי ואע"ג דגרמא הוא כיון דבלאו אונס עשאו חייב וכתב הפ"ח דרא"ש צ"ל זה משום דרבה לא דד"ג בשורף שטרות ועיין קצו"ח סק"א הרי כיון דבלאו אונס הראה כמו שנו"נ ביד דמי וחייב גם לרבה אף דרק גרמא הוא ובשורף שטר דעשה מעשה ממש פוטר רבה אע"כ דבהראה מעצמו עשאוהו כנשא ונתן ביד ולא יותר ובשטרות דעושה בידים נמי פטור לא עשאוהו חכמים שיהא חמיר מעושה בידים ה"נ בגזלן שמחמתו ניטלה או שרף בידים לא עשאוהו חכז"ל רק כעושה בידים ואף דלש"ך דגרס רבא אין ראי' מכאן מ"מ חזינן דיש לחלק כן ה"נ י"ל לש"ך מסברת עצמו ולקמן ס"ג כתבתי לחלק עוד ועוד כיון דמבואר בירושלמי דנטלוה מסיקין מחמת גזלן דחייב קנסא הוא א"כ מנלן דקנסו גם בשטרות דלא שכיח כיון דא"א לחייבו רק עפ"י הודאתו כמבואר בש"ס ובש"ע כאן ואין סברא לקנסו דהא מודה בקנס דאורייתא פטור ובקרקע דמשכחת בעדים לא פלוג ובשלמא למאן דד"ג אף לריצב"א דמשום קנס הוא מ"מ יש בשטרות גרמי כמוחל שט"ח שמכר ושם משכחת בעדים תו ל"פ בין גרמי לגרמי בשטרות גופייהו אבל שטרות וקרקע שני מינים הן ולא אמרינן בהו ל"פ כמ"ש הר"ן בפכ"ג דשבת דבשני מינים ל"א ל"פ והובא ביד מלאכי ועוד דאין צורך לקנוס בהודה מעצמו כיון דבלא"ה חייב לצי"ש בגרמא וכשמודה הרי רוצה לצי"ש רק כיון דגרמי משכחת במוחל ויש עדים תקנו גם בליכא עדים דל"פ בין יש עדים א"ל וכמו דאמרינן בגיטין דף נ"ג כדי שיודיעו ופטור גם ביש רואה.

עוד כתב השעמ"ש דלפ"ז ליתא למ"ש הש"ך דגוזל שטרות ונשרפו באונס בבית גזלן דפטור משום דאין נגזלין דהא בגוזל קרקע ונטלוה מסיקין מחמת הגזלן חייב וא"כ ל"מ אם השרפה לא פשטה בבית הנגזל ודאי ה"נ ההפסד מחמת הגזלן אלא גם כשהשרפה היתה אף בבית הנגזל אפשר י"ל אם היו אצלו השטרות היה מצילן את"ד ולפמ"ש אינו נכון אף דכתבתי דנטלוה מחמת הגזלן חייב למאן דד"ג מ"מ דוקא בקרקע דזה דנטלוה מסיקין חשוב היזק ממש וכחפרו בה בורות כמבואר באס"ז שם לכן אף דמה דבטלו מחמת הגזלן אינו רק גורם מ"מ חייב מדד"ג ול"ח גורם דגורם אף דאם הוציאו מביתו ואינו דר בו פטור לשלם השכירות דל"ח רק גרמא לעיל סימן שס"ג ס"ו היינו לענין השכירות אבל לגוף הקרקע חשוב מזיק ממש אם משיג גבולו ואינו מחזירו לו תדע דהא גורם דגורם פטור לבע"ת וש"ך ובאחוי אחויי מבואר בש"ס דף קט"ז ע"ב ובפוסקים אפילו לא גזל הקרקע תחלה חייב והא הא דאחוי אינו רק דיבור וגורם לבד ואם מה שנטלוה מסיקין הקרקע אינו נח"ק ממש רק גרמי דאין מניחין לבעלים ליהנות ממנה א"כ הוי גורם דגורם אע"כ דל"ח גורם דגורם וא"כ בשטרות שנשרפו מאיליהן בבית גזלן אינו רק גורם דגורם כיון דשערות אין גופן ממון ומה שנשרפו מחמת הגזלן ג"כ רק גורם כיון דלא שרפן בידים והרי להש"ך גורם דגורם פטור ובב"ק דף צ"ח בזרק מטבע לצלולין פטור משום דמצי למימר לו הא מנח קמך אי בעית שקלי' וכתבו תוס' ורא"ש שם דאי לא מצי למשקלנו גם בצלולין חייב אף דבעל המימרא שם רבה דל"ל דד"ג וא"כ ה"נ בקרקע דמנח קמי' וחזי לו ולא מצי למשקלי' הוי מזיק ממש לולא דמה דאחוי רק דיבור וא"כ גורם אחד הוא.

ואפ"ת דגם בגזל קרקע ונטלוה מסיקין ל"ח גרמי אלא קנס קנסו לגזלן מ"מ למ"ד דמקנסא לא ילפינן אין למילף שטרות וגם לש"ך ופוסקים דס"ל מקנסא ילפינן כדלעיל סימן שפ"ה וריש סימן זה מ"מ כיון דלא משכחת בשטרות לחייבו רק כשמודה בעצמו א"כ לא שכיח שיגזול ויהיו נשרפין באונס ואח"כ יודה הגזלן דחדא אונס ל"ש והכא תרי אונסין ואח"כ יודה ודאי לא שכיח כלל ולא פלוג ל"ל כיון דאין מין אחד עם קרקע ועוד דאין סברא לעשות קנס מעיקרא בדבר דלא משכחת רק בהודאת פיו ואינו כשורף שטרות דכבר יש גרמי בשטרות שמוכר ומוחל אבל זה אינו בכלל גרמי וקנס בפ"ע הוא וכיון דבקרקעות שכיח יותר וגם משכחת בעדים אין למילף קנס לשטרות ועוד ע"כ לא ילפינין מגזל קרקע דהא לעיל סימן שס"ג סי"א גזל צמר וסממנין וצבע בהן הצמר וזל צמר צבוע פטור וכתב נ"י דלמאן דד"ג חייב דאותבינהו בדוכתא דלא מצי למשקלינהו וכתב ש"ך שם דדוקא דזל כשצבע דאם זל אח"כ דעת כל הפוסקים דאומר הרי שלך לפניך עיי"ש הרי אף דלא החזיר עד אחר דזל פטור והא אי בבית נגזל הוי לא הי' נפסד דלא הי' צובע הצמר ואפילו צבע כשזל פטור למאן דלא דד"ג ולמה לא נקנסי' כגזל קרקע ונטלוה מסיקין מחמתי' דהא בקרקע נמי שייך לומר הש"ל כיון דאינה נגזלת כמו במכת מדינה ושטפה נהר ובצבע נמי מחמת הגזלן נעשה ההיזק דלא מצי למשקלנהו.

הרי גרם לאבד ממון כתב קצו"ח השורף חמץ נוקשה של חברו שמותר להשהותו עד אחר הפסח פטור מדאמרינן בפכ"ש דף כ"ט באוכל חמץ של הקדש דלא מעל למ"ד גורם לאו כמ"ד אח"ד ולא נראה דהא כתב תה"ד סימן קי"ג והביאו ח"י סימן תמ"ז ס"ק ח"י ובש"ע של התניא סימן תמ"ב סכ"ד כל דבר שמותר לקיימו מותר להנות ממנו בפסח כגון למוכרו לגוי או שאר מיני הנאות ועיי"ש בקו"א וא"כ כיון דבהנאה מותר הרי יש בו דין ממון וכמבואר בפרק לולב הגזול דף ל"ה ושאני חמץ של הקדש בפסח דנהי דמותר להשהותו משום לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של נכרים ושל גבוה מ"מ כיון דבעצם חמץ גמור הוא אסור בהנאה כמו חמץ של נכרים כמבואר בא"ח סימן תמ"ג ס"א וכ"כ ריב"ש סימן ת' דבחמץ של הקדש דלא מעל משום דגורם לממון לאו כממון דמי היינו כיון שאסור בהנאה דאי הוי שרי בהנאה ממון גמור הוא ולאו גורם הוא ומוכח לה מהש"ס דהתם וגם אפילו אי הי' אסור בהנאה רק מותר להשהותו אף דקיי"ל גורם לממון לכ"ד מ"מ לדידן דדיינין דד"ג חייב משום דלהבא יהא שוה ממון וכמ"ש קצו"ח גופא לעיל סימן ד"ש סק"א ושכ"כ הרמב"ן.

סעי' ג' בדוחף תוס' ורא"ש כתבו היכא דלא מצי בר אמוראה למשקלוה חייב גם למאן דלא דד"ג ובהגוזל קמא דף ק"א בהא דצבע בהו קופא כתבו רז"ה ומלחמות ונ"י אף דלא מצי למשקל הצבע פטור למאן דלא דד"ג כיון דמנח קמי' וחזי לו והקשה קצו"ח דלתוס' ורא"ש האיך משכחת הך דצבע בהו קופא ולק"מ דבאמת תוס' שם כתבו דאי צבע קוף כפרש"י אפסדי' בידים דהוי היזק ניכר רק הפירש צבעו כיעור עיי"ש ור"ל דזה חשוב השא"נ ול"ד לדחפו לים דניכר לכל ההיזק והנה לרז"ה ורמב"ן ונ"י דאף דלא מצי למשקלנהו הוי רק גרמי כיון דמנח קמי' וחזי לו א"כ הא דהגוזל בתרא דף קט"ז ע"ב ולעיל סימן שע"א ס"ד דאחוי קרקע של חברו לאנס דחייב מדד"ג אף א"ל גזלה כפרש"י והראשונים הוי רק גורם דגורם כיון דאחוי אינו רק מסור בדיבור ומה שלקח האנס הקרקע הא מנח קמי' דנגזל וחזי לו רק לא מצי למשקל ומוכח לרז"ה ורמב"ן ונ"י דגורם דגורם חייב ולתוס' ורא"ש אינו מוכח וצ"ל בע"ת דפוטר גורם דגורם ס"ל כותייהו ואף דהשא"נ ג"כ חייב גם בלא גזל וא"כ ה"נ בגזל נהי דחשוב השבה כיון שאין ההיזק ניכר י"ל הש"ל מ"מ יחוייב משום שעשה ההיזק בידים י"ל כיון דהטעם שלא יהא כאו"א הולך ומטמא טהרות חברו כדאיתא בגיטין דף נ"ג וכאן דגזלו וצבעו אדעתי' דנפשי' לא נתכוין להזיק רק לא עלה בידו כהוגן והוי כשוגג דפטור בהשא"נ וערוך פירש דהקוף צבע הצמר ולא נצבע יפה ונפסד דמי הצבע הובא בת"ח ולדידי' י"ל שפיר דמה דמונח הצבע במקום דלא מצי למשקלנהו הוי היזק ממש רק פטור כיון דעשאו קוף של"מ הגזלן ואי חזותא מלתא י"ל הש"ל ועדיין קשה כיון דברשות הגזלן נעשה יהא כגזל שדה ונטלוה מסיקין מחמתו דחייב אף דשדה אינה נגזלת ומנח קמי' וחזי לו מ"מ כיון דלא מצי למשקלי' חייב ואמאי לא פשיט הש"ס מהמשנה ועכצ"ל כיון דהך משנה קנסא הוא בקרקע לא ילפינן מיני' ואפשר צבע קופא לא שכיח כל כך או הסגת גבול שכיח יותר דמסיג להנאתו משא"כ שאר היזק ודלא כשעמ"ש שבס"א ועוד י"ל לפמ"ש המרדכי בהגוזל קמא סימן קי"ז היכא דמרויח לגוי ומפסיד לישראל דינו חמיר משאר מזיקין וגורמין.

מטבע של חברו כתב הגמ"ר פרק הגוזל כשאדם מזיק חוב של חברו כשורף שטר דמזיק ממון עצמו נקרא דינא דגרמי אבל אם הדבר בעין אף שצריך להוציא משלו להעמידה כבראשונה ושאינו שוה עתה למכור כמו שהיתה כזורק למים צלולין שצריך לשלם לתרמודאי ליטלו וכן שף מטבע בקורנס שצריך לשלם לצורף וכן כל דבר שאינו מחוסר גוף הדבר רק צריך להוציא להשיב לקדמותו נקרא גרמא עכ"ל והקשה קצו"ח מפ"ק דב"ק דתניא מניין שעל בעל הבור להעלות השור מבורו ת"ל כסף ישיב לבעליו והמת ופריך ה"ד אי דבבור שוה זוז ואגודא ארבע בדנפשי' טרח ופרש"י ריוח דמזיק הוא דשייח לו לניזק בארבע ולמה צריך קרא והא להגמ"ר אינו חייב ההוצאות וצריך קרא דמזיק צריך להוציאו מהבור ואפילו להש"ע דדוחף מטבע צריך להחזיר ההוצאות מדד"ג אכתי תקשי לפמ"ש הנ"י בשם הרא"ש דבנזקי גופו הוא דחייב משום גרמי ולא בנזקי בהמתו ולולא פרש"י י"ל דפריך אתא דקאמר מקודם יבא עדודה לב"ד דהוא אדם המזיק שפשע ולא שמר וניחא לדעת הש"ע דמחייב בדוחף משום דד"ג אבל להגו"ר והרא"ש וטור דגם דוחף פטור קשה ואף להש"ע דחייב מדד"ג היינו בדוחף ומזיק בידים אבל שומר שפשע אינו מזיק בידים את"ד ולע"ד ודאי אם הקושיא דש"ס על יבא עדודה לק"מ דשומר חייב גם בגרמא כיון דקיבל עליו לשמור אלא כיון דפריך אי דבבור שוה זא הרי דאבור קאי ולא אפסוק יביאהו עד הטרפה דלא מיירי בבור ולחומר הקושיא אפשר כיון שכתב הגמ"ר רק כשהדבר בעין ואינו מחסר גוף הדבר רק צריך להוציא להשיב לקדמותו זה חשוב ההוצאה מכיסו רק גרמא י"ל דשור המת בבור דעומד למכור וכמבואר בתוס' פרק השוכר את האומנין דף ע"ט סד"ה ואם דחמור שמת אינו עומד אלא למכרו בדמים וכן מוכרח מגוף הקרא דוהמת יהי' לו דלימד דהפחת משעת מיתה עד העמדה בדין לניזק וכתבו תוס' בפ"ק דב"ק דף יו"ד ע"ב בד"ה לא נצרכא אלא לפחת נבלה אע"ג דבפרק המניח אמרינן כיחשה כשעת העמדה בדין התם משום דלא מתה ויש לו להמתין עד שתתרפא אבל הכא מיד הי' למכרה עכ"ל ואפילו יאכילם לכלבו מ"מ לא ישאר קיים ועומד לשרוף כשרוף וא"כ כבר חסרו גוף הדבר ע"י בורו לגמרי אלא דמנכין לניזק מה שראוי ליטול דמים בשעת מיתה א"כ אם בבור אינו שוה רק זוז א"א לנכות יותר כיון דאין לו רק דמים ואינו ראוי ליטול יותר בעדה משא"כ במטבע שדחף לים ואינך דגוף הדבר נשאר בעין ואינו עומד למכור דוקא וזה דדייק הש"ס בלישנא האי טורח נבלה ה"ד ולא פריך כלשון הברייתא שעל בעל הבור להעלות שור מבורו והל"ל האי טורח השור אלא ר"ל כיון דנבלה הוא ואינו עומד רק למכור לנכרים ולכלבים א"כ כבר חסרו כולו עד מה שראוי ליטול דמים בשעת מיתה ועל בעל הבור להוציאו דאל"כ הא לא יתן שום אדם בעדו רק זוז.

כתב עוד קצו"ח דבדוחף מטבע לים ונפלה על האבן ונעשה בו קצת נזק דלא הדר צריך להעלותו מן הים על הוצאות שלו כיון דגלי קרא בבור דעל בעל הבור להעלותו במקום נזק וגם בשומרין דצריך להביא הטרפה לב"ד את"ד וצ"ע כי משומרים אין ראי' דקיבל עליו לשמור לכן חייב גם בטרחא יתירא וכמ"ש לעיל סימן ש"ג ס"ח ומבור אין ללמוד להיזק כלים דהא פטור בכלים אפילו נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו פטור על הכלים כמבואר במשנה דפ"ה דב"ק דף נ"ב וא"כ גזה"כ בשור וחמור ודיו לבא מן הדין להיות כנידון ומה שסיים הקצו"ח משא"כ בריפוי דאפילו במקום נזק דאינו בכלל יביא עדודה לב"ד כיון דהבהמה לפנינו עכ"ל ור"ל דאינו חייב רק על השבת גוף הבהמה ממקום שנפלה ולא על הוצאות ריפוי דמעלמא והא לפי מה דיליף הקצו"ח משומרין ילמוד ג"כ לדמי טרחא דמעלמא כמו שמבואר בהראב"ד והמ"מ פ"ג דשכירות הבאתים לעיל סימן ש"ג ס"ח דצריך השומר לשלם לבעל הבהמה דמי טרחא לקנות אחרת אלא דמשומר אין ראי' ועיין תוס' פרק אע"פ דף נ"ו ע"ב סד"ה הכ"ז ז"ל שאני התם דחייבה תורה שומר שכר על שלוקח שכר ושואל לפי שכל הנאה שלו ומשעבדים עצמם לכל הכתוב בפרשה עכ"ל ומבואר במרדכי פרק הגוזל קמא דהיכא דמקבל עליו חייב בגרמא נמי ועיין תבואות שור סימן ח"י ס"ק כ"ד דבשומר חייב אפילו לא ברי הזיקא ולא נעשה מיד דקיבל עליו לשמור.

פחת צורתה כתב הש"ך בסק"ז דוקא שלא הגביהו ובתוס' רי"ד פרק הגוזל קמא דף צ"ח כתב כיון דביטול הצורה קורא גרמא אף שלקח המטבע מידו ושף אותה בקורנס פטור והשבה הויא כשמחזיר לו הכסף בלא צורת ואומר לו הרי שלך לפניך ול"ד לדוחף מטבע לים דאי אתי לידו השבה בעי למעבד משום דלא מהדר לו מידי וגם קצו"ח כתב דלתוס' אפילו אגבי' מ"ל הש"ל וי"ל קי"ל.

ראובן שמכר מקח לעכו"ם ובא שמעון וא"ל לעכו"ם שאינו שוה כ"כ חייב לשלם ואפשר דכה"ג הוי כמסור דחייב ובמהר"ם איתא שאמר כן שמעון אחר שנגמר המקח וקבל העכו"ם המקח והקשה ש"ך דאינו דומה למסור דמחסרו ממון אבל הכא אינו מחסרו ממון שהעכו"ם מחזיר לו את שלו ואינו קושיא כיון דקי"ל מעות בישראל קונם כדלעיל סימן קצ"ט וממילא בעכו"ם משיכה קונה כדאיתא רפ"ב דבכורות וכ"כ הש"ך לעיל ריש סימן קצ"ד ומ"ש הפוסקים לענין איסור בכור דספקא היא אי משיכה לבד קונה בעכו"ם כתב בשו"ת רמ"א סימן פ"ז הובא בטו"ז סימן ש"ך ביו"ד דהיינו רק לכתחלה אבל דיעבד סמכינן אר"ת וכל הפוסקים דס"ל דעכו"ם מישראל וישראל מעכו"ם במשיכה לבד קונה וא"כ ה"נ כיון שמשכו העכו"ם קנה ואין אונאה לעכו"ם כדלעיל סימן רכ"ז סכ"ו א"כ מה שע"י מחזיר העכו"ם המקח לישראל ודאי מחסרו ממון שאינו שוה כ"כ כיון דשלא כדין עושה העכו"ם דמגיע לו ממנו הסך שפסק לו ומחזיר לו פחות ונראה דש"ך לשיטתו ביו"ד סימן ש"כ סק"ח דגם דיעבד הוי ספ"ד אי משיכה בעכו"ם קונה או אף דבאיסור אזלינן בתר רוב הפוסקים בדיעבד מ"מ בממון י"ל קי"ל דמשיכה בעכו"ם לא קנה אבל מהר"ם פשיטא לו כרוב הפוסקים דמשיכה קונה בעכו"ם ונ"מ גם לדידן היכא דקנין הנהוג לקנות במשיכה לבד או שנתן גם קצת כסף או עשה ת"כ באתרא דנהיגי לקנות בזה דודאי יש למוכר חסרון ממון כשמחזיר לו אך אפשר דש"ך ס"ל דלא נתחייב העכו"ם באמת ביתר משויו רק נתמעט מאונאה כשפרע א"צ להחזיר לו ועמ"ש לעיל סימן רכ"ז סכ"ו הוכחה לזה ומ"מ כיון דמותר ליטול מבטלו מריוח ורמ"א וש"ך לשיטתייהו דלעיל סימן רצ"ב ס"ז.

והש"ך הביא לשון מהר"ם שמעון הי' לו עור ולקחו ראובן ממנו והביאו להגמון וא"ל ההגמון אמור בגימור דבר כמה סוף דמיו א"ל לא פחות מליטרא כסף וקבלו מיד בכך והי' שם לוי ואמר עור זה רע ודמיו יתרים ועתה טוען ראובן שהפסיד ה' דינרים ע"י לוי אם יש עדים שכך הי' כיון שקבל ההגמון העור אף שלא פירש בכך אני נוטלו נתקיימה המכירה בקיבול העור מיד ראובן עכ"ל ופרשו הש"ך שהעור לא הי' דמיו ידועים שאפשר שהי' שוה ליטרא כסף ואי לאו דנתקיימה המכירה מתחלה לא הפסידו לוי כלום שהרי מעולם לא קנהו ההגמון בליטרא כסף אבל עכשיו שנתקיימה המכירה א"ב הרי העור נמכר בליטרא כסף ונמצא שראובן מוכרח לשלם לשמעון ליטרא כסף וע"י דיבור לוי פחת ההגמון ה' דינרים והחזיק העור לעצמו ונמצא שהפסיד לוי לראובן ה' דינר מכיסו שחייב לשלם לשמעון עכ"ל ולא נראה כלל דכי בשביל שלקחו עכו"ם בליטרא כסף נוציא מראובן ליטרא כסף כשאינו ידוע כמה הי' שוה והלא כל דבר צריך שומא שלשה בקיאין ואפשר הגוי ג"כ אינו בקי וכמאמר לוי שאינו שוה ליטרא כסף והלא כל דיני אונאה אחר שקנהו בכך וכך אם אינו שוה כך הוי אונאה אף דזה קנהו בכך וגם למה יתחייב ראובן אינו רק סרסור ואם אנסו הגוי פטור מאונס אפילו יהא שוה ליטרא כסף ואפשר הכונה דראובן קיבל עליו באומן המועיל לשלם לשמעון בסך שימכרנו אבל גם זה דוקא כשלוי ידע זה דאל"כ עדיין יכול לומר לא הפסדתיך כי אינו שוה באמת יותר ממה שקבלת מההגמון ומה שנתחייבת לשמעון לא עלה על דעתי ואין לומר משום דראובן פשע שנתנו לגוי בלא מעות דמ"מ לא יחרב יותר ממה ששוה באמת וכמ"ש נה"מ סימן קע"ו ס"י.

סעי' ד' והמשבר פטור עש"ך ועמ"ש לקמן סימן ש"צ.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה