ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן נח
סעי' א' אם לא נתנם לו בפני עדים בש"ס מבואר דמגו די"ל להד"ם י"ל סטראי והקשה הרא"ש בשה"ד דמה צ"ל מגו והא חזקה שטרך בידי מה בעי ותירץ דחזקה לא שביק אינש מלוה בשטר ופרע מע"פ לכן צ"ל מגו והקשה בשע"מ סק"א א"כ אף כשפרעו סתם לפני עדים להימן המלוה לומר סטראי ננהו משטר חוב אחר שהי' לי עליך והחזרתיהו לך ול"ל דאה"נ דא"כ גם כשאומר מע"פ פרעת לי ליהמן במגו דמלוה בשטר פרעת וצ"ל דס"ל לרא"ש דכשפרע בפני עדים סטראי טענה גרועה דאתרע שטרא כיון שעדים ראו הפרעון ויכול לומר דלכך לא נטל שטרו דסמך אדע על העדים משא"כ בלא עדים קשה שפיר למה צריך מגו והוכרח הרא"ש לתרץ דמיירי בטוען סטראי ממע"פ ולפ"ז ביורשים שראו הפרעון שפרע לאביהם שלא בפני עדים לא אתרע שטרא דתלינן הפרעון מחוב שבשטר אחר וגובין בשבועה שלא פקדנו משום חזקה שטרך בידי מה בעי עיי"ש ואינו מוכרח דמ"ש דסמך אעדים וליכא חזקה שטרך בידי א"כ לעולם יהא לוה נאמן לטעון פרעתיך בפני עדים והלכו למדה"י או מתו אע"כ דאין זה טענה דה"ל למיסק אדעתי' דלמא מייתי עדים אי אזלו למדה"י כמ"ש תוס' ורא"ש בגיטין דף ס"ד בהא דשליש נאמן דהא הימני' ואפילו אומר הבעל שנתנו לו בפני עדים מ"מ סמך עליו דזימנין דמייתי סהדי או אזלו למדה"י ועיקר קושיית השע"מ ל"ק דכשפרעו סתם בפני עדים מהיכי היתי להאמין למלוה שפרעו אשט"ח אחר דשטרך בידי מה בעי דהא ע"כ העדים אומרים שלא ראו שהחזיר לו שטר אז א"כ איך פרעו והניח שטר האחר ואם כן כמו שפרעו על שטר אחר והניח שטרו כן י"ל דפרעו שטר זה והניחו דמה לי זה או אחר ול"ל דמלוה החזיר לו שטר האחר לפני הפרעון שלא בפני העדים דיותר סברא דהאמין לוה למלוה משיאמין מלוה ללוה כדאיתא בפרק המפקיד דף ל"ה וא"כ א"א לומר דודאי לא פרע אשטר זה דלא הי' מאמין למלוה להניח השטר אצלו אלא פרע אשטר אחר והמלוה האמין ללוה והחזירו לו לפני הפרעון וא"כ ביורשים שראו שפרע הלוה לאביהם ודאי אתרע שטרא דל"ל בהו מגו דלהד"ם דאינם טוענים ברי והן עצמן עידי פרעון.
ומה שהביא ראי' ממ"ש רמב"ן דנגד ע"א א"צ שבועה ואם א"נ סטראי רק במגו דלהד"ם הל"ל כמו דבהחזרתי מגו דנאנסו צריך שבועה ה"נ במגו דלהד"ם כמו שהי' צריך לישבע על להד"ם עיי"ש ואינו מוכרח דבנאנסו צריך לישבע מן התורה משא"כ כשטוען להד"ם נגד ע"א מן הדין א"צ לישבע רק להפיס דעתו כיון דבהדיא מסייע לי' ע"א אבל כשטוען סטראי והע"א א"י ואפילו בשני עדים אינו ודאי רק אתרע שטרא ולא קרעינן לי' א"כ א"צ להפיס דעתו וכמ"ש רמב"ן דמפויס ועומד הוא ומ"ש דא"כ איערומי קמערים עיין תומים סק"ט.
ומ"ש מדהקשה רמב"ן על ר"י הלוי דס"ל בנתן לו בסתם בפני עדים י"ל סטראי במגו דמתנה והקשה עליו דהוי מגו להוציא וא"כ איך בלא עדים נאמן במגו דלהד"ם וע"כ דסטראי טענה טובה מצד עצמה ובגמרא דאמר במגו דלהד"ם לשון מושאל עיי"ש ודאי לא נדחה פשטות לשון הגמרא בדוחק כזה משום קושיא ושערי תירוצים לא ננעלו תדע דרמב"ן גופא הא ס"ל בשטר אמרינן מגו להוציא כמ"ש הש"ך בשמו סימן פ"ב ס"ק כ"ט אלא צ"ל היכא בלא טענת מלוה ולוה כגון אם הוציאו שטר יורשים על יורשי לוה שמת אחר מיתת המלוה הי' גובה בשטר רק עתה דלוה טוען פרעתיך ואם יכחישו מלוה להד"ם אין ספק לב"ד דסלק טענה נגד טענה ונשאר השטר בתקפו ה"נ בטוען סטראי במגו דלהד"ם המגו רק לסלק טענת הלוה וממילא גובה בשטרו משא"כ כשיש עדים שנתן לו מעות אפילו בלא טענת לוה הוי ספק לב"ד מחמת העדים ולא הוי טוענין ליורשי מלוה דמתנה הוא דלא שכיח ליתן מתנה ולישאר בע"ח וכמ"ש הרא"ש בשבועות דף מ"ב ואפילו לפוסקים דטענינן ליורשים מלתא דל"ש היינו להחזיק דהוי כמו טענת ברי אבל להוציא לא ואפילו בשטר כדלקמן סימן ע"ב סל"ד ובש"ך שם ס"ק קמ"ב הביאו בשע"מ כאן וא"כ הוי השטר בטל בלא טענותיהם רק אם טוען המלוה דמתנה הוא מהני לו בזה לא אמרינן דליהמין במגו דהוי מגו להוציא כיון דבלא טענה ובלא מגו בטל השטר ול"ה כגבוי אפילו בלא טענת לוה ועיין לקמן סימן ע"ב סכ"ט ובש"ך שם ס"ק קכ"ו דמלוה בשטר ומשכון אם טוען המלוה ברי דנאנס המשכון ולוה מכחישו בברי גובה המלוה חובו בשבועה ומ"מ ביורשים שא"י אם נאנס אף דלוה ג"כ א"י ויש שטר פטור כמבואר שם סל"ד דלא טענינן ליורשים ליטול ה"נ כשיש עדים שנתן לוה מעות למלוה סתם כשטוען המלוה מתנה היו נאמן לדעת ר"י הלוי ומ"מ ליורשי מלוה לא טענינן שמא מתנה הי' דל"ש.
ובזה עלתה ארוכה לקושית כנה"ג דמגו להוציא בשטר אמרינן דהוי כגבוי ולמה כתב הר"ן בפרק שה"ד שם אם תבעו לשלם לו מה שעדים מעידים שראה שמנה לו מעות נאמן לומר שנתן לו במתנה ובמוציא שטר על חברו ולוה מביא עדים שמנה לו מעות סתם אין יכול להוציא ונאמן שבפרעון נתן לו והרי בשטר הוי כגבוי והובא בתומים בכללי מגו סק"ח ולפמ"ש א"ש דשטר הוי כגבוי רק היכא דניתן לגבות מעצמו בלא טענת המלוה דאפילו יורשים גובים בו לכן אם בא לוה לאוריעו שטרא באיזה טענה מועיל מגו למלוה לסלק טענת לוה משא"כ במנה לו מעות בפני עדים דכה"ג יש ספק לב"ד בלא טענותיהם ויורשים לא גבו ע"כ ס"ל לר"ן דגם כשמלוה טוען ברי במתנה נתן מ"מ כיון דלוה מכחישו סלק טענת שניהם ובשטר עצמו א"א לגבות ואפילו מיורשי לוה י"ל ס"ל לר"ן דלא גבה מלוה ואינו נאמן לומר מתנה הי' דטוענין ליורשים הוי כברי ועוד כיון דבשטר עצמו זולת טענת המלוה אין גובים דלא תלינן במתנה ויש ספק לב"ד ואתרע חזקת שטר א"כ אינו נאמן לטעון מתנה הי' ולהוציא וצ"ע בהך דסימן ע"ב דסכ"ט וסל"ד כיון דליורשים לא טענינן שנאנס המשכון ופטור הלוה אפילו בשטר למה נאמן המלוה לומר שנאנס ולהוציא ואפילו בלא שטר כשיש עדים שלוה ולא פרע כמ"ש הש"ך שם ואם דהמשכון אינו פרעון רק חוב על המלוה וזה גובה וזה גובה לכן נאמן המלוה לומר שנאנס לפטור עצמו א"כ גם כשמת נטעון ליורשים שנאנס לפוסקים דמלתא דלא שכיח טענינן ליתמי לפטור ומצאתי בקצו"ח שם ס"ק ל"ז הרגיש בזה וכתב דה"ט משום דלא טענינן מלתא דל"ש ליתמי ולפוסקים דס"ל דטענינן ה"נ היו גובים כיון דזה גובה וז"ג הוי לפטור.
שלחם לו ע"י שליח בתומים ססק"ב כתב דאפילו יש עדים דמשלח אמר להדיא על אותו חוב כמבואר דהזכיר לו שטר מ"מ י"ל סטראי ואפילו למהר"ם ורוב פוסקים דמיירי דשליח לא פירש דנותן על תוב אחר רק נתן סתם עיי"ש ולדידי צ"ע דכל נאמנות המלוה במגו דלהד"ם דמגו להוציא בשטר אמרינן והתומים גופא בכללי מגו סק"ח כתב משום דחזקה שטרך בידי מה בעי מסייע למגו וכאן דמעידים שציוה המשלח ליטול השטר ליכא הוכחה זאת ומ"ש התומים כמבואר דהזכיר לו השטר אינו מוכיח דמיירי שיש עדים דאפשר דשליח מודה ואהני הודאתו לחייב א"ע ולא נגד המלוה דאמרינן מסתמא לא הי' מעוות שליחותו דחזקה שליח עושה שליחותו ודאי עשה כמו שציוהו המשלח ולא ציוהו ליקח השטר א"כ יש למלוה חזקה שטרך בידי מה בעי אלא לפמ"ש בנתיבות סק"ג דשליח כשליש דאפילו עדים מכחישין אותו אמרינן דאח"כ שלא בפני עדים אמר לו המשלח ליתן על חוב אחר עיי"ש ה"נ י"ל דל"מ עדים כיון דלפי דברי העדים עיות השליח לכן מיישבין שלא יהא הכחשה דאח"כ אמר לו המשלח שיתן על חוב אחר ואף דשליח אומר עתה שלא אמר לו המשלח אח"כ לא מהמנינן לו לחוב למלוה וא"כ כשעדים מעידים שלא זזה ידם מהמשלח וכה"ג פטור הלוה מלשלם שנית אח"כ מצאתי בדרישה כאן שכתב בשם רש"ל ז"ל פירוש שהוא מודה לו אבל אם זה הביא עדים שכך אמר לו חוזר על המלוה ומוציא ממנו שבגזלה בא לידו אם לא שהמלוה הוציאם ואין לו במה לשלם שאז משלם השליח עכ"ל ועיי"ש בדרישה.
חייב השליח לפרוע למשלח הקשו בנתיבות ושע"מ כיון שיש למלוה מגו דלהד"ם מוכח דאומר אמת דחייב לו לוה חוב אחר ומה הפסידו שליח ומכח זה הכריח בשע"מ דל"מ מגו של אחר רק כשבע"ד טוען ברי ואינו מוכרח דהא הרא"ש בשה"ד כתב ז"ל אמאי צריכינן להאי מגו ולא מהימן סטראי בלא מגו דלהד"ם דמ"ל טענה סטראי ומ"ל טענה דלהד"ם וצ"ל דטענת סטראי אינה ברורה ומחוורת דחזקה לא שביק אינש מלוה בשטר עליו ופרע מע"פ הלכך כשיש עמו מגו דלהד"מ טענה בריאה היא ומגבינן בהאי שטרא עכ"ל א"כ גם עתה די"ל מגו אינו ראי' דאומר אמת דיש נגדו חזקה רק כיון דנגד חזקה זאת יש מגו ממילא גבי בשטרא משום חזקה דשטרך בידי מה בעי ובריש ב"ב מבעיא במגו במקום חזקה וא"כ הכא בשלח ע"י שליח ומודה שליח דהזכיר לו המשלח שיטול השטר הרי אין שום הוכחה מחזקה דשטרך בידי נגד המשלח רק דמלוה טוען סטראי ומהימן דשליח אינו נאמן לחוב לו ואמרינן סתמא לא עיוות וחזקה שע"ש והמשלח לא הזכיר לו השטר ויש למלוה חזקה דשטרך בידי נגד הלוה אבל לפי הודאות שליח למשלח ליכא לחזקה כלל וכיון דהמגו לבד ל"מ רק לעמוד נגד החזקה דלא שביק אינש מלוה בשטר עליו ופרע מע"פ הוי השליח נגד המשלח כא"י אם פרעתיך דודאי נתן בידו ומסופק אם החזירו דהא אם א"ל חייב חוב אחר לא החזירו וגם דברי סמ"ע שבסימן קכ"ה ס"ק י"ט א"ש וא"צ לדוחק שנדחק הנתיבות כיון דמגו להוציא ל"א ל"ה כאן המגו הוכחה דמלוה אומר אמת כיון שהוא להוציא רק מתני למלוה בשטרו דכגבוי דמי עיי"ש ולא נ"ל כלל כיון דלפטור מהני מגו הוי הוכחה שפיר לפטור את השליח ונהי להוציא ל"מ דלא עדיף מרוב וכדומה אבל לפטור סמכינן אמגו דקושטא הוא ותועיל לשליח לפוטרו ואף דכיון דשליח מודה דמשלח הזכיר לו את השטר א"כ לא שייך חזקה דלא שביק אינש מלוה בשטר ופרע מע"פ הא דאמר בכתובות דף פ"ה הטעם דנאמן לומר סטראי מגו דלהד"מ היינו משום דמלוה טוען סתמא הלוה שלח לפרוע המע"פ אלא דדברי רא"ש צריך הבנה כיון דאף אם הלוה נותן על השטר יכול המלוה לומר אחר שקבלן סתם אני מעכבן בעד מע"פ כמבואר לקמן ובסימן פ"ג א"כ מה חזקה יש ועכצ"ל דאם הי' יודע הלוה דחייב עוד מע"פ ה"ל למידע דודאי יעכב המלוה המעות בעד מע"פ וה"ל ליזהר טפי הרבה שלא ליתן המעות עד שיטול השטר וכן מצאתי בתומים ס"ק י"ג וא"כ ה"נ כששלח ע"י שליח אם איתא דחייב עוד מע"פ הוי מודיע לשליח דודאי יעכב הפרעון בשביל מע"פ אף אם המלוה כשר וישר משא"כ כשאין השליח יודע ממע"פ אין לו ליזהר רק אם אינו בטוח במלוה שהוא גזלן לתבוע בחנם ופשיעת השליח אינו רק כיון שהזכיר לו הלוה השטר ה"ל לדקדק אם אין המלוה גזלן או ליטול השטר קודם וכמו שפירש"י בכתובות שם לתקוני שדרתיך וה"ל לדקדק בתקנתי וכיון דלפי טענת הלוה הוי המלוה גזלן ולא דקדק השליח ופשע אבל אי באמת חייב עוד מע"פ לא הוי הלוה סומך והוי מודיע לשליח או אפשר דלא הי' סומך על השליח כלל בזה דהא באמת אף דמשלח שלחו לפרוע השטר מ"מ רשאי השליח לפרוע המע"פ דשדר"נ וא"כ אפשר יפרע השליח על מע"פ דניכרין דברי אמת וכ"ז לא הצרכנו רק לרא"ש אבל בע"ת בלא"ה כתב דסטראי טענה גרוע כיון דהפרעון ודאי וחוב אחר ספק אין ספק מוציא מידי ודאי ובנתיבות סק"ז כתב דגם רא"ש מודה לטעם זה רק דל"ש כי אם דידוע הפרעון אבל כשפרעו בלא עדים ל"ל דהפרעון ודאי וכן צ"ל דהא הטור בסימן פ"ג מביא דברי בע"ת וא"כ הכא דשליח יודע הפרעון הרי אצלו הפרעון ודאי והחוב אחר ספק ונהי דיש למלוה מגו מסתיין שיעמוד נגד הודאי שלא יהא עדיף מן הספק תדע דהא אלים האי סברא דעומד נגד חזקה דשטרך בידי מה בעי לולא המגו וחזקה שטרך בידי אלים ממגו דמגו להוציא לא אמרינן.
עיין נתיבות ססק"ד ועיין תוס' פחז"ה דף נ"ד ע"ב בד"ה וישראל בסה"ד שכתבו ונראה דשרי וכו' ובהג"ה שם וש"ך לקמן סימן קס"ג ס"ו ס"ק ח"י וסמ"ע סימן שפ"ח סס"ב סק"י ובחידושי לקמן סימן קס"ג ס"ו ובסימן קס"ב ס"א.
כתב בשע"מ ססק"ג דהיכא דשליח משלם למשלח נראה דא"צ המשלח לישבע שאינו חייב לבעל השטר חוב אחר בע"פ דאין נשבעין על טענת ספק ול"ד לשבועת מועלים בסימן צ"א ושבועת המלוה בקכ"א דצריכים לישבע וליטול עפ"י הכחשת החנוני והשליח דשא"ה דיש חזקה דשע"ש כמ"ש רשב"א בקדושין דמ"ג או משום דמשלם שני תשלומין ואחד מהם ודאי בחנם משא"כ הכא דהשליח פשע וחייב לשלם מדינא א"י להשביע המשלח בספק ע"י טענת בעהש"ט שהוא נוגע בדבר והוי כא"י א"פ דנוטל המלוה בלא שבועה וכ"מ מסתימת הפוסקים עכ"ל ולי צ"ע ממ"ש הרמ"א בסימן קע"ו סל"ו דשם לתנייהו כל הנהו טעמי וגם הלוה נוגע בדבר ומ"מ חייב שותפו שבועה על ידו ול"ל דשותפין שאני דגם בספק משביע דא"כ למה כשלוה עכו"ם אין על השותף רק חרם סתם כיון דעכ"פ ספק הוי א"כ ישבע כשאר שותף אע"כ דלאו שבועות שותפות רק מכח טענת הלוה הוי כברי וא"כ מה התם דהוי לפטור כ"ש הכא דמשלח בא ליטול ומפרט לפמ"ש השע"מ גופא לעיל די"ל דמלוה ודאי קושטא קאמר דאית לי מגו וכ"כ הנתיבות אלא דל"מ מגו שלא לפטור את השליח עכ"פ יהא כרגלים לדבר להשביע את המשלח וכמבואר לקמן סימן ע"ה סי"ז בהג"ה וכ"ש הכא דיש רגל"ד וברי של המלוה ואחד ודאי נוטל בחנם או משלח או מלוה ומשלח בא ליטול מכל הלין טעמי ל"ד למ"ש הש"ך לקמן סימן קכ"א ס"ק מ"ו ומ"מ דברי רמ"א בסימן קע"ו שם צל"ע מהך דתה"ד שהביא ש"ך בסימן קכ"א ס"ק מ"ו וממ"ש רע"א גופא בסימן ע"ה בסכ"ג ודוקא שאותו שאומר מפיו אינו נוגע בעדות ומצאתי בביאור הגר"א בסימן קע"ו עמד בזה והניח בצ"ע ולעד"נ דבסימן קע"ו מבואר דלוה פרע מקצת החוב ומעכב השאר וא"כ יש מגו ללוה דאי בעי הי' כופר בכל דאע"ג דאמרינן ריש ב"מ מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע וא"נ במגו דכ"ה משום דאינו מעיז היינו לפטור משבועה ל"מ מגו דהעזה אבל בממון הוי מגו כמ"ש הראשונים הביאם ש"ך בכללי מגו סק"ו לכן הוי כטענת ברי ויכול להשביע עפ"י הלוה דרגל"ד ע"י המגו וכמ"ש וא"כ ה"נ ואף לפמ"ש לעיל דנגד המגו יש סברא להיפך דאין מניחין הודאי חוב שבשטר לומר ספק יש עוד חוב ופרע עליו מ"מ כיון דמשלח בא ליטול ומלוה נטל ג"כ ואחד ודאי נוטל בקנס מן השליח צריך לישבע דהוי כטענת ברי וכמ"ש בסמ"ע לקמן סימן ע"ו סק"ו ובש"ך שם סק"ד כה"ג ואע"ג דבש"ך סימן קכ"א ס"ק מ"ו ובסימן קכ"ו ס"ק נ"ו וס"ק ע"ד כתב דאין משביעין על טענת שמא ע"י צירוף טענת ברי של אחר זולת אם ודאי בא המעות לידו היינו לפטור אבל כשבא ליטול ודאי מצרפינן כמבואר בסימן קנ"א ס"ט ובסמ"ע שם ס"ק כ"ב ובש"ך שם ס"ק מ"ט.
סעי' ד' קבל ושתק עמ"ש לקמן סימן פ"ה.