ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שיב
סעי' א' המשכיר אחד השכיר חנות לחברו על שנה חוץ מהירודים ושוב נתחדש עוד ירוד בתוך השנה ופסקתי דהשוכר צריך לפנות החנות בירוד זה דהא מבואר לעיל סימן רכ"ה בקיבל עליו אחריות שבירה ושפיכה ואירע שנתנסך היין דחייב גם באחריות הניסוך מטעם דחזינן דקיבל אחריות דעלמא והא דלא פירש ג"ז משום דלא אסיק אדעתי' ומבואר שם עוד ס"ג לכל תנאי ממון שאומדים דעת המתנה וא"כ ה"כ אף דלא פירש אף שיתוסף היינו דלא אסיק אדעתי' אבל כיון דפירש חוץ מהירודים יש לכלול גם החדש דאומדנא הוא אי הוה ידע הי' מתנה דכך יש לו קפידא על החדש כמו בישנים אך השוכר יכול לנכות בעד ימי ירוד החדש לפי שכירות העולה לכל יום דמעיקרא שפסק השכירות היו ימים אלו בכלל ואף דיחשב לספק יש לפסוק כן דבגוף החנות המשכיר חשוב מוחזק ולענין השכירות השוכר מוחזק אך ינכה רק כפי העולה על סתם ימים לא כפי מה ששוה בימי ירוד.
לזמן קצוב וכו' אפילו דנפל וכו' ואפילו העני וצריך למוכרו כ"כ הרא"ש וטור ומוכח מזה דהעני יותר מסתבר שיוכל להוציאו מנפל ביתו וקמ"ל דגם בהעני א"י להוציאו כיון שהוא תו"ז ושכירות ליומו ממכר וא"ה בהשכיר סתם דאם נפל בית משכיר יכול להוציאו כדלקמן סי"א כ"ש העני וצריך למכרו ולא כמ"ש במרדכי הובא בטו"ז דנפל יכול להוציא ובהעני לא ומ"מ י"ל גם מרדכי מודה בסתם דבהעני יכול להוציאו ולא קאמר רק בתו"ז כדמסיים יחזיר על הפתחים עד משלים ימי שכירתו ורא"ש דס"ל דנפל כ"ש מהעני דא"י להוציאו הוכרח לפרש דברי ירושלמי דלא כמרדכי.
שישלים זמנו אבל יכול להשכירו לאחר תו"ז לכשיגיע הזמן מבי"ט ח"ב סימן שמ"ו עכ"ל ש"ך סק"ג וראיות המבי"ט מדיכול למכרו ולהקדישו איני מכיר דשאני מכירה כיון דהגוף של משכיר מהני מכירה וממילא כיון שקנה הגוף יהיו הפירות שלו אחר כלות זמן השכירות אבל להשכיר גוף לפירות אינו שלו כיון דשכור לאחר הגוף לפירות והוי דבר שאינו ברשותו וגם ראיות נתיבות מכתובות דף נ"ט נדחה בזה ובמל"מ פ"ד מה"א הביא מחלוקת רש"י ותוס' אי מחוסר זמן חשוב דשלב"ל אך כיון שנהגו להשכיר לשוכר ולאחר טרם שכלו שכירות הראשון מועיל משום סטימתא וכן מצאתי בפ"ת לקמן סימן שט"ו וכבר בררתי לעיל סימן ר"א דסתימטא מועיל בדשלב"ל להיות חיוב ולא קנין בגוף הדבר וכיון שיש כאן מחלוקת אי חשוב דשלב"ל מחמת דזמן ממילא קאתי לכן הנלע"ד לדינא כך אם השכירו לשוכר ראשון או לאחר ורוצה המשכיר לחזור בין קודם שכלה שכירות ראשון בין אח"כ א"י לחזור כיון דעכ"פ יש בו חיוב הגוף משום סטימתא כופין אותו לקיים חיובו וכן השוכר א"י לחזור מה"ט ואם חזר המשכיר והשכירו לאחר ל"מ דאם תחלה השכירו לשוכר ראשון דא"א להוציאו מספק אלא אף שהשכירו תחלה לאחר וחזר והשכירו לראשון ג"כ א"א להוציאו אם השכירו לראשון אחר כלות שכירתו דשמא ל"מ קנין תו"ז השכירות ואין מועיל רק מכח חיוב גופו של משכיר וכיון דקנהו זה הדר בו אחר שכלה שכירתו א"א להוציאו כיון דחיוב אינו קנין ואם גם הדר בו לא שכרו רק תו"ז שכירתו אחר שהשכיר המשכיר לאחר צריך לצאת כיון דממ"נ האחר זכה אם ל"ח דשלב"ל הרי קנה ואם הוי דשלב"ל גם להדר בו ליכא קנין וחיובו של האחר קדים ואם השכירו המשכיר תו"ז השכירות לאחר שאינו דר בו ושוב חזר והשכירו ג"כ לאחר שאינו דר בו אפילו השכירו להשני אחר כלות שכירות הדר בו מ"מ יש לו ליתן למי שהשכירו תחלה כיון דהוי ספק דל"ה דשלב"ל וקנה הראשון ואם תפס לא מפקינן לכן גם לכתחלה יש ליתנו לזה כיון דודאי חייב המשכיר ליתנו לו מצד סטימתא ויש עליו חיוב הגוף ועולה עשה שהשכירו לשני להפקיע שעבודו של ראשון ונגד השני ליכא חיוב כלל כיון שקדמו הראשון הרי זה דומה למ"ש הר"ן בפרק הכותב בהא דלב"ח יהבינן משום נע"ד כיון דאם קדים וגבה גבה מן הדין מגבין לו תחלה משום איזה טעם ואם אחר שהשכירו לשוכר ראשון או לאחר חזר ומכרו לאחר חשוב הלוקח מוחזק דודאי הגוף שלו וגם הדר בו צריך לצאת דאף דיש חיוב על המשכיר מ"מ לא קנה השוכר בגוף הבית ועיין נה"מ סימן ל"ט סקי"ז ואם נתייקרו שכירות הבתים או השכיר בזול אף דל"ד להך דלעיל סימן ק"ז ס"ד דהיורשין אין עליהם חיוב הגוף משא"כ זה דיש עליו חיוב הגוף נהי דא"י לקיים חיובו ליתן גוף הדבר כיון שמכרו לאחר מ"מ יכול לקיים חיובו לשלם דמיו מ"מ כיון דלוקח מוציא מיד שוכר שקדמו רק מכח ספק שמא חשוב דשלב"ל ולא קנה ראשון א"כ משכיר י"ל לשוכר שמא ל"ח דשלב"ל וקנית אתה ולא הזקתיך ודומה להך דפרק הגוזל דף צ"ט ע"ב ההוא מגרומותא דאתא קמי' דרב טרפי' ופטרי' לטבח לשלומי דמי וכדלעיל סימן ש"ו ס"ה לכן אין להוציא מהמשכיר זולת כשתפס השוכר אין להוציא מידו ודוקא שמכרו די"ל סברתי שיניח להשוכר לדור ברצונו או מחמת הדין אבל אם חזר והשכירו להדר בו אחר כלות זמן שכירות הקדום דכתבתי דאין מוציאין אותו מדירתו מספק אין לו התנצלות זה כיון דהשכירו ע"כ לדור בו ולהפקיע שכירות הראשון והוי פושע וחייב כמו בסימן ש"ו שם שקלקל בדבר הידוע דמטריפין מספק כמ"ש התה"ד וש"ך שם כ"ש הכא דנתכוין להפקיע לשוכר ראשון לכן חייב להעמיד לו בית אחר כמו בסתרו או מכרו לאנס דבסמוך ס"ב ואם לא העמיד לו חייב להחזיר לו מה ששוה יותר וברשד"ם סימן רפ"ח חולק ג"כ אמבי"ט וס"ל דאם השכיר תו"ז לאחר דמי למה שאירש מאבא מכור לך דאפילו בשדה זו ל"מ לרוב הפוסקים ואף שאחר שכתוב בשטר שהשכירו כתוב דנתחייב המשכיר להעמיד ולקיים השכירות לז"פ וקבאנ"ס ל"מ דהחיוב הוא בהנחת השכירות וכיון דשכירות ל"ה כלום גם החיוב ל"מ וצריך לכתוב פלוני חייב עצמו להשכיר החצר לפלוני וצ"ל דל"ה שם מנהג להשכיר תו"ז לכן לא בא עליו משום סטימתא ומ"ש רשד"ם סימן שי"ו כשיש ספק בדין אם לוקח יכול להוציא השוכר תו"ז חשוב השוכר מוחזק תמוה דהא קי"ל קרקע בחזקת בעלי' וכתבו תוס' בב"מ דף ק"ג בד"ה פרדיסי משום דסופו להחזיר וה"נ בלוקח שייך ה"ט ועמ"ש בסי"ט.
זמנו אחד שכר מרחץ מקהל לשנה ותוך השנה רצה לשכרו עוד ולא רצו רק להשכיר לבנו ושכרו בשביל בנו שלא בפניו ואח"כ חזרו הקהל נ"ל שיכולים לחזור אף דדברי הקהל א"צ קנין כמבואר בסימן קס"ג די"ל דאינו חל הקנין עד שיכלה שכירות הראשון כיון דא"א להשכיר שיהנה מיד אלא דנתיבות סימן רי"א וכאן כתב דסתמא דעתו שיחול מעכשיו דאל"ה שניהן יכולין לחזור ובכדי לא עביד והכא דבנו לא ידע ע"כ לא חל מעכשיו דשמא לא יתרצה ול"ח זכות כמבואר בסימן קצ"ה ס"ג בהג"ה לענין מכר ועיי"ש כתיבות דכ"ז שלא אמר המוכר זכה בשביל פלוני אפילו הקנה בכסף שניהן יכולין לחזור עד שיתרצה הקונה בפירש וא"כ אף דדברי קהל א"צ קנין הוי כקנו אבל לא להוסיף כאלו אמרו זכה להיות ידם עה"ת וכיון דאפיקתי' ממעכשיו אף דשניהן יכולין לחזור מ"מ עבדי ממילא י"ל סתמא אינו חל עד שיכלה שכירות ראשון ואפילו הי' בקנין כסף יכולין לחזור ועיין רשד"ם חחו"מ סימן שמ"ז אף דדברי שכ"מ ככומ"ס היינו דברים שפירש ולא להוסיף על דבריו אפילו רואין בבירור שכן כונתו עיי"ש ובסימן ס"ו הוכחתי דבמכירה ושכירות גם קהל צריכי קנין וברשד"ם סימן רפ"ח כתב דאם השכיר לשני תו"ז שכירות ראשון אם לא פירש מעכשיו ל"מ קנין דהוי כמשוך וקני' אחר שלשים או קנה סודר זה ותקנה חפצך לי אחר שלשים והוא דלא כנתיבות.
הג"ה ואם הי' ממושכן בענין שלא הי' יכול לפדותו לעולם אם לא מכרו יכול למכרו ולהוציאו מיד כן גרס פלפלא חריפתא והובא בפ"ת ונלאו האחרונים לפרש דברי הג"ה זאת אליבא דהלכתא דמ"ש מנפל ולע"ד ביאור דבריו שבית זה השכור הי' ממושכן ע"ת שאם לא יפדנה לז"פ יוחלט למלוה ונעשה במעכשיו וכדלעיל סימן ר"ז וכלה הזמן בתו"ז השכירות ושיעבוד מלוה קדים נמצא א"ל יפדנה יוחלט למלוה ויכול מלוה להוציאו מיד דלא הי' כח ללוה להשכירו יותר ע"כ אף דלוה מכרו לאחר ומחזיר למלוה מעותיו ונשאר השכירות קיים מ"מ יכול הלוקח להוציאו מיד כיון דלולא לקחו ונתן מעות ג"כ הי' כלה שכירתו דזה המשכיר נהנה שלא נחלט ביתו בזול וזה השוכר לא חסר ואף דכתבו תוס' בפרק כיצד הרגל דף כף ע"ב בד"ה הא אף דכופין עמ"ס בזה נהנה וזה ל"ח מ"מ יכול למנעו מתחלה מלדור בביתו דלא קיימא לאגרא ועיין פ"ת סימן ק"ע מ"מ הא כתבו תוס' בכתובות דף מ"ז ע"ב בד"ה שלא דבדבר דל"ל פסידא אמרינן אומדנא דאדעתא דהכי לא מכר לו שכנגדו עיי"ש וה"נ בנפל ביתו של משכיר הל"ל אומדנא דאדעתא דהכי לא השכיר בית זה רק כיון דיש פסידא לשוכר אמרינן דאדעתא דהכי ל"ה שוכר משא"כ כאן דזה נהנה וזה לא חסר ואף די"ל שאם לא יוכרח לצאת יוכרח המשכיר לפייסו בממון וירויח זה הוי מחלוקת לעיל סימן קע"ד ס"א וא"כ הקרקע בחזקת המשכיר שהגוף שלו וטובא קמ"ל אף דל"ל כיון שמכרו הלוה לפרוע למלוה המוקדם לשוכר יהא הלוקח במקום המלוה וכדלעיל סימן ק"ד סיט וסימן קי"א ס"ה.
לא קוצב לו זמן בש"ך הקשה הא קי"ל אין הדמים מודיעין ולא ראה הדרישה שביאר דא"ל תשכיר לי ביתך בדינר לחדש והקדים לו שני דינרין ולפ"ז ל"ל המעות מתנה דהא מבואר בטור לעיל סימן ר"כ בצמד ובקר דהמעות מתנה ואפילו לא נתן המעות מוציאין ממנו וקשה למה לא יוכל לחזור ואפילו קנו אין מטבע נקנה בחליפין וכ"ש דלא נזכר כלל שקנו מידו אע"כ דאין הכונה שנתן לו מתנה לבד אלא שוויתר ליתן בעד הצמד הרבה ונתחייב במשיכתו וא"כ כאן ל"ל כן דהא פירש דינר לחדש לכן הדמים מודיעין דהקדים לו שכר שני חדשים.
סעי' ב' חייב להשכיר לו בית אחר ואפילו א"ל בית זה וסתרו כמבואר ברמב"ם ותמה נתיבות דלא יהא אלא הזיקו אחר דאין משלם רק שויין וא"צ להעמיד בית אחר ועו"ק אדין דמכרו לגוי הא אם בא אחר וסגר הדלת ולא הניחו לכנוס בתוכו פטור אפילו מלשלם השכירות את"ד ולפמ"ש הריטב"א הבאתיו בסמוך סי"ד חדש דשאני הכא דהוא השכירו לו וסמך עליו שיניחנו לדור בו.
סעי' ה' סתם ואם דד"מ באותו עיר גם בהשכיר לזמן קצוב וגם זמן הודעה אינו כד"י וגם אפילו נתייקרו הבתים לפמ"ש תומים בסימן ע"ג סי"ד סקט"ו ה"נ אזלינן בתר דד"מ דמתחלה סתמא השכיר אדעת כן ועיין מ"ש בסימן ע"ג סי"ד.
עד שיודיעו ברשד"ם סימן רפ"ו אחד שהשכיר חזקתו לאחר ומת המשכיר ונפל לשני יורשים ואחד מן היורשים אמר להשוכר שלשים יום לפני סכות שיצא מהבית והשני אמר שיעמוד ואח"כ נפל הבית בגורל לזה שאמר לצאת ופסק אף דמה שצריך להודיע הוא מדרבנן וקי"ל י"ב בדרבנן מ"מ לא אמרינן כאן י"ב לחוב להדר דמד"ת אין כח לבעל החזקה יותר מהדר רק מתקנה עיי"ש ולפ"ז בבית שהגוף קנוי למשכיר י"ל אחר שחלקו הוברר למפרע דזה חלקו.
סעי' ו' וחנות מעשה שהשכיר המשכיר החנות לאחר ובא שוכר שני לראשון שיפנה לו החנות והסכים רק באופן שישלם לו חוב שיש לו אצל אחד ואח"כ חזר בו שוכר ראשון מחמת שלא הודיעו המשכיר יב"ח מקודם נ"ל נהי דאצ"ק ובמחילה סגי כמו בב"מ לעיל סימן קע"ה ס"ל מ"מ הכא מחל רק בתנאי וצריך קנין כמ"ש הסמ"ע ס"ס כ"א וטו"ז סימן ר"ז סט"ז ועוד כיון דשוכר שני יכול לחזור מלהחזיר החוב אינו בדין שחברו לא יוכל לחזור וכמ"ש רשב"א שבב"י לעיל סימן קע"א סל"ג וסמ"ע סימן ק"צ ס"י סקי"א ורא"ש בב"מ דע"ז הובא בנה"מ סימן קצ"ב וגם י"ל באופן הוי כאם ולא כפ"מ ועשע"מ ס"ס שט"ו.
סעי' ח' מיד כתב הסמ"ע דתרי ידעו שיכלה הזמן וה"ל לדבר זע"ז ונ"ל אם דברו זע"ז שישאר לשנה השני' ולא עשו קנין א"י להוציאו בשנה שני' רק אם חזר והודיעו שלשים יום לפני השני' דכיון שהבטיחו המשכיר הוי כמשכיר סתם דסמך השוכר שלא יוציאו דכל הטעם דזמן קצוב מבואר ברי"ף ס"פ השואל דמידע ידע דזמנו כלה וכמו שהודיעו וא"כ בכה"ג תו לא ידע שיחזור בו אף דלא עשה קנין הא גם המשכיר סתם ליכא קנין על לאחר חדש ראשון וכ"ש הכא דשארית ישראל לא ידברו כזב וכן משמע מלשון הסמ"ע דס"ל לדבר זע"ז מ משמע דאם דברו סגי מדלא אמר דה"ל לשכור ממנו בקנין ומ"ש הסמ"ע או עם אחרים ע"כ ל"ד דהא אף ששכר בית מאחר בקנין ונפל וכיוצא ודאי זה יכול להוציאו דלאו עליו סמך.
סעי' ט' בהג"ה ונעשה שונאו בנתיבות כתב דאם הבית עומד להשכיר אפילו אמר תנאי בפירש ל"מ עד שכופל לתנאי כמבואר בסימן רמ"א ס"ט ול"נ כיון דבמעכשיו יש פלוגתא ועוד דכאן דבאמת עתה אוהבו וחל השכירות רק כשנעשה שונאו בטל השכירות מאז והלאה א"צ דיני תנאי ב"ג כמ"ש מל"מ פ"ג מזכי' ה"ח וקרקע בחזקת משכיר.
סעי' י' שנתייקרו הבתים עיין פ"ת באחד שהשכיר דירה לחברו בביתו על עצים של בעה"ב ורוצה אח"כ הבעה"ב לחזור מחמת שנתייקרו העצים והנה א"ל נתחייב בקנין ליתן עצים רק השוכר החזיק בבית תליא בפלוגתת הפוסקים דלעיל בהשכיר לו חמור סתם ומת אם בלא קנין סגי במשיכת חמור אחד להתחייב להעמיד לו חמור אחר עיין לעיל סימן ש"י בסמ"ע סק"ו נראה דעיקר כהפוסקים דמועיל משיכת חמור זה שישתעבדו נכסי המשכיר וכ"כ הריטב"א שבאס"ז ב"מ דף ע"ח כיון שמשך חמור ראשון וקנאו במשיכה למלאכתו ונתחייב למשכיר בשכרו דשוב א"י לחזור בו באותה הנאה נתחייב לו המשכיר להעמיד לו חמור כאלו קנו מידו וכ"ד רבינו עכ"ל ועיין ב"י סעיף י"ח.
סעי' י"ד עם שמעון ולעיל ס"ז וא"ל הודיעו צריך ליתן לו השכר וכתב שפמ"ש משמע אף שיצא מהבית חייב ליתן לו ומוציאין ממנו השכר בב"ד וק"ט מסימן שס"ג ס"ו אם גזל חצר חברו ולא דר בו פטור מלשלם השכירות ע"כ העלה דאם יצא אין מוציאין רק שמדומה שאין דנין כן ולע"ד ודאי אין לדון כדבריו דלדידי' תקשי מסימן של"ג בשכר פועלים וחזר בעה"ב דאם היו מוצאים להשכיר א"ע ועכשיו אין מוצאים חייב לשלם להם וכן בדבר האבוד וחזרו פועלים שוכר עליהם או מטען הא ג"כ רק גרמא ומבטל כיסו וכן מהא דאיזהו נשך דף ע"ג ע"ב מאן דיהיב זוזי אפרוותא דזו לשפוט ולא זבן לי' חייב לשלם לולא אסמכת אף דאינו רק מניעת ריוח ומבטל כיסו והשגמ"ש בסימן ס"א כתב הטעם בפועלים משום שבת והניח בצ"ע ונתיבות בסימן של"ג הוכיח דלאו משום שבת הוא ועיין בנתיבות סימן ש"ו אבל העיקר כמ"ש באס"ז בפא"נ שם בשם ריטב"א וז"ל דהקשה לו מ"ש ממבטל כיסו ש"ח שפטור שאינו רק גרמא ותירץ אף שלא קיבל עליו תשלומין כלל כיון שסמך עליו חייב לשלם לו מה שהפסיד בהבטחתו דבהנאה שסמך עליו ונותן לו ממונו משתעבד לו מדין ערב וזה ענין שכירות פועלים שחייבין לשלם לבעה"ב מה שמפסיד כשחזרו בהן או שבעה"ב משלם להן מה שמפסידין כיון שסמכו זע"ז נתחייבו זל"ז במה שיפסיד ע"פ וזה דין גדול עכ"ל וה"נ מבואר בתשובת הרא"ש כיון שלא הודיעו סמך עליו ולא השכיר לאחר ע"כ חייב ושמא כ"ז מתקנה כמ"ש נתיבות סימן של"ג שכן ראו ותקנו היכא שסמך עליו והפסיד ע"י וה"נ תק"ח בשוכר סתם שיודיעו לפני הזמן וא"ל הודיעו חייב כיון שסמך שישאר בביתו וכן בנשאר בבית אחר כלות הזמן ולא הודיעו סמך עליו אבל בגזל בית מחברו וסגר הדלת לא סמך עליו ועמ"ש סימן של"ג ובד"ג כלל ק"ד סי"ג בדה טעמים מלבו שלא עע"ד הרא"ש כמבואר למעיין בלשון הרא"ש.
סעי' ט"ו חדש העיבור של משכיר הנה אם השוכר רוצה לצאת עכשיו או החלו שכר בתים י"ל אם העיבור לא נכלל בי"ב דינר לשנה איני דר בבית או כשדר כבר ישלם כשער של עכשיו דהא החיוב רק משום דאוקמוה לקרקע בחזקת משכיר ולא נכלל בשכירות י"ב לשנה ונמצא דר בשל חברו וצריך להעלות שכר אבל אם לא דר או החל ואתה תופס הלשון דינר לחודש בזה השוכר מוחזק ואיך נוציא מספק דהא לא נוכל לומר קרקע בחזקת המשכיר רק דהוי כאלו לא השכירו בכלל השנה ולפ"ז אמרתי בקהל שהשכירו גאבעלי לשנה ופי' ג"כ תרי לישני דסתרי ונתעברה השנה וחדש העיבור לא הי' שוה כשאר חדשים וגם בכל השנה הי' היזק דנהי דמוקמינן הגאבעלי בחזקת קהל המשכירים וכאלו לא השכירו מ"מ א"י לכוף לשוכר הגאבעלי לשלם בעד חדש העיבור כפי שכירות שאר חדשי השנה רק הכנסות חדש זה שייך לקהל ח"ל שו"ת רשב"א סימן תרמ"ה דל"ד לקרקע דבחזקת מארי' קאי ונמצא השוכר משתמש בקרקע של משכיר וכאלו חזר לו לסוף שנים עשר חדש ונמצא זה דר בחצר חברו דקיימא לאגרא שלא ברצון הבעלים ונמצא השוכר כמוציא מן הבעלים אבל מלמד זה מדעתו מלמד את בנו ועיין קצו"ח דהוא משום דהוי תפיסה ברשות ומוכח מזה בבית שבתחלת החדש יכול לצאת ובסוף חדש א"צ לשלם רק מה ששוה עתה דהוי כדר בחצר חברו שלא מדעתו חדש זה ולא נכלל בשכירות ראשון ובגאבעלי כשפרעו מדעתם א"צ השוכר להחזיר כלום רק אם חזק ידו עליהם והכריחם אזי ישלם מה ששוה חדש זה או ההכנסה.
בחזקת בעלי' עש"ך במטלטלין אינו כן וכ"כ רי"ף ורא"ש ובאמת בחידושי ר"נ ס"פ השואל דגם במטלטלין בבא תחלת חדש הוא למשכיר ורי"ף ורא"ש לא כתבו דמהני תפיסה רק באסתרא מאם מעי דלנענת התופס ג"כ ודאי כולה שלו וכאשר ביארתי לקמן סי"ט החילוק בין שוכר לשואל וכ"ש לרמב"ם וש"ע לקמן סימן שמ"א ס"ז דגם בשאלה חשוב משאיל מוחזק.
סעי' י"ז הג"ה נשרף הבית עסמ"ע ולע"ד מ"ש דינו צ"ל אינו דמסתבר לרמ"א דברי רשב"א שבתשובת מיימני פכ"ז דמשפטים די"ל ותלו דשוכר גרם ועכ"פ מה שנתן לא יחזור עיי"ש רק במה דמשוה התם נפל לנשרף הא מבואר לעיל בש"ע דאפילו נטל יחזיר והוא דעת הרמב"ם ורשב"א בתשובה ורא"ש וטור וש"ע אך בנשרף אינו מבואר בדבריהם לכן י"ל דרק בנפל אמרו כיון דנפל אגלאי למפרע דרעוע הי' מעיקרא ולא הי' ראוי לעמוד יותר ולא שייך בזה לומר מזלו דשוכר גרם ואם נפל ברוח שאינה מצוי' והבית הי' חזק א"כ ודאי גם שאר בתים נפלו והוי מכת מדינה ואם רק זה נפל הרי חולשתו גרם לו שיפול מדלא נפלו שאר בתים אבל בנשרף די"ל דמודו פסק רמ"א דאינו כנפל.
סעי' י"ט ואם דר אין מוציאין אותו משם אף דלעיל בנתעברה השנה הקרקע בחזקת משכיר כאן שלא הי' השוכר מעיקרא בבית ונכנס עתה ולא מיחה בו בעל הבית אגלאי מלתא דשיעבד לו הבית וכמ"ש בשו"ת רשב"א סימן תרמ"ה לענין מלמד שלמד בחדש העיבור ולפ"ז אם נכנס שלא בפני בעה"ב יכול להוציאו וכ"כ קצו"ח ובנתיבות בכללי תפיסה סכ"ב כתב עפימ"ש הרא"ש בסנהדרין פאד"מ דבפ"ד י"ל קי"ל בקרקע לכן כאן נמי מהני תפיסה בקרקע דתיקו דמי לפ"ד די"ל קי"ל כשתפס ועיי"ש ואינו ראי' מהרא"ש דמיירי דהפלוגתא אם הקרקע לחלוטין של המוחזק בה עכשיו משא"כ בשוכר דודאי סופו לחזור למשכיר לא חשוב השוכר מוחזק וכמבואר בתוס' פרק המוכר את הבית דף ס"א ע"ב בד"ה ארעתא ובס"פ השואל ד"ה פרדיסי ודעת מהראנ"ח גם במטלטלין כן והמל"מ פט"ו מטוען מחלק ג"כ בקרקע ופליג על מהראנ"ח רק במטלטלי וכ"כ הטו"ז בביאור דברי הרא"ש לעיל סימן קנ"ה סוף קל"ה והמל"מ וראנ"ח וטו"ז מיירי גם כשטוען התופס בקרקע ברי ועיין רא"ש ס"פ השואל וכיון דתפיסת קרקע גופא חלושה ותוס' בפחז"ה דף ל"ב ע"ב בד"ה והלכתא ס"ל דתפיסה בקרקע ל"ח תפיסה ודעת חידושי ר"ן בס"פ השואל וספר תקפו כהן הובאו בקוה"ס כ"ז ס"ז דבשכירות מטלטלין לענין י"ב דינר לשנה דינר לחדש בא בתחלת החדש כולו למשכיר עיי"ש וא"כ בקרקע עכ"פ במוחה מתחלה כשנודע לו יש להוציאו ואפילו נכנס ברשות ונולד אח"כ ספקא דדינא אם צריך לצאת כהך שהבאתי לעיל בד"ה שישלם כיון דדנין על להבא.