אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רמח

סימן רמו

סעי' ד' במתנת שכ"מ רשב"ם בב"ב דף קל"ז כתב הטעם דמקבל מתנה מראשון לא קנה עד לאחר גמר מיתה דסתם אדם הנותן ממונו לאחר מיתתו אינו רוצה להוציא ממונו מכחו עד שתגמר מיתתו אבל הנותן שנתן לראשון סליק נפשי' מהנכסים שהרי נתנו לראשון חפץ הוא שיזכה שני עם גמר מיתתו של ראשון עכ"ל ולפ"ז לכאורה כשפירש השכ"מ שיזכה המקבל ממנו ג"כ עם גמר מיתתו אין לשני כלום אבל קשה דהא בלא"ה תצא ממנו עם גמר מיתתו לשני מחמת הנותן לו שאמר אחריך לשני א"כ למה לא נימא כונת השכ"מ לזכות למקבל בזמן המועיל וכדאמרינן לעיל סימן קצ"ה בק"ס דסתמי' מעכשיו משום דהדרא סודרא למרי' ובכדי לא עביד ותוס' בפ"ק דגיטין דף ט' ד"ה ואינו חוזר כתבו דדעת שכ"מ שיקנה בשעה הראוי' ולכאורה צ"ל דמיירי דנתן בכלל שאר נכסיו וכיון דשאר נכסיו כונתו לאחר מיתה ממילא גם הנהו נכסי כונתו כן דלא מפלגינן לישנא לתרי אנפי ול"ש לומר בכדי לא עביד כיון דלא פרט אלו לבדן רק כל נכסיו נתן והרי מועיל לנכסיו והללו שניתן לו באחריך לפלוני אינם נכסיו לאחר מותו אלא מסתימת הפוסקים לא נראה כן לכן נ"ל כיון דמתנת שכ"מ קונה רק מתק"ח והל"ל כיון דעביד איסור לא תקנו וכדלעיל סימן רל"ה ס"א בהג"ה ומצאתי במל"מ פ"ט מזכי' הקשה כן והביא מתוס' ב"מ דף כ"ף ע"א ד"ה שובר דמשום לא פלוג גם במקום איסור מהני מתק"ח א"כ י"ל כיון דבסתם מתנת שכ"מ דעתו לאחר מיתה ע"כ תק"ח הי' שיחול לאחר מיתה כדעתו ונהי דהכא דעתו שיחול מקודם כיון דעושה איסור לא תקנו לו ול"פ ל"ש ואף שכתב הרשב"ם דמיירי ג"כ בכתב מהיום ולאח"מ בבריא דמיירי ע"כ בקנין ומהני מד"ת מ"מ לא פירש להדיא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך ואצ"ל דכונתו לאח"מ רק בסתם מתנת שכ"מ דמיירי בלא קנין ורק מתק"ח מועיל.

ומה שהקשה המל"מ מכאן על הרמב"ם דכתב בצוה השכ"מ ליתן לעכו"ם אין נותנין דאין שומעין לו לעשות איסור וא"כ ה"נ באחריך דעביד איסור ל"צ לטעם דכבר קדמו אחריך י"ל דל"פ ל"ש בשני מינים כמ"ש הר"ן בשבת ר"פ שואל הובא ביד מלאכי בכלל ל"פ מדאמרינן פ"ק דשבת דאדם חשוב מותר וכ"פ הרמב"ם ז"ל פכ"ב מהלכות שבת עיי"ש ה"נ ל"ל לא פלוג בעכו"ם אטו ישראל אלא דאי ל"ה איסור בזה גופא הל"ל דברי שכ"מ ככתובין ומסורין שלא תטרוף דעתו וכיון שיש איסור ל"ח לטריפת דעתו ומשום ל"פ ליכא בשני מינין ולפ"ז נסתר מה שלמד מזה המל"מ היכא דנשאר נכסים מועטין דאם מכרו הבנים מה שעשו עשוי אף דעשו איסור דאם נתנו במתנת שכ"מ ל"מ ולפמ"ש י"ל ל"פ כדמוכח מכאן ושאני עכו"ם דאחר הוא ועמ"ש לעיל סימן רל"ה ס"א דמכח סטימתא מהני אחר שכבר נהוג ע"י תק"ח לכן גם באיסור מועיל וא"כ כיון דנמשך מכח תק"ח שלא ליטרף דעת השכ"מ ותקנתם הי' שיחול אחר מיתה למפרע כיון דמסתמא דעת השכ"מ כן וא"כ באחריך דא"א לחול אח"מ אין כאן סטימתא ולחול קודם מותו מכח דיבור השכ"מ שפירש כן בזה א"א כיון דעושה איסור ועתו"ס פ"ק דנדה דף ב' בד"ה מרגשת שכתבו דהנהו חלוקות משאר נשים ול"ש למימר בהו לא פלוג ומ"ש רשב"ם אם נתנן במתנת שכ"מ מהיום ולאח"מ ג"כ ל"מ תמה הקצו"ח הא כיון דקנה הגוף מהיום וא"י לחזור בו לא נשתייר לשני והסכים עמו הנתיבות אפשר לומר דגם לרשב"ג דאם מכר או נתן מועיל דוקא כשלא שייר לעצמו הפירות דדעת הנותן דחביב עליו ראשון זה מיורשיו וב"כ לאחר מותו ואחריו רוצה שיהא להשני יותר מכל אדם אבל כשראשון נותן בחייו גוף ופירות הרי דזה רצון והנאתו של ראשון שיהא המקבל ממנו כגופו וכאלו הוא אוכל וכעין זה כתב המג"א סימן ת"נ ס"ק י"ב ע"כ גם זה בכלל נכסי לך אבל כשנותן רק הגוף תרי נפשו חביב עליו מהמקבל כל ימי חייו ולא העמידו במקומו רק לאחר מותו והא בזה קפיד הנותן שלא יהנה זולתו אחריו רק פלוני שאמר ועוד דזה אינו ברור דכונתו רק מה שישייר ראשון וכמבואר באס"ז לכן מסתיין אם כבר ירד המקבל ברשות ראשון לאכול הפירות שלא להוציא ממנו ועיין זבל"א חחו"מ אות מ"ם לענין ספק דדב"מ דכ"פ ס"ל דשוכר חשוב מוחזק כיון דכבר ירד בה ואף לדעת החולקים שם משום דלוקח קנה מד"ת ושוכר בא רק מכח תקנה מודו כאן דשניהן שווין וכ"ז יצא לרשב"ם דהא מתנת שכ"מ ממש אף דיכול לחזור מ"מ כשמת זוכה המקבל למפרע משעת צוואה והיכא קאמר דקדמו אחריך וכמו שהקשה קצו"ח אלא ע"כ כיון דלא הורידו לפירות עדיין גם רשב"ג לא פליג על רבי ואין לעשות פלוגתא רחוקה ועיין ב"י לעיל ס"ס כ"ט וס"ס מ"ו מ"ש מתשובת רשב"א דהיכא דירד ברשות בעל הקרקע א"א להוציאו מידו מכח ספק תנאי ועיין שו"ת דבר שמואל סימן ס"ו הביא משו"ת רא"ם שאין לשנות דבר מחזקתה מכח אומדנא שאינה מוכחת הובא בחכ"צ סימן קל"ה והביאם במשפט שלו' סימן ר"ז ואפשר דגם לרשב"ג רק ספק שקול הוא אם כונת נותן באחריך לפלוני בדוקא אפילו במכר ונתן ראשון בחייו או רק אם ישייר לכן אם זכה המקבל או לוקח מראשון זמן מה בודאי רק הספק אם נפסק זכותו במות הראשון אין להוציא מידו משא"כ אם הספק מעיקרו מי זכה אם המקבל או האחריך כגון בנתן לו הראשון במהיום ולאח"מ דהוי גוף מהיום ופירות לאח"מ ואם אח"מ הוא של השני דהיינו האחריך א"כ מקבל מראשון לא זכה מעולם בכלום דהא פירות לא הקנה לו וזכיית גוף אינו שלו רק אם יכול לזכות אחר מות ראשון ומבואר במהרי"ט חחו"מ סימן ע"ד הובא בנתיבות ריש סימן ר"נ דלהכי כי יהיב במתנת שכ"מ במקום אחריך לא קנה המקבל משום דהאחריך מכח נותן ראשון קאתי הוא קודם למקבל שבא מכח המקבל מנותן ראשון עיי"ש לכן בספק ואין חזקה לשום אחד האחריך קדים דזכותו ושעבודו קודם.

סעי' י"א נכסי לפלוני עיין ב"י לקמן ס"ס ר"נ מחודש ט"ו דאין מלוה של אחרים בכלל נכסיו אעפ"י שנכסי הלוה משועבדים לו דקי"ל כרבא בפרק כ"ש דב"ח מכאן ולהבא גובה.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה