אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קפ

סימן קעח

שותפין בחצר שנדרו הנאה נשאלתי אחין שירשו בית ואלמנת אביהם יושבת בהבית ולקחה אצלה בנם אחד מהיורשים עם בני ביתו והוא יתן עלים להסקה ואסר אחיו עליו ועל בני ביתו והנכנסים אצלו הנאת הבית ודעת השואל שא"י לאסור והשבתי מ"ש דבחצר שאין בו ד"ח אין הנדר חל הא מבואר בגמרא הטעם די"ב ונתקשו הראשונים דהא קי"ל בדאורייתא א"ב ור"ת תירץ משום דוויתר מותר ואם פירש באיסורו דריסת רגל לכ"ע אסור ור"ן תירץ דבשעה שקנו החצר אדעת כן נשתתפו שבשעה שישתמש בה אחד תהא כולה שלו לתשמישו וכה"ג כתבו רשב"א ורא"ש ויש"ש הובאו בש"ך יו"ד סימן רכ"ו סק"ד דע"ת זה קנו המצר עיי"ש וא"כ אחין שירשו דממילא כפול בירושה ודאי אסור וכן מצאתי ביש"ש פ"ה דב"ק סל"ב דבאחין ל"ל דע"ת כן קנו ואין ברירה.

ועוד דדוקא בשותפין שכ"א דר בביתו והחצר משותף להם וכ"א משתמש בכולו אבל בית המשותף ודר בו אחד לבד יכול לאסור כיון דיכול למחות בו שלא ידור בכל הבית לבדו עם בני ביתו והוא יעמוד בחוץ אלא שוכנים שנה שנה עפ"י גורל כמבואר בסימן קע"א ס"ח וא"כ יכול למחות באחיו שלא לדור חנם תחלה בלא גורל וכל שיכול למחות יכול לאסור כמ"ש הש"ך ביו"ד שם סק"ח ואם האלמנה מעכבת מלדור אחר עמה מ"מ יכולין היורשים לעכב עלי' שלא תכניס עמה דיורין ויש בזה קפידא משום קלקול הבית ברבוי דיורין ואין בזה משום מדת סדום כדאיתא לעיל סימן קנ"ד ס"ב וסמ"ע שם סק"ח ואדרבה מחמת שאין שם רק דירה קטנה גדלה הקפידא בריבוי דיורין וכיון שמוכרחין להניח האלמנה שם יכול כל יורש למחות באחיו מלדור בו עם האלמנה ונסתר מחמתו ג"כ מ"ש השואל דא"י לאסור על אחר מלכנוס לבית השוכר כמ"ש הש"ך ביו"ד שם דה"נ בן אלמנה כאחר והבית כמושכר להאלמנה דשא"ה שרשות לשוכר להניח לכנוס לביתו דרך ארעי נמצא הנכנס נהנה מהשוכר אבל להכניס עמו דיורין בקבע אינו רשאי ודאי המשכיר יכול לאסור דזה אינו של השוכר ומ"ש השואל דהוי כחצר דלא קיימא לאגרא דהוי זה נהנה וזה לא חסר לא ראה מ"ש הנתיבות סימן שס"ג ס"י סק"ח.

ומ"ש השואל דגם על האלמנה א"י לאסור דשיעבוד האלמנה עדיף משוכר דמשועבד לה הגוף למזונות דיכולה למכור קרקע למזונות נהפוך הוא דשוכר קנה מן התורה הגוף לפירותיו ומזונות האלמנה לכ"ע רק תק"ח כדתנן בכתובות דף נ"ב ע"ב ואם ירצה המשכיר למכור הבית לא יוציאו הלוקח תו"ז כמבואר סימן שי"ב ס"א ובמזונות אם מכרו היורשים אין מוציאין למזונות כמבואר בא"ע סימן צ"ג ס"כ ועיין תומים סימן קי"ז ס"ק י"ב.

מ"ש השואל די"ל קי"ל כר"ת דבקונם א"י לאסור אף שהוא מלתא דאיסורא כיון שעיקרו תלוי בדררא דממונא כעין שכתב מהרא"ש הובא בש"ך יו"ד סוף הלכות רבית אינו ענין לשם דמוחזק והמעע"ה אבל כאן הגוף של היורשים ובכל ספק מוקמינן בחזקה המשכיר משום דהגוף שלו כדאיתא בחו"מ סימן שי"ב סט"ז ומ"ש השואל דיורשים אינם מוחזקים כדאיתא בהכותב דף צ"ו ע"ב דנכסי בחזקה אלמנה למזונות ג"ז אינו דאפילו את"ל דנגד האלמנה אין מוחזקים מ"מ נגד השוכר ממנה מוחזקים דאינו רק שוכר מחמת שמשלם מזונות להאלמנה בעד היורשים ויכולין לסלקו ולהשכיר לנשים או ליתן לה מזונות

ובלא"ה לפמ"ש תוס' בהכותב שם בד"ה נכסי בא"נ דמזונות שאני מכתובה דמיד שנפרעה כתובתה נסתלקה אבל מזונות לעולם יש לה עד שתתבע כתובתה והבית מאיר א"ע סימן צ"ג סי"ט כתב דתירץ זה עיקר בפוסקים ובש"ע וא"כ דוקא בזמן הש"ס וש"ע דלא היו יכולין לדחותה ממזונות אפילו יסלקו כתובתה א"ל תתבע אבל עכשיו דנהגו בתי דינין בישראל לסלק האלמנה כל כתובתה כ"ז שירצו היורשים וכל הנשאת ע"ד המנהג נשאת כמו שהעיד בישע"ק סימן צ"ג סק"ה וכן השבו"י העיד שהמנהג כן והובא בפ"ת שם ממילא אין הנכסים בחזקתה גם למזונות כיון דיכולין לסלק כתובתה ולא יהא לה מזונות עוד.

ועוד כיון דהטעם דהנכסים בחזקת אלמנה למזונות משום דיש לה מזונות להבא כ"ז שלא תתבע כתובתה לכן גם על העבר אם יש לה הכחשה עם היורשים בפרעון המזונות חשיבה האלמנה מוחזקת כמ"ש הב"מ בסימן צ"ג סי"ט וא"כ בנ"ד ממ"נ אם זולת שוכר זה יש מקום לגבות מזונת האלמנה חל הקונם דלא שייך בזה לומר הנכסים בחזקתה דדוקא אם אומרים פרענו רוצים לפטור לגמרי מהעבר עשאוה חכז"ל מוחזקת משא"כ אם יש לה מקום אחר לגבות אין דין היורשים עמה רק עם השוכר זה ודאי מוחזקים הם נגדו ואם אין מקום לגבות המזונות ומחמת הקונם תפסיד האלמנה המזונות מכאן ולהבא א"כ בזה אין הנכסים בחזקתה.

ועוד כיון דמן התורה אין לה רק מדרבנן ויש ספק אם אלמוה רבנן לשעבודה שלא יחול האיסור קונם הוי ספק בדרבנן ויש לאוקמה אד"ת אפילו להוציא ועיין בפ"ד מגזלה ה"ז בהמ"מ ובשו"ת ברכת יוסף חחו"מ ס"י כתב די"ל אפילו אין הספק בגוף התקנה רק מצד אחר ומוחזק מעיקרא אוקמוה אד"ת וכ"ש כאן דגם הפוסקים דלא חל קונם דמשכיר אשוכר הוא משום דאלמוה לשיעבודי' דשוכר כב"ח כמבואר ברא"ש נדרים ר"פ השותפין והיינו דרבנן אלמוהו והפוסקים דלא חל הקונם ס"ל דלא אלמוהו רבנן א"כ הספק לדידן בתקנה אם תקנו שלא יחול הקונם ואוקמוה אד"ת.

ומ"ש השואל דאין בזה חשש איסור דאורייתא כיון דאין ברירה רק ספק ולרמב"ם כל ספק מותר מן התורה אינו נכון דבאקבע איסורא לכ"ע אסור מן התורה מדמביא אשם תלוי וכאן אקבע איסורא דמעורב חלק היורשים ואפילו רוב ל"מ דהוי קבוע אף דאין מקומו ניכר ועיין מנ"י כלל מ"ג ס"ק מ"ו ושפ"ד סימן ק"י סקי"ד בד"ה החלק הב'.

וא"כ אף דהשכירה לבנה בעד הסקת עצים ויכולה להשכיר למזונות עדיין לא פלט מאיסור דהא פסקו טו"ז וש"ך ביו"ד סימן ער"ך דחל הקונם אשוכר ובלא"ה סתמא שוה הדירה יותר מדמי הסקה דהשוכר צריך שיסיק בשביל עצמו אלא שאמו ויתרה לו ומה ששוה יותר שייך להיורשים כאשר הבאתי לעיל מנתיבות סימן שס"ג ממילא יכולים לאסור עליו ועל בני ביתו ולומר לא הן ולא שכרן ועד כאן הניחו ליהנות בחנם ולא השכירו ולא השאילו לשום זמן ואפילו יהא תו"ז מ"מ לא עדיף שואל משוכר ולדידן יכול המשאיל לאסור על השואל כמבואר בש"ך יו"ד סימן אר"ך ס"ק מ"ז וטו"ז ס"ק ל"ג איברא די"ל דהאלמנה אינה מחויבת להשכיר לאחר לדור עמה כי י"ל צר לי המקום ומשלה וויתרה לבנה רק שהבית מתקלקל קצת בריבוי דיורין והוא דבר מועט גנגד זה מרויחין היורשים שא"צ ליתן לה עצים להסקה אבל מ"מ אסור דלא עדיף משוכר וגרע משוכר דמשועבד לו מן התורה וכאן כל חיוב דירתה ומזונתה אחר מות בעלה לכ"ע רק מדרבנן וכאשר כתבתי והאיסור שאסרו עליו אחין הוא מן התורה.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה