ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רלז
נקרא רשע נראה דגם אם מחזיר איסורא דעביד עביד כיון דכבר זכה ופטור מלהחזיר מתנה יהיב והר"ז דומה לדלקמן סימן רנ"ט ובש"ך שם סק"א ומצאתי בפ"ת סק"ב בשם חמדת שלמה שכ"כ וכן משמע בר"פ האומר דר"א לא רצה לחזור ולמכור לר"ג משום דארעא קמייתא לא מסמנא מלתא ומזה הוכיחו הפוסקים דא"צ להחזיר דלא ס"ל לחלק בין שוגג למזיד עיין ריטב"א ויש"ש רפ"ג דקידושין ואם יתוקן האיסור בחזרה איך משום דלא מסמנא לא יחזיר לעקור האיסור למפרע דנהי דתחלה שוגג הי' הא עתה בידו לתקן ושומר מצוה לא ידע דבר רע וכן משמע מדכתבו יש"ש ומ"ב דאינו חייב להחזיר משום דמכריזין עליו שהוא רשע בתרי קטלא לא קטלינן ואם יתוקן האיסור יחזיר וממילא לא נכריז וליכא תרי קטלא דל"ל דכשמחזיר רק בכפי' לא מתקן וכה"ג איתא לעיל סימן ל"ד ס"ז וסכ"ט דשאני התם דאם מחזיר ברצונו תו אינו חשוד משא"כ כשמחזיר ע"י כפי' אבל תיקון האיסור ל"ש ע"י כפי' או רצון.
הג"ה חרם ר"ג בד"ג כלל כ"ו סי"ג כתב בענין תקנות והסכמות בחזקות א"י מוחזק השני לומר קי"ל בע"ד כיון שההסכמה נעשה בחרם הוי ספק חרם לחומרא כן מבואר במהריב"ל עכ"ל ובספר דברי אמת סי"א הוגה דעות בזה דראב"ן ומהר"ם ורמב"ן ורשב"א ומהרי"ק ס"ל דהוי ספק איסור דאורייתא ולחומרא אבל מהר"ר ישראל ולדעתו הא"ז ורא"ש ור"ן ותוס' וראב"י ובע"ת וריב"ש ס"ל דמעמידין ממון בחזקתו אף דיש בו איסור וממון ושם השוה פלוגתא דרבוותא ברבית קציצה לפלוגתא בהסכמה וחרם והובא ג"כ בברכ"י חו"מ סימן כ"ה אות כ"ב ועוד הביא שם הרבה פוסקים דס"ל די"ל קי"ל ועיין בזכל"א בכלל קי"ל היכא דאיכא איסורא וממון עיין דב"מ ח"ב שהיא מחלוקת ושיוכל לומר קי"ל כמ"ד דמ"ל קי"ל ועיין ג"כ להברכ"י סימן כ"ה דהסכים כן עכ"ל אף דברכ"י לא כתב רק במטלטלין היינו אם פליגי בעיקר הד"ת לא אלים תפיסתו בקרקע אבל אם הפלוגתא בתקנה ודאי חשוב מוחזק זה שמן התורה ודאי זכה כמבואר לעיל סימן קע"ה סמ"ה בהג"ה ובמהרי"ט ח"א סימן נ"ו ועש"ך יו"ד ס"ס קע"ז ס"ק ס"ח ובפ"ת שם סק"ח.
במ"ש קת"ע סל"ה השיג על שו"מ שכתב בח"א סל"ב בהחזיק ברחיים ונפל ובנאה הגוי במ"א דאזדא חזקתו דמהר"ן נדרים מ"ז א' משמע דגם בנאו במ"א הוי כבית ראשון עיי"ש והמעיין בריב"ש סימן שנ"ו דהוכיח מדברי ר"ן הללו דכיון דאמר ביתך כל שהו ביתו אפילו בית אחר אסור והובא באחרונים ביו"ד סימן רט"ז מהמל"מ פ"ח מה"ג הי"א דנראה מהריב"ש דאפילו קנה בית אחר אחר הנדר אסור עיי"ש הרי דס"ל לריב"ש ומל"מ דבבאו במ"א הוי בית אחר כאלו קנה בית שלא הי' לו מעולם וא"כ רק בנדר ואמר קונם לביתך שאני נכנס אסור דכ"ש ביתו אסר עליו אבל כאן אין לו חזקה רק על הבית ששכר וזה בית אחר גם מה שהשיג בקת"ע על השו"מ דמשמע ממנו אפילו נפל ובנאו במקומו אזדא חזקתו דבמבי"ט ח"ב קצ"ב לא כ"כ המעיין במבי"ט יראה דרפיא בידו.
שלא להשיג גבול בשכירות בתים אם בנה או קנה לו השוכר בית אחר ועומד לצאת מבית זה שיושב בשכירות מהעכו"ם נראה דרשאי אחר לשכור בלא מתן דמים לשוכר ראשון דלא מצינו שתיקן רגמ"ה רק שלא להשיג גבול דזולת המשיג הי' נשאר זה בתוכו ולא עדיף מבר מצרא דלעיל סימן קע"ה סכ"ב מבואר דמצרן לא יכול לאחותי אינש אחריני בדוכתי' וכן מוכח מדהקשה הנתיבות מה צורך לחדר"ג בלא"ה יש בו משום דדב"מ ואם נאמר דגם כשיוצא בלא"ה יש לו זכות שלא ישכור אחר עד שישכור החזקה מהראשון הרי נ"מ טובא ומבואר בא"ע סימן קי"ח ס"ו דבר שאינו מפורש בתקנה נעמידנו על ד"ת ואין ראי' ממה שנהגו ליקח דמי חזקה בראנדיא חדא דלולא זאת הי' נשאר הראשון בהראנדיא ובכה"ג גם בר מצרא יש לו ליקח שכר להרשות לאחר וא"ל יתן לו יקנה הבר מצרא ועוד בראנדיא יש בלא"ה תקנות שונות מדינה ומדינה ואין ראי' מזה על שכירות בתים שהוא מתקנת רגמ"ה ועיין מהרי"ט חחו"מ סס"ל בעיר חדשה שלא קדמו תקנות החזקות שם רק נהגו מאליהן דין חזקות מסתם ויש ספק באיזה פרט אם להוסיף על מה שנהגו שם אין להביא ראי' ממה שנוהגין במקום עיקר התקנה דאמרינן זה קבלו כאן וזה לא קבלו ואוקמוה אד"ת ויד הבא מכח תקנה עה"ת ועיין שו"ת ד"ח ח"ב חחו"מ סימן מ"ה.
ואם מגרשו המשכיר מחמת שאינו פורע לו שכירות או דמצער לבעה"ב שלא כדין מבואר בשו"ת מהר"ם אלשיך סימן ס"ז ובמסגרת השולחן הובא במשפט שלו' דאין בזה משום חדר"ג וכשיש הכחשה בין השוכר ראשון לשני בזה דראשון אומר שפרע ולא עשה מעשה רע שיהא ראוי לגרשו דעת רשד"ם וכנה"ג ומסג"ה דעל הראשון לברר וכתב במשפט שלו' דבמהרי"ט ח"א סכ"ט ס"ל דעל השני לברר והמעיין במהרי"ט סוף התשובה יראה דמסיק דאם הדבר מסופק יש לזכות להשני דקנה מד"ת וגם הגוי יש לו קנין הגוף חשוב מוחזק נגד שוכר ראשון והשני בא מכח הנכרי חשוב כודאי מוחזק.
כתב ד"ג כלל כ"ו ס"ז אם כתוב בהתקנה שאם תשאר הבית או החנות ריקנות ג"ש אבד המחזיק חזקתו כתב רשד"ם סימן ר"ל ורל"ב דל"ד ריק מכל וכל אלא אפילו נכנס בה עכו"ם וסותר ד"ע דבסימן רמ"ו כתב דוקא ריקנות בעינין עיי"ש ולק"מ דז"ל רשד"ם בסימן רמ"ו ידעתם כי ישראל להפסיד חזקתו אשר ביד הגוי צריך שתעמוד פנוי' וריקנות ג"ש כפי הסכמות הראשונות אלא שעתה יש קצת יותר מט"ו שנה הסכמנו שבמקום שלש שנים שיהיו עשר שנים פנוי' וריקנות מבלי יושב עכ"ל הרי הוסיף בהסכמה שני' מבלי יושב דהיינו ריקנות מכל וכל.
בשו"מ רביעאה ח"ב סקי"א הקשה איך תקנו תקנת חזקה הא גוי יוכל לשכור ולמה נגזר על ישראל ותירץ דהגזרה שישראל לא יקנה משקה מהמסיג וכמ"ש רמ"א בתשובה לענין ספרי רמב"ם שגזר שלא יקנו מהמדפיס גוי ולפ"ז דוקא בעיירות שיש ישראלים אבל בכפרים שרובן עכו"ם על מי יחול התקנה הגוי אינו משועבד לנו את"ד וליתא דמבואר כאן דה"ה במקום שנהגו לשכור ההלואה ברבית וזה א"א רק להלוות לגוים ברבית וא"כ ה"נ בתקנת חזקות ל"ש בין כפר לעיר וגם אם שכרו נכרי אין איסור לקנות יי"ש כ"ז שלא נתפרש להדיא בתקנה ואינו ענין למ"ש הרמ"א בתשובה יו"ד דהתם מדין תורה הי' אסור להגוי להדפיס ספרי הרמב"ם ובעניי תמוה לי גם מה שכתב בתשובת רמ"א שם דבן נח דנין אותו בדינינו והא ברמב"ם פ"י ממלכים הי"ב מבואר דאין כופין אותו לדון אלא בדיניהן ולא בדין תורה וכן לגר תושב לכן מ"ש שם דמד"ת הי' הגוי אסור להדפיס ספרי רמב"ם משום דר"ה דפרק לא יחפור דף כ"א ע"ב אינו מוכרח.
בשכירות בתים השבתי לח"א מה שר"ל כיון דקנה החזקה במעות הרי סמכה דעתו ומוציאין מהמסיג מדינא דש"ס והביא כן מד"ח ח"ב ומעלתו הוסיף אפילו אין אומנתו בכך להיות מחייתו מזה ולע"ד אין הוכחה מדנתן מעות דס"ד דהא איתא בפ"ק דב"מ דף י"ד עביד אינש דזבין ליומא ופרש"י לספק יום אחד שמא לא יטרפוה ממנו ואף דזה אמרו שמואל דס"ל אחריות לאו ט"ס וקי"ל ט"ס כדאיתא בחו"מ סימן רכ"ה היינו באחריות דמחמת מוכר או לוה דודאי לא יעכב מלמכור אדעתא דהכי ותלוי בדעת לוקח דסתמא אינו רוצה לכנוס לשום ספק אבל אחריות דעלמא דאפשר לא הי' רוצה המוכר לקבל אמרינן דלוקח קונה על הספק דכן דרך תגרים להכניס עצמן לספק פסידא משום ספק ריוח וכמבואר בתוס' פרק נערה דף מ"ז ע"ב בד"ה שלא דבלוקח מרה ונטרפה אנן סהדי שבאותו ספק הי' רוצה ליכנוס ואפילו אמר לו אם תטרף יש לך לקבל הפסד הי' לוקחה כיון דהמוכר מסתמא לא יקבל עליו האחריות עיי"ש וה"נ וכי סלקא דעתו אם קנה החזקה בקנין המועיל ונתן המעות ובאו אח"כ פריצים והסיגו גבולו שיחויב המוכר להחזיר המעות א"כ מחית לספיקא אף דלא סמכה דעתו ועוד דבפרק חז"ה דנ"ד גבי נכסי עכו"ם הרי הן כמדבר אמר שם דאם נתן מעות לעכו"ם ובא אחר והחזיק קנה האחר דראשון לא סמכה דעתו בלא שטר ואמאי לא נימא מדנתן מעות ודאי ס"ד ול"ל דהתם עכ"פ בטוח במעותיו דאם העכו"ם יאניס אותו על הקרקע יחזיר לו מעותיו דהא מבואר בנ"י שם בשם ראב"ד ורשב"א דראשון ירא שהגוי יטלנו ממנו בע"כ וגם המעות יפסיד וכ"כ פרישה חו"מ ס"ס קצ"ד דירא דגוי יכחיש כל המכירה הרי דלא אמרינן מדנתן מעות ודאי ס"ד ולא עוד דאפילו החזינן בה ובא אחר הוא של השני ואפילו אם יהא רשע פליגי הפוסקים ולמה לא נימא כיון דראשון נתן מעות וישב בה ואכל פירותי' וחי בהם נוציא מהשני מדינא דגמרא והא לא חילקו הפוסקים בענין החזקה עד כמה ולחלק בזה בטלה דעתו ובזה לא בטלה דעתו אין לנו בלא ראי' דהמע"ה ועוד כיון דהמוכר ה"ל להחזיק עוד שני שנים אפשר משום זה פזרו הקונים ליתן לו ריוח דהרי קמן דהמסיג הוסיף הרבה על השכירות ואם כך לעו"ע עאכו"כ שוה לקונים בהיתר ועוד דאנן קי"ל אין הדמים ראי' כדאיתא בב"ב דף ע"ז ע"ב ועיי"ש דף צ"ב בתוס' ד"ה ולחזי דאין הדמים הוכחה להוציא זולת אם רוב מסייע וא"כ ה"נ אף דהשני שנים אינם שוה כ"כ אין הדמים ראי' ואפילו נתפרש בינם שקונים גם החזקה שאחר כלות זמן שכירות מ"מ אפשר העיקר נתינת דמי החזקה הי' בעד השני שנים אלא כיון שקנו על השני שנים רצו שישאר להם לחלוטין אם לא יזדמן פורץ גדר אבל אין מזה שום ראי' דס"ד ומ"ש אם ראוי המשיג להיות דיין עמג"א סימן ל"ט סקי"ג ובשו"ת מהר"ז סימן טי"ת שבש"ע תניא וכ"ש דיין שאם יבא לפניו דין מסיג גבול יאמרו לו טול קורה מבין עינך.
בשכירות בתים נ"ל ה"ה משכנהא חדא דהמתנת מעותיו הוא שכירות ועוד דבלשון התקנה בשו"ת מהר"ם לא נזכר לשון שכירות בתים רק שלא לשכור בית שדר בו חברו ישראל.
במקום שנהגו לשכור כתב מסה"ש בסימן ק"ם ס"ק מ"ז המעלה חזקת הבינו ובשביל כך הוכרח חברו להעלות השכירות חייב לשלם היזיקו משום דינא דגרמי עכ"ל ונתיבות כאן סק"ד כתב הא דהחרים רגמ"ה שלא להשיג גבול הבתים בשכירות היינו שלא להוסיף דמים ואם עבר והוסיף ושכרו אפילו אם המשכיר גוי יש לראשון דב"מ כשרוצה להחזיר התוספת יכול לסלק להשני מהקרקע עכ"ל הרי דאין השני חייב בתוספת משום דד"ג והדין עמו דמי מכריח לראשון לשכרו ביוקר רק דצריך לאותו דבר וכך שוה אצלו א"כ אינו רק מניעת ריוח שלא ירויח כמו עד עתה דפטור כדלקמן סימן שס"ג סי"ו דאפילו גירש חברו מביתו ונעל הדלת בפניו אינו רק גרמא ופטור כיון דלא נהנה אף דגרם לחברו ההפסד ומבואר ברא"ש פרק כיצד הרגל דף כ"א דמקבל שדה מחברו והובירה אינו חייב רק משום דדרשינן לשון הדיוט ואומר בירושלמי ז"א המבטל כיסו ש"ח פטור עיי"ש הרי אף דבעל השדה מוכרח לקנות תבואה לאכול מחמת זה שהוביר שדהו מ"מ מדינא פטור כיון דעיקרו רק מבטל כיסו ואין לו ממה להתפרנס אינו חייב וכן הדוחף מטבע של חברו במים צלולים ומוכרה בעל המטבע לשכור בר אמוראה ולמשקלי' מטור כדלקמן סימן שפ"ו ס"ג ועש"ך שם סק"ז וי"ח וי"ט דהעלה להלכה כן ועו"ש בש"ך ס"ק כ"ה העלה דמי שמכר מקח לגוי ובא אחר ואמר לנוי דאינו שוה כ"כ ומחזיר הגוי למוכר חפצו ומוכרח למוכרו לאחר בפחות פטור משום שאינו מחסרו וכן אם נשאר המקח ביד הגוי רק שאינו שוה יותר באמת ממה שנותן לו עתה פטור השני ואינו חייב משום מסור וכן איתא שם ראובן הלוה לגוי על משכנות ובא שמעון ואמר לעכו"ם להלוות לו בפחות והחזיר לראובן מעותיו פטור שמעון דהוי רק גרמא וא"כ מ"ש מוכר לעכו"ם או לוקח וזה אומר לו דשוה יותר כיון דאין הגוי מכריח לראשון לשכור ביותר רק אינו רוצה להשכירו בפחות וא"כ אין לחייבו בהוספה מדד"ג רק אם כך נהגו מכח תקנה ועיין לקמן סימן רצ"ב בש"ך סקט"ו ולא עדיף חזקת הראשון ממעות המפקיד וגם למחייבים שם י"ל דחזקה דרק מתקנה צריך להחזיר ולא מצינו מפורש דתקנו גם להחזיר הריוח ועוד דמבטל כיסו למאן דמחייב ודאי רק מדרבנן גם בממון של בעלים דהוי רק גרמא ובחזקה דגופה רק תקנה תקנתא לתקנתא לא עבדינן כמ"ש כה"ג מהר"ם פאדוה ס"ס נ"ד ולפמ"ש חת"ס חחו"מ סימן קע"ח דמבטל כיסו ל"ל דשבח שלו כגזלה משום דנטל ע"ד להחזיר הקרן א"כ כאן א"צ לשלם רק כשעת הגזלה ולא מה שהרויח בה.
נשאלתי ראובן החזיק ראנדיא בכפר בשלשה מאות ז"כ וסמוך לכפר זה יש כפר אחר והחזיק בו שמעון בראנדיא במאה ז"כ וכ"פ באים גוים מכפר של ראובן ליקח יי"ש משמעון ועתה לקח האדון הכפר של שמעון דצריך לדירת עבדיו ונותן דירה לשמעון בכפר של ראובן והאדון הוסיף שכירות על ראובן המאה ז"כ שפרע שמעון עד עתה וטוען שמעון שישתתף עמו ראובן או יתן לו חלק מאוראנדיא שלו מחמת חזקתו דכל השותים מכפר שישב בה ישתו עתה בכפר של ראובן גם טוען שיש לו חזקה בכפר ראובן גופא מחמת שבאו משם אצלו לשתות וליקח יי"ש וראובן טוען שעד עתה הי' חזקתו ג"פ כשל שמעון כי פרע ג"פ שכירות ואיך עתה יהא לשמעון שענק כשלו וצידד השואל דיש חזקה לשמעון גם בכפר של ראובן מחמת דשתק ראובן ולא מיחה בו מלמזוג יי"ש לערלים שלו רק כיון דביטל האדון הראנדיא בכפר שישב שמעון בטלה חזקתו דאין לו חזקה רק במקום שישב וכמ"ש הזכל"א חחו"מ ח"ג אות ח' בגוי שי"ל חנות וחייט יהודי יושב עמו בזוית אחד ורוצה הגוי להשכיר החנות לאחר דאין לחייט חזקה כיון שלא ישב רק עם העכו"ם אין לו חזקה בכל החנות דאטו כשדר בבית אחד בחצר יהא לו חזקה בכל בתי החצר ואף אם ירצה לישב בזוית שישב מקדם י"ל דהוי מלתא דלא שכיח ולא תקנו בכה"ג את"ד והשבתי דאינו ענין לעובדא דזכליא דשאני אורנדיא וכמ"ש במשפט שלום בקונטרס תיקון עולם סל"ה דדוקא בבית אין לו חזקה רק במקום שישב אבל ראנדיא דעיקר השכירות הוא הריוח מהכפר מ"ל במקום זה או מק"א עיי"ש וטעם דלא שכיח יש לדחות ג"כ בשלמא התם לא שכיח שידור יהודי אחד עם גוי כדאיתא בעירובין דף ס"ג ע"ב אבל בנ"ד מנ"ל וא"כ יש לשמעון חזקה מחמת היושבים בכפר שלו שישתו עתה בכפר של ראובן אבל מה שלקחו יי"ש אצלו מכפר של ראובן אין לו טענת חזקה בכפר של ראובן אף דלא מיחם בו לפמ"ש בנה"מ סימן קנ"ד סט"ז דאם פתח שמעון חלון על חצר ראובן ושתק דהחזיק שמעון שא"צ לסתום חלונו אבל א"י למחות בראובן מלבנות נגד חלונו דלהחזיק בשל חבירו צריך חזקה שיש עמה טענה עיי"ש וא"כ מה שימזוג עתה ראובן לכל יושבי כפר שלו לבדו אין לשמעון עליו טענה כיון שלא קנה ממנו וראובן דינא קאמר דלשמעון אין רק חלק רביעית מחמת כפר קטן שלו ואשר טוען שמעון שיחזיקו הראנדיא בשותפות יכול ראובן לומר לא מהימנת לי או אני משתדל יותר בטוב וראי' מחו"מ סימן קע"א ס"ח דאם ירשו חנות שא"א לדור ביחד וכתב הסמ"ע שכל אחד יפסיד לחבירו במחייתו ואמאי לא ישתתפו וע"כ כמ"ש ועיין סימן קע"ו סי"ט בסמ"ע סק"נ ונתיבות שם ולכאורה יעשו כמבואר שם שיחלוקו לזמנים וה"נ יחזיק ראובן שלשה חדשים ושמעון חדש אך ראובן י"ל דיפסיד חובותיו עי"כ וכמ"ש במשפט שלו' סי"ט בשני שותפין בראנדיא כמה שנים ועתה אינו רוצה האדון באחד מהם משנאתו אותו ורוצה להשכיר להשני באופן שלא יהא האחר שותף ופסק כיון דתקנת החזקה שלא יפסיד המחזיק חובותיו כמ"ש הב"ח בתשובה מה חזית דדמים דהאי סומק טפי ואין לתקן לזה ולהפסיד לאידך ע"כ הנשאר בראנדיא ישלם לשותפו שיווי חזקתו עיי"ש ה"נ י"ל כן ולכאורה מסתבר כן כיון דחזקת שמעון נבלע בטל ראובן הוי כמי שנתערב לו קב חטים בט"ק ש"ח דכי יאכל הלה וחדי כדאיתא בביצה דף ל"ח ע"ב ועיין בשער משפט סימן כ"ו דאפילו היכא דאין לחייבו משום גרמא מ"מ אם משתרשי לו חייב לשלם לחבירו וה"נ נהי דראובן ע"כ שוכר גם חלק שמעון שלא יפסיד חלקו מ"מ ישלם עם דמרויח משל שמעון ויל"ע מכתובות דף כ"ח דגרושה נידחית מפני בעלה בחצר של שניהם משום דטלטולא דגברא קשה מדאיתתא וכן בסנהדרין דל"ב בשתי ספינות שפגעו זב"ז דנדחה אינה טעונה מפני טעונה ואם שתיהן שוות מעלין שכר זל"ז וה"נ דאינו מחויב להפסיד זכותו מפני חזקת שמעון ולמה ישלם לשמעון אך של הבעל נשאר רק בביתו ובספינות כשנדחה חברו אינו נהנה אידך משל זה הנדחה דדרך אניה בלב ים הפקר משא"כ כאן נפל חזקת שמעון תחת יד ראובן ומתרבה הונו אמנם נראה כיון דשמעון ע"כ נדחה הוה כחצר דלא קיימא לאגרא ויפטר ראובן אף דנהנה ממנו כמבואר בסימן שס"ג ס"י בריש הג"ה שני' דישראל שברח מן העיר ולקח השר ביתו והשאילו לישראל אחר א"צ להעלות שכר לבעלים דהא לא קיימא לאגרא דאם לא היה דר בו זה היה עכו"ם דר בו וראי' עוד ממ"ש החוו"ד בסימן קע"ב דמשכון בית ל"ה רבית מדינא דהמלוה יכול לעכב מלהשכירו לאחר דרוצה להיות מוחזק במשכון ע"י דירתו בה וא"כ לא קיימא לאגרא ובא לו הנאה ממילא עיי"ש ועוד כיון דחזקתו רק מכח התקנה וכאן לא שייך התקנה ונדחה בע"כ זכה ראובן מהפקר.
מעשה בא לפני באחד שהחזיק בראנדיא והי' לו שותף במקום אחר וכשכלה זמן השכירות בא שמעון גם כן על הליסטאציא לשכרו והבטיחו הראשון לשמעון ליתן לו חלק ולא יסיג גבולו ולתוקף נתן לו טראו מסך הרבה שאם לא יתן לו החלק יתן לו המעות שבטראנו ואמר לו שמעון שמא אחר שתשכור יבא שותפך ויוסיף לבעלי אוראבדיא ויקחנה על שמו ולא יתן לי חלק השיב לו המחזיק גם על זה אני נותן לך הטראו ושכרו המחזיק על הליסטאציא ובאו זרים והוסיפו על השכירות וקלקלו שכירות הראשון ובא השותף ונתן ההוספה זאת וניתן לו הראנדיא ותובע שמעון החלק או המעות שבטראט והמחזיק טוען מיראה שלא תקלקל לי הבטחתיך ונתתי לך טראט מחמת אונס וגם לא חשבתי שיבאו זרים באמצע והוריתי דמחזיק הראשון פטור לגמרי ולא מבעיא במקום שיש תקנה גם באוראנדיא הנשכרת בליסטאציא והוא של המלך שלא להשיג גבול א"כ דמי לחלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתיים זוז דמבואר בא"ע סימן קס"ט דאפילו קנין ושטר ל"מ כיון דמדינא חייב לחלוץ בחנם ואפילו לא טעין משטה אני בך פטור דהוה מתנה באונס וכמ"ש קצו"ח סימן קכ"ט ונתיבות סימן פ"א וסימן רס"ד וכ"כ בנתיבות סימן ר"ה ס"ב דאם נתן שט"ח על עצמו במתנה כדי להפטר מהאונס שאנסו סתם פטור דל"ש בזה גמר והקנה כיון שעדיין לא נתן לו המעות וכ"כ מהרלב"ח סימן ל"ד הובא במ"ש סימן ר"ה ס"א.
אלא אפילו במקום שאין איסור בזה מחמת דד"מ ולא חשוב אנוס כיון דרשאי הי' שמעון לשכרו מ"מ פטור הראשון דהא לא נתן שטר על החלק רק דיבורא בעלמא וי"ל משטה אני בך וכמ"ש הרשב"א הובא בב"י סימן קפ"ג בבעלי חניות ואף דנתיבות שם כתב דלא קי"ל כן היינו משום דנהג מנהג רמאות א"נ לומר שכונתו להשטות אבל זה החזיק באורנדיא כמה שנים ודאי אינו רמאי אם ישטה בחברו שבא להוציאו מחזקתו ובשו"ת הרא"ש כס"ד ס"ג מי שנדר לחברו ליתן לו חלק בחכירות שישכור מהקהל מחמת שיערב בעדו ויחתום על שטר השכירות ופסק דא"צ ליתן לו חלק כי ערבות אינו דבר שלוקחין עלי' שכר שיקנה באמירה וכמו טול דינר והעבירנו אין לו רק שכרו והובא בהג"ה לעיל ס"ס קכ"ט ומבואר ברא"ש שם אף דלא טען להשטות כיונתי פטור וכן מבואר בתשובת מיימני לספר משפטים במי שהבטיח שכר לחתנו העשיר שילמוד עם בנו דאפילו לא טען משטה אני בך טענינן לו משום דאנן סהדי דלא נתכוין בלב שלם לתת לו כ"ש אם הוא גופא טען ל"ה קנין וחוזרני בי הוי כאמר משטה הייתי בך וחוזר עיי"ש והרי בנידון הרא"ש ותשובת מיימני לא הי' אנוס דלפיכך אם הי' קנין הי' חייב כמ"ש קצו"ח ס"ס קכ"ט ונתיבות סימן פ"א סק"ב מ"מ טענינן לו דלהשטות כיון ה"נ כאן אנן סהדי דלאו בלב שלם נתכוין אפילו א"ל הי' טוען דאנוס הי' ולאו דרך איש ישר הולך להוסיף על חברו במקום דאין ב"ד מוחין ואם ימצאו אנשים ע"צ המיעוט לא עדיף מנידון הרא"ש דמחמת שלא הי' דרך ליקח שכר ערבות טוענין לו משטה אף דודאי לאו כ"ע ג"ח להתערב בחנם וטראט שנתן הוי אסמכתא כמו אם אחזור בי אכפול ערבונך דלעיל סימן ר"ז סי"א ועש"ך סימן מ"ם דמתחייב על תנאי בשטר ל"מ בלא קנין דדומה לאסמכת וכאן אסמכת ממש ול"ל ממ"נ א"ל נתחייב בטראט מחמת דסמכה דעתו שלא יחזור א"כ גמר בדעתו ליתן חלק ולקחו לשם שותפות וא"צ קנין דהא מבואר בתשובת מיימני הנ"ל דפטור משום דלא נתכוין בלב שלם הרי לא גמר בלבו להשטות רק דלא גמר בלבו להתחייב וע"כ אף דלא טען להשטות כיונתי פטור משום דבאמת לא נתכוין להשטות לכן לא טען ומ"מ פטור משום דלאו בלב שלם גמר להתחייב וה"נ לא גמר בלבו ליתן חלק ורפיא בידי' ואסמכי' בטראט ומה"ט גופה ל"ל דודאי גמר בלבו ליתן לו חלק כיון דנתן לו טראט לתוקף דכיון דטראט הוי אסמכתא אינו תוקף ועוד י"ל כשנתן הטראט דעתו הי' ליתן חלק וכששכרו חזר בו ולעצמו שכרו וכמ"ש במחנה אפרים הלכות שכירות סח"י כה"ג בסרסור שאמר לחברו שב בביתך ואני אתן לך חלק ממה שארויח בסרסרות שלי היום דיכול לחזור ולומר לא כיונתי להרויח רק לעצמי ובנ"ד א"צ לכ"ז כיון דשותפו שכרו והוא לא הבטיח לשמעון כלום ועוד כיון דשמעון לא נתן מעות הא מבואר לעיל סימן קפ"ג בש"ך סק"ב בשם רי"ו דאם הקנה במעותיו ונתכוין לזכות לחברו לא קנה חברו אפילו אמר בפני עדים לצורך חברי אני קונה במעותי אא"כ הודיעו למוכר והקשו עליו מדברי הרא"ש ותרצתי שם דאם הקנין ע"י המעות א"ל הודיעו למוכר אפילו שליח נתכוין לזכות למשלחו לא קנה משלחו ול"ש בין א"ל זיל זבין א"ל עיי"ש וא"כ בראנדיא דאין נותנין שטר לשוכר כל עיקר זכייתו ע"י המעות שמניח קאפציא א"כ אפילו נתכוין לזכות גם בשביל שמעון ל"מ אך כיון דהש"ך כתב שם דבאמר זיל זבין לי במעותיך א"צ שליח להודיעו למוכר שהוא שליח לא אחליט מה"ט לחוד אך נ"מ כשהבטיחו ליתן לו חלק בריוח ולא יצטרך ליתן חלק בהיזק ובקפציא דהא הטעם בזיל זבין כתבו המח"א ונתיבות כיון דהוציא השליח מעות על פיו נתחייב המשלח להחזירן וחשוב המשלח בעל המעות וא"כ ל"ש זה כשא"צ ליתן חלק במעות ובהיזק.
סעי' ב' להשכיר עצמו ואם באמצע הזמן של מלמד ראשון השכיר עצמו מלמד אחר אצל הבעה"ב ונדחה מלמד ראשון מחמתו ובעה"ב גבר אלם ואינו רוצה לציית דינא לשלם לראשון המגיע לו עד סוף הזמן יל"ע אם חייב מלמד שני לשלם לראשון דבשו"ת ד"ח ח"ב חיו"ד ס"ב פסק בשו"ב שקבלוהו קהל ובא שו"ב אחר ושחט אצלם מוציאין ממנו בדין גזל גמור דזהו שכירות שו"ב ראשון שזכה בעת שנשכר דשל קהל עדיף מקנין עיי"ש ואיני יודע מה גזל השני נהי דחיוב רמי אקרקפתא דקהל אבל אין מעות מיוחד לומר כי הוא זה של שו"ב ראשון לקח השני והקהל מכיסם שלמו לשני משלהם וחיובם נשאר לשו"ב ראשון ואפילו בחיוב על דבר ידוע אינו קנוי וכשמכרו המתחייב לאחר מכור וכמ"ש נתיבות בסימן סמך ולכאורה י"ל כיון דשו"ב ראשון א"י להוציא מהקהל מחמת אלמותם חייב שני מדד"ג אף דאינו רק גרמא כיון דמשתרשי לו עש"ך לעיל סימן ק"ז סק"ח וב"מ א"ע סימן צ"ג סכ"א ושער משפט סכ"ו סק"ב שהוכיח כן מהא דלקמן סימן שס"ג ס"י אלא דג"ז ליתא כיון דשו"ב שני שכר פעולתו נוטל ל"ד להא דסימן שס"ג דדר בחצר חברו דמה לו בשל אחר וגם בסך דסימן ק"ז הוא פלוגתא ותומים שם מחלק דהיכא דהשעבוד נשאר רק מחמת אלמות העכו"ם א"י להוציא פטור ה"נ נשאר השעבוד על הקהל ולפמ"ש נתיבות שם כיון דנוטל בעד קנין הגוף שיש לו בקרקע אף דממילא מזיק שעבודו של חברו פטור ה"נ נוטל בעד שחיטתו והלק"ט סל"ט כתב שוחט שהי' מושכר לרבים ובא אחר ונתן מעות לקהל כדי ליכנס במקומו אומנות בעלמא הוא ומאן דאלים גבר אמר המניח אפשר דהוא נכנס תחת סוג עני המהפך בחררה ויש בו משום הסגת גבול עכ"ל ולע"ד ליכא בזה משום עני המהפך כיון דנותן מעות לקהל וכמ"ש המרדכי והוא בהג"ה כאן דמחוסרין עדיין הפסיקה מותר ויליף לה מדדב"מ דכל שיש פסידא למוכר לא תקנו וא"כ כמו דליכא בשכירות דדב"מ כשמוסיף השוכר עיין נה"מ כאן ה"נ ליכא משום עני מהפך ומשום יורד לאומנתו ליכא נמי כיון דמרויח לקהל עיין לעיל סימן קנ"ו ס"ז בהג"ה י"א הא דבני העיר וכו' ושם ס"ה דאוסר להוזיל המלאכה היינו לעכו"ם.