ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רנב
סעי' ב' מלקד"ה בשו"ת גא"י סימן קכ"ו בחחו"מ פסק באשה שמתה בלא בנים והשלישה מעות ביד שליש להלוות על עסקא והריוח יתן לסיוע נשואי בני יורשי' ולא יתן ליורשי' כלל דאין בזה משום מלק"ת וראייתו מאס"ז כתובות דף ס"ט ע"ב במשליש מעות לבתו דאם רק הבת יורשת אם היא גדולה אף מן האירוסין צריך השליש ליתן לה אף דהאב צוה שלא ליתן לה עד שתנשא שמיד זכתה בהממון מכח ירושה ואתיא ירושת דאורייתא ומבטל שלישות הממון שלא ניתן ביד השליש בתורת מתנה לאחר רק בפקדון דה"ל מתנה עמש"ב עיי"ש והנה לפמ"ש בקצו"ח ונתיבות בסימן רמ"ח דגבי מלקד"ה ל"ש מתנה עמש"ב כיון דבאמת ירשו היורשים רק מצוה עליהם לקיים דברי המת ואם מכרו אין מוציאין מהלוקח א"כ ה"נ אך גם להאס"ז דוקא התם דסוף סוף הממון רק של הבת אבל זאת דהשלישה ביד שליש ליתן הריוח לבני היורשים הוי כדקל לפירות לפמ"ש קצו"ח ונתיבות לעיל סימן ר"ט עיי"ש ביאורים סק"ה א"כ הוי כנתן מתנה לאחרים והשלישו ואינו פקדון בשביל היורשים כלל ולמהר"ם אלשיך ס"ז דריוח המעות אינו כפירות דקל וחשוב דשלב"ל אף שנתן המעות להרויח לענ"ד ה"נ ליכא מלקד"ה לפי מה דקי"ל דצריך ליתן ביד שליש א"כ נתינת הממון קרן ליתן הריוח לאחר לא חשוב כהשליש כיון דאין הריוח בעולם ואינו מגוף עון לא חשוב כהוציא הממון והשלישו ויש סמוך לזה ממ"ש הש"ך יו"ד סימן ק"ע סק"ה דערב בעד הרבית לא חשוב כהוציא ממון על פיו וצריך קנין ואף דמהריב"ל שהביא מח"א הלכות זכי' סי"ל כתב דגם בדבר שאין בו ממש מלקד"ה היינו לפוסקים דא"צ להשליש מתחלה לכך וגם זה כתב המח"א דצ"ע אך למסקנת האחרונים דמעות לריוח כדקל לפירות ה"נ הוי כנתנה מתנה לבני יורשי' גוף הממון שהשלישה ומה שנסתייע הגוא"י מלשון רש"י שם היכא דאמר אל תתנו לבני אלא שקל בכל שבת אין נותנין רק שקל אף דסוף סוף כלתו נכסי דדהו לא יתבינן להו בקוטנן משמע דבגודלן נותנין וע"כ משום דמתנה עמש"ב דעוקר הירושה ולא נתן לאחרים אבל כשצוה ליתן בגדולתן אינו עוקר לגמרי ולפ"ז אם אמר שגם בגודלן לא יתן להם איזה זמן לא חשוב מתנת עמש"ב עיי"ש לע"ד כונת רש"י דוקא התם שלא ניתן להשליש לצורך מתנת לאחר רק בשביל היורשים ידו ביד יורשים וכומנח בידם לא מהני צוואתו שלא ליתן להם בגדולתן דהא דמלקד"ה דוקא בהשליש לשם כך מבואר במהרי"ט חחו"מ סימן צ"ה דחשוב כזכי' ע"י השליש למקבל המתנת ועיין לקמן סימן ר"ל סכ"ו דלא כאס"ז ועיי"ש נתיבות ועיין מבי"ט סימן של"ה ח"ב והא דבקטן מלקד"ה אף שלא נתן לאחרים משום דהשליש נעשה שומר של הממון לצורך הקטן וזכות הוא לקטן ומשהחזיק א"י לחזור כדלקמן סימן ר"ל סכ"ג משא"כ בגדול ס"ל לרש"י די"ל איני צריך שומר ואפטרופס ואין לי זכות בזה.
נדר ליתן לפלוני כו"כ ומת יורשיו פטורין ובנתיבות סימן ר"נ כתב דוקא כשאמר אתן או תנו מנה לצדקה דעדיין חסר לקיים אבל אם אמר הרי זו צדקת ודאי דחייבין יורשין ליתן ובשו"ת מ"ע סימן ק"ג כתב באיש ואשתו אתנו בהדדי בשעת החופה והקנו זל"ז כל נכסיהם במתנה גמורה מעכשיו בתנאי שהנשאר בחיים אחרי חברו ישלוט בכל הנכסים ואם לא יהא להם בנים יהי' המותר לעניים ומתה אשתו והדר בעלה והנכסים ביד שליש והעניים תובעים ופסק דלא זכו העניים דלא הקנה להם בקנין ומשום פיך זו צדקה אין לחייב היורשים עיין ריב"ש סימן שכ"ח ושל"ה עיי"ש וצ"ל שא"ה שאמרו אם לא יהא להם בנים יהי' המותר לעניים כל אם כלאחר א"כ לא התפיסו הממון לצדקה עד אחר מותם ואזי אינו שלהם רק של היורשים ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ובשו"ת הגאון רע"ק זלה"ה סימן קמ"ו נסתפק בזה ולא ראה דברי מ"ע.
עוד כתב שם לו יונח שנכלל זכות העניים בשם תנאי הרי מאוחר למעשה המתנות ומעשה קיים ותנאי בטל ואפילו יהא התנאי קודם למעשה הא אינו אפשרי הקיום מיד מי שקיבל את המתנה עם התנאי הזה שאינו חל אלא לאחר מותו ואין בידו לקיימו שהיורשים קודמים בנכסים לכל אדם עכ"ל מדלא קפיד על שאינו ת"כ ס"ל בממון לא צריך רק תנאי קודם למעשה וכמ"ש הפוסקים הובאו בב"ש סל"ח סק"ו או משום דלא בא התנאי לעקור המעשה למפרע רק גייז לו אחר מיתה וכמ"ש המל"מ פ"ג מזכי' דל"ל בזה משפטי תנאים ועכ"פ מוכח מדברי העמ"ע דתנאי קודם למעשה גם בזה צריך.