ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שנו
סעי' ב' ואם אמר הלוקח לטובה נתכונתי נאמן עיין בד"ה דמחרימין סתם אם אמת כן ושעמ"ש חולק דצריך לישבע שנתכוין כן כמו בגנב שאינו מפורסים דצריך לישבע בכמה קנה ה"נ ביש עדים בכמה קנה ישבע שלטובה כיון ולע"ד שאני הכא דאם לא כיון לטובה הוי גנב דלאו עכברא גנב אלא חורא גנב כדאיתא ריש הסימן ובסמ"ע שם וא"כ מנ"ל דתקנו חכמים כה"ג שבועה על הבא ליטול בברי נגד שמא ומוחזק בחפץ והא אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן כמבואר בפרק כל הנשבעין אף דיש שם רגל"ד הרבה ויש לבעלים מגו דהשאלתים וכמבואר בב"י ס"ס שנ"ז ובמרדכי פ"ק דב"מ סימן רכ"ו דעת ר"ש דהאומר לחברו גזלתני או גנבתני והלה אומר להד"ם לא ניתקנה היסה על זה ולא משביעינן ע"ז אלא היכא דמודה במקצת או יש ע"א דיש שבועה דאורייתא וראי' מפרק כ"ה אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן ואומר ר"ם דל"ד דהתם מה"ט לא יטול התובע בשבועה אבל הנתבע נשבע ועוד כי קאמר בפשה"ד מה בין ש"ד לשד"ר לימא א"ב לאשבועי אגנבה דכופר הכל אין משביעין והרי"כ הביא ראי' מפיש"נ עבדי גנבת רצונך השבע ונוול עכ"ל ולע"ד י"ל קושית הר"ם דהא לבתר ל"ב דלא תיקן היסת רק בדררא דממונא סמוך לו שאל מה איכא בין שבועה דאורייתא לשד"ר ולל"ב ל"ל נ"מ זאת דבאומר גנבתי והחזרתי ל"ל לא מחזיקינן אינשי ברשיעי דכבר הרשיע דחבול ישיב רשע וגם ר"ש מודה דחייב היסת וצ"ל דקושית ר"ה בממ"נ דללשון דצריך דד"מ בהיסת יש נ"מ זאת גופה דבדאורייתא ל"צ דררא דממונא ולל"ק גם בהיסת יש נ"מ בטענת לא גנבתי אך לר"ש י"ל דמודה מקצת או ע"א מכחישו זה גופא הוי דררא דממונא וכעין שכתבו התוס' ד"ה ומאן דאם עדים מעידים על המקצת חשוב דרד"מ על השאר וה"נ במב"מ וכ"ש בע"א מעיד על כולו ועוי"ל דודאי מסברא לא מחזיקינן אינשי ברשיעי ולא תקנו ע"ז ולר"ם צ"ל משום ל"פ ור"ש ס"ל דלא אמרינן ל"פ מטענה לטענה וכמו לל"ב דלא תקנו בלהד"ם משום ל"פ דהחזרתי אך אם נאמר גם בחשוד תקנו היסת ועשו תקנתא לתקנתא שישבע תובע ויטול הרי בחשוד ל"ל אחזוקי בגנבי לא מחזיקינן וחייב היסת גם בגנבת וישבע שכנגדו ויטול ממילא ל"פ באותה טענה וגם אינו חשוד ישבע כיון דחל התקנה וא"כ לפי' המסקנא דבחשוד לא תקנו כלל היסת ולא נ"מ רק לכשרים שפיר קאמר ר"ש דבטענת גנבת לא תקנו אבל לס"ד דגם חשוד בכלל התקנה גם כשר ישבע היסת ועכ"פ גם לר"ם י"ל דוקא בתובעו בברי ומשום דחזקה אא"ת אע"כ י"ל עליו משא"כ בשמא ואף דתקנו בשותפין וכיוצא שישבע א"ל גנב התם משום דמורי התירא ולפ"ז ממילא נסתר מ"ש השעמ"ש דאין הלוקח נאמן לומר לטובה נתכונתי אפילו בשבועה רק כשאין עדים על המכירה די"ל מגו ממך לקחתי אבל אם לקח בפני עדים מגנב מפורסם דלית לו מגו אף בשבועה לא יטול דכ"ז העלה לשיטתו ולפמ"ש אינו מוכרח וגם ל"ל כלל דאף בשבועה לא יטול בלא מגו דהא מקור דין זה מתוס' ב"ק דף קי"ד ע"ב שהקשו בלא תקנת השוק יטול מעותיו די"ל לטובה נתכונתי ואם ל"ל כן רק כשלקח שלא בפני עדים מה קושיא הא צריך התקנה כשקנה בשוק בפני רואין ואין לו מגו.
וברמב"ם פכ"ד מאישות הי"ז כתב משביעה בנק"ח שלא זנתה תחתיו אם ראה אותה בעצמו ואח"כ תגבה כתובתה אבל בדברי אחר א"י להשביעה אלא ע"י גלגול עכ"ל והה"מ הקשה הא בפי"ד ממלוה כתב הרמב"ם דאין המלוה נשבע כששטרו בידו רק על טענת פרעון דלפרעון קאי אבל אאמנה וכבית א"צ לישבע עיי"ש מל"מ ולע"ד בשלמא באמנה וכבית בא לעקור השטר מעיקרא ובפרעתי אף דאינו עוקרו מ"מ חזקה שטרך בידי מת בעי עומד נגד הטענה לכן לולא דעומד לפרעון א"צ לישבע דשטר מסייעו משא"כ בטענת זנות שאחר הנשואין אינו בא לעקור השטר למפרע וגם ל"ש בזה חזקה שטרך בידי מה בעי לכן משביעה אלא דלפ"ז גם בשמא וכ"ש ע"י דברי אחר למה לא ישביעה כיון דבאה ליטול וע"ה משום דאחזוקי ברשיעי בשמא לא מצי משא"כ טוען ברי ומוחזק ומיושב קושית ב"ש סימן קט"ו ס"ז סקל"ב על רמ"א דפסק בחו"מ סימן ע"ה סכ"ג דיכול להשביע ע"י אחר ובא"ע סתם דא"י להשביעה ע"י אחר שלא זנתה ולפמ"ש א"ש.
ובירושלמי פרק הגוזל בתרא ה"ג אהא דתנן המכיר כליו ביד אחר ישבע כמה הוציא ויטול אמר ר"ב ב"מ בדין הוא שלא ישבע ולמה אמרו ישבע שלא יהו בעלי בתים נטפלין לגנבים הרי בדין נאמן על שהוא בידו רק א"ל ישבע לא ידייק כשיקנה אם אינו גנוב כיון דלא יפסיד אבל כיון שצריך לישבע מעיקרא מידק דייק אם אינו גנוב וא"כ כשאומר לטובה נתכונתי וידעתי שהוא גנוב ל"ל ה"ט שיחויב שבועה כדי שלא יקנה דאדרבה טובה לבעלים שיקנה ולמיחש דמשקר ל"ח דהא בדין שלא ישבע כמה הוציא נמי.
סעי' ח' בהג"ה נהיגי עכשיו עיין פתחי תשובה לא"ע סימן כ"ח סק"ד וסק"ט מ"ש מקה"י.