ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן ז
סעי' א' גר ה"ז פסול לדון לישראל בטויו"ד סימן רס"ט כתב אם מקבלו לדון כשר והוא מתוס' ורא"ש דמוקי למה דאיתא בסנהדרין הכל כשרין לד"מ לאתויי גר היינו בלא כפי' ואחרונים הקשו דא"כ אפילו פסול ליהוי כקיבל עליו קא"פ עיין ברכ"י ולפמ"ש לעיל סימן א' א"ש דנ"מ אם כשר כשבאו לפניו מחויב לדון אבל קרוב או פסול רשאי למנוע.
סעי' ג' ואפילו לא הביא שתי שערות במאזנים למשפט כתב אם מתנין עמו שישלם כשיטעה מחויב לשלם ולא נראה לי דלא גרע ממזיק וחובל כל שאין לקטן הנאה דפטור אפילו לאחר שהגדיל כדאיתא לקמן סימן צ"ו ס"ג ואפילו נתחייב בשטר וקנין אין מוציאין ממנו כדאיתא לקמן סימן רל"ה ס"ה.
סעי' ה' ש"ך סק"ה ובב"ח כתב דה"ה אם ראוהו בשבת ויו"ט אינם נעשים דיינים אע"ג דאינם אסורים רק מדרבנן ובגאון צבי כתב דז"א אלא לדעת הי"א שהביא הרב בסימן ה' סס"ב דבדיעבד בלילה נמי כשר וכ"מ בדברי הב"ח הביאו הש"ך בסק"ב דבלילה כשר בדיעבד אבל למאן דפוסל בלילה בדיעבד אין ראי' על שבת ויו"ט די"ל דבשבת ויו"ט הוה שם דיינין עליהם הואיל ואלו עברו ודנו בשעת ראייתן הדין דין עכ"ל ולע"ד אף למ"ד בלילה אם עברו ודנו דינו דין אין ראי' דבדאורייתא לא אמרינן הואיל אם עברו מהני חשוב ראוי וכמ"ש בגליון תוס' בשבת פרק כירה דף מ"ג מת"י גבי טבל מוכן הוא אצל שבת הואיל ואם עבר ותקנו מתוקן דלא אמרינן הואיל ואם עבר רק באיסור דרבנן.
סעי' ו' לפני דיין שקטן ממנו בברכ"י הביא מחלוקת הפוסקים אם לפני ב"ד של ג' הקטנים מחויב לילך ולע"ד להכריע דאם בהצטרפם גמירי יותר ממנו מחויב לילך לפניהם וע"ד שכתוב בד"ה א' י"א מן השלשה בשנים נכבד ויהי להם לשר ועד השלשה לא בא עיי"ש פרש"י דגבורתו הי' כנגד השנים ולכלל גבורת השלשה לא בא ואמר עליו הכתוב בשנים נכבד ועד השלשה לא בא שאינו חשוב נגד שלשה כיון דבהצטרפם יש בהם מעלה יתירה ממנו.
סעי' ז' לדון למי שהוא אוהבו עיין ברכ"י אם רו"ש נתעצמו בדין ובירר ראובן אוהבו של שמעון אם שמעון יכול לפסלו והחו"י ס"ל דא"י לפסלו ויש שהוכיחו כן מהטור ולע"ד תליא במחלוקת שבסימן קע"א ס"י אם אמר לו טול אתה הגדול במתנה דלדיעה ראשונה י"ל אין רצונו לקבל מתנה אף דהנותן עושה לטובת עצמו וה"נ יכול שמעון לומר כיון שהוא אוהבי לא יראה לי חוב ואולי יזכנו בחנם ואף דראובן מקבלו עליו הוי כמתנה והטור ודאי ס"ל כהרא"ש שם דא"י לומר אין רצונו במתנה לכן ג"כ כאן אין שמעון יכול למחות בשו"ת דברי ריבות סימן ס"ח כתב בקצת מהקהל עשו הסכמה בשבועה שלא יקבלו שום רב זולת עפ"י ארבע אנשים פו"פ המשביעים אותם ואח"כ רצו קצת מהחתומים על ההסכמה להתיר שבועתם והנשארים מעידים שכולם קבלו הנאה מהארבעה אנשים הללו וא"א להתיר אלא מדעתם ופסק דנוגעים בעדותם ובכה"ג סגה"ט סימן ל"ז אות מ"ם כתב דמהרי"ט ח"א סי"ד חולק ועיינתי במהרי"ט דטעמו דכיון דליכא הנאת ממון לא חמיר מאוהב ושונא ולפ"ז פסול לדונו בענין זה אם מוכרח להיות בהסכמתו עמו ועיי' תוס' רפ"ב דגיטין ט"ו ע"ב בד"ה אני הוא עד שני נוטה כסברת ד"ר יותר ועיי"ש ברשב"א וריטב"א דבהדי אחר מצטרף להעיד ולא חשוב נוגע רק כשמעיד לבדו ובד"ג כע"ו הביא מהריב"ל ח"ג סימן קכ"א דכל שאין הנאות ממון ל"ח נוגע וכתב בד"ג ראי' ברורה דהוי נוגע מהא דשלשה שישבו לקיים את השטר יעיי"ש ותמהני כי מהריב"ל שם מביא ראי' זאת ודחאה והובא במהרי"ט חחו"מ סימן פ' ומהרי"ט דחאה באופן אחר ובחלק א' סימן י"ד כתב אהא דשלשה שישבו גם לפרש"י רק לכתחילה לא יחתום דמחזי כנוגעים.
סעי' ב' בני העיר שנגנב ס"ת שלהן בפחז"ה דמ"ג אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראי' מאנשי אותה העיר ופריך וליסלקו בי תרי ולדיינו והקשה מהר"ם הא לדין בעי שלשה ואי ר"ל מומחין בחד סגי ואי קאי לשמואל דשנים שדנו דיניהן דין אלא שנקראין ב"ד חצוף הא מ"מ חיצוף הוא ועוד לשמואל גם בחד סגי כמ"ש תוס' בפ"ק דסנהדרין ה' ע"ב.
ונלע"ד דפריך ליסלקו בי תרי ויהיו עדים ודיינים וקאי בין לשמואל ובין לדידן במומחין אבל ביחיד מומחה לא סגי אף דראה בעצמו ולא תהא שמיעה גדולה מראיה מ"מ יחיד מומחה לא מתכשר רק לדיין ולא לעד כמ"ש באס"ז ב"ק דף צדיק בשם הרשב"א לכן צריך תרי ואף דאין עד נעשה דיין הא מבואר לעיל ס"ה אם ראה ביום נעשה דיין וא"ל דהכא הוי כראה בלילה דקודם שנסתלקו הוי פסולים לדון דזה ליתא דבשלמא כשראה בלילה פסול אז לדון ומ"מ נעשה עד על שעת ראי' ע"כ אח"כ אין עד נעשה דיין אבל כאן כשהיו נוגעין פסולין לעדות ג"כ וכשנסתלקו נעשים עדים ודיינים בב"א ולא תהא שמיעה גדולה מראי' וידיעה.
וי"ל דבכה"ג אף שראו בלילה כשהיו נוגעים כשנסתלקו אח"כ יכולים להיות דיינים ג"כ דל"ש לומר אין עד נעשה דיין דאזי לא הי' בגדר עד רק בע"ד אלא דזה תליא בשני טעמים שכתב באס"ז בב"ב שם בהא דמהני סלוק אף דאין תחלתו בכשרות דהראב"ד כתב משום דקודם סלוק לא הי' בגדר עד רק בע"ד אבל לטעם האחר משום דנוגע לא חשוב פסול רק נחשד לשקר וכשמסלק עצמו איגלאי למפרע דלא משקר ומעיקרא כשר הי' דלפ"ז בראה בלילה אין עד נעשה דיין וכן למ"ש הרמב"ן דמהני סלוק משום דמעולם לא הי' פסול לזה שמעיד לו עכשיו נמי י"ל כשראה בלילה אין עד נעשה דיין אבל כשראה ביום ודאי נעשה דיין וראי' לדברי ממ"ש המלחמות פרק שני דכתובות דף כ"א לענין אם ראו הדיינין בלילה עדים שחתמו על השטר דדעת הרז"ה שם דיש בו משום אין עד נעשה דיין לילא דקיום שטרות דרבנן והמלחמות השיג עליו כיון דבקיום שטרות מעיד בגודלו מה שראה בקוטנו לא נעשה עד בשעת ראי' רק מעיד בב"ד על ידיעתו עכשיו ממילא נעשה ג"כ דיין משא"כ במקום אחר בשעת ראי' נעשה עד כשראה בלילה ואז פסול לדון ושוב לא נעשה דיין עייש"ה וה"נ כאן ע"כ בשעת ראי' לא נעשה עד דהי' נוגע ותחלתו בפסול וע"כ צ"ל דקודם סלוק אינו בגדר עד רק בע"ד כמ"ש הראב"ד ועתה כשנסתלק נעשה עד על ידיעתו א"כ נעשה ג"כ דיין אף כשראה בלילה לראב"ד רק לשאר פוסקים הנ"ל לרמב"ן וסייעתי' עכ"פ כשראה ביום מהני דממ"נ לזה שהי' פסול לדון גם להעיד הי' פסול ולזה שכשר עתה לדון גם להעיד כשר והי' כשר לדונו גם מתחלה וכיון דנסתלק החשד איגלאי למפרע על הדין ועל העדות שכשר הי' ולתוס' שכתבו בב"ב שם דמהני סלוק אף דתחלתו בפסול משום דאינו פסול התלוי בגוף יש לצדד ג"כ אם ראה בלילה כשהי' נוגע יכול להיות דיין ביום כשנסתלק מכניעתו דגם פסול דיינות בלילה אינו פסול הגוף אלא דצ"ע דבשלמא פסול נגיעה בידם להסתלק מיד וליתכשר משא"כ פסול לילה.
ונחזור לענין דמש"ה מסתלקו תרי שיהיו ג"כ עדים ולשמואל דהפרכא קאי עליו במה דאמר שותפין מעידין זל"ז ע"י סלוק פריך כפשוטו דלדידי' שנים שדנו דיניהן דין ואי דנקראו ב"ד חציף הא מבואר בתוי"ט פ"ד דאבות משום דמחציפים פניהם נגד הבע"ד דידעו מי מחייבם אבל בשלשה אפשר נגמר הדין עפ"י רוב עיי"ש והכא ל"ש שנים משלשה דאם יסתלקו שלשה ע"כ צריכים לידע כולם אותו עדות דאל"כ צריכים לעמוד שנים להעיד לפני השלישי ולפני בע"ד ותו פסולי לדיינים כדלעיל וע"כ כל השלשה עדים שזה גנב הס"ת ממילא ידע המתחייב שכולם חייבוהו ואמרו דס"ת אינו שלו דא"א לחייב זולת עדים וראי' ואין חוצפית בשנים יותר משלשה ואפילו יסתלקו חמשה ויעידו שנים מ"מ השנים שיעידו ע"כ מחציפין פניהם ואין מוסיפין חוצפה כשידיינו ג"כ דהעיקר תלוי בעדות ועוד עד הרואה לא חזי לי' זכותי' כדאיתא ר"פ ראוהו ב"ד וא"כ הדר הדין דגם לכתחלה א"צ יותר משנים לשמואל ולדידן במומחין אין חוצפה בשנים יותר מבשלשה כשנעשין עדים ודיינים,
ובזה י"ל מה דנאדו תוס' בב"ב שם ממ"ש בפרק בא סימן אהא דפריך וליסלקו בי תרי ולדייני משום בדיין ל"צ תחלתו וסופו בכשרות עיי"ש דעכצ"ל דכונת הגמרא דיהיו גם עדות דאל"כ או דצריך שלשה או דסגי בחד ומוכרח דגם בעדים מהני סלוק ועמ"ש ר"ש סימן ל"ו.
סעי' י"ב צד הנאה ברדב"ז ח"ג סי' תע"ב מקום שיש בה ארבע קהלות וקהל אחד מהם עשו הסכמה שלא יצא אחד מהם להתפלל חוץ לפי שהיו מחולקות בצדקות ובמסים ויצאו מקצתן להתפלל בקהל אחר גם מאותם שלא עשו הסכמה יצאו להתפלל באותו הקהל טובי העיר מהקהלה שלא עשו הסכמה יכולין לדון בין שתי הקהלות שאין נוגעין בדבר ועיי"ש דמשמע גם קהל שלא עשו הסכמה חשובי נוגעין משום דניחא להו יותר ברוב עם הדרת מלך אך אם מחמת איבה ושנאה מתפרדים יותר טוב שלא יתפללו יחד עייש"ה.