ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רפו
סעי' ג' אין שומעין לו בטו"ז הקשה דבנדוניא דבת אמרינן בא"ע סימן קי"ג דהולכין אחר נשואי הבת ראשונה שהשיא בחייו ותירץ דשא"ה דמתק"ח יש לבת עישור נכסי א"כ מה שנתן בחייו גלי דעתי' שזה הוא במקום עישור נכסים ומסתמא גם לשני' יתן כן אבל מה שנתן לבנו רק מתנה הוא לא דרך חיוב וא"כ אפסר דלבן זה אין רצונו ליתן מתנה את"ד ודוחק ונלע"ד לפמ"ש הרא"ש בתשובה והיא לעיל בהג"ה ס"ס רפ"א דאומדנא לא מועיל רק לבטל מעשה לא לעשות מעשה חיוב ולמעקר נחלה עיי"ש סמ"ע וטו"ז ה"נ לבניו אף דאומדנא שכך רצה ליתן לבל בן מ"מ אין כאן שום קנין שיועיל לעקור נחלת שאר בנים משא"כ בבנות החיוב עשו חכמים ליתן נדן לכל בת רק צריך אומדנא כמה דרכו של זה ליתן נדן וממילא חל החיוב מתק"ח כמו עישור כנסי' כשליכא אומדנא דהטילו חכז"ל על הבנים ליתן נדן לבנות מנכסי האב.
הג"ה ששידך בנו כתב מהרשד"ם סימן של"ג פסק לבתו נדן ונתחייב בקנין ליתן לזמן הנשואין ומת האב לפני הנשואין פטורים היורשים דממונו נכנס לרשותם והן אין מחויבים וכמ"ש הרמב"ם פ"ה משותפין והובא בטוח"מ סימן קע"ו מת אחד מהשותפים תוך זמן השותפות נתבטל כל השותפות שכבר יצא הממון ליד יורשין וכזה הורו הגאונים וכ"כ הרא"ש הרי שממון זה הי' מחויב מצד בעל ראשון לעמוד בשותפות עד זמן שקצבו ולפי שמת בעל הממון אנו אומרין שיצא ממון זה מידו ונכנס ברשות היורשין ולאו עלייהו מוטל עוד לקיים השותפות ה"נ נאמר כ"ש כיון שלא נתן עדיין לבת אלו הנכסים שנאמר שהוא לא נתחייב אלא שיתנם הוא לזמן הנשואין אבל כיון שמת קודם הנשואין יצאו אלו הנכסים ובאו לרשותן והן אין מחויבים כלל וחולקין בשוה את"ד וזה דלא כמהרי"ו שבסמ"ע כאן ססק"ד ורמ"א ואחרונים בא"ע סימן נ"א פסקו כמהרי"ו ותמהתי איך נסתייע מהרשד"ם מהרא"ש הנ"ל וברא"ש פרק אעפ"י ס"א כתב דיכול להתחייב כתובה לאשתו אף דאין לו עכשיו גובה לכשתתאלמן דהחיוב על גופו הרי דיורשין חייבין אף שהם לא נתחייבו וראייתו מהרמב"ם אינו ראי' דבשלמא בשותפים גוף המעות ליורשים אמרינן דלא שיעבד ממון היורשים דמה לו לשעבד ממונם ושמא אין דעתם נוחה בשותפות זה ובזה יתיישב מ"ש הסמ"ע בסימן קע"ו סי"ט ססק"נ דיורשים י"ל אבינו נשתתף עמך ואנו אין דעתינו נוחה הימנך והרי ברמב"ם כתב משום דכבר יצא הממון ליד היורשים ולפמ"ש טעם אחד הוא אבל בחיוב גמור ונכסיו ערבין דכשלא פרע חל החיוב על הנכסים לגמרי וממון זה לא ירשו היורשים כלל דאם חייב האב מנה ונשאר אלף זהובים לא ירשו רק אלף פחות מנה ומה להם אצל ממון שלא יירשו כלל יהא נוחה להם או לא וכן בהשכיר או השאיל ומת תו"ז אין היורשים יכולים להוציא ומשום דשכירות ליומו ממכר וקנוי עד סוף הזמן וכמ"ש הסמ"ע בסימן שמ"א סק"ו לענין מת השואל ועיין נתיבות לעיל סימן סמך ס"ו סק"י ג"כ דלא כמהרשד"ם ועיין ב"מ פרק השואל דף ק"א ע"ב פשיטא זבנה או אורתי' א"ל לא עדיפת מגברא דאתית מני' ולמה לא נאמר שכבר יצא הבית ליד יורש אע"כ דלא נאמר זה רק בשותפות מטעם הנ"ל ואפשר לומר ט"א דבשני השותפים מתעסקים ודאי לא שעבדו ממונם רק כ"ז שגוף בעלי הממון משתעבד וכמו שכתבתי בסימן קע"ו סט"ו מהנ"י ואם רק אחד מתעסק ושני בעל הממון הנה זה שיעבד גופו לטרוח ונגד זה שיעבד זה ממונו להניח בשותפות וכמו דאם מת המקבל ודאי א"א לכוף הבנים שיטרחו בגופם דהאב א"י לשעבד גופם והוא פשוט ומבואר במבי"ט ח"ב סימן קס"ב הובא במ"ש לעיל סימן קע"ו סי"ט ה"נ לא שיעבד הנותן בניו להניח ממונם בשותפות דזה ברגלו וזה בפריטי ועיין ב"ח כאן שכתב כה"ג דצריך שיהא הדין שוה וכה"ג כתב בתשובת הרשב"א סימן תתקי"ג הובא בב"י לעיל סימן קע"א סל"ג דה"נ אם יורשי מקבל יכולין לבטל השותפות ויורשי נותן לא יוכלו לבטל לקתה מדה"ד והמבי"ט שם כתב שני אחים יש להם בית ועלי' ודירת הבית שוה יותר והתנו שאחד ידור בבית שתי שנים ושני בעלי' ואח"כ ידור השני בבית שתי שנים ואידך בעלי' ובתוך השתי שנים מת זה שהי' יושב בהבית וישבה אלמנותו ובני' עד כלות הזמן ועתה בא אידך לכנס להבית עד שתי שנים ופסק דנתבטלה הפשרה אחר מות האחד שהרי לא הקנה ולא מחל אחד לחברו שום חלק מחלקו בבתים לשנאמר כי אין ליורשים ולבאים מכחו אלא מה שהי' לו אלא תנאי אחד עשו ביניהם בענין הדירה וגם שלא הי' מתנים הי' הדין כך לדור לזמנים ועוד דהוי כשותפים דאם מת אחד בטלה השותפות אפילו התנו לזמן ידוע את"ד וזה אינו דכיון דזה תחלה דר בבית בתנאי שנגד זמן דיכתו בבית ידור השני ג"כ בבית הרי נתחייב בתורת שכירות שהשני השכיר לו חלקו בהבית בעד מה שידור הוא בחלק הראשון נ"כ זמן כזה וא"כ בית זה מושכר לשני בכלות שתי השנים שדר הראשון לסידור הוא ג"כ שתי שנים וכמו אם שניהם בחיים הי' ראשון מוכרח להניח לשני לדור בו אחר השתי שנים כן יורשיו לא עדיפו מיני' וכמבואר בהשואל דף ק"א ע"ב פשיטא זבנה או אורתה א"ל לא עדיפת מגברא דאתית מיני' ומה שבא עלה המבי"ט מטעם דהוי כשותפים שמת אחד אינו ומטעם שכתבתי לעיל.