ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן ע
סעי' א' אסור להלוות בלא עדים צ"ע לפ"ז איך מחייב את הנתבע היסת כשטוען להד"ם הא אאמע"ר ומבואר ברי"ו נתיב שמיני סוף ח"ו דהטוען לחבירו נטלת ממני רבית ומשכון הי' לי אצלך והוצרכתי לתת לך רבית והלה כופר פטור משבועה דאאמע"ר לומר נתתי לך רבית דהי' לו להפסיד משכונו קודם שהי' נותן לו רבית כ"כ ר"מ בתשובה עכ"ל ובתשובות מיימני לספר משפטים בתחלתו ג"כ דאין הלוה יכול לחייב את המלוה בשבועה דאאמע"ר לומר לויתי ממך ברבית קצוצה איברא דביו"ד סימן קע"ז סי"א דעת המחבר אינו כן וכ"פ הש"ך בסימן קס"ט ס"ק ע"ו ולדעת הר"ם צ"ל דשאני איסור ר"ק דידוע לכל וחמיר איסורי' אמנם בח"ר פ"ב דכתובות דף י"ט כתב דאאמע"ר לומר שעבר אמידי דאין בו רק ממדת חסידות ובריב"ש סימן שצ"ו כתב שאין להאמינו במגו היכי דמשוי נפשי' רשע אפילו במידי דלא משמע להו לאינשי דלהוי רשע בהכי עיי"ש.
ותמהני שלא ראיתי אנשי מעשה נזהרין בזה ולולא לשון הפוסקים י"ל דז"ל הגמרא כל מי שיש לו מעות ומלוה אותם שלא בעדים עובר ויל"ד דהל"ל המלוה בלא עדים למס אמר מי שיש לו מעות דודאי אינו מלוה רק מי שיש לו אלא דחזקה א"א מעיז פניו בפני ב"ח ולא שכיח כל כך שיכפור ולכן כופר הכל פטור מן התורה משבועה רק מי שיש לו מעות מיוחדין להלותן ורגיל בכך בין הרבה פעמים יזדמן לוה שיכפור אבל מי שאין לו מעות מיוחד לכך רק מלוה באקראי לא חשו לכן דייק מי שיש לו מעות ומלוה אותן אמנם הטור וש"ע שינו הלשון ונראה דמעות שאינו שלו א"צ עדים וסגי בע"א כי הוא גופא ע"א קודם שניתקן שביעת היסת לכן דוקא מי שיש לו מעות ומלוה שלא בעדים אף דמלוה בע"א עובר בלפ"ע אבל השתא דתיקן היסת והשליח נוגע כמבואר בפ"ב דקדושין דמ"ג ל"ש לכן לא כתבו הטוש"ע האי לישנא אבל רי"ף ורמב"ם דכתבו דאסור להלות מעותיו בלא עדים נראה משום דמעות אחרים אפילו בעדים לא ילוה משום די"ל פרעתי ולהבריח נכסיו וכ"כ מהרשד"ם סכ"ג דנהי כשמלוה בעדים אינו עובר בלפני עור מ"מ פשיעה הוי כשמלוה מעות שאינו שלו בלא שטר בעדים עיי"ש.
ואפילו לת"ח הקשו המפרשים דבגמרא א"ל רבינא לר"א כ"ש מר דטריד בגרסי' ונראה דאף דמחמת טרדי' ישכח מ"מ יהא מסופק וכמ"ש תוס' בפרק כל הנשבעין דף מ"ה ע"ב בסד"ה מתוך ות"ח אינו חשוד לשקר ולטעון ברי כשא"י וחייב לצי"ש ודאי יצא יד"ש רק התם רבינא נמי ת"ח וטריד ואם התובע אומר ג"כ א"י אם הלותיך פטור אף מלצי"ש וכדלקמן סימן ע"ה לכן טוש"ע דמיירי בסתם בני אדם דרובם אינם ת"ח כתבו שפיר אפילו מלוים לת"ח אלא דק"ל לפי דברי תוס' דע"י טרדי' לא ידומה לו בבירר להיפך א"כ כשיטעון רב אשי בספק למה יקללו לרבינא כמו שאמר רבינא ואגרום קללה לעצמי הלא יראו דר"א גופא מסופק ובתומים כתב דגם כה"ג שייך קללה ודוחק לכן י"ל דכשיראה שזה תבעו וחזקה אא"ת אא"כ י"ל עליו יחוש לעצמו שמא מחמת טרדתו שכח אלא כשהתובע ג"כ ת"ח מה חזית אפשר הלוה לאחר וכדומה ומחמת טרדתו בגרסא טועה ועדיין קשה דא"כ מנ"ל לרמב"ם וטוש"ע דאפילו לת"ח וכן קשה לתירץ הטו"ז ותומים.