ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קטו
סעי' א' דאקנה עש"ך דגם לוקח צריך דאקנה ועמ"ש לעיל סי' קי"ב.
שבחו מאליהם טורף כל השבח בגיד"ת תמה דא"כ עדיפא מדאיקני ומה רוצה לפשוט בב"ב דף קנ"ז דאיקני משתעבד מברייתא דשבח קרקעות נימא דמיירי בשבח דממילא וכן מה פריך התם חצי שבח מבע"ל נימא דמיירי בשבח ממילא ונלע"ד דבנ"י פרק מי שמת שם הביא דעת ריטב"א ואחרונים דאם לוה ולוה וקנה ל"מ תפיסה דחד ודעת רא"ם ורמב"ן [כצ"ל דלא נמצא ברמב"ם מזה] דאם תפס ראשון כולו מהני וצ"ל הא דלכתחלה חולקין דמספקא לן אי ראשון לבד קנה אי שניהן קנו בשוה ולפ"ז קשה כיון דשני בודאי אין לו יותר מחצי ועל החצי יש ספק וראשון חצי ודאי שלו ושמא כולו שלו יהא כספק ויבם בנכסי סבא דבפרק החולץ דף ל"ח דהכל ליבם דה"נ ראשון ודאי יש לו שעבוד עליו ושני ספק ועוד קשה לפמ"ש מהר"י באסאן בטעמא דספק ממון לקולא ול"ה ספק איסור גזל משום דאם יתן לחברו יהא אצלו ג"כ ספק איסור גזל א"כ הכא אף דחולקין דהוי כשני בע"ח שוין ובשני בע"ח שוין קי"ל קדם אחד וגבה מה שגבה גבה א"כ לכתחלה יש ליתן הכל לראשון דלשני הוי ספק איסור גזל ולראשון ליכא ספק גזל כיון דאי גבה גבה וע"כ מוכח כפוסקים דאין לראשון יותר זכות משני או דשניהם אהני תפיסתם בכולו דשמא הדר לגמרי מראשון ורק לבתרא משתעבד או לא הדר רק למחצה ועיין מרדכי פרק מי שמת אבל בשבח ל"ל דלגמרי הדר מבע"ח דא"כ למה כותב אחריות ללוקח על שבח דהוצאה וממילא דאם חוזר אחריות מה עבידתי' וע"כ ל"ל רק שמא חוזר ורוצה עתה שיהיו לוקח ובע"ח שוין ובזה מתורץ מה שהקשה רבינו יונה דאי מהני תפיסה גס לאחרון כדעת כ"פ הרי הלוקח מוחזק ותפיס בשבח ולפ"ז ל"ל בשבח רק הספק אי לראשון לבד משתעבד דלא מהני חזרה דחייל מיד ובפירשב"ם שם או שמא מועיל חזרה וכיון דכתב גם ללוקח דאיקני חזר בו שיהיו כשני בע"ח שוין א"כ מדינא יטול בע"ח הכל משום ספק איסור גזל ומפרט לפמ"ש הש"ך דלוקח לא חשוב מוחזק בשבח ל"ל כמ"ש התומים ואחרונים בכללי תפיסה בישוב קושית מתר"י באסאן דכיון דאמרה תורה הממע"ה לא הוי ספק איסור דתורה התירת הספק למוחזק עיי"ש וגם הוי כספק ויבם בנכסי סבא אך בשבח דמחמת הוצאה דמדינא ל"ה בכלל דאקני רק מבע"ד וכמ"ש הרא"ש א"כ הוי ספק בתקנה ואינו מוציא מודאי ד"ת וכ"ש דא"ש לפמ"ש הסמ"ע דכך תקנו שיהא מחצה ללוקח אבל בשבח דממילא דמדינא דאיקני הוא גם במתנה י"ל דיקח בע"ח הכל ומ"מ דאיקני הוא וכ"ז לדידן דמספ"ל אי מועיל חזרה אבל אי הוי ברור הדין דמועיל גם בשבח ממילא אין לבע"ח רק חצי ע"כ פריך שפיר דחצי שבח מבע"ל הברייתא דודאי ידע הדין וע"כ או דפשוט לברייתא דמהני חזרה או לא ופריך אי איתא דמהני חזרה א"כ גם בשבח דממילא ליתני חצי שבח ומשני תני כן וליכא למפשט ונשאר בספק והדר הדין דיטול הבע"ח הכל.
הג"ה הוצאה כלל בשע"מ סק"ג הביא מהמרדכי פרק אשה שנפלו באם לוקח בנם בית על קרקע שקנה הוי שבח וגובטו ב"ח וכתב השע"מ דמשמע דלא מצי למימר עצי ואבני אני נוטל כמו בכל שבח ומטעם שכתב הרא"ש דלאו אדעתא דשקיל מבע"ח עביד עיי"ש וליתא דמי הגיד לו דבכל שבח א"י לומר שבחי אני נוטל וכונת המרדכי אינו רק דהוי כשבח שיגבה הב"ח חצי וטעם דאדעת שיטול ממוכר אינו רק כשלא יאמר עצי אני נוטל ויתבע דמיו ובמה יזכה הבע"ח בגוף העצים כיון דמכאן ולהבא גובה לא הי' חצרו וכמ"ש נתיבות.
הג"ה אם שבחו הנכסים לאחר מיתת המוכר אין לבע"ח בו כלום כן דעת הת"י ותמה הש"ך דלפ"ז ווה פריך הש"ס בפרק המקבל דף ק"י על שמואל דאמר שלשה שמין להם השבח בע"ח ללוקח והאמר שמואל בע"ח גובה השבח ולא משני דמיירי דמת המוכר טרם שנשבח.
ונלע"ד דהנה אם בשעת מכירת הקרקע ללוקח נקנה השבח שעתיד לבא למוכר ודאי אף שמה המוכר קודם שנשבח כבר קנהו אבל אם אינו קונהו עד שנשבח א"א לקנות אחר מיתה ויל"ד איך יקנה השבח קודם שביל ול"ל דהוי תנאי ומתנה על דשלב"ל וא"ל מקיים התנאי בטל המקח וממילא נוטל הבע"ח כל השבח דא"כ יהא כיורד שלא ברשות ויטול ההוצאה ועוד דהא כתב הריצב"ש באס"ז דלטובת הלוקח הוא שיקנה המוכר מה שישבח אצלו כדי שלא יאמר הנגזל טול עצך דלמוכר אין נ"מ אם יחוב לבע"ח או ללוקח א"כ ל"ל דהוי תנאי כיון דלא איכפת למוכר בכך ונראה לפמ"ש בהגמ"ר דב"ב בשם רבינו משולם והובא ג"כ לקמן בסימן ר"ט בהג"ה דאם הקנו זל"ז דשלב"ל אמרינן אגב דרוצה לקנות דשלב"ל גמר ומקנה דשלב"ל וע"כ ה"נ דלוקח מוכר השבח למוכר וקונהו ממנו כמבואר בנ"י וע"י שקונה ממנו השבח מקבל המוכר אחריותו וא"כ גם הלוקח רוצה לקנות שבח זה גופא שלא בא לעולם וע"כ מקנהו למוכר ממילא איידי דרוצה לקנותו גמל ומקנה וזה עדיף מדינו של רבינו משולם דהכא רוצה לקנות זה גופא ואם לא יגמור להקנות איך יקנהו.
והנה מדברי רבינו משולם הללו נראה בעליל דמה דקי"ל אין אדם מקנה דשלב"ל היינו דאינו גומר ומקנה וכמו באסמכתא דלא קניא משום דאינו גומר ומקנה אף דצווח דגומר ומקנה ל"מ וכמו הכותב דלא כאסמכת ע"כ כשרוצה לקנות דשלב"ל גומר להקנות כדמצינו באסמכתא נמי כה"ג במשחק בקוביא כמ"ש תוס' בב"מ דף ע"ד ד"ה הכא עיין בהגמ"ר בב"ב תראה שכל ראיותיו מאסמכתא וכן מבואר בהגמ"ר שניות דפ"ק דב"מ לענין מה שאירש מאבא מכור לך דפרש"י דהוי דשלב"ל והגמ"ר כתב משום דעדיין לא ירשו הוי אסמכתא דשמא לא יירש ואינו גומר ומקנה.
ובזה נלע"ד טעם לשעבוד דעדיף מקנין דכתבו תוס' בב"ב דף קנ"ז משום דממילא חייל וצריך תבלין דמ"ש אם ממילא חייל ולפמ"ש א"ש כיון דממילא חייל בלא דעתו ל"ש לומר דאינו גומר ומקנה ע"כ שעבוד חל על דשלב"ל.
ויש לחקור אימת חל הקנין של השבח מחמת איידי דבעי לקנות דגומר ומקנה אם מה"ט יכול לחול מיד אף שלא ב"ל או אינו חל עד שיבא לעולם ונ"מ לחזרה או כשמת אחד מהם קודם שב"ל אם נאמר אף דגמר ומקנה די שיחול כשיבא לעולם דיש על מה לחול אבל טרם בא נהי דגומר ומקנה אין לקנין על מה לחול או נאמר דחל מיד כיון דגומר ומקנה כמו לר"מ דאדם מקנה דשלב"ל וכתב הרשב"א דבכותב מעכשיו חל מיד ודבר זה תליא בהא דבעי בב"ב שם בלוה ולוה וקנה אי לקמא משתעבד דשעבוד עדיף מקנין וחל מיד או גם לבתרא משתעבד דגם שעבוד דממילא חייל א"א לחול קודם שב"ל או לרשות הלוה ולדידן דיחלוקו משום דאינו חל עד שבא לעולם אף דממילא חל ה"נ אף כשגומר ומקנה לא עדיף מהיכא דחייל ממילא דא"צ דעתו אבל מאן דסובר בזה כר"מ וכשמואל דס"ל התם דלקמא משתעבד כמ"ש רשב"ם שם דף קנ"ז ע"ב ובתוס' שם ד"ה דאיקני דשמואל דס"ל בע"ח גובה כל השבח ס"ל בזה כר"מ כיון דממילא חייל חל מיד ולקמא משתעבד דל"פ על ר"מ רק היכא דצריך דעתו ואינו גומר ומקנה א"כ כשגומר ומקנה חל מיד וע"כ לשמואל אף שמת מוכר קודם שנשבח כבר קנה השבח בשעת חתימת שטר מכירות השדה ע"כ שפיר פריך בהמקבל לשמואל.
ולפ"ז יש ליישב דעת איכא מ"ד שברי"ף פ"ק דב"מ דף ט"ו אהא דפריך לשמואל דבע"ח גובה השבח מדתניא המוכר שדה לחבירו והשביחה ובא בע"ח וטורפה דנוטל הוצאה מבע"ח ומשני דמיירי שעשאו אפותקי והאיכא מ"ד ס"ל דלא סמכינן אהא דשמואל ולעולם יש לו הוצאה כיורד שלא ברשות וכ"ד חכמי המורים שברמב"ם בפכ"א ממלוה ותמהו האחרונים דלא מצינו פלוגתא על שמואל ואיך ניקו וניפלוג בטעמא בעלמא דא"כ מ"ט דשמואל ובאמת טעמא רבה הוא דלא יגרע מיורד שלא ברשות רק הרי"ף טען כיון דאשבח אדעת ליקח ממוכר שכך כותב לו מוכר ללוקח אנא איקום ואישפי זבינא אילין ועמלהון וצבי זבינא דנן וקביל עלוהי ופירש הנ"י דמכרו הלוקח למוכר לשבח ע"י כתיבה זאת אמנם לפמ"ש י"ל דשמואל דס"ל בע"ח גובה כל השבח ולוה ולוה וקנה לקמא לבד משתעבד משום דחייל מיד השעבוד טרם שב"ל משום דממילא חייל לא איכפת במה דלא גמר ומקנה ה"נ קונה המוכר תיכף השבח מהלוקח אף שלא ב"ל דאיידי דבעי לוקח לקנות השבח שלא ב"ל מהמוכר כדי שיהא האחריות על המוכר גמר ומקנה לי' כולו ואף ההוצאה אין לו מבע"ח אבל אנן דקי"ל לוה ולוה וקנה יחלוקו אף דשעבוד ממילא חייל א"א לחול קודם שביל דאין לו על מה לחול וא"כ י"ל מי איכא מידי דהשתא לא חייל ובתר הכי חייל דאנן לא קי"ל כר"מ בדשלב"ל והא דאקני משתעבד או משום נע"ד כמ"ש כ"פ או כמ"ש התומים בסימן ק"ד סק"ז וקצו"ח סימן מ"ג כיון דחיובא רכיב על הלוה כל שעתא ויש שטר ביד המלוה אזי בעת שקנה הלוה משתעבד וכמ"ש תוס' בפרק יש בכור דף מ"ט לענין פדיון בכור כה"ג וא"כ לדידן א"א למוכר שיקנה השבח מהלוקח בכתיבת וצבי זבינא דכן כיון דעדיין לא בא לעולם אף דלוקח רוצה לקנות וגומר ומקנה לא חל קנין דהוי דשלב"ל.
סעי' ג' מתנה בשעמ"ש סימן רכ"ה ס"א הקשה למה לא יחויב הנותן להחזיר דמשתרשי לו שנפרע חובו וכמ"ש הרא"ש כלל פ"ט ס"ט בשותפין שתפסו את אחד מהן עבור המס שלו ושל חבירו דחבירו צריך לשלם לו כדאיתא פרק הזרוע הרי שאנסו בית המלך אה גרנו ותירץ דעכצ"ל במתנה אמרינן דהוי כהתנה שאם יבא בע"ח ויטרפנו יפטר והוליד מזה דאפילו נתפס המקבל בשביל מס הנותן הקצוב עליו בכל שנה שנתחייב לפני הנתינה אף דבכה"ג צריך להחזיר לאחר להמקבל א"צ להחזיר את"ד ואינו נכון דבשו"ת הרא"ש כתיב באופן אחר דהיינו שתפסו משותף אחד דבר המשותף בעד מס שלו וזה דומה לאנס המלך גרנו וכמ"ש מקו"ח סימן תמ"א סק"ג משום דתפס מבית לוה עצמו גרע דא"י לומר מפייס הוינא לו עיי"ש וא"כ במס הקצוב דאם נתפס אחד בעד חבירו דצריך לשלם לו כדלקמן סימן קכ"ח ה"כ צריך הנותן להחזיר להמקבל.
סעי' ד' דאינו גובה מיתומים והטעם דאין להם על מי לחזור והקשה המהרש"א בפ"ק דב"מ דף ט"ו א"כ איך ס"ד דגמרא דאשה תגבה כתובה מלקוחות של הבעל אחר מותו וע"כ לא הניח אחריות נכסים דאל"כ יאמרו הנחנו לך מקום וא"כ הלא אין להם על מי לחזור ודומה ליתומים והש"ך בסק"ג כתב דלא כיון יפה בדינא דאע"ג שמת המוכר מ"מ בשעה שהשביח לוקח לא משבח אדעתא דשקיל לי' מב"ח רק אדעתא דשקיל ממוכר כיון דכתב אנא איקום וכמ"ש הרי"ף וטור עכת"ד ולע"ד דברי מהרש"א נכונים לפמ"ש תוס' בכתובות דף מ"ז ע"ב בד"ה שלא דלפיכך ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין פריך דתיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה ול"ד ללוקח חפץ ואירע בו אונס דלא אמרינן אדעתא דהכי לא קנה ומבטל המקח דאינו תלוי בדעת הקונה לבדו דאיכא נמי דעת מקנה שלא הי' מקנה לו לדעתו אבל יבמה בדידה תלוי הקידושין שברור לנו שהוא לא יעכב בשביל שום דבר שאירע אחר מיתתו כי אינו חושש במה שאירע אחריו עכ"ל וא"כ הכא נהי דאשבח אדעת להשתלם מהמוכר מ"מ היינו כשיטרפוהו ממנו והמוכר חי דאף שלא יהא לו אז מה לשלם עוד יש תקוה אבל לאחר מיתתו וכבר אין לו דאפס תקוה יש אומדנא דאדעת כן לא נתרצה שיהא השבח של מוכר וכה"ג כתב הש"ך בסימן ל"ט סי"ז ס"ק מ"ט והבית מאיר א"ע סימן צדיק ס"ט הוסיף דאף שהוציאו מרשותו י"ל דאזלינן בתר אומדנא דאדעת כן שלא ימצא ממה להתפרע לא מכר כ"ש כאן דלא יצא השבח עדיין מרשות לוקח ובלא אפותקי אין המלוה יכול לסלקו בממון לדעת הש"ע לקמן ס"ו ולא מבעיא למ"ש הריצב"ש באס"ז פ"ק דב"מ דף ט"ו דלא נ"מ למוכר בתנאי זה דכתב אנא איקום רק הלוקח לתועלתו עושהו שלא יאמר לו הנגזל טול עצך א"כ ודאי יש לילך בתר אומדנא אלא אף לדעת ריטב"א שם דמוכר טרח לכתוב כן כי היכי דלא ליהוי תרעומת עלי' מבע"ח י"ל דעל אחר מותו אינו חושש כמ"ש תוס' דמה אכפת לו בתרעומת ומה לו כשישאר חייב לבע"ח או ללוקח וגוף קושית מהרש"א י"ל דנשאר למוכר נכסים במקום אחר וכמ"ש הה"מ הובא לעיל ס"א בסמ"ע סק"ה ובש"ך ס"ק י"א.
סעי' ה' על היתומים להביא ראי' בפרק המקבל אמרינן ארעא כיון דלגוביינא קיימא חשיבי יתומים מוציא ודעת הש"ע וכ"פ דגם בלא אפותקי אמרינן כן והקשה הש"ך ומפורשים לדעת הסוברים דבלא שוי' ארעא כדי החוב יכולים יתומים או לוקח לסלקו בזוזי ששוה הקרקע ולא מ"ל לדידי שוה לי כדי כל החוב ותנו לי כל החוב או הקרקע וכדלעיל סימן ק"ט סס"א א"כ למה חשוב בע"ח מוחזק הא יתמי יכולים לסלקו בזוזי ולע"ד דהכא לכ"ע י"ל לדידי שוה כל החוב דבשלמא במקום אחר דגם כשיטרוף הקרקע לא תעשה לו פירות ולא שוה לו יותר מלאחריני אך תואנה מבקש ובטלה דעתו אצל כל אדם משא"כ הכא דאם יגבה מעות הוי יתמי מוחזקים בשבח ואם יגבה קרקע ממילא המלוה מוחזק ושבח שלו א"כ הקרקע שוה לו באמת כפי ערכו עם השבח דנגרר השבח בכ"מ אחר הקרקע וע"כ בקרקע מסלקינן לו או ישלמו לו קרקע ושבחה כיון דמסיק שיעור ארעא ושבחא.