ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן ט
סעי' א' צריך להחזירו בב"ח כתב משום כ"א דא"ר ל"ת אעל"מ וצ"ע לפמ"ש מהרי"ט בסימן ס"ט הובא בנה"מ סימן ר"ח דה"ד אם יתוקן האיסור במה דל"מ וא"כ בשוחד דמפורש הטעם כי השוחד יעור א"כ מה יתוקן כשיחזיר אחר שנפסק הדין ולכאורה י"ל לפמ"ש תוס' בע"ז דף ע"ב בד"ה ומאי דהיכא דמשיכה אינו קונה במקח אף בגזל נמי לא תקנה דלא דמיא למציאה ומתנה דקני כיון דליכא זוזי דבהתירא אתי לידי' אבל גזל דבאיסור אתי לידי' אי לא מהני משיכה במקח לא מהני אף בגזל עיי"ש וא"כ כיון דקיי"ל ד"ת מעות קונה לא משיכת ובמתנה דקונה משיכה כיון דליכא מעות היינו דבהיתרא אתי לידי' אבל בשחד דבאיסורא אתי לידי' אין משיכה קונה אמנם קשה דבפ"ק דתמורה דף ה' ע"ב סיד למ"ד כ"ע דא"ר ל"ת איע"מ ר"ק אינו יוצאת בדיינין ואמאי כיון דבאיסורא אתי לידי' לא ליקנו במשיכה ועכצ"ל כיון דשכר מעותיו נוטל א"כ כמו דמוכר חפץ קונה המעות בעד חפצו או דלוקח קונה החפץ בעד מעותיו ה"נ ברבית קונה באגר נטר וכן בשחד ליקני בעד טרחתו ועוד דסברת התוס' נראה כיון דבמקח מעות קונה הרי דעיקר תלוי שיקבל המוכר מחיר החפץ כיון שאינו רוצה ליתן בחנם ממילא בגזל דמחסר לגמרי רצון הנגזל ואינו רוצה להקנות בחנם אין משיכה קונה וא"כ בשוחד וריבית דנותן מדעתו שפיר קונה וצ"ל דבשוחד נמי יתוקן האיסור דכשיחזיר ובטלה הנאתו יפקח עיניו ויראה שטעה ומ"מ צריך עיון דהך מלתא דאעל"מ אינו ברור להלכה ואיך נוציא ממון וכמ"ש בשו"ת רע"א ז"ל סימן קכ"ט הובא בפ"ת לא"ע סימן ק"ח סק"ד ולא מבעיא לרמב"ם וש"ע דס"ל ת"כ א"מ מידו אלא גם לרא"ש וסייעתי' קשה דבתפיסה ברשות מודו דאין מוציאין והרי כאן הבעלים התפיסוהו ועוד דעביד לאחזיקי דיבורי' ולא יחזור כמ"ש בעה"ט שבש"ך לקמן סימן ל"ג סק"ט.
וכתב הב"ח דאם לקח בתורת שכר א"צ לאחזירו והקשה בשע"מ סק"ב דה"נ נימא אעל"מ כיון דעבר על מה אני בחנם ולע"ד י"ל כיון דהנותן אינו עובר דהא כתב אמת קנה כשלא מצא בחנם א"כ י"ל לפמ"ש בשו"ת בית אפרים דהיכי דא"ל כונה ל"ל אעל"מ דלא גרע מצורם אוזן בכור כיון דממילא נמי מהני כמ"ש תוס' פ"ק דתמורה ד' ע"ב בד"ה רבא וא"כ ה"נ א"ל כונת הנוטל דסגי בדעת אחרת מקנת אותו כמ"ש רשב"א בגיטין ד' כף וראב"ד פרק חזקת ד' מ"א הובא בנמ"י שם והובאו בקצו"ח סימן ער"ה אמנם י"ל דכיון דאין דינו דין הוי נתינה בטעות ובשע"מ כתב כיון דרק מדרבנן אין דינו דין א"צ להחזיר וכמו בכתב לכהן אני חייב לך חמשה שקלים דאין בנו פדוי ומחויב ליתן ועיין בש"ך יו"ד סימן קי"ט ס"ק כ"ז ומ"מ יש לחלק דשאני הכא דגוף האיסור דאורייתא והנוטלו לבד עבר ומשום איסור דעבר איהו קנסו חכמים שלא יהא דינו דין ואם אתה אומר דא"צ להחזיר הוי טובי' חטא וזיגוד מינניד ושאני פדיון דלא עושה הכהן איסור יותר מאבי הבכור אדרבה רוצה הי' יותר במעות משטר והמניעה מאחי הבכור ועוד דמשמע מלשון הר"מ דאם מחזיר הממון דין זה ג"כ דין וא"כ העכבה ממנו משא"כ בפדיון אם יחזיר או לא יטול ודאי אינו פדוי ואין העכבה ממנו ועיין ירושלמי פרק מי שאחזו ה"ו אלא דבר"ן ספ"ב דקידושין מבואר דוקא אם חוזר ומעיד באותו עדות אחר שהחזיר עדותו קיימת ממילא ה"נ בדין ועוד הא נתן לו שכר שידונו וישאר השכר בידו ובזה האופן אין עכבה מן הדיין ובנתיבות סימן ל"ד סק"י הבין ג"כ מלשון הרמ"א שם דאם החזיר השכר מהני עדותו אפילו לא העיד מחדש אמנם הא דברי רמ"א הם מהר"ן ומבואר שם דוקא כשחוזר ומעיד.
סעי' ה' שכר לדון עקור האיסור בפרק עד כמה דף כ"ט ויליף לה עראה למדתי וכו' אף אתה בחנם וכן איתא בפרק אין בין העודר ומבואר שם דשכר פיסוק טעמי שרי דל"ה מן התורה ועיין יו"ד סימן רמ"ה דעל חידושי סופרים שרי למשקל שכר וא"כ הא מן התורה צריך סמוכין גם בהודאות והלואות ולפי דת דין שדנו אינו סמוך אינו דין ורק משום נע"ד ותק"ח אמרו שיהא דין וכמבואר בחידושי רמב"ן פז"ב ובחידושי ר"ן ריש סנהדרין ובש"ך לעיל ריש סימן ג' א"כ לפי ד"ה דיין שאינו סמוך אינו מצווה לדון ואין דינו דין מה"ת א"כ למה אסור ליטול שכר שוב מצאתי בנוב"י חא"ע סימן כ"ו דעת השואל בעד מיתה כיון דא"נ מה"ת שרי ליטול שכר להעיד והנוב"י סתר דבריו דא"כ למה סתמו הש"ע ופוסקים דאין ליטול שכר דיינות ועדות בזה"ז דליכא סמוכין ומ"מ לא ביאר הטעם והנה מוכרח הדין מכתובות דף ק"ה דפריך על קרנא היכי שקיל שכר והרי משמע דלא הי' סמוך מדלא נקרא רבי וכדאיתא בפ"ק דסנהדרין י"ג ע"ב דהנסמך קורין רבי וקרנא הי' בימי אמוראים דייני גולה קרנא ודייני א"י ר' אמי ור' אסי כדאיתא בפ"ק דסנהדרין די"ז ואז כל מוסמך רבי יתקרי וקשה דבב"ב פרק המוכר את הבית דף עיי"ן ע"ב משמע דקרנא תנא הי' מדאמר תנאי דתניא וכו' דייני גולה אמרי עיי"ש ומצאתי ביד מלאכי באות ד' עמד בזה והכריח דאמורא הי' וצ"ל דשאני פיסוק טעמי דעיקרו מד"ס משא"כ דין עיקרו מן התורה רק גברא לא חזי או משום דעכ"פ מחויב מן התורה משום השבת אבדה כיון דעתה שתקנו חכמים מועיל הדין ועדות לא יגרע מקבלו פסול לעדות דחייב מדאורייתא משום השבת אבדה לבעלים כמ"ש נתיבות ריש סימן כ"ח.
ובשער משפט כאן נסתפק ביחיד וקבלוהו אי מותר ליטול שכר כיון דמדינא צריך שלשה רק בקבלוהו דן יחידי אבל אינו מחויב לקבל קבלת בע"ד והוי כפסול מן התורה והקשה מכתובות דף ק"ה דפריך על קרנא ושכר בטלה מי שרי והא תנן כל דיין שנוטל שכר לדון דיניו בטלים וא"כ מה דתניא מכוער הדיין שנוטל שכר לדון ע"כ באגר בטלה ולמה לא משני ביחיד וקבלוהו שדינו דין רק מכוער והניח בצ"ע ולע"ד ל"ק דא"כ גם מכוער אינו דמוכח היתרו לכל דל"ש מכוער רק בשכר בטלה דלא מוכח די"ל מלאכה לית לו בלא"ה ולא ניכר ההיתר ועוד הרי מבואר במלחמות פאד"מ דסתם דיינא הנזכר בגמרא היינו דייני דקביעי וגמיר וסביר א"כ מותר לו לדון יחידי בע"כ של בע"ד כדלעיל סימן ג' והש"ך בסימן כ"ה סקי"ד אות י"ב כתב על המלחמות די"ל דמיירי בלא גמיר וסביר אבל המעיין בלשון המלחמות יראה דדייק דלשון דיינא משמע דקביעי ודאי גמיר וסביר וכבר צווחו עליו מהר"י והתומים בזה והנה עתה דליכא מומחה לענין זה שידון ביחידי בע"כ וכמ"ש רמ"ה לעיל סימן ג' ס"ב א"כ בקבלוהו יש סמך ליטול שכר דל"ש בזה משום חיוב דהשבת אבדה כיון דאפשר בשלשה.
ולפמ"ש המבי"ט בקרית ספר ספ"א מה"ס ז"ל כל הנסמכין בא"י דנין ד"ק אפילו בח"ל דסנהדרין נוהגת בח"ל כדתנן התם וכן אפילו בלא סמיכה נראה דמדאורייתא דנין דייני ח"ל אפילו בדבר שאינו מצוי כדייני א"י דבזמן שאין סמיכה כולן שוין והכל הולך אחר החכמה עכ"ל הובא בשו"ת שדה הארץ הלכות דיינים א"כ בזה"ז הוי ד"ת לכן אסור ליטול שכר ולולא שנראה שהוא נגד דעת ראשונים נלע"ד שדבריו נעימים דהא בהמגרש דפ"ח ע"ב איתא ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפניהם ולא לפני נכרים ד"א לפניהם ולא לפני הדייוות א"כ לא מצינו רק כשיש סמוכים אמרה תורה לפניהם תשים ואין אתה רשאי לפני אחרים וגם לפני נכרים כשא"א להציל שלו לפני דייני ישראל כגון שמסרב מותר לילך לפני נכרים וגם לפמ"ש רמב"ן בפז"ב וחידושי ר"ן ריש סנהדרין דאסור כדי שלא ישתמש הדיוט בכתר סמוכין. ג"כ שייך דוקא כשיש סמוכין בעולם ול"ל כיון דנאסר במנין אף דבטל הטעם האיסור במקומו דבשלמא אי הוי כתוב שלא ידון הדיוט ולפני הדיוט ה"א הכי אבל לא כתיב רק לפניהם ודרשינן לפניהם ולא לפני הדיוט לא נאסר רק כשאפשר לפניהם וכמו כשנאסר לזמן וכלה הזמן דממילא מותר כמ"ש תוס' בפ"ק דביצה ד' ה' ד"ה כל וכ"ז בממון אלא שאינו מצוי נהי דלא אמרינן שלוחיתייהו עבדינן בדבר שאינו מצוי כשאין סמוכין בעולם ל"צ לשליחות אבל קנס דאינו חיוב בעצם רק אשר ירשיעון אלקים והם עושים החיוב לא חדשה תורה רק בסמוכין דיש להם כח לעשות חיוב חדש לכן גם עתה אינו נוהג משא"כ ממונו דחיוב מצד עצמו וא"צ רק גילוי מלתא ולימוד רק בזמן שיש סמוכין נאסר לאחרים ולכן גזלות אף דלא שכיח דנין בזה"ז אמנם לפ"ז הן נסתר מחמתו מ"ש הפוסקים דבזה"ז אין דנין דבר דל"ש או דלית בו ח"כ לכן נראה דגם המבי"ט לא אמר רק דמדאורייתא דנין אבל מדרבנן לא וכ"כ בשדה הארץ שם ואפשר כיון דבזמן שהי' סמוכין נתון לזה דין קנס ונקרא בש"ס קנסא וכמ"ש סמ"ע לעיל סימן א' סק"ה עתה נמי שאין סמוכין כלל אין דנין דלא ליחלופו בקנס.
וא"ל דהמבי"ט ס"ל כמ"ש בכתובות ריש סימן א' דבאמת הוא מדאורייתא רק שנמסר לחכמים ולא עשו אותנו לשלוחים רק במקום דאיכא נע"ד דא"כ בדבר שאינו מצוי שלא עשו אותנו שלוחים מדאורייתא אין דנין ומ"ש הנתיבות תדע דמקבלים גרים בזה"ז וקידושיו קידושין י"ל לפמ"ש תוס' בקידושין דף ס"ב ע"ב בסד"ה גר בשם ר"נ אבל לתירץ ראשון דתוס' שם שפיר מוכח ואפשר נמי לתירץ ר"ב כיון דכתיב בגר לדורותיכם לדורות עולם ע"כ אפילו כשלא יהיו סמוכין וא"כ כיון דגמרא אמר משפט כתיב בו דצריך שלשה כמשפט ואמרה תורה לדורותיכם לא הוקש למחצה אלא לעולם שוה למשפט ומשפט לגר דבזמן שאין סמוכין גם במשפט סגי בהדיוטת ועיין טו"ז יו"ד סימן רס"ז סעיף מ"ם סוף ס"ק ט"ו.
משניהם בשוה לשון הרמב"ם פ"ג מה"ס ה"ה אם הי' עוסק במלאכתו ובאו לפניו שנים לדין ואמר להם תנו לי מי שיעשה תחתי עד שאדון לכם או תנו לי שכר בטלתי הר"ז מותר והוא שיהא הדבר ניכר שהוא שכר בטלה בלבד ולא יותר ויטול משניהם בשוה זה בפני זה ובב"ח שם כתב דיליף לה מכתובות דף ק"ה דר"ה אמר להו הבו לי גברא דדלי בחריקאי משמע שעם שניהם הי' מדבר יעיי"ש וצל"ע דבירושלמי פ"ק דסנהדרין איתא חד בר נש אזיל מידן קומי ר"ה א"ל אייתי לי ב"נ דיסוק תחותי לדיקלא ר"ה הוי רעי תורין והוה ידע סהדי לב"נ א"ל איתא סהיד עלי א"ל הב לי אגרי ותני כן נותנין לדיין שכר בטלו ולעד שכר עדותו ובהגמ"יי מביאו וגורס ולעד שכר בטלו והרי ר"ה לא דיבר רק עם אחד וחד ב"נ אזיל מידן וממנו ביקש שיעשה תחתיו ועוד ודאי לא שילם לו רק מי שביקש ממנו שיעיד לו דעליו מוטל לטפל להביא לו עדים וכדאיתא לקמן סימן כ"ח ס"ה וכן מבואר בנתיבות סימן ל"ד ס"ק כ"א דשכר בטלו מותר ליקח מבע"ד אחד ול"ח נוגע וא"כ כיון דתני נותנין לדיין שכר בטלו ולעד שכר וכו' משמע דבחדא מחתא מחתינהו ועוד לפי המסקנא בכתובות שם דשכר בטלו ל"ח שוחד למה יהא אסור ליטול מאחד לבד וקרנא דשקיל מתרווייהו י"ל משום דשניהם צריכין לשלם וכדלקמן סימן י"ד ס"א דשני בע"ד יפרעו שכר השליח ואפשר דהיא הנותנת כיון דמדינא מוטל על שניהם לשלם בשוה א"כ כשיטול מאחד פחות מחבירו מחזי דזה שנותן יותר מתנה יהיב ושוחד הוא ולפ"ז דוקא כשבאין שני הבע"ד לפני דיין זה וכלשון הרמב"ם אבל אם רק אחד רוצה דוקא בדיין זה יכול השני לומר נלך לפני דיין שאינו עוסק במלאכה וידון בחנם דאז אפילו זה שיש לו מלאכה יותר חכם אינו יכול לגרום הפסד לבע"ד וכמ"ש לקרן בהג"ה סימן י"ד ס"א וכיון שהשני פטור מלשלם רשאי זה לשלם הכל אם רוצה דוקא בדיין זה ולא מתחזי כשוחד כיון דדינא הכי דעל זה לבד מוטל לשלם לכן בבבלי דשני בע"ד אתי לקמי' דר"ה אמר לשניהם הבו לי גברא דדלי בחריקאי וכה"ג מיירי הך דקרנא ובירושלמי דרק חד ב"נ אזיל מידן קמי ר"ה דיכול השני לומר נלך לפני דיין שאין לו עכשיו עסק ע"כ אמר ר"ה רק לזה אייתי לי גברא וכן זה שביקש ממנו שיעיד לו כיון דעליו לבד מוטל לטפל להביאו מדינא שזה לבד ישלם ולא מיחזי כשוחדא גם י"ל כיון דמדינא אינו שוחד לא גזרו חכז"ל איסור לענין ממון כמ"ש ה"ה הובא בש"ך יו"ד סימן קי"ט ס"ק ז"ך וכ"כ בקהלת יעקב בתוספת דרבנן אות פ' פדיון בהא דכתב לכהן חייב אני לך ה' שקלים דמחויב ליתן ואין בנו פדוי עיי"ש וה"נ בשלמא כשבאין שניהם לפני הדיין דמוטל על שניהם השכר בטלה אין הפסד לשום אחד כשיטול דוקא משניהם בשוה משא"כ כשאחד פטור מן הדין אם נגזור שלא יטול גם מהשני יפסיד הדיין שכר בטלו ואם לא ידונם אפשר יפסיד הבע"ד כשלא ידונו חכם כזה.
ולפ"ז אפשר ג"כ דאם אחד מהבע"ד מבקש להביא לו דיין ממרחק על הוצאות ולשלם לו שכר טרחא מכיסו לבד שרי כיון דמדינא בע"ד שני א"צ ליתן שכר די"ל נלך לפני דיין שבמקומינו והדיין אינו מחויב לילך בחנם כמו לילך ולראות בעדים כדלקמן סימן ל"ד סח"י בהג"ה ובתוי"ט פ"ד דבכורות מ"ו לא מיחזי כשוחד דמה דמשלם לו אחד בלבד דהוא לבדו מחויב דלא מיחזי כשמד רק כשאחד אינו מחויב יותר מהשני ומ"מ נותן יותר אולם נראה דגרע משכר בטלה דבשכר בטלה כשיטול רק מאחד לא נהנה הדיין כלום ממנו דבלא"ה הי' לו מלאכה משא"כ שכר טרחא מהנהו וכמ"ש הר"ן ספ"ב דקידושין כיון דשכר הבאה ומלוי שרי אף כשמקדשה בגוף אפר ומי חטאת אית לה הנאה מינייהו שאף היא נוטלת פרוטה ממי שצריך להן ונחמת טורח הבאתן ומלויין ע"כ וכן ביו"ד סימן ק"ס סכ"ג מיחשב כה"ג רבית וכן מחלק הנתיבות בסימן ל"ד בחידושים ס"ק כ"א משניהם בשוה שלשה שישבו לפשר או לדון ואינו נוטל שכר טרחא רק תשליש וכשנגמר תפסק בין הב"ד ובאו הבע"ד לומר להם הפסק ואינו נותן שכר הפסק רק אחד מהבע"ד י"ל דמותר דלא שייך חשש שחד דכבר נגמר הפסק וגם שחד מאוחר שכתוב ברא"ש פז"ב סי"ז וברמ"א לקמן סל"ד סח"י שאסור לא שייך בזה דהבע"ד עדיין אינם יודעים מי נזדכה וליכא חשש שהשליש יהפך הפסק אחר שקבל שכר רק מן בע"ד אחד דהא שנים הנשארים יודעים איך נגמר הפסק והם לא נהנו ועיין לקמן סי' ס"ו סכ"א ואפשר כה"ג אפילו כל השלשה חולקים בהשכר מ"מ ליכא חשש דכיון דבע"ד עומדים לפניהם ירא השליש להפוך הפסק שמא לא יסכימו עמו השנים ויהא מוכחש משנים וכמו דלא אמרינן מגו במקום שנים אפילו הם פסולים דירא שיכחישוהו ועיין תומים בכללי מגו ס"ק ח"י.