אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קמט

סימן קמח

סעי' א' בהג"ה של"ה עמו במדינה בטט"ז הקשה אמאי הוי חזקה יאמר לו סבור הייתי ששותף שלי העמידך במקומו ותירץ דמיירי בענין שאם אכלה השותף עצמו ה"ל חזקה עוי"ל דאם היה טוען כך היה מהני לו אלא שטוען שלא חש למחות מצד שיש לו שותף והקשה נתיבות דמ"מ יהא נאמן דלא מכר לו במגו שהיה טוען טענה זו עכ"ל ובתוס' פרק המקבל דף ק"י בד"ה א"ל רבינא הקשו לס"ד דרבינא דאם טען למשכנתא או לפירות הורדתיך אין לו חזקה א"כ גם כשטוען בגזל ירדת ליהמן במגו ותרצו דהוי מגו במקום סהדי דאנן סהדי דאם היה בא בגזל ל"ה שתיק אלא הי' מוחה א"נ אין זה מגו שאינו טוען ברצון משכנתא היה שסבור להוציא גם הפירות שכבר אכל א"נ הוי מגו להוציא כיון שאכלה שני חזקה עיי"ש והנה מה שתרצו דהוי מגו להוציא י"ל דתרצו כן רק לס"ד דרבינא אבל לפי מה דקי"ל בפחז"ה כרבה בארעא מהני מגו להוציא קרקע וכמ"ש בקצו"ח סימן מ"ב ס"ק י"ג שכ"ד תוס' ורא"ש ופוסקים ותירוץ שני שסבור להוציא גם הפירות ל"ש הכא דגם כשיטעון סבור הייתי ששותף שלי העמידך במקומו יחויב לשלם מאחר שמודה שהשותף לא העמידו הא לא מוחל רק לשותפו ולא לאחר שנכנס בלא רשות שותפו אך תירוץ ראשון שבתוס' שייך נמי כאן דהוי במקום עדים אך דעת רמב"ן דמהני מגו וכמ"ש בשעמ"ש לעיל סימן ק"מ סק"ו ושם הביא דהרא"ש ס"ל דל"מ מגו א"כ הטו"ז יפה תירץ בדעת הרא"ש וכיון דיש מחלוקת בזה אי מהני מגו ממלא א"א להוציא מיד המחזיק בה עכשיו.

סעי' ט"ו בהג"ה וכל מקום דיכולין לכוף העו"כ בדיניהם אם בא להחזיק בשל ישראל שלא כדין יש לישראל הבא מכחו חזקה משמע דהעכו"ם עצמו אין לו חזקה וה"ט דחזקת ג"ש תק"ח כמ"ש רא"ש ריש פחז"ה ורשב"ם דף ל"ה גבי עכו"ם אין לו חזקה וכן העלו האחרונים בסימן ק"ם וא"כ הא מבואר בהגוזל עצים דף צ"ז בעי רבא השביח עכו"ם מהו א"ל ר"א מדיפתי לרבינא תקנתא לעכו"ם ניקו ונעבוד ולעיל ריש סימן ס"ו כתבו סמ"ע וש"ך דאם מכשט"ח דרבנן לא תקנו בעכו"ם ומל"מ פ"ו ממכירה הי"ב הביא מהנ"י פרק הספינה דמכירת שט"ח דרבנן ומ"מ כתב בפרק מי שמת דמוכרין שט"ח לעכו"ם ונראה דעתו כיון דישראל הקנה לו והוא טובת ישראל גם כן שלא יוכל העכו"ם לחזור לכן אהני הקנין משא"כ ההיא דשבח דהוא תקנת עכו"ם לבד שיקנה בעצמו בלא מכירת ישראל ולפ"ז בחזקת ג"ש דהוא תקנתא למחזיק לבד לראיה ולא שיהא קנין ואינו טובת המערער שיהא המחזיק נאמן נגדו גם נ"י מודה ולעיל סי"ד הטעם דאין לעכו"ם חזקה משום דסתמא גזלן הוא משום דלה"ט גם לישראל הבא מכחו אין לו חזקה.

סעי' י"ט גובה משבחה כתב בנתיבות דכאן גם רבינו יונה מודה דגובה מפירות דלהבא דדוקא מגו לא אמרינן מממון לממון או להוציא אבל הכא שאין ידוע שהיה של אביו דהוי הפה שאסר אמרינן בכל ענין עכ"ל ועמ"ש לקמן סימן ק"נ ס"ד להוכיח מדברי רבינו יונה שבאס"ז פ"ק דב"מ דף וא"ו ע"א כמ"ש הנתיבות.

סעי' כ"ט בהג"ה המחזיק בשל קהל וכו' בית הכסא שאחורי בית הכנסת וצריך לפנויי ולתקנה ולהוציא עשרה זהובים ויש בתים סמוכים לביהכנ"ס ואין להם בהכ"ס אחרת והולכים שם גם שלא בעת התפלה וטוענים הקהל שיסגרו הבית הכסא שלא בשעת תפלה או יתנו הסמוכים יותר מהרחוקים לפי שומא והסמוכים טוענים החזקנו כמה שנים גם פתוח לעובר ושב מארחי ופרחי ונתקנה כ"פ ולא נתנו הסמוכים יותר פסק מהר"ם מינץ הישן בתשובה ס"ז דהדין עם הסמוכים ולענ"ד הדין כרחוקים דמ"ש מהר"ם שם דהוי כמיצר שהחזיקו בו רבים דאסור לקלקלו כדלקמן סימן שע"ז אינו נראה דשם המיצר עדיין בעין משא"כ הכא דנתולא וצריך לאפנויי ולתקנו וכמבואר כה"ג בהג"ה דלקמן סימן קע"ג ס"ג והוא מתשובת הרשב"א ואף דב"י שם הביא מהתשובת הרשב"א דאם לא נפלה הבאר אלא שנתמלאה זבלים בכי האי לא אמרינן אזדא לה שהבאר קיימת עדיין והמים עדיין ישנם בבאר אלא שכיסו אותם הזבלים שנפלו שם והר"ז כמו שכיסו פי הבאר שזה מסיר כסויו ושואב מימיו עכ"ל אין זה כנידון מהר"ם חדא דבנידון מהר"ם צריך ג"כ לתקנה ועוד בבאר מים השאיל המים והשואל החזיק במים וישנם עדיין אבל בהכ"ס השאילו החלל להפנות שם וכשנתמלא אזדא ועוד גם בבאר לא אמר הרשב"א רק דזה מסיר כסויו ושואב ואין בעל הבאר מעכב עליו אבל אם בעל הבאר רוצה להסיר הזבלים ותובע מזה שיסייע לו בהוצאות פועלים כיון דיש לו חלק בהנאה הוי כשותף ודאי הדין עמו וא"ל מסייעו מונעו מהבאר ובנידון מהר"ם האורחים אינם מסייעים וגם הסמוכים מחויבים לסייע לפי הנאתם דהוי כשני שותפים אחד יש לו שלשה חלקים ואחד חלק רביע בבית דהמשתמש בו שלשה חלקים כשצריכין לתקן מחויב ליתן שלש רביעית בהוצאה ובזה נדחה נמי מ"ש מהרמ"ם דהוי כביהכנ"ס של כרכים דלא מצי מזבין ליה וכתב ראבי' הטעם מסתמא כ"ע נתנו בבנינו דנתקן לצורך רבים וה"נ מה"ט לא מצי לסגרו למנוע אורחים מלילך שם כל שעה עיי"ש דכיון דנתקלקל ונתמלא ואינו ראוי עתה והקהל מתקנים מחדש מכיסם אף את"ל דגם מקומו ממעות דעלמא מ"מ כיון דאינו ראוי עתה ומכיס הקהל מתקנים הוי כהא דלקמן סימן קס"ד ס"ה דבית ועליה של שנים שנפלו דבונה בעל עליה את הבית ודר בתוכו עד שיתן לו בעל הבית כל יציאותיו גם מ"ש מהרמ"ם דיש חזקה לניזקין וא"צ טענה ועוד כיון דירשו ולקחו הבתים טענינן ללוקח ויורש כדאיתא בפרק לא יחפור דכ"ג עיי"ש ג"ב אינו דנהי דיש להם חזקה ויש להם חלק א"א להוציא הוצאות מחדש צריכין ליתן לפי חלקם דלא אחזקי רק במקום בהכ"ס אבל במה נתחייבו הרחוקים ליתן מכיסם בעד הקרובים דגם מכירי כהונה אם רצה לחזור שלא ליתן להם עוד יכול לחזור כמ"ש תוס' בפי"נ קכ"ג ב' ובגוף הדבר שכתב דא"צ טענה עם חזקתו עיין נתיבות סי' קנ"ג פסק כשעושה בשלו ומזיק לחבירו במחילה סגי משא"כ אם בא להחזיק בשל חבירו ולעכב עליו מלעשות בשלו צריך חזקה וטענה עיי"ש ה"נ דבאין הקהל לסגור בשלהן וב"ב הסמוכים רוצין לעכבן צריך טענה אפילו לא נתמלא עדיין ומה דרצה מהרמ"ם לדמותו לדלקמן סי' קס"ג בסוף הסעיף בהג"ה דכל צרכי העיר אעפ"י שמקצתן א"ל כגון בית חתנות או מקוה אפ"ה צריכין ליתן חלקן וה"נ אף דרחוקים א"צ שלא בשעת תפלה צריכין ליתן בשוה לסמוכים הרגיש בעצמו דיש לחלק דסמוכים הולכים הדיר ומתמלא מהרה וצריך לפנותו מקרוב ועוד יש לחלק במקוה ובית חתנות ענין כללי ע"כ אף דאירע יחיד שא"צ צריך ליתן כמ"ש סמ"ע שם ס"ק ל"ב משא"כ בהכ"ס שלא בזמן התפלה אינו ענין כללי וכל יחיד צריך סמוך לביתו ועוד שם המועט נגרר אחר הרבים משא"כ רבים לא נגררין אחר המועט כדאיתא בעירובין דף צ"ב ע"ב ובש"ע א"ח סימן נ"ה סי"ז וכאן הרחוקים רובא ושו"ת ב"ח ס"ז כתב דבית הכסא שנתמלא ל"ל דהוי כנפל ואזדא דלא אבד שמו בהכ"ס דכן הדרך לפנותו תמיד ועמ"ש סימן קנ"ד ס"ב ובהגמ"ר פרק האומנין סימן תנ"ח כתב דרבים שאמרו ליתן מתנה חשוב מתנה מועטת דלכל יחיד מגיע רק דבר מועט ויש משום מחוסר אמנה וא"כ לפמ"ש תוס' בפי"נ קכ"ג ב' במכירי כהונה דיש בו משום מחוסר אמנה כיון דאינו רק טוה"נ הוי מתנה מועטת אף דלא אמר בעה"ב שיתן לעולם רק מחמת שרגיל הי' ליתן עד עתה ה"נ י"ל כן אלא די"ל כיון דכל פעם מתרבים להסמוכים בני בית הוי כתרי תרעי דלית בו משום מחוסר אמנה.

סעי' ל"א שהחזיק במצוה נשאלתי אחד החזיק לקרות בתורה בציבור כמה שנים ומחמת קטנו השכירו הקריאה בעד שני ז"כ לשנת ליתן השני ז"כ לעניים והורה מורה אחד עפ"י דברי ס"ח שהביא שעו"ש כיון דאיכא ריוח לעניים רשאין לשנות ודעת השואל דנידון ס"ח לא הי' רק להרבות כבודם משא"כ כאן דעושין לקנתר ועוד שם משמע רק כשיש הרבה ריוח לעניים ועוד דהב"י א"ח סימן נ"ג הביא משו"ת רשב"א דהוכיח דאין להוריד חזן מאומנתו מהא דאין מערבין רק בבית ישן ובמג"א סימן שס"ו הביא מהרדב"ז אפילו השני רוצה ליתן מעות אין משנין העירוב את"ד השואל והשבתי דבס"ח סימן תשס"ד מבואר דכונת המוסיפים כדי לבייש הראשון ומ"מ נפסק דיכולין לשנות ומ"ש השואל דמשמע דוקא משום ריוח הרבה בהדיא מבואר שם ס"ס תשס"ה דמשום מעט אין משנין אולם בשו"ת אמרי א"ש חיו"ד סימן קט"ז כתב די"ל דוקא כשהראשון הגון יותר אבל בלא"ה אפשר כל מי שיתן יותר זוכה ובלבד שיהא דבר מסוים עיי"ש וא"כ הוא לפי מקומו ושעתו ולפי ראות עיני הדיין אם הוא דבר מסיים ומ"ש מהך דעירוב צריך להבין דעת הרדב"ז דכיון רהא דאין משנין הוא משום חשדא ואם משנין משום ריוח מעות ליכא חשדא וזה ק"ו ומ"ש המג"א בסימן שס"ו סק"ח עיי"ש במחצית השקל ונ"ל סברת ררב"ז כיון שזה החזיק ואחר רוצה ליתן בעד זה מעות הרי שוה חזקה זאת מעות ואין רשאין בני החצר להפסידו עמון גם זולת טעם חשדא ולפ"ז דוקא בני חצר אבל בני עיר דרובם או טובי העיר יש להם כח לשנות אף במקום דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי כמבואר בחו"מ סימן ב' ובשו"ת ד"ח ח"ר חתי"מ סימן כ"ג וכ"ד העיד דהמנהג לפסיק כן וכ"כ שו"ת ב"ח ססמ"ך ולפ"ז הרשב"א דמייתי ראי' מעירוב דחצר לבני עיר היינו במקום דשייך חשדא ולא פסידא דממון דהפקרן הפקר ובפרק הניזקין דף ק' ע"ב דפריך משפורא דהוי ב' ר"י והדר הוי בי רבה ורבא ולא משני דשאני בני עיר מבני חצר לס"ד דלא ידע טעם חשדא י"ל משום דמשמע להו דאפילו עיכוב בני עיר אין משנין ועוד לפמ"ש תוס' דר"י ורבא לא בחד עיר היו ואין בני עיר זה רשאין להסיע על קיצתן של עיר אחרת והוי כחצר ובשו"ת ארח לצדיק סימן ט"ו מסיק נמי דרוב הקהל יכולין להוריד ש"צ מחזקתו שלא יתפלל בע"כ עיי"ש ול"ל דוקא להתפלל דאינו נעשה שליחם בע"ב כמ"ש מג"א סימן נ"ג ס"ק כ' וכ"א דהא המקרא נמי שליח ציבור הוא להוציאם כמ"ש המג"א סימן רפ"ב סק"ו אולם אף דבס"ח כתב דכונת המוסיפים הי' לבייש הראשון מ"מ כונת הציבור הי' משום ריוח עניים משא"כ אם כונת ציבור אינו לש"ש אין להם כח להפקיע ליחיד כדאיתא בחו"מ סימן ב' דצריך שיהא לש"ש ודוקא שהחזיקוהו הקהל לקרות אף כשהי' להם אחר נתנו לו הכבוד אבל בלא"ה ל"ח חזקה וכמבואר ברמ"א כאן לענין ס"ת ועיין בשו"ת ר"י הלוי אחי הטו"ז סימן כ"א דאם מחמת שלא הי' ראוי כמותו הקדים עצמו למצוה בפני הציבור הוי חזקה שאין עמה טענה ואינה חזקה וכה"ג כתב בש"ת ארח לצדיק ואמרי א"ש שם דדוקא אם מינוהו קהל ונתנו לו כבוד זה חשיב חזקה ולא אם החזיק עצמו.

והשואל השיב דאף דמשנין מפני מעות יש חשש חשדא דאיכא דידע בהאי ולא ידע בהאי וכדמצינו כן בגמרא ואין ראי' מהמחצית השקל דשם מיירי בדבר שהדרך ליתן שכר והכל יודעין ויתלו דאין הראשון צריך עתה משא"כ בנ"ד דאין דרך לקורא לשלם בעד הקריאה והשבתי דאף דכן מצינו ביבמות דף ל"ו וקי"ט ע"ב דל"מ כרוז דשמא איכא אינש דהוה בחליצה ול"ת בהכרזה זה ל"ש בנ"ד דבני עיר יודעים מהכרזה בתוך קהל ועדה כשנמכר הקריאה מה ניחוש לאורחים הבאים באקראי וידאו אחר קורא והי' פעם אחר כשקרא הראשון שון מניין ידעו דראשון החזיק בקריאת חזקה שיש עמה טענה שלא החזיק מעצמו ולא קיבל שכר על הקריאה והי' אחר היודע לקרות דאם לא ידע כ"ז מהיכי תיתי לחשדו שמחמת פסול העבירוהו כיון דלא החזיק בלא"ה יכולין ליתן לאחר ועיין תוי"ט פ"ג דשביעית מ"א דלא חייש לחשדא דאורחים ועיין נוב"ק חא"ח סי"ב וחת"ס חא"ח סי' ס' ועוד אפילו בעירוב דשייך חשדא ורשב"א דיליף עינה לחזן הייני לכתחלה אבל אם כבר נתנוה לאחר א"א להוציא ממנו וכמ"ש כנה"ג הובא במג"א סי' שס"ו סק"ח וק"ו לענין ש"צ דאין לכוף הציבור להוציאם בע"כ ובאשר האריך בזה בשו"ת דבר שמואל סי' מ"ז דאין לבטל מה שכבר עשו ציבור אף אם עשו שלא כדין לסלק החזן לכתחלה עיי"ש ועיין שו"ת פאר הדור סי' קנ"ה הובא במ"ג סי' קנ"ג ז"ל שאלה מי שיש לו מנהג לעלות לס"ת להשלים או לקרוא הפטרה או עלי' אחרת הידועה לו ולאבותיו ועתה ערערו יחידי הקהל ואמרו שהם רוצים להעלות לס"ת במקומו איש אחר תשובה אם זה שרוצה לעלות עתה גדול מהראשון בחכמה ויראה יהי' מה שאמרו כי חוקי התורה איני כרצון איש ואיש להחזיק בדבר ההוא ואם הוא שות אולי משום דרכי שלום אמנם אם זה אשר רוצה לעלות פחות ממנו אז לא דמעלין בקודש ולא מורידין.

בית שהי' בית הכנסת עיר שיש כמה בהכנ"ס ונהגו למול כולם בבית הכנסת אחד זולת כשמלין בביתו ועתה רצון אנשי בהכנ"ס אחד למול בניהם בבהכנ"ס שלהם ובהכנ"ס השני טוענים שיש להם חזקה למול שם השיב בד"ח ח"ב חא"ח סי"ט כיון דיכולים למול בביתם ואין כאן זכות רק אם ימולו בבהכנ"ס ימולו רק בבהכנ"ס זה זה הוא דבר שאין בו ממש ומה חזקה שייך בדבר שאין בו ממש ועוד דהוי חזקה שאין עמה טענה ועוד במה זכו הנך שמתפללין שם וכי אין רשאין בני העיר לצאת לבהכנ"ס אחר עיי"ש ולע"ד צ"ע דבפרק בתרא דע"ז דף ע"ב איתא ההוא גברא דא"ל לחברי' אי מזבנינא לההיא ארעא לך מזבנינא אזל זבנה לאינש אחרינא אר"י קנה קמא הרי אף דיכול הי' להחזיקו לעצמו מ"מ כיון שמוכרה זכה הראשון וחשוב זכות שיש בה ממש ואף דבחו"מ סי' ר"ו פסק דדוקא כשאמר מעכשיו עיין ב"ח שם משום דצריך קנין ולא מהני בלאו מעכשיו דהדר סודר למרי' זה ל"ש כאן דא"צ קנין וגם לפמ"ש סמ"ע שם דבלא מעכשיו הוי קנין דברים ל"ש כאן רא"צ קנין תדע דהא גם להד"ח אם היו מלין רק בבהכנ"ס הי' להם חזקה לטעם זה והרי הוא דשלב"ל ודברים בעלמא דאפילו קנו מאחד שיתן לו בנו למולו יכול לחזור כדאיתא ביו"ד סי' רס"ד ס"א בהג"ה.

ומ"ש דהוי חזקה דאין עמה טענה צ"ע כיון שהי' להם כמה בהכנ"ס והלכו למול רק בזה הוי חזקה כמ"ש רמ"א כאן לענין ס"ת ועיין תומים ועוד נהי דיחיד שהחזיק צריך טענה רבים שאני דטוענין להם דברשות החזיקו כמ"ש סמ"ע סי' שע"ז סק"ב.

ומ"ש בפשיטות וכי אין כשאין בני העיר לצאת לבהכנ"ס אחר עמג"א סי' קנ"ד בשם הרא"ם ומשפטי שמואל דאם הבהכנ"ס מכילה כולם אסורים להפרד.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה