אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קצב

סימן קצא

סעי' א' כיון שנעל דעת רשב"ם בפחז"ה דף נ"ג דלא קנה בנעילה ותוס' כתבו דלא משמע כן בגיטין דע"ז דקאמר תיחוד ותפתח דבשבת אסור לעשות מנעל אבל קשה לרשב"א דאמר לקמן הבונה פלטרין בנכסי הגר ובא אחר והעמיד להן דלתות קנה והתם מיירי בנעל ועיי"ש דמה שהוכיחו מדתנן אלו דברים שאין להם חזקה תירץ הרא"ש ברווחא דלא מוכח וצריך להבין הסתירה דראייתם חזקה מהך דתיחוד דנעל קונה ולעומת זא הניחו בקושיא מהבונה פלטרין דמוכח דל"ק בנעילה ונלע"ד דלקנות שאלה ושכירות דאין לו קנין בגוף הבית רק לתשמיש ולהשתמר בו חפציו כך קניינו בנעילה דזה מעין תשמישו משא"כ מכר ומתנה דקונה הגוף לחלוטין לבנות ולהרוס כן קנינו לעשות דבר קבוע לגנות דלת או מנעל ועש"ך סימן שי"ג שו"ר בנתיבות כאן שהביא ממח"א וכ"כ בעצמו דבשאלה ושכירות דקונה רק להשתמש ואין לו קנין בגופו הקנין ג"כ בתשמיש לבד והנה כתבו תוס' בפחז"ה דף נ"א ע"ב ד"ה בהתנה דהך דגיטין דפריך מה שקנתה אשה קנה בעלה משום שהשאיל המקום ולא נתן לה עיי"ש וע"כ סגי בנעילה אבל במכר או לקנות בנכסי הגר צריך לעשות דבר קבוע בגופו ובזה מתורץ קושית הרא"ש על תוס' שם דף נ"א דה"ל ליתן לה במתנה ולא תקשי מה שקנתה אשה קנה בעלה והרא"ש לשיטתו דס"ל דנעל קונה גם במתנה ולפמ"ש א"ש דמתנה צריך תיקון מנעל ואסור בשבת ובזה א"ש דמנ"ל לרב עילש בגיטין שם דכונת רבא שיתן לה המקום בשאלה לבד עד שהקשה עליו מה שקנתה וכו' שמא כונתו במתנה אלא מדאמר תיחוד ע"כ לאו במתנה הקנה לה ואין להקשות דיתן לה במתנה בק"ס דמבואר בר"ן שם בגיטין בחידושיו דדוקא תיזל ותיחוד מותר בשבת דנראה רק כנועל ביתו לשמרו אבל ק"ס אסור ולפ"ז יש לתרץ גם פרש"י בפ"ק דפסחים דף ד' דמסירת מפתח קנין השכירות דתוס' הקשו עליו מב"ק דף נ"ב דלא קנה במסירת מפתח ולפמ"ש י"ל דמסירת מפתח לא עדיף מנעילה גופה דאינו קונה במכר ומתנה ואיך יקנה במפתחו דראוי רק לנעול בו אך רש"י דייק דקונה בשכירות במסירת מפתח דמחמת המפתח ראוי לנעול ואין נעילה מעכבת ומה דאיתא במרובה דף ע"ט כשם שקרקע נקנית בכסף ושטר וחזקה כך שכירות היינו דג"כ נקנה בחזקה אבל כל אחד לפי עניינו וכן צ"ל למח"א הנ"ל ועיין לקמן סימן ער"ה סט"ו די"א דוקא ששכב על המצעות דהואיל ונהנה מגוף הקרקע וכתב הסמ"ע אבל ביפוי הקרקע במצעות כיון דאינו דבר של קיימא לא מחשב מעשה בגוף הקרקע וא"כ גם בעילה אינו של קיימא וכן לפמ"ש המרדכי בפחז"ה דנטל גבשישות קנה משום דחשוב בנין לענין שבת וא"כ נעילה דמותר בשבת למה יקנה אך בשאלה ושכירות להשתמש דקונה בשימוש וא"צ לעשות מעשה בגוף הקרקע ה"נ קונה בנעילה ועוד דהא רשב"ם כתב דנעילה הוי רק מבריח ארי ותוס' ורא"ש בחז"ה שם כתבו כיון שנועל בפני כל אדם ואינו מניח לכנוס מוכח מלתא שהבית הוא שלו וקני בנעילה וא"כ י"ל דעדיין לא מוכח שהבית גופו שלו שמא רק לתשמיש לפי שעה כשאלה ושכירות לא מבעיא במפר ומתנה אימר בעלים לא רצו רק להשכיר ולהשאיל אלא אפילו בנכסי גר הא ודאי כשאינו מיכוין לקנות גופו לחלוטין רק לזמן אינו קונה יותר דהא עודר בנכסי הגר וכסבור שלו לא קנה א"כ הנעילה ג"כ לא מוכח מלתא על קנין הגוף ובשלמא כשעושה תיקון בגוף הקרקע כגון צר צורה או תיקון מנעל וחרישה הוא קנין בעצם דהוא ישוב הארץ אבל נעילה דאינו רק משום דמוכח אין לך בו רק מה דמוכח אך לר"ה שהביא בטור כאן סי"ב ובסימן ער"ה ס"ט בלוקח אהני הוכחה דעביד שליחותי' דמוכר וה"נ הרי עסוקים בענין מכירה ועל זה אמר לו לך חזק וקני אבל לרמ"ה דלא שנא לו ומשום דצריך שיהא מוכח מעצם המעשה דלתקן הקרקע מיכוין ה"נ בנעילה צריך שיהא מוכח מעצם הנעילה דמיכוין לקנות ואינו מוכח דמיכוין לקנות גופו לחלוטין וגם ר"ה מסיים דוקא אי מהני לארעא כל שהוא.

סעי' ו' נטל צרור עמ"ש לקמן סימן ער"ג דאם לא באו המים מיד בנטילת הצרור דהמים היו רחוק קצת מהשדה דלא קנה.

סעי' י' שאסף פירות האילן כתב רשד"ם סימן שע"ו ראובן שיש לו קרקע שמוציאין ממנו עפרות זהב ומכר ראובן לשמעון חלק ופועלים החופרים חפרו כדרכם מקדם ופרע להם שמעון פעם ופעמים ועתה רוצה שמעון לחזור אינו יכול לחזור דהוי חזקה כיון שפרע לחופרים גלי דעתי' דניחא לי' בהאי חפירה כיון דאנן סהדי דברים שבלב הוי דברים אע"ג שלא אמר לחופרים שיחפרו בשבילו כי בלא"ה חופרים אפ"ה כיון דאיכא למימר דניחא לי' דלאו בשופטני עסקינן שפורע בשביל אחר הוי כחפר בעצמו ועדיף זה מהמקיף את חברו משלש רוחות ועמד וגדר את הרביעית דמגלגלין עליו את הכל משום דאמרינן דה"ל כאלו בשליחות עשה וכ"ש אי שרף הוא המפר דאז פשיטא יותר טביעא בכותחא דהוי חזקה גדולה דהיינו אסף הפירות את"ד ול"נ דאנן סהדי על דברים שבלב ל"מ רק אם מוכח בשעת מעשה כמבואר בתוס' ר"פ השולח בד"ה מ"ד אף דאגלאי למפרע מ"מ כיון דבאותו שעה שרץ לא נודע דעתו הוי דברים שבלב אפילו למ"ד גיד בגיטא מלתא ה"נ בשעת חפירה לא נודע דעת שמעון וק"ו הוא מהך דגיטין דעבד מעשה ורץ אחר השליח וכשהגיעו ובטלו נודע בבירור למפרע על מה רץ ומ"מ כיון דבשעת מעשה לא נודע הוי דברים שבלב ולא מהני כ"ש כאן דהקונה לא עשה שום מעשה בשעת חפירה דאפשר אף דפרע להם אח"כ אזי נתרצה לקנות ולא למפרע ואז כבר כלתה החזקה ומ"ש רמב"ם וש"ע כאן דאם אסף המוכר סל של פירות ונתן ללוקח הוי חזקה צ"ל דניכר בשעת אסיפה שאסף בשביל לוקח מדעת לוקח ול"ד לנעל ופתח דכתבו רא"ש וב"י דע"י הפתיחה מוכח דנעל לשם קנין חדא דהם כתבו דפתח מיד ותכ"ד כד"ד בכל מקום ועוד דלא כלתה החזקה עד שפתח ואז תכ"ד מוכח החזקה למפרע וכ"כ ב"י בס"י דקרקע בעת הנאתו מינכר לכל שהוא שלו אבל כשתופר בגד או מבשל קדרה לא מינכר דלרבו הוא לכן נ"ל דוקא שני פעמים דאחר שפרע פעם ראש ניכר חפירה שני' דבשבילו חופרים וג"ז צ"ע לפמ"ש סמ"ע סימן קצ"ה סקי"א וראי' נ"ל מפ"ב דב"מ דכ"ב דמוקי הא דתורם שלא ברשות ובאו בעלים ומצאו תרם וא"ל כלך אצל יפות תרומתו תרומה בשווי' שליח דדחוק מאד כיון דתנן דתרם שלא ברשות ה"ל לאוקמוה דאמר לבעלים אני הולך לתרום ושתקו דלא הוי ברשות דהא מבואר בשו"ת מהר"ח א"ז סנ"ג דאם אחד אמר לחברו אקדש לך פלונית ושתק לא נעשה שליח בזה והוכיח בראיות וכן מהרי"ט ח"א סימן ק"ו הוכיח בראיות דאם אחד נוטל של חבירו בפניו וחבירו שותק לא אמרינן דמרוצה רק י"ל דלא חשש לו וא"כ הוי שפיר שלא ברשות ומ"מ כשא"ל אח"כ כלך אצל יפות נעשה שליח למפרע א"ו אף דידע במעשה חברו לא מהני גילוי דעת של אחר כך לעשותו שלוחו למפרע ול"ד להך דגדר הרביעית דמהשתא מתחייב משא"כ בחזקה שכבר כלתה וא"ל מהפרישה שהביא ש"ך יו"ד סימן רמ"ח סקי"ב דשאני מצוה כמ"ש כסף משנה בפ"ד מתרומות ה"ג ומ"ש רשד"ם כיון ששרף העפר הוי כאסף הפירות דלרמב"ם הוי חזקה גם כן לא נראה דאסף הפירות היינו שתלש ממחובר וכ"כ בביאור הגר"א ז"ל משא"כ זה ששרף העפר אחר שנתלש במה יקנה הקרקע ע"כ אף אם המובר מוחזק די"ל קי"ל כרמב"ם דאכילת פירות הוי חזקה בזה לא מצי למימר קי"ל ואפשר רשד"ם לא פליג על הגר"א רק אזיל לטעמי' דגילוי דעתו מועיל על למפרע כמו שהוכיח מעמד וגדר דה"נ במה ששרף העפר איגלאי למפרע דניחא לו בחפירת העפר ושליחותי' עבדי החופרים אבל למו"ש ל"מ נ"ד רק אלהבא.

סעי' י"ג וכן בשכירות במהרי"ט סימן ס"ה הוכיח דשכירות ושאלת קרקע צריך חזקה דבעל וגדר מר"פ הזורק דאמר תיחוד וממ"ש תוס' בב"ב דף פ"ה בד"ה כגון שהי' בעלה מוכר קלתות ומח"א הוכיח מב"ק דף מ"ח דא"ל כנוס שורך דאקנויי אקני לו מקום בחצירו בכניסת השור ותירץ כתיבות דלקנות להשתמש נקנה בהתחלת תשמישים דאינו רק שיעבוד ולא שייך בו חזקה דנעל וגדר דאין לו קנין בגוף אבל לענין שיהי' בחצרו שיקנה לו ע"י החצר זה מציאה או מקח הבא לתוכו צריך שיהא לו בו קנין הגוף וצריך תיקון מועיל לגוף הקרקע כיון דהגוף שלו לכן בגיטין דהיתה צריכה לקנות הגט ע"י המקום אמר תיחוד את"ד ולע"ד מהא לא אריא דכיון דקנה החצר לכל תשמישיו למה לא יהא בכללו חצרו לקנות על ידו הא חצר דגברא משום שליחות והרי כל שליח אינו רק שאול למשלחו לשמשו ולית לו בו קנין הגוף כלל אך בגט דחצרה משום ידה עיין פ"ק דב"מ דף י"ב ורי"ף שם זה מסתבר דצריך שיהא קנוי לה גוף החצר דומיא דידה דקנוי לה גוף היד תדע דבריש הזורק אמר דיד אשה קונה לה הגט ולא צ"ל גיטה וידה באין כאחד כמו גיטה וחצרה וכמו בעחד גיטו וידו אף דמעשה ידי' לבעלה משום דלא קנוי לבעלה גוף ידה רק למעשה ידי' לא חשיבה יד בעל רק ידה וא"כ דון מינה ג"כ אם החצר שאול לה רק להשתמש איך יהא חצרה ידה הא אין לה קנין בגוף החצר לכן לקנות ע"י החצר צריך להיות לה קנין בגופו וצריכה להחזיק ע"י תיקון בגוף הקרקע ע"כ בגט דחצרה משום ידה ולכן צריך עומדת בצידו וברשב"א שם נוטה לומר אפילו מתגרשת מדעתה ועכ"פ אם לא אמרה תקנה לי חצרי אף דניחא לה שיזרוק הגט בחצרה מ"מ צריכה להיות עומדת בצדה וכ"כ הבית מאיר ריש סימן קל"ט כיון דבעצם חוב הוא לה אף דניחא לה דאין חצרה משום שלוחה רק משום ידה וע"כ בהזורק שם דמיירי בשבת ואמר תיחוד ותפתח ולא להקנות לה בק"ס כדי למעט זילזול שבת כמ"ש ר"ן ורשב"א שם דנעילת דלת אינו ניכר שהוא לשם קנין וא"כ לא מצי למימר ג"כ תקנה לי פצרי וע"כ אמר תיחוד שיהא חצרה כידה ומ"ש הנתיבות תדע דהא ודאי דבאותו חצר שיש לו רשות להורדת מי גשמים או העמדות סולמות שאין חצר זה קונה להשוכר ועש"ך סימן קצ"ח סק"ו אינו ראי' כלל דשם אין לו זכות רק להגשמים או להעמיד הסולם או הך דקצת לדריסת רגל לבד משא"כ אם שאול או שכור לכל צורכו או שאול לו לקנות על ידו א"צ שיהא לו קנין בגופו כמו שליח ובזה א"ש מ"ש הרמ"ה שהביא הטור לקמן סימן ר' דדוקא דא"ל זיל קני דאז גלי אדעתי' דכי יהיב לו רשותא להניח כליו התם אדעתא דלמקנה לי' יהיב אבל אי לא א"ל זיל קני אע"ג דיהיב לו רשותא להניח התם לא קני ונתקשה בהם ריט"א במ"ב דבכורות דף י"ח ע"ב ממ"נ אי ס"ל לרמ"ה הנחת כליו הוי חזקה לקנות המקום בשאלה א"כ אפילו לא א"ל זיל קני כיון דנתן לו רשות להניח כליו הרי השאיל לו המקום ואי ס"ל דאינו קונה המקום השאול בהנחת כליו מה מועיל זיל קני ותירוצו שם לא נ"ל שתירץ דבא"ל זיל קני אנן סהדי דגמר ומקני לו המקום כאלו נעשה בחזקה כיון דרוצה שיקנה לו כליו של לוקח עיי"ש דא"כ עד שנאמר דגמר ומקנה המקום בלא קנין משום שיקנה המקח שמוכר לו נאמר דגמר ומקנה לו המקח בלא קנין כיון דרוצה להקנותו וכל הקנינים אך למותר אך הפשוט כמ"ש דודאי קונה המקום ע"י הנחת כליו אך אינו קנוי לו רק למה שהשאיל לו ולא השאיל לו רק להניח כליו ואיך יקנה ע"י אותו מקום איזה מקח אבל כשאמר לו זיל קני הרי דלזה נמי השאילו וכן מוכח מהריטב"א פ"ק דקדושין דף כ"ה ע"ב שהביא ריט"א שם ומח"א פ"א משכירות דבהשאיל לו המקום להניח כליו לקנות על ידם המקח מהמוכר קנה המקום בהנחת כליו לקנות על ידו בתורת חצר בשוכר את מקומו והרא"ש בב"ב דף פ"ו שהביא הריט"א שם דכתב אהא דכליו של אדם קונין לו בכימ אפילו ברשות מוכר דמוקי לה הש"ס בדא"ל זיל קני דקמ"ל אף דלא קנה המקום בכסף ושטר וחזקה דדוקא שיקנה לו המקום בלא כלי בעי קניית מקום אבל לענין קניית כלי בדיבור בעלמא שהניח לו רשות להניח שם כליו קני עיי"ש נראה משום דבהנחת כליו אין לו קנין בגוף המקום ונשאר קנין גופו למוכר א"כ הרי הוא ידו של מוכר דגם חצר דגברא הוי נמי כידו כמ"ש רא"ש בפ"ק דב"מ סל"א ועיין נתיבות סימן ר' וא"כ כמו דאין אדם נעשה שליח על ממונו לזכות בעצמו לחברו כמ"ש הרא"ש בהגוזל עצים סח"י ה"כ חצרו דכידו א"א לעשות שליח לזכות ממונו ללוקח לכן צריך שיקנה הלוקח בקנין גוף החצר ואזי ליומו ממכר הוא והוא רק של לוקח אבל לקנות ע"י החצר השאול לו מאחר י"ל דמודה הרא"ש דאפילו לא קנהו רק בהנחת כליו חשוב שלוחו וכן כשהמוכר אינו עומד בצד חצרו דאזי אינו כידו אך לפמ"ש הש"מ שהביא קצו"ח סימן ר' ס"א דלהכי אהני דאתרבי חצר משום יד שלא יקנה משום שליחות חצר שאינו דומה ליד כלל נראין דברי הנתיבות.

וגם לנתיבות כשרוצה לקנות אג"ק אפינו קונה הקרקע רק לתשמיש יכול לקנות מטלטלין במכר ומתנה דקרקע בשאלה ומטלטלין במכר קונה באג"ק כמ"ש הש"ך בסימן ר"ב תדע דהא הנתיבות כתב דלפיכך קונה מקום בית הכנסת בישיבה כיון שגוף הקרקע של הציבור ואין לכל אחד רק שיעבוד ישיבה על המקום לכך נקנה בישיבה משא,כ בצחוח סלע שקונה גם הגוף לכך צריך קנין גמור ומבואר בסימן ר"ב ס"ז בהג"ה דיכול להקנות אגב מקומות בהכנ"ס אעפ"י שהמקומות של רבים וכ"א יושב על מקום אחד הוי כמו שאול לו ומקנים על ידם ועיין רש"י ר"פ הזורק גבי תיזל ותיחוד דפירש דקנתה הגט באגב דהקשו למה לא פירש כפשוטו בתורת חצר השנוי שם במשנה וכל הסוגיא מיירי שם מתורת חצרה ויצא לידון בדבר החדש דאגב מהני דצווחי בה קמאי אבל לפמ"ש א"ש דס"ל נעילה לחוד בלא תיקון מנעל אינו קונה הגוף רק לתשמיש ואיך תקנה הגט מתורת חצרה דאשה משום ידה ועכצ"ל משום אגב ובסימן ר"ב כתבתי די"ל דאינו מקנה אגב קרקע השאול לו רק לתשמישן ומקומות ביהכנ"ס שאני דעושה קנין בגוף הקרקע כשיושב על ספסל שלו דנהנה גופו מהקרקע כמו הציע מצעות ושכב עליהן דלכ"ע קונה כמ"ש סמ"ע סי"א ובב"מ דף קי"ח מבואר דיד פועל כיד בע"ה לזכות לו מהפקר אף שלא הקדים לו שכרו עיין ברש"י ובמה נקנה היד לבע"ה ע"כ בהתחלת המלאכה דהוי קנין כדלקמן סימן של"ג הרי ע"י שימוש נקנה לו היד לקנות ע"י מהפקר מטעם יד דמשום שליחות ל"מ למ"ד המטל"ח לק"ח עיי"ש אלא די"ל כיון דהתחיל במלאכה שניהם א"י לחזור ומתחייב לו הבע"ה השכירות והוי כנתן כסף לפועל וכמ"ש מח"א בהלכות קנין מעות ס"ה אם קנה מחברו חפץ ונתן שט"ח על דמיו או קנו מידו שמתחייב בדמיו הוי הכסף והסכים הנתיבות סימן ר"ד דהוי ככסף וכ"כ נתיבות סימן ש"ו ס"א דהתחלת שימוש הוי כקבלת כסף לשוכר כיון דאין המשכיר יכול לחזור בו וכ"כ ריטב"א באס"ז לב"מ דף ע"ח בהא דמת החמור חייב להעמיד לו אחר כיון שקנה הראשון במשיכה ונתחייב בשכרו באותו הנאה נתחייב לו משכיר להעמיד אחר כאלו קנו מידו ולפ"ז בשוכר מקום סגי בהתחלת שימוש נקנה בכסף משא"כ בשואל מקום צריך נעל וגדר להיות גופו קנוי לו לקנות ע"י ונדחה ראיות מהרי"ט מהזורק ומתוס' ב"ב דמיירי בשאלה.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה