ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שנג
סעי' ג' הדמים עש"ך שהקשה מהא דב"ב דף מ"ד דבפרה וטלית מעיד ואי צריך להחזיר דמי נוגע בעדותו ותומים בסימן ל"ז כתב דמיירי שידוע שאינו שוה יותר ממה שנתן וא"כ בלא"ה יש ללוקח מה שנתן מתק"ה רק דקשה ממה דמוקי לה התם ביורש והא ביורש ליכא תק"ה וא"כ נוגע והאס"ז ופנ"י הקשו מר"פ דהגוזל ומאכיל דהניח לפניהם פטורים מלשלם משום דיורש כלוקח אלמא דיאוש וש"ר פטור לגמרי והובא בנתיבות ולע"ד לפמ"ש נ"י בב"ב שם דלפיכך פירשב"ם דמכר שלא באחריות דליכא שינוי רשות באחריות עיי"ש וי"ל דרמב"ם ס"ל דעל גוף החפץ לא אכפת באחריותו דנשתנה רשותו וכשתצא מיד לוקח אין על הגזלן אחריות גוף החפץ רק אחריות דמיו אבל בדמי החפץ ליכא שינוי רשות כיון דסתם גזלה אחריות דמיו על המוכר כדלעיל סימן רכ"ה ע"כ דמי החפץ אגיד גבי' דמוכר לכן חייב לוקח להחזיר הדמים לנגזל וא"כ ביורש דליתא לגזלן ורשות יורש כרשות לוקח חשוב שינוי רשות גם לדמיו ולפ"ז אפילו שוה יותר ממה שנתן אם לא קיבל המוכר אחריות פטור הלוקח וכן העלה לדינא הח"ס חחו"מ סכ"ו דלוקח שלא באחריות גם לרמב"ם א"צ להחזיר הדמים כיון דאין לו על מי לחזור ועפ"י דברי תוס' בב"ב שם בד"ה מכר וכ"כ בג"א סימן ל"ז וקיימתי' מנפשאי.
עוי"ל דבב"ב שם קאמר נהי דמגופא מייאש מדמי מי מייאש ל"צ דמית גזלן ופירשב"ם דמית גזלן דהשתא אפילו מדמי מייאש ויל"ד הא הלוקח פטור מדמי' בלא"ה כיון דבהיתרא אתי לידו ואי ס"ל כרמב"ם למה פסיקא לי' יותר דהשתא אפילו מדמי' מייאש ונראה לפמ"ש כתיבות בסימן קס"ג דבחוב ל"מ יאוש דשיעבוד הגוף כקרקע עיי"ש וא"כ ה"נ בגזלן ל"מ יאוש על הדמים דנשתעבד גופו באחריות כשגזל אבל כשמת ולא נשאר אחריות נכסים ליכא שיעבוד גוף רק שיעבוד על גוף החפץ ואין האחריות על היורש ולוקח רק אם איתא בעין ועיין לקמן סימן שס"א ס"ו דלאחר יאוש אם בא אחר ואכלו דפטור וכ"כ קצו"ח ונתיבות כאן דאין גוף לוקח משועבד א"כ אתני היאוש לדמי בכלל גופו של חפץ ועפ"י פרק לולב הגזול דכמו דאינו מתייאש מדמי' כן מקרקע מטעם אחד דאינו מתייאש בלב שלם משא"כ בגוף המטלטלין דאפשר להבריחן וא"כ ודאי גם רמב"ם לא קאמר דלוקח צריך להחזיר דמיו אלא כ"ז דלא אהני יאוש לדמיו ועדיין מגיעין לנגזל אבל כשמת הגזלן וליכא שיעבוד הגוף דאהני היאוש גם לדמיו כמו לגופו פטור הלוקח לגמרי אפילו קודם שאכלן כיון דאם אכלן פטור הרי יכול להבריחן לגמרי ועסמ"ע סימן שס"א ס"ו סק"ז ממילא מתייאש גם מדמיו.
סעי' ד' אין נקרא ש"ר אלא במוכר או נותן ואם השכין נראה דתליא בפלוגתא שבא"ע סימן כ"ח סי"ב.