ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קכה
סעי' א' הולך מנה מעשה בא לפני ראובן קנה משמעון כלי יי"ש ע"י אד"ג וא"ל שישלח לו הכלי יי"ש ושלח לו היי"ש ובדרך נתן השליח היי"ש לאחר שהי' לו ג"כ מקח עם בעל היי"ש וכבר נתייקר ואח"כ בא לידי ראובן מעות השליח ועיכב בעד הריוח שהי' מרויח בהיי"ש כי המוכר לא רצה ליתן לו יי"ש אחר ופסקתי דהדין עם הלוקח דבחוב הולך כזכי וכן במקח כיון שמעות קונה למש"פ הוי בחוב ומצאתי בשע"מ סימן זה דכתב בנתן לו הדמים דהוי כחוב וכ"כ בנתיבות סימן ריש ס"ב אלא דמה דמשמע מדבריהם דדוקא בנתן כל דמי החפץ לא נ"ל דהא כלראייתם מתוס' גיטין דף י"ב וראשונים שם דשחרור הוי כחוב משום דאי לאו דעבד נייח נפשי' ל"ה משחררו א"כ כ"ש היכא דחייב מי שפרע ואולי גם הם לא אמרו רק כיון דאינו מחויב ליתן לו החפץ עד שישלם לו כל דמיו די"ל אינו בטוח בעיני ל"ה כחוב ול"ד לשחרור דא"צ העבד ליתן עוד כלום ובנ"ד המקח נעשה על אופן שישלח לו היי"ש לפני נתינת המעות א"כ כשיחזור בו ולא יעשה כן יהא במש"פ לכ"ע הולך כזכי ועוד יש לדון בזה דקונה ע"י הגבהת ומשיכת השליח כיון דאמר למשלח שישלח לו וכמ"ש בשעמ"ש סימן רי"ש ואפילו ל"ה לוקח מוחזק נ"ל לדון כן.
ומ"מ ראובן חייב באחריותו בשעמ"ש הקשה מחולין דפ"ג דתנן בד' פרקים בשנה משחיטין את הטבח לפיכך אם מת מת ללוקח משא"כ בשאר ימות השנה ומוקי לה בזיכה לו ע"י אחר הרי בזיכה לו ע"י אחר היכא דזכות הוא גם אחריות על הזוכה ולפמ"ש בנה"מ סימן קצ"ה דבהקנה לו ע"י אחר אין קנין לחצאין משא"כ באמר זכת יד הזוכה על עליונת ומוכח לה מהך דתולין דבשאר השנה דיכול המוכר לחזור והרי מבואר בסימן רל"ה סכ"ג בא"ל זכה לפלוני אין המוכר יכול לחזור אע"כ דבחולין לא אמר לשון זכה עיי"ש ולפ"ד י"ל דלפיכך בד' פרקים גם הקונה א"י לחזור דאם יוכל לחזור גם המוכר יובל לחזור ואמדו חכז"ל דעתו דניחא לו שלא יוכל לחזור כדי שגם המוכר לא יוכל לחזור משא"כ באמר לשון זכה וכן הולך דכזכה דמי דיוכל להיות לחצאין מה שהוא זכות יזכה בעדו והאחריות שאינו זכות לא יחול עליו ועכצ"ל להנתיבות דל"ד זכה דהא מבואר בספר המקח לרה"ג ז"ל שי"ג במכר ראובן ללוי חפץ הנפקד ביד שמעון וקיבל המעות ואח"כ אמר ראובן לשמעון שלא בפני לוי תן אותו חפץ ללוי יד לוי על עליונה וע"כ משום דתן כזכי אמנם ברש"י בחולין שם פירש בזיכה לו ע"י אחר שאמר לו זכה והוא דלא כנתיבות גם הוכחתו אינו כלום לפמ"ש בחת"ס על ע"ז דף ע"א ומוכיח לה מפרש"י בחולין דלאכילה הוי חוב דהפסד הוא לו משא"כ שאר מקח עיי"ש וא"כ י"ל בשאר ימות השנה הוי נוטה יותר לחוב לכן בטל הזיכוי מיד ול"מ מה דנתרצה אח"כ לעשות זכי' למפרע שלא מדעתו כיון דהוי כודאי חוב משא"כ בשאר מקח אפשר זכות ואפשר לא לכן תלוי במה שיאמר לוקח אח"כ דאגלאי למפרע וכ"כ השעמ"ש כאן דדוקא בנותן מעות על מכירת בשר לאכול מיחשב חוב והנה השעמ"ש הוכיח מהך דחולין באחד שנתן מעות על סחורה ולא משך והוא חריפא זבינא והמוכר מסר הסחורה ליד אחר להוליכה ללוקח ונאנס מידו פטור המוכר כיון דזכות הוא ללוקח נפטר המוכר מאחריות עיי"ש ודעת קצו"ח לקמן סימן קצ"ה ססק"ג דרק המוכר א"י לחזור בסחורה בזול כיון דזכות הוא אבל יד לוקח על עליונה ול"ל דגם שע"מ לא קאמר רק בכבר נתן המעות דחזינן דרוצה לקנות ואינו מחוסר ממון דהא ראייתו מתך דחולין ומבואר ברא"ש ס"פ אותו וא"ב דזיכה לו ע"י אחר גם כשלא נתן מעות קנה ואם מת מת ללוקח ואפשר דשאני בד"פ בשנה דגם בלא נתן מעות ודאי רוצה לקנות בדינר משא"כ לענין סחורה בזול וזבינא חריפא דוקא בנתן מעות אמנם מסתימת דברי רה"ג הנ"ל משמע דלעולם יד לוקח על עליונה וגם אין ראי' מהך דחולין דרק זיכה לו ע"י אחר לפי שעה משא"כ כאן שמסר ליד אחר להוליך אשר לא ציווהו אפשר אף דזכות ללוקח בקניית הסחורה אבל אינה רוצה שימסרנו ליד אחר שלא מדעתו וזהו הטעם כאן בפקדון דחייב באחריות אף דנפקד הוחזק כפרן ועוד דאין לנו לדמות הזכותים דאפשר אמדו חז"ל דעת הקונים בד"פ בשנה דניחא לו לקנות אף שיתחייב באחריות משא"כ כאן תדע דהא התם משני ר"י דהעמידו חכמים דבריהם על ד"ת דמעות קונה בד"פ בשנה וכתב הר"ן שם לפי שכל אדם רוצה שיגמר קנינו העמידו דבריהם על ד"ת עיי"ש והיינו לפי שהתקנה דמעות אינו קונה היתה לטובת הלוקח שלא יאמר לו נשרפו חטיך וכאן לוקח אי אפשי לו בתקנה זו ורוצה יותר שיגמר קנינו אף שיחויב באחריות ואם איתא דבזבינא חריפא וסחורה בזול ג"כ שוה ממש לד"ת בשנה יקנה במעות לבד כיון דאנן סהדי דלא ניחא לו בתק"ח ועוד בשלמא בהך דחולין ירא לוקח שיחזור הטבח מחמת שלא יקפצו לו קונין כל בשר הבהמה ויפסיד שאר הבשר ואפשר דכה"ג אפילו במש"פ אינו כיון דאינו חוזר מחמת יוקרא וזולא רק מחמת הפסד כדלקמן סימן ר"ד ואפילו יהא במש"פ חושש דמשום הפסד גדול כ"כ לא יעמוד בנסיון משא"כ בזבינא חריפא דודאי כשיחזור הוא במש"פ אפשר נכון לבו ובטוח הלוקח שלא יחזור המוכר וניחא לו יותר להכניס עצמו בספק מניעת ריוח מעט כזה מלהכניס עצמו לאחריות והפסד כל מעותיו שיאמר לו נשרפו חיטך.
סעי' ד' ויש מי שאומר עש"ך ס"ק כ"ג אפוכי מטרתא וכו' וא"כ כשיש וכו' י"ל נ"מ אם לאחר שבא ליד השליח לוה המלוה מאחרים ג"כ ולפ"ד הב"י לעיל סימן ק"ד דאם יש לו בע"ח הרבה ואחרים במדה"י וזה שבכאן תובעו צריך ליתן לזה ועיי"ש בקצו"ח משום דאין קדימה רק מצוה במטלטלין אין מעבירין על המצות א"כ ה"נ נ"מ אם לא תבעו שאר בע"ח מעיקרא עד עתה ובנתיבות הקשה הא תפיסה מהני ותירץ דשדר"נ שאני דאינו חייב לכולם רק המנה שחייב ואם יש שלשה בע"ח על מלוה שלו חייב לכ"א רק השליש ול"מ תפיסה ובשע"מ הוכיח מלעיל סימן קי"א סכ"ג דמהני תפיסה גם בשדר"נ וצ"ל להנתיבות דלעיל מיירי דהבע"ח של הלוה חייבים כסך החוב שחייב הלוה לבע"ח שלו רק אין להם לשלם רק כפי חוב אחד ולכן מהני תפיסה של אחד על כל חוב שלו.