אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קלא

סימן קל

סעי' א' יכול לחזור ואם מת הוי כחזר כמ"ש נתיבות סימן פק"ח ואם נשתטה תליא בפלוגתת הפוסקים כמבואר בסימן תק"ח בקצו"ח ונתיבות במינה שליח ונשתטה ה"נ לדעת קצו"ח ושעמ"ש בסימן קל"ב משום שליחות הוא וגם לנתיבות י"ל כיון דחיוב הערב אינו חל רק בשעת נתינת המטות ללוה על פי הערב כשנשתטה אינו בר חיוב ועיין תוס' קידושין דף ע"ח ע"ב ד"ה ל"צ ונתיבות סימן סמ"ך ס"ו סק"י ודו"ק ועמש"ל סימן קכ"ב ס"א.

אפילו קנו עסמ"ע הטעם דקנין בלא בד"ח וכו' ובב"ח ותפארת שמואל כתבו אפילו קנו בבד"ח יכול לחזור ובתפארת שמואל כתב הטעם דמסתמא דעתו שלא יהא ערב עד אחר נתינת המעות וצ"ע מלקמן סימן קצ"ה ס"ה בהג"ה דבסתם אמרינן דהוי מעכשיו באופן המועיל דודאי בכדי ל"ה עביד ובמרדכי ס"פ ג"פ מבואר כהת"ש ול"ל שאני היכא דמסתמא דלא מעכשיו מקנה וכמו בב"ב דף קנ"ב ולקמן סימן ר"נ ס"ט בשכ"מ שקנו מידו דא"ל פירש שנותן מעכשיו לא מהני.

סעי' ד' כי י"ח הח"צ כתב דלדעה זאת אפילו לא התרה הערב במלוה פטור ודעת מהרש"ך וביאור הגר"א דבלא התרה בו לא יצא מהערבות וכתב הפ"ת אף דהוי ס"ס דפלוגתא אין להוציא מהערב עיי"ש ולפמ"ש נתיבות בכללי תפיסה דבשטר וספק פרעון מוציאין בס"ס ה"כ כיון דודאי נתערב וספק נפטר חשוב כספק פרעון כמ"ש בפ"ת לעיל סימן קכ"ט סק"ח וסק"ט.

סעי' ז' וכל מה שיברר מעשה באחד ששלח שליח לשכור לו בע"ג להוליך משאות באשר ימצא גוים או ישראלים ושכר גוים והלכו להמשלח והטעינם ולבסוף עיכב שכרם ותבעו השליח בדיניהם וזכו אותו עם ההוצאות שעשו וגם השליח הוציא להציל עצמו ואמרתי דזה דמי לכאן ס"ז וס"ח דה"נ מוטל על המשלח לפרוע רק השליח שכרם והוי כערב בעד משלח ואף דתומים כתב דבעבד לטובת עצמו אין חבירו נתפס עליו וה"נ השליח בשביל שכרו עשה מ"מ מוכח בתומים דרק בעלילה אמרינן אין אדם נתפס על חבירו ומה דהוצרך לתרץ מהך דס"ח דמשום שההפסד בא על השותפות קודם חלוקה היינו משום דמשמע לו לשון כל ההפסד גם עלילה אבל זה שנתחייב השליח ההוצאות אין עלילה דכך דיניהם ומבואר בטו"ז ס"ס קכ"ח ונתיבות שם דכל שהעכו"ם הי' יכול לתבוע לשמעון בדיניהם לא שייך הדין דנתפס על חבירו וחייב לשלם וכמו שמבואר לעיל סימן צ"ג סט"ו דצריך לשלם לו כל מה שיוציא הוצאות ושוחד וכן נפסק במותב הלתא ב"ד.

סעי' י' על תנאי ראובן שנתערב לשמעון בעד לוי אחר מתן מעות בקנין אך שיעשה חשבון עם לוי ויברר שחייב לו פטור הערב כיון דע"ת נתערב הוי אסמכתא ועוד דאין הקנין מועיל אא"כ במעכשיו אבל אם אמר לו קנה סודר זה ותקנה חפצך לי לאחר למ"ד יום לא קנה וה"נ החיוב הוא חל לאחר שיברר מהרשד"ם חחו"מ סימן פ"ח וטעם ראשון פלוגתא הוא כאן וטעם שני ג"כ אינו רק להר"ן בנדרים דף כ"ז ע"ב דאף דסתם קנין הוי מעכשיו מ"מ כל שהתנה באם יהי' אינו מעכשיו אבל דעת רשב"א ות"ר ושטה לנדרים הובאו ביתה יוסף לקמן סימן ר"ז מחודש ל"ו דכל כה"ג לא אמרינן ליבטל הקנין משום דאינו מעכשיו ועוד דבתו"ג לא"ע סימן קמ"ג ונתיבות סימן רמ"א הכריח בראיות דכל תנאי חוץ מאם הוי כמעכשיו וא"כ אם תפס מן הערב אין להוציא.

סעי' י"ד ערוב זה לפלוני ואני ערב לך הר"ז כמו שאמר הלוהו ואני ערב ואצ"ק זה דעת רמב"ם וכתב ה"ה סמך לזה מפרק אלו נאמרין דף ל"ז ע"ב ערבא וערבא דערבא ולע"ד צל"ע דמשם אינו ראי' דהי' בכריתת ברית ובאלה ושבועה וגם כל דבר הנעשה ברבים א"צ קנין וכן לפני ראשי העיר כדלעיל סימן כ"ב ס"א בהג"ה ובסוף סימן קס"ג ובד"מ לקמן סימן של"ג ובב"י סימן של"ד ולפמ"ש רשב"ם בפג"פ דף קע"ג דלפיכך ערב משתעבד דשליחותא דערב קעביד מלוה וכאלו הוא עצמו הלוה א"כ כאן צ"ל דמלוה נעשה שליח לערב שלו והערב נעשה שליח לערב שלו וכאלו הערבא דערבא בעצמו הלוה והרי כיון דערבא דערבא לא נתן כלום ליד הערב הוי רק מילי ומילי לא ממסרי לשליח עיין א"ע סימן ל"ה ס"ו בהג"ה ובחמ"ח שם ואפילו בממון דינא הכי כדאיתא בפרק כל הגט דף כ"ט ולקמן סימן רמ"ד ומ"ש בנתיבות סימן קע"ו סכ"ו דל"ש מילי לא ממסרן רק לענין לעשות שטר ועדים משא"כ הכא הרי ציוה לו להוציא ממון והוציאו על פיו הנה בסימן רמ"ד מבואר בקצו"ח ונתיבות דגם בממון דעלמא שייך וצ"ל מ"ש בסימן קע"ו לשיטתו דס"ל בסימן קכ"ט דערבות לא מטעם שליחות הוא וכיון שהוציא על פיו יש בו משום ערבות אבל לפירשב"ם וכן הוא בקצו"ח לעיל סימן קכ"ט ובמשובב נתיבות וכ"ד השעו"ש דערבות משום שליחות מתחייב קשה כאן אך מה דרשב"ם הוצרך לטעם שליחות דנהי דהנאה דמהימן לו מסלק האסמכתא מ"מ איך יתחייב בלא קנין אבל להרמב"ם והש"ע לעיל סימן מ"ם מתחייב במה שאינו חייב בלא קנין אם ידענו דגמר ומשתעבד ולא כיון להשטות כגון שאמר א"ע ובערב דבהנאה דמהימן גמר ומשתעבד א"צ אתם עדי ול"צ לטעם שליחות משא"כ לדידן דפסקינן דבלא שטר או קנין לא מתחייב בחנם עכצ"ל כאן משום שליחות הק"ל וגם ל"ל מה דנשתעבד הערב וחייב עצמו יהא כשליח לערבא דערבא דכבר כתבתי לעיל סימן קכ"ו ס"ח דל"ל בזה שליחות כיון דאיהו לא מצי למיעבד לחייב חבירו לא מצי משוי שליח ולפ"ז אפילו נתערב בקנין ערב ראשון ל"ל דחייב הערבא דערבא מתורת שליחות כאלו הוא קיבל בקנין כיון דאפילו יקבל קנין לחייב חבירו לא מהני ואפשר חייב הערבא דערבא מכח גרמי דלא יגרע מאמר לו הלוהו כי בטוח הוא וזה אמר לו עלך סמיכנא כדלעיל סימן קכ"ט ס"ב ה"נ ערב ראשון קיבל עליו הערבות מחמת דערבא דערבא א"ל אני ערב לך ואם יחזור בו הרי גרם לו היזק ומה דהוצרך רשב"ם לומר מטעם שליחות כיון דערב כ"ע מודה צ"ל טעם כולל גם למאן דלא דאין דד"ג ולפ"ז במת הערבא דערבא אפשר דיורשים פטורים כמ"ש הנתיבות לעיל סימן קכ"ט ס"ב והש"ע שאמר הר"ז כמו שאמר הלוהו ואני ערב משום דס"ל דיכול להתחייב בחנם בלא קנין ושטר וכמ"ש אך לא ברי הזיקא ואף דההיזק נעשה מיד דנשתעבדו נכסיו מיד כשנתערב בשטר מ"מ בלא שטר לא נעשה ג"כ ההיזק מיד וה"ל רק גרמא עיין נתיבות לעיל סימן נ"ה סק"ב והך דבטוח הוא אפשר חשוב דנעשה ההיזק תיכף כיון דלהוצאה נתנה והחוב אצל עני לא שוה כלום משא"כ כאן לא נתן מכיסו עדיין כלום ולא ברי הזיקא אם יחויב ליתן וגם בגרמי אין לדמות זה לזה דלא קנסו רק במידי דשכיח ורגיל כמ"ש הפוסקים וש"ך בריש סימן שפ"ו ובס"ק כ"ה א"כ אפשר הא דאמר לו בטוח הוא רגיל ושכיח מהא דברוב לפלוני ואני ערב לך גם לא הבנתי מה זו סמיכה של הה"מ מהך דאלו נאמרין דשם הערבא דערבא היינו אם גם ערב ראשון לא ישלם ישלם הוא והוי כמו שאמר הלוהו לזה ופלוני ערב לך ואם הערב לא ישלם אשלם אני לך משא"כ כאן ערב שני נתחייב לערב ראשון.

אמנם ק"ל אי ערב מטעם שליחות הוא למה צ"ל בפג"פ דף קע"ד ע"ב דערב דכתובה לא משתעבד משום דמצוה עביד ולאו מידי חסרה ת"ל דבלא"ה ל"ש לומר שם שליחות וא"ת דהיינו הטעם דלאו מידי חסרי' עדיין למה קבלן דכתובה משתעבד באמירה וגם למה בפטרו ללוה על פיו מתחייב כדלעיל סימן קכ"ט ס"ג בהג"ה וכי מצי הערב לפטור חוב חבירו וא"כ מידי דאיהו לא מצי עביד לא משוי שליח ול"ל מלוה שפטר החוב שלוחו של ערב הוא וכן לעיל סימן קכ"ט ס"ה בהג"ה לדעה ראשונה מם שליחות שייך שם וכן לעיל סימן קכ"ו סי"ט לדעה ראשונה מתחייב הערב ול"ש שם שליחות ואף די"ח מ"מ הרי הש"ך כתב שם וכ"ד גד"ת דכ"ע מודו דמתחייב הערב.

לכן נ"ל דגם לפירשב"ם א"צ בזה דין שליחות רק לשון שליחות דכשעושה על פי שליחות וצווי שלו גמר ומשעבד נפשי' בההוא הנאה והיינו דל"ח הנאה רק כשעושהו שליח וכמבואר בנדרים פרק אין בין המודר דף ל"ו ע"ב הא קמהני לי' דקעביד שליחותי' ובתוס' גיטין פרק האומר דף ס"ו ד"ה כל השומע קולו יכתוב כתבו אע"ג דגבי מודר הנאה מחבירו דתורם לו תרומתו כשאמר כל הרוצה לתרום דלא מהנה לו כיון שלא ציוה לו לעצמו אבל שליח הוא דבתרומה בעינן שליחות לכן גם בגט מהני עיי"ש הרי להיפך אף דלדין הוי שליח לא חשוב הנאה כיון שלא ציוה לו לעצמו ה"נ כאן אף במקום דל"ל שלוחו כמותו מצד הדין מ"מ כשאומר לשון שליחות ועושה המלוה לווי של הערב ומהימן לו הוי הנאה וגמור ומשעבד נפשו איברא דלשון רשב"ם דשליחותא דערב קעביד מלוה כאלו הוא עצמו הלוה משמע משום דשלוחו כמותו ממש.

מעשה שאמר ראובן לשמעון ערוב בעד לוי ליהודא שילוה לו מעות ואני ערב לך וכשקיבל לוי המעות מיהודא הלך שמעון ותפס המעות מן לוי בעד חוב שהי' לו אצלו מכבר ולא הי' לו ללוי לשלם אח"כ החוב ליהודא והוצרך שמעון לפרוט נ"ל דראובן פטור לפי המבואר בפרק מי שהי' נשוי דף צ"ב נהי דאחריות דעלמא קיבל עליו אחריות דנפשי' מי קיבל עליו ובחו"מ סימן רכ"ו ס"ב ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות וחזר ולקחה משמעון באחריות וטרפה ב"ח של ראובן א"י לחזור על שמעון שאף שלא קיבל אחריות לשמעון אחריות עצמו קיבל שלא והא הוא המוציא לעצמו וא"כ נהי דמלוה להוצאה ניתנה ולזה נתערב ראובן שאם לא יהא ללוי לפרוע ויפרע בעדו שמעון יפרע הוא מ"מ י"ל אם לא תפסת המעות הי' לוי פורע בעצמו ליהודא אף שהי' מוציא מעות זה בעסק הי' עושה מעות מעסק דלא קבלו למשתי בי' שיכרא.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה