אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רפג

סימן רפב

סעי' ב' שלחו יד וכו' בחת"ס חחו"מ סי' קנ"ד הקשה אי אפקרנהו רבנן לנכסי' א"כ ביד מי שהם בשעת המרת הדת זכה בהם אפילו לא אתכוין לשם תפיסה ככל הפקר שהוא ביד מי שהוא זכה בו אי איכוין שיהא שלו וא"צ לזה שום תביעה ושליחות יד כדמוכח בתוס' ב"ק דס"ו ד"ה כיון עיי"ש שתירץ משום דאינו רק ספק הפקר צריך שישלח יד כדי שיהא תפיסה ואינו מובן כיון דספק הפקר הוא א"כ ממילא מוחזק ותפוס בו הנפקד דאם הוא הפקר אינו פקדון שיהא ברשות מפקיד ולע"ד נהי דהפקירו לא עדיף מהפקרא דרחמנא דראה ויתר גוים דגם התם יש האי ק"ו אם גופו עיין רמב"ם פ"ח מהלכות מלכים ה"י וא"כ כמו בממון עע"ז כתב נתיבות לעיל סימן ע"ב סמ"א ס"ק נ"ב דכ"ז שהישראל לא גילה דעתו שגזלו לא נעשת שלו דכשלא גזלו הוא של עכו"ם עיי"ש ה"נ כשגזלו דוקא זכה בו וכ"ז שלא גזלו הוא של המומר ובלא שליחות יד או שתבעו ולא רצה להחזיר לא נעשה גזלן עלי' עיין לקמן סימן רל"ב ס"ד וריש סימן רל"ד וראי' לסברת הנתיבות מתוס' בפרק השוכר את הפועל דף ע"א בד"ה שקולו זוזי דהקשה ר"ת כיון דמעות אינן קונות מה מועיל שלוקחין המעות תחלה מ"מ לאחר שנגע הנכרי ביין נעשה יי"נ והמעות הן דמי יי"נ עיי"ש ואי ס"ד דבלא גילה דעתו לגזלו כיון שבא המעות לידו זוכה בו הישראל בחנם מהפקר א"כ לא הוי דמי יי"נ משא"כ אם יקחו המעות אחר שנתנסך היין הרי גונב מהעכו"ם ואסור כדאיתא בסימן שמ"ח וליכא למימר דגם הפקעת הלואתו אסור משום ח"ה דהא העכו"ם סובר דבעד היין הוא ול"ל כיון דלולא היין הי' אסור לעכב המעות משום ח"ה א"כ מגיע לו הנאה מהיין דא"כ לא א"ש תירץ תהיה שהביא ב"י ביו"ד סימן קל"ב על קושיא של תוס' עיי"ש ומדלא כתבו תוס' וטוי"ד שיכיון הישראל לזכות בהמעות בחנם ונדחקו באופן דל"ש שיתרצה הגוי ש"מ דאינו מועיל.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה